העיתונאית איילה חסון מציגה עצמה בימים אלה כלוחמת בעד זכויותיהן של נשים מוטרדות מינית. הפרסום שלה על ראש לשכת עורכי הדין אבי חימי, שחשף עצמו מול עורכת דין שביקשה ממנו המלצה לשיפוט, מסעיר את המדינה.

חסון זכתה בעקבות כך לשבחים רבים ולחיזוק מעמדה כעיתונאית מרכזית וחשובה. לטענות שביצעה סיכול ממוקד בחימי, בשל הזיהוי שלו עם המאבק ברפורמת נתניהו-לוין, חסון השיבה בזעזוע שהטוענים כך הם חיות טרף של ממש. איך אפשר לחשוד בה, נפגעת פגיעה מינית בעצמה, שתמיכתה הבלתי מסוייגת בעורכת הדין הנפגעת קשורה איכשהו למעורבותו הפוליטית של חימי, טענה חסון.

אלא שבבעבר חסון לא מיהרה כל כך לתמוך ללא סייג בנשים מוטרדות מינית. במאמר שפרסמתי כאן ב"עין השביעית" בינואר 2012, בעקבות פרשת נתן אשל, הצבעתי על תופעה לפיה פרשות של פגיעה והטרדה מינית מתפרסמות וזוכות לבולטות חדשותית בעיקר הודות למעורבותם של גברים נושאי משרה רמה.

באותו מאמר הצגתי את  דבריה של איילה חסון בתכנית "הכול דיבורים", בהם טענה שישנם מקרים בהם לא את הגבר המטריד במשרה הרמה יש להאשים ולהעניש, אלא דווקא את האישה המוטרדת, על שהיא מהווה מטרד לעבודתו הציבורית החיונית. האשה היפהפייה הינה "ממתק מלבב" (כהגדרתה של חסון) שמתיקותו מקשה על הגבר בעל התפקיד הבכיר לשלוט ביצרו, ולכן אותה יש להרחיק מסביבתו כדי שעשייתו לא תיפגע.

לפי חסון באותה עת, נכון להרחיק את האישה-ממתק מיצרו שלוח הרסן של איש הציבור.  אל מול הזדעקותה של ד"ר אורית קמיר כי מדובר בהדרת נשים של ממש, וכי דווקא את הגבר הפוגע יש להרחיק ממשרתו, חסון צחקקה והצדיקה את המצדדים בהרחקתה של האישה דווקא. "לא כולם חייבים להחזיק באותה דעה כמו שלך", היא טענה אל מול קמיר, "אם זה בגדר של להסיר מכשול מפניו, זה מאד מורכב... את לא יכולה להגיד שרק לעבוד על פי הספר...".

חסון הוכיחה אז שהעמדה כלפי פגיעה וניצול של נשים נותרה פונקציה של מעורבות גברים רמי דרג ותלויה באינטרסים הצרים ובפוזיציה הפוליטית של העיתונאי. מי שיוצאת כעת כנגד "חיות הטרף" "שירדו מהפסים" בפרשת חימי, נדרשת לבחון את התייחסותה שלה עצמה לאותה הסוגיה בפרשיות קודמות.