דו"ח ביקורת חריף שעוסק בפוליטיזציה ואי-סדרים שהתגלו בקרן קיימת לישראל מגולל פרק בעייתי במסכת הקשרים הכלכליים של קק"ל עם "ידיעות אחרונות".
קבוצת התקשורת של ארנון (נוני) מוזס קיבלה בשנים האחרונות מיליוני שקלים מקק"ל במסגרת עסקאות שכללו רכישת סיקור עיתונאי. בדו"ח, שהוכן עבור משרד המשפטים על-ידי רואה חשבון חיצוני, נטען שאחת מהעסקאות הללו קודמה מתוך שיקולים זרים ובמעורבות אישית של יו"ר קק"ל דני עטר, שעמד בראש הארגון עד סוף 2020.
דבר קיומה של העסקה נחשף כבר לפני ארבע שנים בתחקיר של עמרי מניב בחדשות 10, ופרטים נוספים על אודותיה פורסמו בתחקיר של אבנר הופשטיין (חבר ועד עמותת "העין השביעית") באתר "זמן ישראל". לפי תחקירו של מניב, ב-2016 ביקר דני עטר בבית "ידיעות אחרונות" ולאחר מכן נתן הוראה לתקצב ועידת חינוך עתידית של העיתון ושל ynet, אתר החדשות של מוזס. הסכום היה גבוה בהרבה מהנהוג בקק"ל בעסקאות מסוג זה: 1.17 מיליון שקל.
לקק"ל ול"ידיעות אחרונות" כבר היתה היסטוריה של שיתופי פעולה יקרים. ב-2014 שילמה קק"ל לקבוצת התקשורת של מוזס 4.85 מיליון שקל עבור פרויקט בשם "גיבורי הסביבה" – תחרות שבה התחרו זה בזה פעילי סביבה, ועל הדרך סייעו למתג את קק"ל כגוף אקולוגי.
בתקופה ההיא הרבו להתפרסם בעיתון ידיעות מחמיאות על יו"ר קק"ל דאז, אפי שטנצלר. ב"ידיעות אחרונות" עדיין הכחישו אז שניתן לרכוש כתבות מערכתיות בעיתון ובאתר, אבל מנכ"ל קק"ל דאז מאיר שפיגלר אישר שהעסקה כללה גם רכישת כתבות ומאמרים. הסכום ששילמה קק"ל, כמעט 5 מיליון שקל, נחשב גבוה במיוחד ביחס לעסקאות מסוג זה.
ב-2015 החליף דני עטר את שטנצלר בראשות קק"ל. הקשרים הכלכליים עם קבוצת התקשורת של מוזס נמשכו. הדו"ח שהוכן עבור משרד המשפטים, שעליו חתום רואה החשבון איציק סלובודיאנסקי, מתאר את הדרך שעברה עסקת החסות במערכת העיכול הארגונית ומתעכב על הקשיים שעמם התמודדה לאורך המסלול, עד להוצאתה לפועל תוך הפרת נהלי קק"ל.
תן כסף, קבל במה
הפורום שדן בעסקה הוא הוועדה להתקשרויות מיוחדות, גוף שלפי תחקיר "זמן ישראל" כונה לעתים בתוך קק"ל "הוועדה לשחיתויות מיוחדות". מפרוטוקול של ישיבת הוועדה מ-12 בספטמבר 2016 עולה שב"ידיעות אחרונות" ידעו שכדי לסגור עניין צריך לפנות ישירות ליו"ר דני עטר. "הם פנו ללשכת היו"ר, וההנחיה היא להתקדם איתם לטובת הפעילות הזאת כפעילות משותפת", אמר בדיון מנכ"ל קק"ל דאז מאיר שפיגלר, שכיום מכהן כמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי.
חבר הוועדה רועי אדרי העלה תהייה: "זה אמור להיות מיזם ללא כוונת רווח", העיר, וציין שבמקרה של "ידיעות אחרונות" זה לא מסתדר. "זה גוף עסקי, איך זה בדיוק בא לידי ביטוי?".
"אני שאלתי אותם, הפעילות הספציפית הזאת היא לא למטרת רווח", הבטיח שפיגלר.
כשאחד מחברי הוועדה תהה אם הכנס של "ידיעות אחרונות" הוא מיזם ללא כוונות רווח, מנכ"ל קק"ל השיב שהתשובה חיובית. לאחר מכן התברר שהמציאות הפוכה
אדרי הקשה עליו: "התקנון כן מגביל אותנו ברמה העקרונית, שפעילות משותפת צריכה להיות ללא כוונות רווח בסופו של דבר".
"'ידיעות אחרונות', מטבע הדברים, זה גוף רווחי, זה גוף כלכלי, אבל הכנסים בדרך כלל הם לא למטרות רווח", השיב שפיגלר. הוא הוסיף שאם במקרה יהיו רווחים, הם יקוזזו מהסכום שתעביר קק"ל ל"ידיעות אחרונות". הנחת המוצא של המנכ"ל לא היתה נכונה: ככל שהחריף משבר העיתונות המודפסת, וביתר שאת בשנים האחרונות, החלו העיתונים לפתח את תחום הכנסים כאפיק הכנסה מרכזי שאמור לפצות על הירידה בהכנסות מפרסומות ודמי מינוי. לפי המודל הכלכלי הזה, מקור הרווחים העיקרי הוא מכירת חסויות וחשיפה תקשורתית.
למרות ההערות, חברי הוועדה החליטו לאשר את העסקה. בקק"ל חתמו על ההסכם ב-24 בנובמבר, אבל אז צצה בעיה. ב"ידיעות אחרונות" סירבו לחתום עליו, והוא לא נכנס לתוקף. מתברר ששפיגלר לא רק טעה באבחון מהותו של ענף הכנסים – הוא טעה גם באבחון הכנס הספציפי של קבוצת מוזס. ב"ידיעות אחרונות" דווקא כן התייחסו לוועידת החינוך כאל מיזם שאמור להשיא רווח – ולפיכך לא הסכימו לקזז את הרווחים מהסכום שקק"ל אמורה היתה לשלם.
הימים נקפו, והוועידה התקרבה. ב"ידיעות אחרונות" כבר העלו את הפרסומים המקדימים, תוך הבלטת קק"ל כנותנת החסות הראשית – אבל ההסכם טרם נחתם. תשעה ימים לפני הוועידה, ב-26 בפברואר 2017, בארגון עדיין דנו באופן שבו ניתן להכשיר את ההתקשרות החריגה. הפתרון שמצאו שם היה לשנות את האופן שבו סווגה. במקום "שיתוף פעולה", כפי שהתכוונו במקור היו"ר עטר והמנכ"ל שפיגלר, הוחלט להגדיר אותה כרכישת חסות. הבעיה: מדובר בעסקה בסך 1.17 מיליון שקל, וקק"ל לא נוהגת לחתום על עסקאות חסות בהיקף כה גבוה.
סמנכ"ל הכספים של קק"ל, יובל ייני, העלה את התהייה הזאת במהלך הדיון. "אנחנו עושים עקום", אמר לחברי ועדת ההתקשרויות. "מתן חסות לאירוע בשווי של 1.17 מיליון הוא דבר שהוא חסר תקדים, שלדעתי לא ניתן להגן עליו, אני רואה את תנועות הראש של מאי [ויצלבסקי, נציגת הייעוץ המשפטי בוועדה], שהיא לא יודעת להגן על זה – וידעו להגן על זה היטב, על האירוע החשוב הזה, שיש לו ערך מוסף לקק"ל, באמצעות 'שיתוף פעולה'. עכשיו, מה אומרים? לא יודעים להגן על זה באמצעות הנוהל של 'שיתוף פעולה', בוא נשים את זה בשיתוף של 'חסות'. אנחנו עובדים לא נכון".
נציגת הלשכה המשפטית בדיון הציעה פתרון: לאשר את ההתקשרות כ"חסות", אבל "עם סכום יותר נמוך". התשובה שניתנה לה היתה שזה בלתי אפשרי. בעצם, הוסבר לה ולחברי הוועדה, למרות שהחוזה עם "ידיעות אחרונות" עוד לא נחתם, קק"ל כבר התחייבה לתת לקבוצת התקשורת 1.17 מיליון שקל – ואם יופחת הסכום כעת, קק"ל תהיה חשופה לתביעה.
"אני שואל שאלה", הקשה סמנכ"ל הכספים, "אנחנו עד היום נתנו חסות מעל 50 אלף שקל? תשובה: לא".
"אולי כן, לא לגוף פרטי", העירה ראש אגף ההתקשרויות דורית חבני.
סמנכ"ל הכספים של קק"ל לעמיתיו: "אנחנו עושים עקום. מתן חסות לאירוע בשווי של 1.17 מיליון שקל הוא דבר שהוא חסר תקדים, שלדעתי לא ניתן להגן עליו"
"לא לגוף פרטי, אבל זה גוף פרטי למטרת רווח", חידד סמנכ"ל הכספים. "אז חבר'ה, אתם לא רוצים להכשיל אותי, נכון? לא נתנו לגוף פרטי למטרת רווח מעל 50 אלף שקל. עכשיו אתם רוצים לתת לו 1.17 מיליון, נו".
דובר שאינו מזוהה בשמו בדו"ח ציין שאחד הנימוקים לצורך באישור ההתקשרות הוא שנציגי "ידיעות אחרונות" נפגשו עם היו"ר דני עטר, "והוא אמר להם שזה יטופל". מחבר הדו"ח בדק את הטענה וקבע כי אכן, עטר נתן את ההוראה.
ציטוטים נוספים מתוך הדיון, שלא נכללים בדו"ח, פורסמו בעבר בתחקיר של אבנר הופשטיין. על-פי התחקיר, מנהלת אגף ההתקשרויות חבני טענה שחלק מדמי החסות נועדו לכסות לינה ומזון למשתתפי הכנס. "זה חלק מהחסות, תמיד זה ככה. כל העלויות של הכנס. נותנים כסף לחסות בשביל שישימו לוגו ויגידו 'קק"ל נתנה חסות'", אמרה.
סמנכ"ל הכספים ייני לא קיבל את ההסבר. "אי-אפשר לאשר סכום כזה בחסות, אנחנו מאשרים עד 50 אלף שקל", חזר ואמר לנוכחים, והתריע: "מבקר הפנים עכשיו יבוא".
בעיני יו"ר קק"ל דני עטר העסקה כנראה השתלמה. למרות הביקורת הפנימית והציבורית, ב-2020 חתם הארגון על עסקה נוספת עם "ידיעות אחרונות": שוב פעם ועידה, שוב פעם בהשתתפות עטר – אבל הפעם יותר ביוקר. 1.39 מיליון שקל
לאה פדידה, ח"כית לשעבר ממפלגת העבודה, המפלגה של עטר, התעקשה לאשר את ההתקשרות. "אי-אפשר לתת סכום אחר", אמרה פדידה בתגובה להצעה של נציגת הלשכה המשפטית. "זו ההתחייבות... תארי לך שאני כבר חתמתי על מיליון שקל, אנחנו חתמנו, אנחנו חשופים לתביעה... אחנו חישקנו את עצמנו".
הוועדה לא הגיעה להכרעה באותו יום. לאחר תום הדיון הפיצה הלשכה המשפטית מכתב שבו נטען כי למרות הסכום החריג ניתן לאשר את ההתקשרות, בין היתר משום ש"כבר החלו ההכנות לאירוע". המכתב כלל גם התייחסות לסכום: "לא נעלמה מעינינו העובדה כי סכום ההתקשרות הוא גבוה מן המקובל, אך עם זאת אופי ההתקשרות ותוכנה תואמים להגדרות 'חסות'".
חברי הוועדה אישרו את העסקה. מחבר הדו"ח קבע שהאישור ניתן לאחר שהועמדו ב"מצב של חוסר ברירה", והוסיף כי "פרק הזמן הקצר בין אישור החסות לבין מימושה בפועל" מצביע על כך ש"אישור ועדת ההתקשרויות היה כ'חותמת גומי' ותו לא. כך גם ניכר שההתקשרות מומשה עוד בטרם נחתם ההסכם".
ההסכם עם "ידיעות אחרונות" נחתם ב-6 במרץ, יום אחד לפני פתיחת הוועידה. מחבר הדו"ח מציין כי בתמורה ל-1.17 מיליון השקלים של קק"ל ב"ידיעות אחרונות" הוסיפו את סמליל הארגון לפרסומי הכנס, שיבצו את היו"ר דני עטר באחד הפאנלים והתחייבו לפרסם "ארבע כתבות בעיתון וכן טור דעה של מר דני עטר".
הטור פורסם ביום הכנס במדור הדעות, לצד מאמריהם של עיתונאי "ידיעות אחרונות". עטר ניצל את הבימה כדי להלל את הארגון שבראשו הוא עומד ולתאר אותו כשותף חשוב בחינוכם של ילדי ישראל. לקוראים נמסר שקק"ל היא "שותפה מרכזית" בכנס, אבל לא הוסבר להם שהמאמר של עטר מתפרסם בעיתון משום שהארגון שבראשו הוא עומד שילם על זה.
האם זה השתלם? מחבר הדו"ח מציין שלפי נוהל ההתקשרויות של קק"ל, עסקה כזאת מצריכה חוות דעת של גורם חיצוני שיעריך מראש את השווי הכלכלי של החשיפה לפני שיוחלט אם היא משתלמת. "מבדיקת הביקורת עולה כי במקרה שלפנינו לא התקבלה כל חוות דעת כאמור", נכתב בדו"ח. המשמעות: בקק"ל לא טרחו לוודא שכשמשלמים ל"ידיעות אחרונות" למעלה ממיליון שקל על חסות, ב"ידיעות אחרונות" מספקים תמורה ראויה לכסף.
בעיני דני עטר העסקה כנראה השתלמה. למרות הביקורת הפנימית והציבורית, ולמרות שבקק"ל כבר ידעו שהעסקה עומדת לככב בדו"ח הביקורת החריף, ב-2020 חתמו שם על עסקה נוספת עם "ידיעות אחרונות": שוב פעם ועידה, שוב פעם בהשתתפות עטר – אבל הפעם יותר ביוקר. 1.39 מיליון שקל. מה גרם לעטר לשחזר את העסקה? עטר שוחח עם "העין השביעית", אבל בחר לא להשיב לשאלה הזאת או למסור תגובה מטעמו.
הסכום הכולל שהעבירה קק"ל ל"ידיעות אחרונות" בשלוש העסקאות שהוזכרו כאן – שאינן כוללות רכישה של פרסום שוטף מקבוצת התקשורת של נוני מוזס – מסתכם ב-7.3 מיליון שקל.
קק"ל: עטר לא נתן את ההוראה
הנהלת קק"ל ניהלה מאבק עז נגד הדו"ח, כולל הזרמה של סכומים המוערכים במיליוני שקלים לשניים ממשרדי עורכי-דין הגדולים במדינה, מיתר והרצוג-פוקס-נאמן, גיוס בעלי תפקידים בכירים לשעבר במשרד המשפטים והגשת עתירות בדרישה להיחשף לממצאים שאסף המבקר עוד לפני גיבוש הדו"ח הסופי. מקריאת המסמך ברור מדוע. העסקה עם "ידיעות אחרונות" היא אבן אחת בפסיפס רחב ממדים של התנהלות פגומה ובזבוז כספים. הדו"ח אמנם רוכך במהלך העבודה, והמבוקרים הצליחו לדחות את פרסומו עד אחרי חילופי הגברי בראשות הארגון, אבל המבקר סלובודיאנסקי גורס כי גם כעת הממצאים חמורים עד כדי כך שהם מצדיקים את פירוק קק"ל.
ב"כלכליסט", העיתון הכלכלי של קבוצת מוזס, דיווחו על טיוטת הדו"ח החמור אבל צִנזרו את הקטע שבו הכתב התייחס לביקורת על העסקה עם קבוצת "ידיעות אחרונות"
נראה שהמסקנות בנוגע לוועידת החינוך הביכו גם את "ידיעות אחרונות". חלקים מטיוטת דו"ח הביקורת פורסמו בשנים האחרונות בכמה כלי תקשורת. אחד מהם הוא "כלכליסט", היומון הכלכלי של מוזס. כפי שדווח באתר "העין השביעית" ב-2019, כתב "כלכליסט" שחר אילן הגיש למערכת ידיעה על ממצאי הדו"ח – אך בדרך אל הדפוס גורם עריכה בכיר הורה לצנזר את הקטע שעסק בכסף שהועבר ל"ידיעות אחרונות". מו"ל "כלכליסט" יואל אסתרון הכחיש בתוקף ואיים בהגשת תביעת דיבה, אך האיום לא מוּמש.
בתגובה מטעם קק"ל שנכללת בדו"ח נטען כי הטענה שלפיה עטר הורה לקדם את העסקה החריגה עם "ידיעות אחרונות" מבוססת על "עדות שמיעה מכלי שלישי ורביעי", ולפיכך לא ניתן להתייחס אליה כאל עובדה. "מעולם לא ניתנה כל הנחיה על-ידי לשכת היו"ר דני עטר להחליף את שיטת ההתקשרות", טענו בקק"ל, והוסיפו ש"ההתקשרות היתה צריכה להיות מסווגת מלכתחילה כחסות ולא כשיתוף פעולה", ולפיכך יש לראות בשינוי הסיווג "תיקון טעות" מתבקש.
מחבר הדו"ח לא קיבל את ההסבר הזה. "שינוי זה משמעותו שההסכם לא כלל הוראות ייחודיות הנוגעות להתקשרות עם גופים פרטיים למטרות רווח. בנוסף, שינוי זה משמעותו מתן חסות בסכום הגבוה עשרות מונים מהנהוג בחברה לעניין הענקת חסויות", כתב רו"ח סלובודיאנסקי. "החברה הוציאה סכום עתק, בניגוד לנהליה הרגילים, מבלי שעמדה על זכויותיה ומבלי שיש בכך כדי לקדם את מטרותיה, כאשר המנגנונים הרגילים בדבר אישור התקשרויות 'מנוטרלים' מסמכויותיהם והופכים למעשה לחותמת גומי".
* * *
לעיון בדו"ח המלא