תביעת הדיבה שהגישה חברת מיי סמארטי ישראל בע"מ, מפעילת אפליקציית mysmarty, נגד עמותת "העין השביעית" הסתיימה בלא כלום. כרבע שעה לאחר פתיחת הדיון הראשון בתביעה, ובעקבות הערות בית-המשפט, הודיע בא-כוח התובעת כי בהתאם להצעת בית המשפט הוא מבקש למחוק את ההליך.
את חברת מיי סמארטי (בעבר סמארט וואי קלאב, smart way club) מוביל שגיב קורן, שהיה הנתבע בהליך המשפטי עליו דווח ב"עין השביעית" ובגינו הוגשה התביעה. בדיון שנערך היום (13.9) בבית-משפט השלום, בפני השופט אבי שליו, הציג עצמו קורן כמנכ"ל לשעבר של החברה, שכיום עובד בה רק כאיש שיווק.
מיי סמארטי היא חברה אחת בשרשרת פעילויות שקורן מציג עצמו כיזם העומד מאחוריהן: סייבוואי, סייבקארד, סמארטי פידבק, טודובום (TODOBOOM) ופינדרלה (FINDERELLA). במהלך השנים עמד קורן במרכזם של מספר תחקירים עיתונאיים שהעלו טענות קשות על התנהלותו והתנהלות החברות שבניהולו, כמו למשל תחקיר שערך גיא ליברמן והתפרסם ב"ידיעות אחרונות", או הכתבה "זהירות פירמידה" בתאגיד השידור "כאן".
עמותת "העין השביעית" טענה להגנתה, באמצעות עו"ד אלעד מן, כי הדיווחים על ההליך של "הארץ" נגד החברה היו אמיתיים, הוגנים ומדויקים. השופט המליץ לתובעים "לרדת מזה"
בקיץ 2017 דיווח החתום לעיל על תביעה שהגישה חברת "הארץ" נגד חברת סמארט וואי קלאב ישראל (שמאז החליפה את שמה למיי סמארטי), ונגד בעליה שגיב קורן ויורם אדרי. תחת הכותרת "'דה-מרקר' תובע אפליקציה: 'מעשה הונאה'", נכתב כי ב"הארץ" טוענים ל"מעשה הונאה ממש": לפי העיתון, החברה יצרה "פרסום מפוברק" שנחזה להיות פרסום באתר "דה-מרקר", כשבמרכז הפרסום עומדת אפליקציה בשם MySmarty, שיצרה החברה. עוד דווח כי בחברת סמארט וואי דוחים מכל וכל את הטענות.
בעקבות הפרסום שיגרה החברה ל"העין השביעית" שני מכתבי התראה לפני תביעה, שנדחו. במקביל התברר כי התביעה של "הארץ" נגד החברה הסתיימה בהליך פשרה במסגרתו התחייבה מיי סמארטי לשלם ל"הארץ" עשרות אלפי שקלים. בעקבות זאת פורסם ב"עין השביעית" דיווח המשך ולפיו "בעלי האפליקציה MySmarty ישלמו ל'הארץ' 62 אלף שקל במסגרת הסכם פשרה, אחרי שנתבעו בשל פרסום ידיעה מפוברקת".
כמה שבועות לאחר דיווח זה הגישה חברת מיי סמארטי, באמצעות עו"ד גיא בר, תביעה נגד עמותת "העין השביעית - עיתונאות עצמאית, חוקרת וחופשית", בדרישה לתשלום של רבע מיליון שקל ומחיקת שני הדיווחים שעסקו בתביעה של "הארץ" נגד מיי סמארטי. בתביעה נגד "העין השביעית" נטען כי למיי סמארטי "מספר שונאים" אשר מכפישים אותה, וכי אחד מהם, שגב ישראל אפריאט, מקיים "קשר שטיבו אינו ידוע" עם "העין השביעית", טענה ש"העין השביעית" טענה כי היא שקרית.
עוד נטען בתביעה כי הדיווח ב"העין השביעית" על התביעה של "הארץ" נגדה כלל ציטוט "מגמתי" של "משפטים שיש בהם כדי לפגוע בשמה", וכי באמצעות השימוש בשמה של החברה גדל היקף הגולשים לאתר "העין השביעית". כתוצאה מכך, טוענים בתביעה, הרוויחה "העין השביעית" שכן העמותה "מתקיימת בין היתר מתשלום עבור פרסומות שנובע מכמות הגולשים באתר". יצוין כי מדובר בטענה כוזבת לחלוטין, מה עוד שבאתר "העין השביעית" אין כלל פרסומות.
עמותת "העין השביעית" טענה להגנתה, באמצעות עו"ד אלעד מן, כי הדיווחים על ההליך של "הארץ" נגד החברה היו אמיתיים, הוגנים ומדויקים, וכי בכל מקרה דיווח על כתבי בית-דין מוגן באופן מפורש בחוק לשון הרע.
בנוסף, לכתב התביעה לא צורפה כל ראיה לנזק שנגרם לחברה בעקבות הפרסומים וממילא הפסיקה הישראלית מעמידה בסימן שאלה את זכותם של תאגידים לפיצוי בלא הוכחת נזק. עוד הובהר כי "העין השביעית" "אינה משמשת כשופר של מר שגב ישראל אפריאט או של כל אדם אחר ופעולת על פי שיקולים עיתונאיים, מקצועיים ועצמאיים בלבד ובהתאם לכללי אתיקה, דיווח עיתונאי ומגבלות הדין".
מימין: עו"ד גיא בר ושגיב קורן, בית-משפט השלום בת"א-יפו, 13.9.2020 (צילום: אורן פרסיקו)
בדיון הקצר שנערך היום ביקש השופט שליו מבא-כוח מיי סמארטי להבהיר לו מדוע לשיטתם הפרסום הראשון, על התביעה של "הארץ" נגד החברה, אינו סיקור הוגן של ההליך. עו"ד בר השיב כי כותרת הכתבה, "'דה-מרקר' תובע אפליקציה: 'מעשה הונאה'", נסרקת על ידי מנוע החיפוש של גוגל. "אבל מה לא נכון בזה?", הקשה השופט. "מדובר בחברה לגיטימית", השיב עו"ד בר.
בשלב זה נתן השופט שליו דוגמה מניסיונו האישי. הבוקר, אמר, פורסמה במהדורת הדפוס של "דה מרקר" ידיעה על החלטה שקיבל השופט ביום חמישי בנוגע להמשך העסקתו של עו"ד יוסי שגב בניהול הקרקעות בפי גלילות. "אני כתבתי שאני משחרר את עו"ד שגב מניהול, אבל בכותרת ב'דה-מרקר' נכתב ש'פיטרתי'", אמר השופט, "והם גם ציטטו את כל הדברים השליליים שכתבתי עליו". האם במקרה זה יש מקום להגיש תביעה נגד "דה מרקר", שאל השופט, והבהיר כי התשובה שלילית וכי כך נראה סיקור עיתונאי של הליך משפטי.
"בידיעה שלהם לא סוקר כתב ההגנה", טען עו"ד בר, בשם מיי סמארטי. "היה כתב הגנה במועד פרסום הידיעה?", שאל השופט שליו. "לא", השיב עו"ד בר. "אם לא היה כתב הגנה, אתה לא יכול לדרוש סיקור של כתב ההגנה", הסביר השופט שליו, "הסיקור ההוגן במקרה כזה הוא של כתב התביעה".
בהמשך תהה השופט שליו מדוע בחברת מיי סאמרטי לא תבעו את "העין השביעית" בסמוך לפרסום הראשון. "שלחנו מכתב התראה", השיב עו"ד בר. "אתה בעצמך מבין את הקושי בטענות נגד הפרסום הראשון", סיכם השופט, "בוא נראה מה כתוב בפרסום השני".
עוד קודם לדיון בפרסום השני טען עו"ד בר כי שני הפרסומים הם חלק מקשירת קשר נגד חברת מיי סמארטי, וכי בעקבות הפרסומים נוצר תהליך של "שקר שמזין את עצמו", שפוגע בשמה הטוב של החברה. לפי עו"ד בר, "העין השביעית" לא נקטה באופן שכונה בפסיקה כ"עיתונות אחראית", והפנה את השופט שליו לפסיקת בית-המשפט העליון בתיק סרן ר' נגד אילנה דיין.
כעדות להתנהלות פגומה של "העין השביעית" נגד מיי סמארטי ציין עו"ד בר את העובדה כי בפרסום השני באתר דווח על הסכם פשרה במסגרתו נקבע כי בעלי החברה ישלמו 62 אלף שקל ל"הארץ". לדברי עו"ד בר הסכם זה היה חסוי ולא ברור כיצד הגיע למערכת "העין השביעית". בא-כוח "העין השביעית", עו"ד מן, העיר כי ההסכם לא היה חסוי וכי למעשה בא-כוחה של מיי סמארטי בתביעה של "הארץ" נגדה, עו"ד עמוס טיין, הוא שהעלה את ההסכם למערכת נט-המשפט.
לשמע טענה זו פנה עו"ד בר אל הלקוח שלו קורן, שישב בספסל מאחוריו, ושאל אותו האם זה נכון. קורן משך בכתפיו ונתן לבא-כוחו להבין שאינו יודע. "אנחנו טוענים שזה לא עלה לנט", הצהיר עו"ד בר בפני בית-המשפט. "אם אתם העליתם את זה לנט יש לכם בעיה", אמר השופט. "זה הסכם חסוי", התעקש עו"ד בר. "אז לך למי שהוציא את זה ותתבע אותו", השיב לו השופט. "זו המשמעות של עיתונאות. לא כולנו אוהבים את מה שמתפרסם עלינו".
את עצם השאלה העובדתית החליט השופט לפתור באופן פשוט: באמצעות מסוף המחשב שמולו גלש למערכת נט המשפט ובדק האם הסכם הפשרה בין "הארץ" למיי סמארטי אכן הועלה למערכת והאם סווג כחסוי. משנוכח כי ההסכם אכן קיים במערכת, כי אינו מסווג כחסוי וכי מי שהעלה אותו לשם הוא בא-כוחה לשעבר של חברת מיי סמארטי, סובב השופט שליו את מסך המחשב שלו לעבר אולם בית-המשפט, כדי שעו"ד בר יוכל להתרשם בעצמו כי זהו המצב.
"טוב, תרדו מזה", המליץ השופט שליו לעו"ד בר וזה ניאות. "אבקש למחוק את התביעה", אמר.
עו"ד מן ביקש להטיל הוצאות על התובעת שגררה את "העין השביעית" לבית-המשפט להליך מיותר בתכלית, אך השופט שליו העדיף שלא לעשות כן.
46006-02-20
