שורה של פרשיות בתחום התקשורת קמות לתחייה בעתירה שהגיש שלשום (13.9) נוני מוזס, בעל השליטה והעורך האחראי ב"ידיעות אחרונות". מוזס, הנאשם בפרשיית השחיתות של "תיק 2000" במתן שוחד לראש הממשלה נתניהו, ביקש להסיר חיסיון מעל סדרה של מסמכים שנמסרו לנאשמים רק בחלקם, ואגב כך חשף פריטי מידע מודיעיני שהגיע למשטרה. הפרטים, חשוב להדגיש, הם אכן בגדר "מידע מודיעיני" ואמינותם מוטלת בספק, אם כי חלקם מאששים או משלימים מידע שפורסם בעבר.
המידע המודיעיני אותו מדגיש מוזס קשור לחשדות שעלו במשטרה נגד נתן אשל, מקורבו של נתניהו, בדבר העברת כספים משלדון אדלסון לנתניהו ובדבר קבלת שוחד מערוץ 10, ועל בסיס מסמכים אלה מתכוון מוזס לטעון לאכיפה בררנית: מדוע אדלסון, הבעלים של "ישראל היום", לא נחקר חקירה פלילית בשל הסיקור המוטה לטובת נתניהו (הרחבה בעניין זה ניתן לקרוא כאן).
מלבד הסרת ההשחרות מנימוקי הבקשות להאזין האזנת סתר לנתן אשל, מבקש מוזס להסיר את החיסיון גם ממסמכים הקשורים למשא ומתן לקראת חתימת הסכם עד מדינה עם ארי הרו ומסמכים הנוגעים לתפיסת הקלטות שהקליט הרו את נתניהו משוחח עם מוזס, ושעומדים בבסיס האישום של "תיק 2000".
"טענה מרכזית של הנאשם 4 [מוזס] תהיה, כי אין בסיס לפרש פרשנות פלילית את השיחות שהתקיימו בין הנאשם 4 [מוזס] לנאשם 1 [נתניהו]", נכתב בין היתר בעתירת מוזס. "ארי הרו היה שותף לארגון סדרת הפגישות, נכח בהן ואף השתתף בחלקן. לכן, עדות ארי הרו חשובה ואף חיונית להבנת מכלול השיחות וההקשר הכולל של הדברים. כיוון שמדובר בעד מדינה, הרי סוגיית המגעים עמו להסכם עד המדינה חשובה ואף חיונית להגנת הנאשם 4, ובהקשר זה קיימת חשיבות רבה לתמונה המלאה, הכוללת והמפורטת של המגעים".
אולם מעבר לכך מתייחסת העתירה של מוזס למספר פרשיות נוספות, זאת משום שמוזס מצרף לעתירה נספח, ובו תיאור מקוצר ("פראפרזה" בלשון המשטרה) של מידעים שהתקבלו במשטרה הקשורים לפרשיות שנחקרו ונתונים תחת חיסיון.
פרשה כזו היא המאבק על השליטה ב"גלובס" לפני כשלוש שנים, אחרי פשיטת הרגל של המו"ל והטייקון אליעזר פישמן. לפי העתירה של מוזס, בדצמבר 2016 הגיע למשטרה מידע לפיו "זאב אלקין נתבקש ע"י ביבי נתניהו למצוא אדם שלא מתגורר בארץ שירכוש את עיתון גלובס וערוץ 20 בטלויזיה ויהיו לויאליים לנתניהו. אלקין פנה לדוד דוידוביץ באמצעות איש עסקים".
האוליגרך דוד דוידוביץ' בדיון על רכישת השליטה ב"גלובס", בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, 2.3.2017 (צילום: אורן פרסיקו)
האוליגרך דוידוביץ' אכן הגיש הצעה לרכישת "גלובס", זאת בסיוע מקורבו לשעבר של נתניהו וכיום עד המדינה נגדו ניר חפץ. בדוידוביץ' תמכו ארבעה עורכים בכירים בעיתון (שי שלו, דרור מרמור, אייל אברהמי ודורון אביגד), אך בסופו של דבר העדיף בית-המשפט לאשר את מכירת העיתון לאלונה בר-און וענת אגמון, בין השאר משום שדוידוביץ' התמהמה בחתימה על ההסכם הקיבוצי עם העיתונאים שכלל התחייבות לשמירה על האתיקה העיתונאית.
אם המידע על מעורבותו של נתניהו בניסיון להשתלט על "גלובס" הוא אכן נכון, הרי שהוא מצטרף לשורת ניסיונות דומים של נתניהו לאורך השנים להביא לישראל בעלי הון זרים שיפעילו כלי תקשורת, שהחלו עוד בשנות התשעים של המאה הקודמת. נתניהו טוען כי הוא מעוניין "לגוון" את שוק התקשורת ולהכניס בו פלורליזם, אולם הניסיון המצטבר מההתנהלות העקבית של נתניהו מול כלי התקשורת הללו, בין השאר כפי שנחשף בפרשיות "תיק 2000" ו"תיק 4000", הוא כי הגיוון שנתניהו שואף אליו הינו למעשה חד-מימדי: תמיכה בנתניהו בכל אשר יפנה, מאבק ביריביו ובייחוד אלו שבמחנה הימין והאדרה של משפחתו.
כך או כך, מי שהוזכר במידע המודיעיני כמתווך בין נתניהו לדוידוביץ', מוסר ל"עין השביעית" כי מדובר ב"טענה הזויה. לא היה ולא נברא, אפילו משל לא היה. השר אלקין לא מכיר את דוד דוידוביץ. ראש הממשלה בנימין נתניהו מעולם לא שוחח עם השר אלקין על רכישת כלי תקשורת כזה או אחר. ה'פראפרזה' המובאת בחומרים היא חומר שקיים במשטרה, יתכן עדות, שמועה או מקור מודיעיני לא מבוסס. גם המשטרה כנראה לא התייחסה לטענה הזויה זו ברצינות, כי בשתי הפעמים שהשר אלקין מסר עדות במשטרה בתיקים אלה הוא, למיטב זכרונו, לא נשאל על נושא זה אפילו לא פעם אחת".
אלי עזור, הבעלים של "מעריב" וה"'גרוסלם פוסט" ומי שתיווך לכאורה בין מוזס לנתניהו (צילום: מרים אלסטר)
באותה רשימת מידעים שחושף מוזס ישנו גם פריט הנוגע לשורשי היחסים בין נתניהו למוזס עצמו. השיחות המוקלטות בין השניים, שעומדות בבסיס "תיק 2000", היו רק הסוף בשרשרת מגעים ושיחות בין ראש הממשלה והמו"ל, שעד לחשיפת הפרשה בינואר 2017 נחשבו בציבוריות הישראלית במשך שנים כיריבים מרים ובוודאי לא מי שיושבים לשיחות קבועות ומתכננים שיתופי פעולה מושחתים.
לפי עתירת מוזס, בערך באותו זמן, בתחילת 2017, הגיע למשטרה המידע הבא: "במהלך שנת 2009 נערכה פגישה בין איש עסקים נוני מוזס לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיווכו של איש התקשורת אלי עזור. בפגישה הגיעו נתניהו ומוזס לשורת הסכמות בהקשר של 'ידיעות אחרונות' ו'ישראל היום'. ההסכמות לא מומשו בסופו של דבר עקב אי עמידה בסיכומים שעלו בפגישה. הערת המקור: יתכן ונערכו פגישות נוספות בתיווכו של אלי עזור".
מידע זה מזכיר פרסומים שעלו בעבר על הקשר המתמשך בין מוזס לנתניהו, במיוחד על רקע רצונו של מוזס להחליש את "ישראל היום", החינמון שהחל לצאת לאור בישראל ב-2007, נהנה מחסינותו הכלכלית האדירה של אדלסון ועזר לרסק את שוק העיתונות המודפסת בישראל. נקודה נוספת העולה מן המידע, ככל שהינו נכון, היא קיומו של ציר נוסף, זה של אלי עזור, בין מוזס לנתניהו.
אלי עזור, עיתונאי ספורט לשעבר, הוא טייקון תקשורת עולה, שבבעלותו ערוצי הספורט של קבוצת "צ'רלטון", העיתונים "ג'רוזלם פוסט" ו"מעריב" ותחנת הרדיו 103FM. עזור רכש גם מניות מיעוט בערוץ 13, שנוצר כתוצאה ממיזוג ערוץ 10 ורשת, אולם לא נראה שהוא זוכה בהשפעה בכלי התקשורת הממוזג. אתמול פורסם כי עזור רכש את "וואלה", אחד משני אתרי החדשות הפופולריים בישראל וכוכב פרשת ההון-שלטון-עיתון "תיק 4000".
המשולש מוזס-נתניהו-עזור כבר נחקר בעבר. עזור היה הבעלים הראשון של כלי תקשורת שהוזמן להעיד במשרדי להב 433 אחרי הפיכת חקירת "תיק 2000" לגלויה. לפי פרסום של רביב דרוקר, עזור הוזמן משום שנתניהו העיד כי עזור המליץ לו ב-2008 להיפגש עם מוזס כדי להתפייס עימו. ב"וואלה", כלי התקשורת שעזור זה עתה רכש, התפרסם אז כי יתכן שהעדות קשורה לבדיקה שעשתה המשטרה אם מוזס, בתמורה לסיקור אוהד שהעניקה קבוצת "ידיעות אחרונות" לנתניהו, רצה לקבל הקלה רגולטורית בהקמת ערוץ ספורט.
עזור עצמו לא הגיב לפניית "העין השביעית", גם לא מנהלת קבוצת ה"פוסט" שבבעלותו.
ארנון (נוני) מוזס, 1989 (צילום: משה שי)
מוזס חושף בנספח שצירף לעתירתו גם מידעים המציגים אותו עצמו באור שלילי, כמו"ל מושחת באופן הרקוב ביותר. כזה המשתמש בעיתונאים העובדים בכלי התקשורת שלו על מנת לאסוף מידע פוגעני או מביך על פוליטיקאים ואנשי עסקים, לא על מנת לפרסם אותו כשירות לציבור אלא כדי להשתמש בו לאיומים וסחיטה.
כך לפי העתירה של מוזס, במאי 2014 נמסר למשטרה מידע לפיו "מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס מפעיל לחצים ואיומים מרומזים כלפי ח"כ ושרים שונים בנוגע להצעת החוק כנגד הפצת עיתון ישראל היום בחינם". על פי מידע זה, "לנוני יש שיטה קבועה מזה שנים, הוא מפעיל את התחקירנים של העיתון להכנת כתבת עומק על אנשי עסקים, ח"כ ו/או שרים מכהנים מתוך אינטרס אישי שלו וכשמוצאים 'שלדים בארון' בדמות קשרים אינטימיים מחוץ לנישואין או דברים שעלולים להביך או לפגוע בקריירה שלהם הדברים מובאים אליו באופן אישי".
בהמשך ה"מידע" נכתב כי מוזס "מחזיק תיק תחקיר על פוליטיקאים ובדרך זו דואג להטיל עליהם פחד ומורא ולגרום להם לעשות כרצונו כמחוקקים. בין הח"כים עליהם יש לו חומר זהו איתן כבל שהגיש הצעת חוק כנגד הפצת ישראל היום בחינם וזאת אחרי לחץ גדול מצידו של מוזס".
לפי מידע מודיעיני נוסף, שהגיע למשטרה באפריל 2018, "עורך-דין בשם חגי דורון, המייצג את נוני מוזס, הוא זה שניסח עבור ח"כ כבל את הצעת חוק 'ישראל היום'".
מוזס חושף בעתירתו גם מידע מודיעיני המעמיד באור שלילי את קבוצת "ידיעות אחרונות", על רקע המעבר מרחוב מוזס בתל-אביב לרחוב מוזס בראשון-לציון. כאן ב"עין השביעית" פירסמנו את הסיפור מאחורי החלפת שם הרחוב באזור התעשייה המערבי בעיר, אך לפי מוזס, למשטרה הגיע מידע חמור הרבה יותר: ביולי 2016 נמסר למשטרה כי ב"ידיעות אחרונות" קיבלו "הנחות גדולות מאוד במסי העירייה כאשר העבירו את משרדיהם לראשל"צ, ללא אישור המליאה וללא ועדת הנחות".
יודגש שוב כי מידע זה, כמו המידעים האחרים המופיעים בכתב העתירה וצוטטו בכתבה זו, הם "מידע מודיעיני", כלומר כזה שלא ידוע אם אומת או נמצא שקרי.
67104-01-20