חברת מיי סמארטי ישראל בע"מ, מפעילת אפליקציית mysmarty, תובעת 250 אלף שקל מעמותת "העין השביעית". החברה, העוסקת ב"שיווק רשתי", תובעת את "העין השביעית" בגין פרסומים על הליך משפטי קודם שבו היתה חברת מיי סמארטי מעורבת. ב"העין השביעית" טוענים כי האתר פעל כראוי בדיווח על ההליך הקודם וכי יש לדחות את התביעה.
את חברת מיי סמארטי (בעבר סמארט וואי קלאב, smart way club) מוביל שגיב קורן, שהיה הנתבע בהליך המשפטי עליו דווח ב"עין השביעית" ובגינו הוגשה התביעה. מיי סמארטי היא חברה אחת בשרשרת פעילויות שקורן מציג עצמו כיזם העומד מאחוריהן: סייבוואי, סייבקארד, סמארטי פידבק, טודובום (TODOBOOM) ופינדרלה (FINDERELLA). במהלך השנים עמד קורן במרכזם של מספר תחקירים עיתונאיים שהעלו טענות קשות על התנהלותו והתנהלות החברות שבניהולו.
בקיץ 2017 דיווח החתום לעיל על תביעה שהגישה חברת "הארץ" נגד חברת סמארט וואי קלאב ישראל (שמאז החליפה את שמה למיי סמארטי), ונגד בעליה שגיב קורן ויורם אדרי. תחת הכותרת "'דה-מרקר' תובע אפליקציה: 'מעשה הונאה'", נכתב כי ב"הארץ" טוענים כי החברה יצרה "פרסום מפוברק" שנחזה להיות פרסום באתר "דה-מרקר", כשבמרכז הפרסום עומדת אפליקציה בשם MySmarty, שיצרה החברה.
"מעשה זה, אשר נעשה תוך הטעיה מכוונת, הוא מעשה הונאה של ממש", נטען בתביעה של "הארץ". עוד דווח באותה הזדמנות כי בחברת סמארט וואי דוחים מכל וכל את הטענה של "דה-מרקר" כאילו יש קשר בינם ובין הפרסום המפוברק.
כשנתיים לאחר הפרסום נשלח מכתב התראה לפני תביעה ל"עין השביעית" בדרישה למחוק את הפרסום על התביעה נגד מיי סמארטי. "העין השביעית" סירבה להסיר את הפרסום הלגיטימי. כחצי שנה לאחר מכן, בינואר 2020, נשלח מכתב התראה נוסף, כשהפעם התווספה אליו הטענה כי בשל מחיקת התביעה יש למחוק את הפרסום על אודותיה. גם דרישה זו נדחתה ע"י "העין השביעית".
סמוך לאחר קבלת המכתב נמצא כי התביעה אכן הסתיימה, אך בהליך פשרה במסגרתו התחייבה מיי סמארטי לשלם לחברת "הארץ" עשרות אלפי שקלים. בעקבות זאת פורסם ב"עין השביעית" דיווח המשך ולפיו "בעלי האפליקציה MySmarty ישלמו ל'הארץ' 62 אלף שקל במסגרת הסכם פשרה, אחרי שנתבעו בשל פרסום ידיעה מפוברקת".
כמה שבועות לאחר הפרסום השני הגישה חברת מיי סמארטי, באמצעות עו"ד גיא בר, תביעה נגד עמותת "העין השביעית - עיתונאות עצמאית, חוקרת וחופשית", בדרישה לתשלום של רבע מיליון שקל ומחיקת שני הדיווחים שעסקו בתביעה של "הארץ" נגד מיי סמארטי.
בתביעה נטען כי לחברה "מספר שונאים" אשר מכפישים אותה, שעם אחד מהם, שגב ישראל אפריאט, פעיל בקבוצה "עוצרים את הנוכלויות של הפירמידות", "מתקיים קשר שטיבו אינו ידוע לתובעת, אולם עולה ממנו שהנתבעת משמשת שופר נוסף להשמצות חסרות הבסיס של מר שגב וחבריו, הפעם בכסות 'עיתונאית'". טענה ש"הנתבעת", "העין השביעית", מצהירה כי היא שקרית.
לפי התביעה של מיי סמארטי, הדיווח ב"עין השביעית" על התביעה של "הארץ" נגדה כלל ציטוט "מגמתי" של "משפטים שיש בהם כדי לפגוע בשמה", וכי באמצעות השימוש בשמה של החברה גדל היקף הגולשים לאתר "העין השביעית". כתוצאה מכך, טוענים בתביעה, הרוויחה "העין השביעית" שכן העמותה "מתקיימת בין היתר מתשלום עבור פרסומות שנובע מכמות הגולשים באתר". יצוין כי מדובר בטענה כוזבת לחלוטין, ובאתר "העין השביעית" אין כלל פרסומות.
"העין השביעית", כך נטען בתביעה, הפכה "לאחרונת הטוקבקיסטים, מי שמשמיצה ומשמשת שופר לקבוצת השונאים כנגד התובעת". טענות דומות עלו ביחס לדיווח השני על סיום התביעה של "הארץ" נגד החברה.
ב"עין השביעית" טענו בכתב ההגנה, שהוגש באמצעות עו"ד אלעד מן, כי הדיווחים על ההליך של "הארץ" נגד החברה היו הוגנים ומדויקים וכללו את טענות שני הצדדים ואף העתקים של כתבי הטענות של שני הצדדים.
חוק איסור לשון הרע, מוזכר בכתב ההגנה, קובע כי דיווח על הליך משפטי הוא "פרסום מותר" שאינו יכול לשמש עילה לתביעת דיבה כל עוד הוא "נכון והוגן". "אין ספק כי [...] היתה זכות מלאה לנתבעת להביא את הדיווחים ואת הביקורת הזו לידיעת הציבור. בין השאר מכח תפקידם ככעוסקים בתקשורת וכאמונים על דיווח עיתונאי בעניינים אלו".
לכתב התביעה, כך נטען, לא צורפה כל ראיה לנזק שנגרם לחברה בעקבות הפרסומים וזאת על אף שהפסיקה הישראלית מעמידה בסימן שאלה את זכותם של תאגידים, להבדיל מבני אדם, לפיצוי בלא הוכחת נזק. בכתב ההגנה מובהר גם כי עמותת "העין השביעית" "אינה גוף מסחרי ואין לה פעילות מסחרית, היא אינה פועלת להשאת רווחים והיא עמותה רשומה אשר בהגדרתה החוקית אינה תאגיד המכוון ליצירת רווחים או להשאתם".
"העין השביעית", כך נטען בכתב ההגנה, "אינה משמשת כשופר של מר שגב ישראל אפריאט או של כל אדם אחר ופעולת על פי שיקולים עיתונאיים, מקצועיים ועצמאיים בלבד ובהתאם לכללי אתיקה, דיווח עיתונאי ומגבלות הדין. [...] סיקור ההליך המשפטי לא היה מגמתי ולא בא לפגוע בשמה הטוב של התובעת במכוון. גם עובדת מחיקת כתב התביעה וההסדר אליו הגיעו הצדדים סוקרו בפרסומי הנתבעת באופן נכון, הוגן ותואם את המציאות".
46006-02-20
* * *
