עיתונאית "המקום הכי חם בגיהנום" שרון שפורר סירבה היום (30.11) בתוקף להצעת בית-המשפט לפסוק על דרך הפשרה תוספת של 17 אלף שקל להוצאות שנפסקו לטובתה עם דחיית התביעה שהגישו נגדה אפי נוה ולשכת עורכי-הדין, במקום מיליון שקל כפי שביקשה.
השופט יונה אטדגי, שישב בראש ההרכב לצד השופטים ארז יקואל ויעל בלכר, רק החל לנסח את הצעת הפשרה וכבר ראשה של שפורר נגד לשלילה מצד לצד. בהמשך, כשהשופט אטדגי הציע שהצדדים יצאו להפסקה של חמש דקות כדי לדון בהצעה, התפרצה שפורר ואמרה שאיננה זקוקה אף לא לדקה. "אני לא רוצה הפסקה, אנחנו מסרבים לזה", הודיעה לשופטים בעוד בא כוחה, עו"ד יהונתן קלינגר, מנסה לנהל דו-שיח מפויס יותר עם חברי ההרכב.
"אני מדבר עם עורכי-הדין", הסביר לה כיצד פועל דיון משפטי השופט אדטגי, אך שפורר המשיכה בשלה: "לא, לא, לא". "הערעור מתנהל בין בית-המשפט לעורכי-הדין", ניסה שוב שופט המחוזי, אך שפורר לא השתכנעה. "גברתי תקשיב לעורך דינה", החליט השופט ויצא מהאולם עם חבריו להרכב. בעוד השופטים יוצאים הודיעה שפורר בקול: "אני לא רוצה הסכם פשרה עם לשכת עורכי הדין בשום צורה".
במהלך ההפסקה סירבה שפורר להקשיב לעורך-דינה, שבצר לו נאלץ להסביר את השלכות הצעת בית-המשפט למו"לית "המקום הכי חם בגיהנום" עינת פישביין, שנכחה אף היא בדיון. האזהרות מפני השלכות הדחייה של הצעת הפשרה, שהגיעו גם לאוזני שפורר, לא הניאו אותה מעמדתה. "שוחחתי עם מרשתי, הסברתי לה את הצעת בית המשפט והיא אינה מסוגלת לקבל אותה", הודיע עו"ד קלינגר עם חידוש הדיון.
את הערעור הגישה שפורר על החלטת בית-משפט השלום לדחות את תביעת העתק שהגישו נגדה נוה ולשכת עורכי-הדין. התביעה עמדה על סכום של מיליון שקלים ועם דחייתה חויבו נוה והלשכה לשלם לשפורר הוצאות בסך 15 אלף שקל, ועוד 55 אלף שקל עבור שכר טרחת עורך-דין.
בערעורה טענה שפורר כי התביעה נגדה היתה תביעת השתקה שהוגשה בחוסר תום לב על ידי תובע ציבורי, וכיוון שכך ההוצאות לא צריכות להיות ריאליות בלבד, אלא "לשקף ערכים ועקרונות חשובים יותר, שנועדו למנוע תביעות השתקה". נוה ולשכת עורכי-הדין, מנגד, טענו באמצעות עו"ד ג'יין רמז ממשרד קסוטו ושות', כי ההוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 70 אלף שקלים שנפסקו לחובתם הן גבוהות בהשוואה למקרים דומים וכי ממילא ההלכה הנוהגת בישראל היא שאין מקום להטיל "הוצאות עונשיות".
בדיון שנערך היום הספיקו הצדדים לחדד מעט את עמדותיהם. עו"ד קלינגר הבהיר כי אין בערעור כל טענה לסכום שנפסק עבור שכר טרחתו וכי כל הטענות מופנות לסכום הוצאות המשפט. לדבריו, על בית-משפט השלום היה לשקלל בקביעת גובה ההוצאות את שעות העבודה שהשקיעה שפורר בהגנתה מפני התביעה. כשהשופט אטדגי הזכיר לו כי בית-משפט השלום קבע כי לא הוצגו בפניו כל אסמכתאות לכך אמר עו"ד קליגנר כי היקף התצהירים והבקשות בתיק הן האסמכתאות הדרושות. "הרי הוצאות באות לשקף מערך של ערכים שבית-המשפט צריך לפסוק לפיהם כשהוא דוחה תביעה, כולל לא להכביד בתביעות סרק והמקרים שבהם ההשתקה כן עובדת".
עו"ד רמז, שייצגה את נוה ולשכת עורכי-הדין, התבקשה להשיב לטענה כי על בית-המשפט לפסוק כמדיניות ציבורית הוצאות מעבר לריאליות בתביעות שכאלה. "בעניין שלנו לא הוכח שמדובר בתביעת השתקה", אמרה עו"ד רמז, אמירה שגרמה לשפורר לנוע במושבה בחוסר אמון. בא-כוחה, עו"ד קלינגר, העיר בהמשך כי בלשכת עורכי-הדין הגדירו את התביעה "תביעת השתקה" בדיון שבו החליטו לסגת מההליך, כך שאין כל צורך שבית-המשפט יקבע זאת.
"קשה לנו להתערב", הסביר השופט אטדגי לקראת סיום הדיון ונימק זאת בכך כי הכלל הוא שערכאת ערעור אינה פוסקת מה שהיתה פוסקת לו היתה יושבת בערכאה הדיונית. עם זאת, כיוון שבית-משפט השלום הפחית 5,000 שקל מסכום ההוצאות ועוד כ-12 אלף שקל משכר טרחת עורכי-הדין לאור הסכמת נוה ולשכת עורכי-הדין כי התביעה תידחה ולא תימחק, השופטים הציעו לצדדים להגיע לפשרה לפיה סכום ההוצאות שישלמו נוה והלשכה יגדל ב-17 אלף שקל. "זו הצעה פרקטית, אנחנו לא אומרים שזה מה שייפסק בסוף", הבהיר השופט אטדגי.
לאור סירוב שפורר לשקול בכלל הצעה זו הודיעו השופטים כי יינתן פסק-דין.
52717-10-19