לא בפעם הראשונה, בתוכנית "מהצד השני עם גיא זוהר" הצליחו להפגין בורות בנושא המאבק במשבר האקלים. הפעם עם חידוש: זלזול בבני הנוער האקטיביסטים שבוחרים להשקיע את זמנם ולפעול בנושא.
לאחרונה התפרסם ב"כאן 11" סרטון בכיבובו של הקומיקאי אלי חביב, תחת הכותרת: "מוטרדים ממשבר האקלים? הדבר היחיד שמטריד את אלי חביב יותר ממשבר האקלים זה הפגנות נגד משבר האקלים". כל שיח על משבר האקלים בגופי התקשורת הוא מבורך, אבל הסרטון מפגין בורות מביכה, שעלולה לייצר נזק למאבק הציבורי להתמודדות עם משבר האקלים.
חביב פותח בדיסקליימר, כמובן שהוא "אוהב את הסביבה": "מה יש לא לאהוב? טבע, חיות, צמחים, כולם אוהבים את הסביבה". נכון, הגנה על הטבע היא קריטית וגם לה חלק מרכזי במאבק במשבר האקלים הגלובלי, אבל גם אם הפתיחה של חביב אינה מס שפתיים חלול, חשוב לזכור שמשבר האקלים אינו רק נושא של שמירת הטבע, כפי שציין גם מבקר המדינה בדו"ח מיוחד שלו בנושא.
משבר האקלים הוא מצב חירום רב-מערכתי שמשפיע על כל תחומי החיים. יש לו היבטים חברתיים, כלכליים, בריאותיים ואפילו ביטחוניים. המאבק במשבר האקלים הוא מאבק להגנה על חיי אדם, ולשמירת עתידם של הצעירים שלנו, עליהם חביב נהנה כל כך ללגלג לאורך האייטם.
גם אם האדם הממוצע אולי לא מבדיל בין משבר האקלים לבין כל סוגיה סביבתית אחרת, מהשידור הציבורי היה מצופה להשכיל אותו ולא להשאיר אותו בבורותו. זה בדיוק מה שאנשיו עושים כשהם מתייחסים למאבק במשבר האקלים כעניין שולי, משהו נחמד ויפה, אבל לא קריטי לחיינו.
הסרטון של חביב נסוב סביב הטיעון שבישראל המאבק במשבר "פשוט לא תפס". כהוכחה הוא מראה על המסך עצרת מחאה המונית בחו"ל ומולה מחאה של שלוש בנות נוער בישראל, שמצולמות כך שייראה כאילו הן בודדות ומבולבלות.
חביב צודק, בישראל אין עדיין מספיק מודעות ציבורית למשבר, בטח פחות מאשר באירופה, ואין ספק שיש לפעול להעלות אותה משמעותית. לתקשורת יש כמובן חלק קריטי בכך. אבל ניכר שהקומיקאי ש"מהצד השני" נתנו לו במה לא מעוניין בכך. המטרה שלו אחרת: להגחיך וללגלג.
מצעד האקלים, תל-אביב, אוקטובר 2021 (צילום: אבשלום ששוני)
עצם ההשוואה דמגוגית: חביב בחר מחאה אקראית והחליט שהיא מייצגת את כלל מחאות האקלים בארץ. אם היה עורך בדיקה בסיסית (אחרי הכל, התוכנית "מהצד השני" מוקדשת לבדיקת טענות תקשורתיות), היה מגלה שהמחאה הצנועה שהציג היא חלק ממחאת הנוער למען האקלים, מחאה קבועה ומתמשכת המתבצעת מדי יום שישי במוקדים מפוזרים בכל רחבי הארץ.
ברור שמחאות שנמשכות לאורך זמן ובפיזור כה רחב, לא מייצרות מראות של כיכרות מלאות. זאת גם לא מטרתן. לא מדובר כמובן במשהו ייחודי לישראל. כן, גם המחאות בשוודיה בהובלת גרתה טונברג, אקטיביסטית האקלים המפורסמת בעולם, כוללות מספר קטן של בני נוער בכל מוקד ולא יותר.
אם חביב היה רציני, מול צילום המחאה ההמונית מחו"ל הוא היה יכול להראות צילום ממחאה דומה בישראל. כאן הבורות של חביב בולטת עוד יותר. הוא כנראה מעולם לא שמע על מצעד האקלים שנערך מדי שנה. באוקטובר 2021 צעדו בתל אביב יותר מ-10,000 איש במצעד האקלים בהובלת "מגמה ירוקה", בדרישה מהממשלה לפעול באופן מיידי להתמודדות עם משבר האקלים. במרץ 2022 צעדו מעל 1,000 בני נוער בהובלת מחאת הנוער למען האקלים בקריאה לממשלה לחוקק חוק אקלים.
לא חכם
חביב ממשיך וטוען בצדק שהפגנות מוצלחות צריכות אויב, אבל אז מתחיל, במחילה, לקשקש: "כאן זה כולה שלושה ילדים צועקים, אקלים אקלים! אין לזה צורה. כאילו נגד מי אתם מפגינים? השמש?". אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. למאבק ישנן מטרות ברורות ומוגדרות היטב. ישנו קונצנזוס מדעי שמשבר האקלים נובע מפליטות גזי חממה כתוצאה מפעילות אנושית. האחראים הישירים למשבר הם התאגידים הגדולים והחזקים בעולם, בעיקר בתחומי האנרגיה, המזון והתחבורה; מי ששורפים נפט, גז ופחם, מייצרים מכוניות המונעות בדלק, מגדלים בקר, מבראים יערות ועוד.
את חביב זה לא מעניין. "נגד מי ההפגנה הזאת?" הוא שואל את פעילות מחאת הנוער, בעודו שותה במופגן מכוס חד פעמית עם קש, שהחליפה את פחית הקולה מהטייק הקודם. בנות הנוער עונות לו ברצינות, ומפגינות ידע והבנה פוליטית: "למרות שפעולה אישית היא מאוד חשובה, הפתרון למשבר האקלים צריך להיות ממשלתי ובינלאומי. כי חברות גז ונפט רוצות להאשים אותנו שאנחנו לא עושים מספיק דברים, וכך לא נשים לב למה שהן עושות".
בזמן שבנות הנוער מסבירות, חביב מהנהן באדישות ומביט בהן במבט ספק מהרהר ספק מלגלג, בעודו שותה מהקש שלו בקול שהודגש בעריכה. אם הוא באמת היה מקשיב, הוא היה מבין שמדובר בתובנה חשובה שכדאי להנגיש לקהל שלו, רצוי באופן הומוריסטי.
הקומיקאי אלי חביב בתוכנית "מהצד השני עם גיא זהר" (צילום מסך)
הסיבה שאנחנו לא מטילים את האחריות על תאגידים כמו תאגידי הדלקים, היא שהם נוקטים בשיטות תעמולה מתוחכמות שנועדו להסיט את האש מהנזקים שהן עצמן גורמות. שיטה בולטת היא הפניית האצבע המאשימה לאדם הפרטי, במטרה להרחיק את הביקורת מהתאגיד ולהציף את תחושת האשמה אצל הפרט. שיתעסק במיחזור בקבוקים ולא בהפעלת לחץ פוליטי על הממשלה לקדם מדיניות, להחמיר אכיפה ולהחליף תעשיות מזהמות. שיטה שהסרטון של חביב משתלב בה בטבעיות.
ואכן, חביב מצליח באופן פלאי להסיק מדברי המפגינות את המסקנה ההפוכה מזו שאמרו במפורש: "כל הפגנה צריכה אויב, אבל כאן האויב הוא.. אנחנו? וזה לא חכם, כי אף אחד לא רוצה להפגין נגד עצמו". קומיקאי יקר, איך הצלחת להבין שהאויב הוא אנחנו, בזמן שנאמר לך באופן מפורש שלא צריך לתלות את האשם באזרח הפשוט, אלא בחברות הנפט והגז שמנסות לטשטש את הפעולות שלהן להחרפת משבר האקלים, ובמקביל לדרוש פעולה מהממשלה, שנכשלת לפעול למען אזרחיה במאבק הכי חשוב בעידן הזה?
זה המסר הדומיננטי ביותר של רוב התנועה הסביבתית בישראל, אבל חביב מצליח להחמיץ אותו. במקום לצחוק על כך שהישראלי הממוצע רואה את המחאות האלה וחושב על מיחזור (כמו חביב עצמו), השידור הציבורי לועג לבנות הנוער שקוראות לשינוי מדיניות. אבל חביב לא באמת מחפש אויב למען רתימת ציבור למאבק במשבר האקלים. את האויב הוא סימן מראש: בני הנוער האמיצים שמקדישים מזמנם כדי לנסות לתקן את הנזקים, חלקם בלתי הפיכים, שהדור של חביב גורם לאקלים כדור הארץ.
נסכם בטפשות
האקט הקומי שמסיים את הסרטון של חביב הוא הפגנה מומחזת בה שחקנים קוראים הכרזות "נגד הסביבה". בהמשך לנרטיב החורז את הסרטון, חביב כאילו אומר: הרי כולם מסכימים איתכם, על מה אתם מפגינים בדיוק? זו החמצה עצובה במיוחד עבור מי שמתיימר להיות סאטיריקן, אבל מפספס את האבסורד האמיתי בסוגיה אליה בחר לכוון את חיציו.
משום שהאמת היא שהאמירות הקיצוניות שהוא שם בפי מפגיני הנגד הן טענות אמיתיות שנשמעות כל הזמן, לא רק ברשתות החברתיות אלא גם בתקשורת ובכנסת. "אל תקשיבו לשקרים, גז ונפט זה החיים", קוראים המפגינים הדמיוניים של חביב. אבל במציאות, כבר שנים שחזית רחבה של עיתונאים וכלי תקשורת, מנחמיה שטרסלר ועמית סגל ועד בן כספית ואלי ציפורי, מקדמים את הגז בכל הכוח וקוראים למתנגדי קידום חיפושי וייצוא גז "כת שרלטנים". שרת האנרגיה קארין אלהרר החליטה לאחרונה לבצע פניית פרסה מפוארת ולקדם חיפושי גז חדשים וייצוא גז לאירופה.
גם הקריאה "חד"פ זה החיים" שנשמעת בסרטון אינה מופרכת כמו שחביב כנראה חושב: חברי הכנסת החרדים נלחמו ונלחמים בכל הכוח למניעת הגבלת מכירת כלים חד פעמיים. במציאות אותה חביב אמור היה לבקר, לפעילי האקלים לא חסר נגד מי להיאבק: פוליטיקאים, תעשיות מזהמות ומי שפועלים כנגד האינטרס הציבורי בהמשך קיומו של אקלים מתאים לחיי אדם. הנה חביב, זה האויב בשבילך.
אמירה נוספת שאני רוצה להקדיש לה תשומת לב היא "מה יותר חשוב בעיניכם? החיות או בני האדם?", שנאמרה ע"י אחת ממפגינות הנגד. כן, אני מבין, זה נאמר בצחוק. אבל המסר הזה מהדהד וחודר, כאילו זאת הבחירה: לתעדף או רווחה אנושית - או הגנה על החי והצומח.
למעשה, מדע האקולוגיה מלמד אותנו שאנחנו חיים במערכת מורכבת המבוססת על תלות הדדית, וכדי לשמר את האנושות באופן בר קיימא, אנחנו חייבים להגן על המערכות הטבעיות תומכות החיים. המגוון הביולוגי והמערכות האקולוגיות, הן שמבטיחות לנו את התנאים הבסיסיים לקיומנו: חמצן לנשימה, מקורות מזון ושתייה ותנאי אקלים יציבים המאפשרים מחיה.
חביב בחר לסכם במשפט המטופש "אני חושב שהטבע ניצל. בבקשה כדור הארץ". גם המסר הזה מטעה: החרפת המשבר האקלימי אקולוגי אינה פשוט סכנה לסביבה, שאנחנו בוחרים באופן אלטרואיסטי להמנע ממנה, מתוך אהבת הטבע וטוב ליבנו האצילי. זה לא מאבק למען כדור הארץ, שעם כל הכבוד, ימשיך להתקיים איתנו או בלעדינו, גם בהתחממות גלובלית ממוצעת של 10 מעלות. זה מאבק על החיים עצמם, כי משבר האקלים הוא איום ממשי על הדורות הבאים, שאין לנו ברירה אלא להיאבק נגדו.
מהצד הראשון
יש שיבחרו להתייחס לסרטון הזה כאייטם משעשע, וינפנפו את הטענות שלי כטרחניות. אך אני באמת סבור שזה לא רק עניין סמנטי אלא משהו שורשי ומהותי יותר. חביב קומיקאי, וככזה, הוא צוחק על הכל, בלי לדפוק חשבון או לבדוק עובדות, ואולי לא צריך לצפות ממנו למשהו אחר. הבעיה האמיתית היא עם התוכנית "הצד השני של גיא זוהר", שבחרה לשדר את האייטם, למרות שהיא אינה תוכנית רצינית, מעמיקה, כזאת שמוקדשת לבדיקה מדוקדקת של עובדות. והסרטון של חביב הוא לא תקלה ראשונה של התוכנית בכיסוי של משבר האקלים.
בשנה שעברה הזמין זוהר לאולפן את העיתונאית עופרה לקס, כתבת "בשבע", שמחתה על הקישור בין משבר האקלים לשריפות שהתחוללו באותה עת. לקס טענה שמדובר בהצתות תוך שימוש בציטוטים סלקטיביים של ניצב הכבאות וההצלה, כשהיא מתעלמת מאמירות ברורות כמו למשל זו של מפקד כיבוי אש במחוז ירושלים, שאמר שכבר לא ניתן להתעלם משינויי האקלים שהכניסו אותנו לעידן של מגה שריפות. זוהר אמנם הפטיר בסוף האייטם "נגיד והציתו, בזכות האקלים זה מתפשט, ומתפשט הרבה", אבל אחרי שהניח ללקס לשטוח את משנתה המוטעית במשך ארבע דקות רצופות, היה ראוי שיגלה יותר אחריות כלפי הצופים שלו, ויתייחס לכך בהרחבה:
אין כל סתירה בין מקור השריפות לבין הקשר שלהן למשבר האקלים: בין אם שריפה מתחילה באופן מקרי או מכוון, מה שקובע את מידת ההתפשטות שלה הם תנאי האקלים, ובעיקר היובש והחום. היו שריפות גם לפני משבר האקלים, אבל בכל העולם, וגם בישראל, הוא מגביר, וצפוי להגביר, את התדירות ואת העוצמה שלהן.
במקרה אחר שודר בתוכנית אייטם מביך עם רועי עידן, שטען שאיפוס פליטות גזי חממה הוא יעד מטומטם ולא אפשרי שיאיר לפיד המציא בקמפיין הבחירות שלו, ושכדי להגיע אליו נצטרך אפוקליפסה שתביא אותנו לחזור להיות לקטים ציידים או שפשוט נפסיק כולנו לנשום. עידן - ואיתו מערכת "מהצד השני" - הוכיחה כי היא לא מבינה באופן הפשוט היותר את המושג אותו התיימרה לבקר.
למשל, שהמשמעות של איפוס פליטות אינו הפסקה של כלל הפליטות אלא איחזור של חלקן, או שהפחמן שנפלט מנשימת בני אדם ובעלי חיים כלל אינו נכלל באיפוס הפליטות המיוחל, כי הוא חלק ממחזור הפחמן הטבעי. לאחר טור שפירסם פרופ' עדי וולפסון ב"העין השביעית" ופניות מצופים ומפעילי "לבחור ירוק", "מהצד השני" שידרו אייטם מתוקן שבו זוהר התנצל והסביר את ההקשר המדעי והבינלאומי הרחב, וזה בהחלט ראוי להערכה.
נקווה שגם הפעם תעלה הבהרה, וחשוב יותר שבתוכנית "מהצד השני עם גיא זוהר" יתחילו להתייחס יותר ברצינות לבדיקה ולסינון של אייטמים בנושאי אקלים וסביבה, לפני שהם משודרים ולא רק אחרי השידור. הגיע הזמן שיכירו באחריות הציבורית שלהם כתוכנית חשובה ופופולרית, בנושא הכי מורכב ובוער שלנו.
ניב מאירסון הוא רכז קשרי הממשל של "מגמה ירוקה"