מתיחות
כל העיתונים מלבד "ידיעות אחרונות" מקדישים את כותרותיהם הראשיות למתיחות הביטחונית. במציאות מסוכסכת וקיטוב פנימי עמוק, מדובר כנראה בפקטור היחיד במציאות הישראלית שאפשר לסמוך עליו שילווה אותנו באותה מתכונת מוכרת. באופן אבסורדי, אפשר לומר שכמעט מרגיעה. "העיניים להר" קוראת כותרת "מעריב" (הר הבית כמובן). "ימי מבחן: כוננות שיא בכל החזיתות", מגזימה כותרת "ישראל היום" (אנחנו אחרי פסח, לא לפני יום כיפור). "משחקים באש" נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", מעל לטורו של עמוס הראל.
טורו של הראל, פרשן צבאי, רווי פרשנות פוליטית ומדגים את המציאות הנוכחית, בה מהלכים פנימיים להשגת אינטרסים פוליטיים סופר ספציפיים, כמו מינוי של עבריין לשר או מילוטו של ראש ממשלה מהרשעה פלילית, נכרכים בקו ישיר עם איומי רקטות מצפון ומדרום ופריצתה של מלחמה איזורית.
"כל ההשלכות הרעות של החקיקה, שמפניהן הזהירה המחאה, עומדות בעינן ואפילו מתגברות", כותב הראל, "ממשל ביידן אינו מסתיר את התנגדותו החריפה לשינוי המשטר הדמוקרטי בישראל, השקל צולל מול האירו והדולר ומחאת אנשי המילואים אולי יצאה להפוגה עם הקפאת החקיקה, אבל בוודאי לא דעכה בטווח הארוך. על פי הערכות פנימיות בצה"ל, העברת החקיקה תביא לתגובה מיידית של המילואימניקים. ישנו חשש כי כמחצית מהטייסים והנווטים בחיל האוויר לא יתייצבו לשירות רגיל, מהלך שיפגע במהירות בכשירותם לקחת חלק במלחמה אם תפרוץ ויכרסם במידה ניכרת ביכולת המבצעית של החיל.
"התופעה עלולה לגלוש גם לאנשי הקבע. מפקדי יחידות ומערכים קריטיים אומרים כי רבים מאנשי הקבע הצעירים שלהם כבר הודיעו כי לא יאריכו שירות, וכי בכוונתם אפילו לפרוש מיד אם תעבור החקיקה. אפשר לשער שתופעה דומה צפויה גם בזרועות הביטחון האחרות. זה, בתמצית, הקוראלס: לחץ מתוך הקואליציה לחדש את בליץ החקיקה (שנתניהו, לתפיסתו, ייהנה ממנה משום שהיא יכולה לסייע לו במשפטו הפלילי) ולעומתו החשש מתגובות העולם שבחוץ, ובראשן כנראה אנשי המילואים".
נתניהו
נסראללה מסכם בשבילכם את טורי הפרשנות הפוליטיים: נתניהו בורח מאחריות ומטיל אותה על לפיד, כפי אמר היום מנהיג חיזבאללה בנאומו לרגל "יום ירושלים" (האיראני).
"ההצלחה הכי מרושעת של הממשלות האחרונות, היא השרשת האטימות הדדית בין המחנות", כותב שלומי שבן ב"ידיעות אחרונות", בהקשר לתגובות שקיבל על הוספת אקט מחאתי נגד ממשלת נתניהו למופע הנוכחי שלו. "אני מתפלל שנחזור להיות מסוגלים להתווכח כמו בני תרבות. זה לא יקרה כל עוד יעמוד בראשנו מישהו שקוצר זמן על ידי זריעת שנאה ובלבול".
כמו כל דבר, גם שלטון באמצעות תעמולה פופוליסטית של קיטוב והסתה ניזוק בסופו של דבר מהצלחתו שלו. קיטוב והסתה פופוליסטיים מלכדים ומגבשים את המחנה, אולם בסופו של דבר גם את המחנה הנגדי. "אפקט המחאה: הקיטוב הולך וגובר", נכתב בטורו של נדב איל במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות".
ב"מעריב" מתפרסם בכפולת העמודים הפותחת סקר בחירות. "אילו הבחירות היו נערכות היום, מפלגות הקואליציה היו מקבלות 51 מנדטים בלבד. לראשונה: האופוזיציה יכולה להקים ממשלה. שוויון (26 מנדטים) בין הליכוד למחנה הממלכתי, אך גנץ מוביל בהתאמה לראשות הממשלה. מאז הבחירות 'איבד' בן גביר יותר ממחצית מבוחריו". בהמשך הגיליון כותבת אנה ברסקי כי נוצר קרע בין נתניהו לדרעי ש"זעמו גובר והולך".
"נתניהו, לראשונה בתולדות המדינה, הקים ממשלה שנשענת אך ורק על החרדים ועל הימין הקיצוני", כותב הראל ב"הארץ", "הבוחרים הישראלים קיבלו הצצה אל התהום, ממרחק קצר מאוד. כך ייראה שלטון של קואליציה נטולת איזונים ובלמים, העלולה להוביל לאסון. כרגע, זו חוויה חזקה ומבהילה, שאולי אף מצליחה לכרסם בזהות השבטית, שלפיה עדיין מצביעים רבים מהבוחרים".
ב"מעריב" כותב אבי בניהו כי "גורמים מדיניים (פוליטיים) תדרכו השבוע כתבים כי ישראל תצא למבצע רחב מיד לאחר יום העצמאות, ולא התביישו לנמק זאת בירידה של נתניהו והליכוד בסקרים". האם מלחמה תטרוף את הקלפים, שיחולקו מחדש, שוב, לטובתו של נתניהו? "בנסיבות של עימות צבאי גדול, קשה לדעת אם שני הרמטכ"לים לשעבר, גנץ וגדי איזנקוט, יצליחו להתאפק מלקחת על עצמם את נשיאת האלונקה", כותב עוד הראל, "קשה להחליף דנ"א צבאי, שטופח במשך יותר מ–30 שנה, בדנ"א פוליטי מחושב ומפוכח יותר. כשהתותחים רועמים, הגנרלים מצטרפים לקואליציות".
החרדים
"סוגיית הגיוס תחריף את המחלוקת סביב הרפורמה", נכתב בכותרת דיווח של אנה ברסקי ומתן וסרמן ב"מעריב". הדברים מובאים במרכאות, למרות שבידיעה עצמה אין מי שאומר אותם. הכתבים עצמם קובעים כי זהו "הנושא שבמידה רבה יקבע את סדר היום של ההידברות". אם הייתי צריך להמר, נראה שהמצוטט הנעלם הוא אביגדור ליברמן.
בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מביא יוסי יהושוע את הפתרון שמערכת הביטחון רוצה לקדם. באופן אירוני, היא מזכירה את קטרוגי הפרשנים בעיתונות הכללית על כך שכל מה שמעניין את הפוליטיקאים החרדים הוא כסף מגזרי. לפי יהושוע, מה שצה"ל אומר הוא - תעזבו אותי ממגוייסים חרדים, ותביאו במקום עוד כמה מיליארדים לתקציב.
"הורדת גיל הפטור מגיוס לחרדים בתמורה למיליארדים לחיילים", נכתב בכותרת. "כחודשיים לפני שפג תוקפו של חוק הגיוס, שר הביטחון גלנט דורש תקציבי עתק לתוכנית שירות שתתגמל את חיילי צה"ל. לפי הצעתו, גיל הפטור מגיוס לחרדים ירד מ-26 ל-23. הגמול: שכר הלוחמים יעלה עד ל-6,000 שקל בסוף השירות. מענקים והטבות כלכליות בלימודים ובדיור יינתנו למשרתים בסדיר משמעותי ובמילואים. שירותם של חיילים בתפקידי עורף ובמינהלה יקוצר". במילים אחרות: צעד גדול בדרך מצבא העם לצבא שכירים.
כותרת המשנה מסתיימת במילים "התוכנית כפופה לאישור הדרג המדיני", כדי לאזן את כותרת הגג הבולטת הרבה יותר והיומרנית עוד הרבה יותר: "הפתרון המסתמן לחוק משבר הגיוס".
הזמנים
לפני 11 שנים התפרסמה בשער מוסף "עסקים" כותרת שתימצתה את הקלקול המושחת של העיתונות הישראלית, השבויה בידי האינטרסים הזרים של בעליה. למחרת הרפורמה ההיסטורית בסלולר בחרו במוסף הכלכלי של "מעריב" לדחוק אותה בכותרת מטעה לשולי סדר היום ולהעלות לכותרת הראשית פשיטת רגל של רשת רהיטים.
הרפורמה בסלולר היתה מהרפורמות הגדולות הבודדות שממשלות בעשורים האחרונים הוציאו לפועל נגד האינטרס של קומץ טייקונים, וכנראה הבולטת שבהן מבחינת הנראות שלה. היא חתכה במאות שקלים בחודש את חשבונות הסלולר של אזרחי ישראל והוכיחה באופן הכי נחרץ וחד-משמעי שהציבור הישראלי נסחט, פשוטו כמשמעו, על-ידי חברות הסלולר.
מלבד ב"דה מרקר", הפרשנים הכלכליים הבכירים התנגדו לרוב לרפורמה וניפקו תחזיות שהוכחו כמופרכות באופן מעורר רחמים. הבעלים של "מעריב" היה אז מלך הטייקונים נוחי דנקנר, שאחת האחזקות המרכזיות בפירמידה שלו היתה חברת הסלולר סלקום. הבחירה של "מעריב" לדחוק את הרפורמה ולהציג אותה באור שלילי היתה שיא פתטי ברתימה של העיתון לצרכיו של הבעלים. "מעריב" נלחם ברגולציה ובמאבק נגד הריכוזיות, בתחקירי דמה, טורים וכתבות הכפשה של עיתונאים מגוייסים וחסרי מצפון.
שער מוסף "עסקים", 16.5.2012
שער מוסף "עסקים" שמתפרסם היום נושא את הכותרת "מי מפחד מרגולציה". ליאת רון כותבת על "תורת ההונאה" של שילר ואקירלוף המסבירים, כך רון, את האמת שהיתה צריכה להיות פשוטה כל כך, שהנס של השוק החופשי לא מתאפשר ללא התערבות מתוכננת. השקר הגדול ביותר, היא מתמצתת, "שאיפשר לכל הסיפורים השקריים הקטנים להתפשט [...] הוא ש'הממשלה היא הבעיה'. בשם הרעיון הזה, עברה ארה"ב תהליך קיצוני של ביטול הפיקוח הציבורי על רוב השווקים". רון קושרת את השקר הזה לשקרים שמאחורי המהפכה המשטרית.
האם אפשר לכתוב ש"הושלם המהפך" ו"מעריב" יצא מעבדות לחירות? לא ממש. "מעריב", יחד עם העיתונות המודפסת כולה, הפך כבר מזמן ללא כל כך רלוונטי. כבר בימי דנקנר הוא היה הרבה אחרי ימיו הגדולים כעיתון הנפוץ במדינה, והיום הוא מחזיק אחוזי תפוצה בודדים, כך שגם אם הוא אכן היה הופך את עורו מבטאון הבעלים לעיתון חופשי, הרי שהיה מדובר במהפך שמתרחש כבר בתוך איזור הדמדומים של ערש דווי מתמשך.
אבל גם כך, קשה להגיד על "מעריב" שהוא ציפור דרור. מצבו אמנם טוב הרבה יותר מאשר בימיהם של עופר נמרודי ונוחי דנקנר, שניצלו אותו ללא בושה ובאופן אגרסיבי, אבל היום הוא בעיקר פועל בהתאם לחוקי הפלטפורמה שהבעלים, אלי עזור, מכתיב לכלי התקשורת השונים שבבעלותו. סופרמרקט של דעות, שכל אחד יוכל למצוא בו מצרך שיתאים לו. מעין גרסת רמקול לסוג העיתונות ש"ידיעות אחרונות" החדיר לפני עשרות שנים לעיתונות האידיאולוגית שהיתה נהוגה בישראל.
ברגעי מבחן, כשאינטרס מו"לי מוטל על הכף, הספינה יודעת להיכן לנווט. בינתיים, אפשר ליהנות מעוד טור של אביגדור ליברמן המתפרסם בעיתון, שידע לנכס מ"ידיעות אחרונות" של יודקובסקי ונח מוזס תכונה נוספת: תיחזוקה של אורוות פוליטיקאים מקורבים.
שער מוסף "עסקים", 14.4.23
גזענות
"ידיעות אחרונות" מקדיש את המקום הנרחב ביותר ל"סרטון הגזעני" של הילדות מאולפנת חורב. מאמץ נרחב מוקדש להוקעה כגזענות נוראית של מה שכל קומיקאי שני בישראל התפרנס ממנו, מקישון ועד נאור ציון - במקום בעיסוק בשאלה היותר חשובה מבחינת גזענות והמלחמה בה: למה אין בנות מזרחיות באולפנת חורב.
כתיבה
"מתי כספי אמר לי פעם שהוא מפריד בין יצירה לבין כתיבה. יצירה היא משהו שעובר דרכך, והוא בהכרח גדול ונפלא מבינתך, בעוד כתיבה היא מלאכה שאתה עושה ביודעין וכמיטב יכולתך", כותב שלומי שבן בתוך מונולוג ארוך שנדפס ככתבת השער של מוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".
מאיר שלו
גיליון המוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" מוקדש לזכר הסופר מאיר שלו, שנפטר השבוע. בעמוד לפני האחרון, בו התפרסם טורו השבועי, מתפרסם עמוד ריק. נחום ברנע (חושב שההתעקשות שנתניהו יפרסם הודעת צער הית טרחנית ומיותרת, "אי אפשר לתקוף את נתניהו על שקריו, ובאותו זמן לדרוש ממנו שישקר ברבים") ושלמה ארצי (נזכר בהסתמסויות שלו עם המנוח) מקדישים לו את טוריהם. לצידם כותבת גם בת-דודתו הסופרת צרויה שלו: "כל החיבורים האלה התגלמו באופן טבעי כל כך בגופו ובגוף היצירה המרשים שלו ויצרו אתוס חילוני עשיר, עגלה מלאה לגמרי, שמחברת את ההוויה הישראלית לשורשים העמוקים שלה, את אירועי היום-יום לסיפורי התנ"ך".
אגב, ב"הארץ" כותב המחזאי רועי חן, שעבד עם שלו בימיו האחרונים על מחזה, ששלו אמר לו "בטור הבא שלי בעיתון, שככל הנראה יהיה גם האחרון, אכתוב שנולדתי ביחד עם המדינה והגיוני שאמות לפניה, על אף שאיני בטוח מי משנינו במצב קשה יותר כרגע". ב"ידיעות אחרונות", צרויה שלו כותבת: "באחת הפגישות האחרונות, מזועזע ומיואש ממעללי הממשלה החדשה, הוא אמר לי, תמיד קיוויתי למות לפני המדינה. עכשיו אני חושש שזה יקרה במקביל".