מנטרה צבאית/מתנחלית

ברגעי לחץ ומשבר תמיד אפשר לסמוך על מי שקשורים בכל נימי נפשם למסורת ותיקה, בת אלפי שנים. הללו יכולים לנער בקלות מעיניהם את קצף הרגע, להישיר מבט אל עבר תהליכי העומק ולהעניק לנו, עבדי ההווה, קצת פרופורציות.

"התלקחות ברחבי יו"ש, אינתיפאדה רביעית בישראל", נכתב הבוקר בכותרת הראשית של העיתון החרד "יתד נאמן". היתה אינתיפאדה שלישית? מסתבר שכן, ואולי אפילו שתיים. כעת, מכל מקום, הרביעית כבר כאן.

"עשרות פעולות טרור ביממה האחרונה. ג'נין הפכה לשדה קרב, שביתה כללית הוכרזה בעיר", נכתב בפתח כותרת המשנה לראשית המבהילה של "יתד נאמן". "התפרעויות קשות בירושלים ובאזור חברון, ארגוני הטרור קוראים להמונים להגיע היום להר הבית ולהתעמת עם כוחות הביטחון. הפלשתינים מאשימים את ישראל במות ילד בן 7. במערכת הביטחון מכחישים דיווחים על מדיניות חיסולים מהאוויר ביו"ש". כותרת המשנה מסתיימת בתפילה קצרה ההולמת את הימים הנוראים: "הפר עצת אויבנו".

רכב צה"לי ממוגן בג'נין, 28.9.2022 (צילום: נאסר אשתייה)

העיתונים האחרים נוקטים טון שונה. בשער "מקור ראשון", השבועון שפונה למתנחלים, אשר ודאי היו שמחים לדעת אם יש התלקחות ברחבי יו"ש ואינתיפאדה רביעית בישראל, אין כל זכר להסלמה במצב הבטחוני בשטחים.

"שביתה כללית ברשות הפלסטינית בעקבות חיסול חוליית המחבלים בג'נין", קוראת כותרת שנדפסת בראש עמוד 8 בעיתון. בשולי הידיעה, מאת אסף גבור, נכתב כי "סמוך ליישוב נגוהות בדרום הר חברון ירו שלשום מחבלים לעבר מכונית של תושב האזור. בעקבות הפיגוע נכנסו כוחות צה"ל לדורא ונתקלו בהפרות סדר חמורות. ילד בן שבע שנבהל מהכוחות הישראליים מת מהתקף לב".

גם בשער "ישראל היום" אין אף כותרת חדשותית על האינתיפאדה הרביעית. בתחתית עמוד 7 מתפרסמת ידיעה קצרצרה מאת לילך שובל תחת כותרת המנוסחת במיטב מסורת החינמון: "שקט מתוח – וכוננות שיא". בשולי הידיעה נכתב כי "בתקרית שהיתה אתמול ליד תקוע נהרג אתמול [כך במקור] ילד פלשתיני, ייתכן שמנפילה או מדום לב. הפלשתינים האשימו את צה"ל, אך לאחר תחקור ראשוני נמסר: 'לא נמצא קשר בין מותו לבין פעילות צה"ל במרחב'".

ודוק: מלבד גיל הילד הפלסטיני המת, שזהה בשני הדיווחים, ישנם הבדלים בולטים – התקרית התרחשה אתמול ולא שלשום, כפי שדיווח גבור ב"מקור ראשון", ליד תקוע הדרומית לבית-לחם ולא ליד נגוהות, שנמצאת מערבית לחברון.

בשער "מעריב" מגיע המצב הבטחוני לכותרת בולטת בראש העמוד: "הסלמה על תנאי". על רקע תצלום של רעול פנים משליך אבנים מנסה כותרת המשנה להרגיע: "במערכת הביטחון מבהירים: למרות ההתלקחות, אין בכוונתנו להרחיב את הפעילות ביהודה ושומרון". מנגד, מוסיפה כותרת המשנה, "הפלסטינים ממשיכים בנסיונות להוציא לפועל פיגועי ירי, והתושבים זועמים: 'מפקירים את הביטחון שלנו'".

טל לב-רם מצטט בעמוד 6 של "מעריב" גורמים עלומים במערכת הביטחון שאמרו לו ש"אין כוונה ליזום מבצע נרחב כל עוד אין צורך ממשי בכך". בשולי הידיעה של לב-רם נכתב כי "באירוע אחר, שהתרחש בכפר תקוע, מת ילד פלסטיני כבן 7 לאחר שקבוצת ילדים השליכה אבנים לכיוון הכביש. בצה"ל אומרים כי כוח צבאי נכנס לתוך הכפר במרדף אחר ילדים וצעירים שזרקו אבנים, והגיע עד לביתו של הילד שמת. במערכת הביטחון אומרים כי בכל שלב לא הופעל כוח נגד הילד. לפי חלק מהגרסאות לאירוע, הילד מת מנפילה מגובה לאחר שנמלט מפני הכוחות שנכנסו לכפר".

בשלוש הידיעות שלעיל, המזכירות את מותו של ילד בן 7, המידע על כך נותר קבור בעומק הטקסט, ללא לכל הבלטה.

ב"ידיעות אחרונות" מעניקים למצב בשטחים את הכותרת הראשית ("כוננות כיפור") ואת רוב השער. בכותרת המשנה מובע חשש מ"זליגת האלימות מצפון השומרון אל עבר כל הגזרה". כמו כן נמצא מקום בכותרת המשנה לדיווח על מותו של הילד בן ה-7, אם כי רק מבעד להשלכות הדיפלומטיות של האירוע ("ארה"ב דורשת לחקור את מותו של ילד פלסטיני במהלך פעילות צה"ל בתקוע").

בעמוד 3 של "ידיעות אחרונות" יכולים הקוראים ללמוד כי לילד הפלסטיני שמת על רקע פעילות צה"ל בביתו יש שם: ריאן סלימאן. גם תצלום של הילד מתפרסם. יואב זיתון ועינב חלבי מדווחים כי לפי משרד הבריאות הפלסטיני, סלימאן, תלמיד כיתה ב', נהרג מנפילה מגובה רב לאחר שלוחמים רדפו אחריו. ראש מועצת הכפר הפלסטיני תקוע (הסמוך להתנחלות תקוע) טען כי "הכוחות רדפו אחריו עד שהקיפו אותו בשטח סגור. כשהתקרבו אליו הוא נפל, והתברר שקיבל דום לב".

אחרי שתי גרסאות פלסטיניות מספקים זיתון וחלבי את גרסת צה"ל, אף כי זו לא מוגדרת כך, אלא פשוט נמסרת כאילו היא האמת כהווייתה. בידיעה נכתב כי "מבדיקה ראשונית של האירוע עולה כי מפירי סדר פלסטינים, בהם ילדים, השליכו אבנים על מכוניות ישראליות שנסעו בכביש ליד תקוע, מדרום לבית-לחם. כוח צה"ל שהוקפץ למקום זיהה אותם בורחים והחל לרדוף אחריהם רגלית לתוך הכפר הסמוך. בשלב מסוים מפירי הסדר הצליחו לחמוק מעיני החיילים, שחשדו כי חלקם נמלטו לאחד הבתים. החיילים הגיעו לבית והזהירו את אב המשפחה שבנו לא ישליך שוב אבנים".

בהמשך הדיווח נמסר כי "לפי החיילים, השיחה עם האב נערכה ללא ויכוח או אלימות מצדו כאשר הוא עומד במרפסת והם מחוץ לבית. לאחר מכן הם הלכו מהמקום ובחלוף דקות שמעו את האב צועק 'סהר אדום', שאכן הגיע למקום לטפל בבנו, שמותו נקבע בהמשך בבית חולים פלסטיני. בצבא מעריכים כי לא היה שום מגע בין החיילים לילד ולא ידוע מהי סיבת מותו".

"הארץ", כמובן, הוא העיתון היחיד שמבליט את האירוע. "בן שבע מת בעת פעילות צה"ל בכפר ליד בית-לחם; ארה"ב קראה לחקור את נסיבות מותו", נכתב בראש שער העיתון הבוקר. ג'קי חורי, הגר שיזף ויניב קובוביץ מדווחים על שאירע, והם גם היחידים שמביאים ציטוט מפי בני משפחת המנוח.

דודו של סלימאן, מוחמד, מספר ל"הארץ" כי סלימאן מת אחרי שכוח צה"ל הגיע לבית המשפחה כדי לעצור את שני אחיו בחשד ליידוי אבנים. בעוד שב"ידיעות אחרונות" מביאים את גרסת החיילים, שלפיה השיחה עם אביו של סלימאן נערכה כשהוא במרפסת והם מחוץ לבית, ב"הארץ" מתאר הדוד מציאות שונה: לדברי הדוד, "האבא פתח את הדלת ואז נכנסו החיילים והיתה מהומה בבית וצעקות. הוא ככל הנראה חשש שהוא ייעצר והתחיל לצעוק. מרוב פחד, הוא קרס ונפל בבית וחטף התקף לב".

בעיתונות הפלסטינית, כמובן, מות הילד מגיע לכותרות כל העיתונים.

דורא או תקוע, נפילה או התקף לב, עם או בלי קשר לפעילות חיילי צה"ל, רוב קוראי העיתונים בישראל לא ייתקלו הבוקר כלל בעובדת מותו של ילד בן 7, אך סביר להניח שיבינו שדבר מה מתרחש בשטחים. מה בדיוק? מלבד הכותרת הראשית של "יתד נאמן", אף אחד לא מוכן להתחייב.

"נא לא להתבלבל", מבקש נחום ברנע מקוראי "ידיעות אחרונות" בטקסט שפסקה ממנו מתפרסמת גם בעמוד השער, "הכותרות הבומבסטיות על מלחמה שאוטוטו פורצת – בג'נין, בשכם, בירושלים, אולי גם בעזה ובלבנון – משקפות את המצב בשטח באופן חלקי. השטח לחוד, הכותרות לחוד. יש כמה סיבות לפער המטריד הזה, אבל אחת בולטת מעל השאר: אליבי. כולם מחפשים אליבי למקרה שאחד מנסיונות הפיגוע יסתיים באסון המוני. 'אמרנו להם', יאמר הרמטכ"ל לעמיתיו במטה הכללי, וירגיש שמצפונו נקי; 'אמרנו להם', יאמרו המח"טים ללוחמים, בדרך למבצע צבאי שתכליתו מפוקפקת; 'אמרנו להם', יאמרו העיתונאים שניפחו וניפחו וניפחו את הבלון עד שהתפוצץ".

מוריה קור מציעה ב"ישראל היום" סיבה אחרת לניפוח הבלון: פעולת מנע. "אינתיפאדות מתקצרות כשמדווחים עליהן", היא כותבת.

במדור המאמרים של "הארץ" לועגת עמירה הס למסגור ההתלקחות המחודשת באלימות הישראלית-פלסטינית כ"הסלמה". "ריסוק המרחב: זו ההסלמה הראשונה והעיקרית, הקבועה, הכתובה מראש בתוכניות הממשלות", היא כותבת, "מדיניות שמפוררת את השטח הפלסטיני מאז נכבש ב-1967 לכמה שיותר מובלעות פלסטיניות קטנות, המוקפות ומנותקות זו מזו על-ידי כמה שיותר גושי התנחלויות ליהודים בלבד".

לדבריה, "התקשורת אצלנו עוסקת בהתלהבות בזוטות חולפות, כמו סקר הבחירות האחרון, וחוזרת עד עייפה על המנטרה הצבאית/מתנחלית בדבר הסלמה בג'נין. העיקר שהיא אינה עוסקת בעיקר: הביתור המחושב, המתוכנן, שמבצעים ישראלים רבים ביעילות כירורגית קרה וממושפטת, עטופה בתעמולה מתוחכמת ומתחכמת ובייצריות 'אמונית' מכולכלת היטב. ההשחתה הגיאוגרפית-דמוגרפית-אסתטית של המרחב הפלסטיני מבוצעת לאור יום".

הכותרות הראשית

ב"ידיעות אחרונות", כאמור, הכותרת הראשית מוקדשת להסלמה בשטחים ("כוננות כיפור").

"ועדת הבחירות פסלה את בל"ד, בקולות של נציגי המחנה הממלכתי", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ".

"הכדור עובר לעליון", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", שמתייחסת גם היא לפסילת בל"ד מהשתתפות בבחירות. "בית-המשפט צפוי להפוך את ההחלטה", נכתב בכותרת המשנה (ב"ידיעות אחרונות", אגב, טוענת סימה קדמון כי "יש יסוד להאמין שההחלטה תישאר על כנה").

הכותרת הראשית ב"ישראל היום" היא "זעקת החקלאים: 'מגיע לנו פיצוי כמו בעוטף עזה'". הכותרת מפנה לידיעה קצרה בעמוד 11, שם מדווח חנן גרינווד כי "החקלאים מהנגב, בגליל וביו"ש דורשים לקבל גם הם פיצוי על הנזק הרב שנגרם להם כתוצאה מהטרור החקלאי".

"פוטין יספח היום רשמית חלקים מאוקראינה", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון".

בחירות 2022 – סקרים

מעל הכותרת הראשית ב"מעריב" שוב מתפרסמים, כמדי שבוע, תוצאות סקר דעת קהל על הבחירות הקרובות לכנסת. מתברר שכמה מהמפלגות עלו במנדט לעומת השבוע שעבר, ואחרות ירדו.

ב"בשבע" כותב ניצן קידר על ערכם המפוקפק של סקרי המנדטים. בין היתר הוא משוחח עם צוריאל שרון, בעלים ושותף בחברת האסטרטגיה והמחקרים דיירקט-פולס לצד עד המדינה ומנכ"ל משרד התקשורת לשעבר שלמה (מומו) פילבר. דיירקט-פולס עורכת דרך קבע סקרים שכאלה, ובבחירות הנוכחיות עובדת עם ערוץ 14.

האסטרטגיה הקבועה של הבעלים והשותפים בדיירקט-פולס היא להחמיא לעצמם על תוצאות סקריהם. שרון מקפיד על כך גם בראיון ל"בשבע".

"באופן מגמתי המגמות של כל הסוקרים מאוד זהות, אבל רואים סוג של דיליי אחרי סקרים שלנו", הוא טוען. "ראינו את זה בסבבי הבחירות הקודמים, וזה הולך ומתעצם. ברוב החברות, למעט זו שלנו, הסוקרים הם סטטיסטיקאים. הם יודעים לתת תמונת מצב, אבל לא יודעים לתת פרשנות פוליטית או לבנות סביב זה אסטרטגיה פוליטית. שלמה פילבר יודע לא רק להכין את הסקרים ולקרוא אותם, אלא גם לייצר מהם המלצות. היכולת שלו להשפיע על פוליטיקאים ומפלגות הפכה אותו למשמעותי מאוד בעבורם".

כדוגמה לאיכות העבודה של דיירקט-פולס מתהדר שרון בכך ש"אנחנו היינו הראשונים שזיהינו שרע"מ עוברת את אחוז החסימה בסיבוב הקודם". עובדתית מדובר בשגיאה. הסקר הראשון של דיירקט-פולס שניבא כי רע"מ תעבור את אחוז החסימה בבחירות 2021 פורסם ב-7.2. יומיים קודם לכן, ב-5.2, פורסם סקר שערך קמיל פוקס יחד עם מכון המחקר סטט-נט בהנהלת יוסף מקלדה וניבא לרע"מ תוצאה דומה. שלושה ימים קודם לכן פרסם אותו מכון סקרים כי רע"מ נמצאת על סף אחוז החסימה.

בחירות 2022 – סט הערכים של איילת שקד

הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מוקדשת לראיון שערך אמיר אטינגר עם שרת הפנים איילת שקד, שבימים אלה נראה כי אפסו סיכוייה לעבור את אחוז החסימה ולהיכנס לכנסת הבאה (גם פילבר חושב ככה). "אדרוש להיות שרת המשפטים" הוא הציטוט שנבחר להפנות את הקוראים משער העיתון לראיון עמה. "בשלב הזה צריך להתעלם מהסקרים ולהצביע לפי סט הערכים", היא מסבירה.

המראיין אטינגר מסכים לשתף פעולה עם הפנטזיה של שקד ומתעניין במדיניות העתידית שלה כשרת המשפטים. "לא נבטל את משפט נתניהו", היא מבהירה בין היתר. מנגד, לאורך הראיון משובצים דברי חנופה לראש הממשלה לשעבר ולמצביעיו. "בלעדי, נתניהו היה היסטוריה היום, אני היחידה שמנעה את חוק הנאשם בממשלה האחרונה", היא מתגאה. ב"משחק האסוציאציות", כשהיא נדרשת להגיב לצמד המילים "שרה נתניהו", אומרת שקד: "הכוח המניע מאחורי נתניהו, בלעדיה הוא לא ראש ממשלה".

מודעת תעמולה של איילת שקד, לקראת בחירות 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

ספק אם החנופה תסייע לשקד, שסופגת בימים האחרונים מתקפה מצד קמפיין נתניהו, אך מעניין לציין כי גם הפובליציסט הטרי יחסית של "ישראל היום", נדב העצני, ממתנגדי נתניהו הבולטים בימין הישראלי, מקדיש היום את טורו לשקד ומנסה לשכנע את קוראיו להצביע לה.

"בכיר באחת המפלגות הגדולות אמר לי שהם עשו סקר שלפיו יש לי שניים וחצי מנדטים שמצביעים לי, ועוד שלושה מנדטים שרוצים אבל חוששים מאחוז החסימה", אומרת שקד בראיון לאטינגר.

העצני מבטא סנטימנט דומה: "בשבועות האחרונים יצא לי לדבר עם עשרות רבות של אנשים המביעים רצון להצביע לשקד, בתנאי שיהיה לה סיכוי לעבור את אחוז החסימה. רק שעצם הצבת המשוואה הזו בונה את המלכוד שמותיר את שקד בתחתית הסקרים".

בחירות 2022 – תעמולה

בידיעה קצרצרה בטור צד בעמוד 7 של "ישראל היום" מדווח ערן סויסה כי מהדורת החדשות של ערוץ 14 נפתחה אמש בכמה שניות של שקט, כמחאה על עתירת מפלגת יש-עתיד לוועדת הבחירות המרכזית נגד הערוץ בדרישה כי תכריז עליו כ"גוף פעיל בבחירות".

"האם יש צביעות גדולה יותר מהעתירה של יש-עתיד לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת, להכריז לאלתר על ערוץ 14 'גוף פעיל בבחירות'?", תוהה קרולינה לנדסמן במדור הדעות של "הארץ". לפי לנדסמן, העתירה אבסורדית. "יש-עתיד מבקשת להשתיק את ערוץ 14 בשם השקיפות, אבל מה יותר שקוף מערוץ 14? הרי אם יש משהו מרענן בערוץ, זה שברור לכל מי שצופה בו מה הצבע הפוליטי שמשתקף דרכו: ביביסטים בלב ובנשמה", היא כותבת.

יאיר לפיד בלשכת ראש הממשלה, 18.9.2022 (צילום: יוסי אלוני)

מחרה מחזיק אחריה גדעון דוקוב ב"מקור ראשון". "נראה שהאיש שהתרגל שבמפלגתו נשמע רק קול אחד ואחיד, שלו עצמו, מתקשה להשלים עם קיומו של ערוץ טלוויזיה אחד, לא גדול, שתומך דווקא ביריבו", כותב דוקוב על יו"ר יש-עתיד יאיר לפיד. "מעניין אם יושב ראש ועדת הבחירות, השופט יצחק עמית, ידחה את העתירה סותמת הפיות, או שמא יצטרף אף הוא אל משתיקי הימין", חותם דוקוב.

ב"ישראל היום", כלי תקשורת שגם נגדו הוגשה בעבר עתירה לוועדת הבחירות המרכזית בטענה כי הוא עובר על חוקי הבחירות, גם כאן בשל תמיכה בלתי מסויגת בנתניהו, כותב אמנון לורד על השופט עמית בעקבות החלטתו לפסול את התמודדותו של עמיחי שיקלי ברשימת הליכוד.

"החלטת השופט עמית חושפת את ההשחתה הפוליטית הנוראית של מערכת המשפט בישראל", כותב לורד. הפובליציסט הבכיר ב"ישראל היום" קורא לעמית לפרוש מתפקיד יו"ר ועדת הבחירות ומעלה את האפשרות להעמידו לדין בגין שחיתות. בסיום החטיבה המוקדשת לעמית כותב לורד: "יאיר לפיד רוצה עכשיו באמצעות השופט עמית להלך אימים על ערוץ 14, ואולי להביא לסגירתו".

"ההתנפלות הבוטה של הימין על השופט ועל העליון", כותב ב"הארץ" יוסי ורטר, "[...] נועדו למטרה מוגדרת: לאותת לכבודו מה צפוי לו אם יקבל את עתירת יש-עתיד לסמן את שידוריו של ערוץ 14 כתעמולת בחירות".

בחירות 2022 – פשיזם

לקראת בחירות 2019, אחרי ששוב נתנה משקל רב מדי לעצות יועצי הבחירות שלה, השתתפה איילת שקד בתשדיר בחירות שבו התיזה על עצמה בושם בשם "פשיזם" ואמרה שלה זה מריח כמו דמוקרטיה.

בבחירות שנערכו באיטליה השבוע קיבלה מפלגת הימין הקיצוני "האחים של איטליה", גלגול של המפלגה הניאו-פשיסטית האיטלקית, כרבע מקולות הבוחרים. ראשת המפלגה ג'ורג'ה מלוני צפויה להתמנות לראשת הממשלה. איילת שקד, כמו פוליטיקאים ימנים אחרים בישראל, פרסמה דברי ברכה לרגל נצחונה של מלוני.

"האם יש סיבה לחשוש ממלוני וממפלגתה בגלל העבר הפשיסטי?", שואל אלדד בק בכתבה שהכין למוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום". פיאמה נירנשטיין, בעבר חברת פרלמנט מטעם מפלגתו של סילביו ברלוסקוני, מרגיעה: "יש בהאשמות המופנות כלפיה בעניין הפשיזם גרעין קטן של מציאות, אבל גם רבים ממנהיגי מפלגות השמאל והמפלגות הליברליות באיטליה היו בצעירותם ובשלבים הראשונים של הקריירה הפוליטית שלהם קומוניסטים".

לפי נירנשטיין, אמנם בחינוך הפוליטי של מלוני היה מרכיב ניאו-פשיסטי, אבל היא עברה שינוי והחלק הזה בתפיסת העולם שלה "נמחק". כדי להרגיע עוד יותר את הישראלים מסבירה נירנשטיין כי העולם נחלק לשניים, משטרים תוקפניים כמו רוסיה ואיראן ומדינות דמוקרטיות וסובלניות שבהן מכבדים את זכויות האדם, כמו ישראל. מלוני, היא אומרת, בחרה בצד של ישראל.

ב"הארץ" כותב נתנאל שלומוביץ על חשש גובר בקרב אמריקאים מפני עליית הפשיזם בארצם, לקראת בחירות אמצע הקדנציה שייערכו בנובמבר. הנשיא ג'ו ביידן הזהיר לפני כמה שבועות כי "הפילוסופיה של טראמפ היא סמי-פשיסטית", והוא לא היחיד. בראיון שהעניק הרפובליקאי ראסטי באוורס ל-CNN הוא סיפר על יוזמת חבריו למפלגה לבטל את תוצאות הבחירות ב-2020, שבהן טראמפ הפסיד, כדי להצית משבר חוקתי. "אמרתי להם, ברוכים הבאים לפשיזם", נזכר באוורס.

סקר שפורסם לאחרונה, מוסיף שלומוביץ, מצא כי 33% מהנשאלים (42% מהרפובליקאים) מעדיפים מנהיג חזק שלא נבחר בקלפי על פני מנהיג חלש שכן נבחר בדרך דמוקרטית.

בשנת 2018, מזכיר עוד שלומוביץ, פרסמה שרת החוץ לשעבר מדלן אולברייט ספר בשם "פשיזם: אזהרה", שבו כתבה: "מה שמדאיג בפשיזם זה הנטייה שלו להופיע לאט-לאט, צעד אחרי צעד, בשלל ביטויים שונים, ומעטים בכלל מבחינים בכך עד שזה מאוחר מדי".

האם גם לישראלים יש סיבה לדאגה? "בישראל אין את התשתית הרעיונית לפאשיזם. זה פשוט לא קיים. זה אינו", מרגיע הקומיקאי תם אהרון בראיון להילו גלזר במוסף "גלריה" של "הארץ".

סט הערכים של "גלובס"

ב"גלובס" דיווח היום נבו טרבלסי על אירוע השקת מוסף התרבות החדש של העיתון, שנערך אמש (על המוסף, שעורכת ליסה פרץ, כתבו כאן בשבועות האחרונים יובל דרור ואיתמר ב"ז).

אלונה בר-און, יו"ר "גלובס" ומבעלות השליטה בעיתון (צילום מסך)

אלונה בר-און, יו"ר "גלובס" ומבעלות השליטה בעיתון (צילום מסך)

"המוסף החדש נבנה לפי סט הערכים של 'גלובס' כולו", מצוטטת בידיעה של טרבלסי מו"ל העיתון אלונה בר-און. "התוכן שתקראו בו הוא לא בהכרח מה שתקראו במקומות אחרים, בטח לא בצורה הזו. הנושאים שיטופלו בו לאו דווקא חדשים, יש להם יותר אופי על-זמני, והם שמים דגש על מידע ולא על דעה. בטור שפרסמתי לרגל יציאת המוסף הסברתי שאנחנו רוצים להשיב לאחור את תפיסת הניו-ג'ורנליזם, ואני חושבת שהשערים שכבר פורסמו ועסקו למשל בסלמן רושדי, בתיק הרמס עם ההקשר לשחיתות במלזיה ולאנטישמיות בפסטיבל האמנות דוקומנטה בגרמניה מייצגים את הכיוון אליו אנו שואפים".

שער "גלובס תרבות" שיצא לאור אמש, והוקדש ל"5 הערות על מכירת אוסף האמנות היקר בעולם", אכן שם דגש על מידע ולא על דעה, אך האופי שלו יותר ויקיפדי מאשר על-זמני. בתיבת הקרדיטים המתפרסמת בתחתית עמוד 2 של המוסף מתברר כי מחברת הטקסט היא המו"לית עצמה, בר-און.

ענייני תקשורת

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כותב מרדכי נאור על הפגישות של ועדת העורכים, שבהן השתתף בתקופת מלחמת יום כיפור. דיווחו מתבסס על רשימות שכתב בזמן אמת המתעדות את התדרוכים ששמע אז מתוקף תפקידו כסגן מפקד גלי-צה"ל, לצד יתר העורכים הבכירים בתקשורת הישראלית.

הקריאה מרתקת. לצד פיקנטריה (עורכת "דבר" חנה זמר פרצה בבכי כשמפקד חיל האוויר בני פלד סירב להשיב לשאלתה על גורל בנו, אשר מטוסו הופל, ולא כפי שנטען לימים בשל הידיעות הקשות שחשף באותה הישיבה שר הביטחון משה דיין), הרשימות של נאור משקפות יפה את התרבות העיתונאית, או האנטי-עיתונאית, שאִפיינה את בכירי התקשורת.

בפגישה שנערכה ב-9 באוקטובר 1973 הבהיר שר הביטחון דיין כי אפשר שישראל תיאלץ לסגת מ"קו בר-לב" ותנסה לבלום את המצרים בעומק סיני. כשנשאל דיין איזה כוח יש לצה"ל בין תעלת סואץ לתל-אביב הגיב בתשובה שממנה ניתן היה להבין שאין כל כוח שכזה.

ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין משוחחים עם חיילים בגולן, מלחמת יום כיפור, 21.11.1973 (צילום: רון פרנקל, לע"מ)

ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין משוחחים עם חיילים בגולן, מלחמת יום כיפור, 21.11.1973 (צילום: רון פרנקל, לע"מ)

"בעת הפגישה חשתי לחץ בחזה ומילא אותי חשש כבד", כותב נאור. "האם המדינה בסכנת כיליון?".

בהמשך כותב נאור כי "לקראת סוף הפגישה סיפר דיין למתכנסים כי בדעתו לגלות לציבור את המצב כהווייתו – בהופעה חיה בטלוויזיה". לדברי נאור, "העורכים היו מזועזעים. אחד אחרי השני הם ביקשו ממנו שלא יעשה זאת, שלא יגלה את האמת בבת אחת, אלא יעשה זאת טיפין-טיפין. 'העם לא יעמוד בכך', אמר שלום רוזנפלד, מבכירי 'מעריב'. דיין לא השתכנע.

"מאוחר יותר נודע כי לאחר הישיבה מיהר עורך 'ידיעות אחרונות', ד"ר הרצל רוזנבלום, לבית סמוך, שבו היתה לשכתה של ראשת הממשלה גולדה מאיר, ותבע ממנה שלא לאפשר לדיין להופיע בטלוויזיה. היא קיבלה את דעתו וכפתה על דיין 'אלם טלוויזיוני'. דיין נאלץ לבטל את הופעתו ובמקומו הופיע אלוף (במיל') אהרון יריב, שמונה באותו יום לתפקיד 'המסביר הלאומי'. דיין סבר עד סוף חייו שגולדה טעתה. באוטוביוגרפיה שלו, 'אבני דרך', כתב: 'הם, העורכים, עמדו בתוקף על כך שלא לומר בפומבי את מה שאמרתי להם, אף על פי שזו האמת. גולדה קיבלה את דעתם'".