באתרי האינטרנט והעיתונים, כך נראה, עושים מאז יום שני הכל כדי לפצות את קוראיהם על הזמן ששרפו בבבריכות השחייה ואולמות ההתעמלות. הכדורגל נדחק כאן במשך שבועיים בגלל האולימפיאדה, והאפליה המתקנת התבטאה בעמודים עמוסים לעייפה בחומרים המוכרים: אוהדים קיללו את בואטנג, גיא לוזון צרח והשתולל באימון, שוערי הנבחרת רבים למי יש יותר גדול, אימון קבוצה פוצץ, שחקנים הלכו מכות באימונים ויו"ר ההתאחדות שוב פיזר הצהרות. בקיצור, תככים, אינטריגות וסנסציות זולות. שום דבר שמתקרב לספורט נטו.
זה גם היה השבוע של מוספי פתיחת העונה בעיתונים. בכלל, זו היתה שנה עמוסה במוספי ספורט: מוסף פיינל-פור, מוסף יורו, מוסף אולימפיאדה, מוסף הליגה בכדורגל ובקרוב גם הכדורסל. מוסף פתיחת עונה בכדורגל הוא בדרך כלל חלון הראווה השנתי של מדורי הספורט בעיתונים, רק שנראה שריבוי המוספים התיש את המערכות, ומוספי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" סטנדרטיים למדי ולא נושאים בשורה מיוחדת לאומה.
"מעריב": מלבד עמודי סקירת הקבוצות, יש ב"מעריב" שלושה ראיונות גדולים ומעניינים (עם עידן טל ויואב זיו ביחד, לותאר מתיאוס ואביב בושינסקי). מצרך חסר: נושא רוחב. חוץ מזה, מוסף ללא מעידות, אבל גם ללא הברקות. ראוי לציון העיצוב המצוין, הדומה לקו של "דה-מרקר" (עם הפסים האלכסוניים בראש העמוד).
"ישראל היום": מיטת סדום מרווחת יותר מהשטח שהוקצה לספורט בעיתון השני בתפוצתו במדינה. בהעדר מוסף נפרד, נאלצו עורכי המדור להידחק לשישה עמודים. באחד דחסו את כל הידיעות השוטפות, ואת חמשת האחרים הקדישו לעונה שבפתח. אחת הכתבות היא תחזית אלטרנטיבית והזויה של העונה, ז'אנר שכבר יצא מכל החורים, וכמו שכותב אצלם הפרשן קופמן – כתבה שלא תרמה לקורא כלומה ומאומה. בזבוז משווע למדור שנאבק על כל אינץ'.
"ידיעות אחרונות": אחרי שבשנה שעברה הוציאו מוסף פתיחה מזעזע, שבו הפכו בפוטושופ את כוכבי ההווה לקשישים בני 70 ("יהיה מה לספר לנכדים"), הפעם הקפידו ב"ידיעות אחרונות" ללכת בתלם. בסך-הכל מוסף נעים לעין ולקורא, שגייס את יאיר לפיד, אורי אורבך ורענן שקד לחבוט בכדורגל הישראלי. קצת לותאר מתיאוס, קצת בית"ר, כתבה כלכלית מאת פרשן "כלכליסט" אוריאל דסקל, ולא צריך יותר.
"הארץ": המוסף שלו יתפרסם אחרי כולם (ביום שישי), לאחר שהרשימה הזו כבר תהיה אונליין. הפעם הלכו שם על מוסף סאטירי. לעשות סאטירה כתובה וטובה יודעים כיום רק החבר'ה של "אפעס" ב"ידיעות אחרונות". כך שנותר לחכות ולראות אם ספורט "הארץ" באמת הבריקו, או שביזבזו לשווא שני עצים ביערות הגשם.
סוף, סופי, סופני
ביום שני, יום לאחר שבייג'ינג חגגה את סיום האולימפיאדה, התפרסמה ב"מעריב" כתבה שסיכמה את הופעת הספורטאים הישראלים במשחקים. יום קודם עשה זאת "ידיעות אחרונות", אף שנבחרת ההתעמלות האמנותית ורץ המרתון היילה סטאין עוד היו בעיצומה של התחרות. ב"מעריב" חיכו בסבלנות יום נוסף, ובכותרת המשנה שלחו עקיצה לעבר הקולגות מרחוב מוזס : "הדירוג האחרון של הספורטאים הישראלים (כי סיכומים עושים בסוף)".
צודקים באלף אחוז. הלהיטות של העיתונים להקדים בפרסום, לפני שהנושא ייטחן באינטרנט או אצל המתחרים, מולידה סיכומים לא שלמים ולא מושלמים. "מעריב" תקע ל"ידיעות אחרונות", אבל פיספס את הדבשת של עצמו. יום קודם הזדרזו שם ופירסמו סיכום כללי של האולימפיאדה, וזאת עוד לפני משחקי הגמר בכדורסל, כדוריד, כדורעף (ניצחון מפתיע ומרגש לארה"ב על ברזיל), כדור-מים, מרתון, אגרוף והתעמלות אמנותית. הפוסל במומו פוסל, אבל מה חדש.
ככה לא בונים אתר
בשבוע שעבר הענקתי לספורט nrg את הציון הנמוך ביותר מבין האתרים שסיקרו את אולימפיאדת בייג'ינג, בשל העדר תכנים מצולמים. מתברר שלאתר גם אין כסף לרכוש מערוץ הספורט תכנים מצולמים של תקצירי משחקים מליגות-העל בכדורגל ובכדורסל.
בדצמבר, כשבירנית גורן נכנסה לתפקיד עורכת האתר ויוסי גולד מונה למנכ"ל, הם הבטיחו בהתלהבות להפוך את nrg לאתר מוביל. אם בקומה השישית בבית "מעריב" חושבים שתכנים שנלקחים מעיתון-האם מספיקים כדי לדגדג את Ynet, או את נענע, הם כנראה לא בענף. הדרך לצמרת עוברת גם במדור ספורט חי ודינמי, שבו אפשר, בין היתר, לצפות בגולים ובדרמות, לא רק לקרוא עליהם. בלעדיהם, הטראפיק והרייטינג יספיקו בקושי לשולי עשיריית האתרים הראשונה.
ניסיון בכתיבה – יתרון
דמיינו לעצמכם את המודעה הבאה: "לחוף גורדון דרוש מציל. ניסיון בשחייה – יתרון". יש מצב למודעה כזו? או: "דרוש לוחם לצבא שכירי חרב. ניסיון בירי – יתרון".
הזוי? מצחיק? זה מה שקורה באתר התוכן ONE, שמחפש כתבי שטח. והדרישות? "ניסיון בכתיבה – יתרון". המודעה הזו מתפרסמת באתר ג'וב-מאסטר, ומצאה את דרכה לבלוג "הפיצרייה של צ'ורצ'יץ'". המודעה הזו שופכת עוד קצת חושך על האופן שבו מתנהל האתר הזה, שמעסיק עשרות כתבים ועורכים חסרי ידע מספיק בספורט, בכתיבה ובעברית תקנית, ותורם תרומה מכרעת לדימוי הנחות של עיתונות הספורט בארץ.
וכשבורות ועילגות נפגשות במערכת ONE, לא הופתעתי לקרוא באתר אייס על ידיעות שהתפרסמו שם שהיו בעצם המצאות מצוצות מהאצבע, חלק מקמפיין של חברה מסחרית.
טלו קורה
ביום חמישי התפרסם במדור הספורט של "ידיעות אחרונות" צילום מודעה של מחלקת הנוער במכבי תל-אביב, המזמינה ילדים לבית-הספר לכדורגל. במודעה, שעליה חתום ניר לוין, המנהל המקצועי של מחלקת הנוער, נכתב: "בנוסף, אנו מקפידים על הטמאת ערכים וחינוך".
הכתב גידי ליפקין קפץ בשמחה על השגיאה: "הורים יקרים, אם חפצה נפשכם לרשום את צאצאיכם לבית הספר לכדורגל של מכבי תל-אביב, כדאי שתחשבו פעמיים. באגודה מאיימים לטמא את ילדיכם בערכים ובחינוך [...] על הקריאה הנרגשת הזו, שאינה מבחינה בין הטמעה להטמאה, חתום ניר לוין. חבל רק שמי ששם דגש על חינוך, אינו יודע לכתוב בלי שגיאות".
אז קודם כל, אם ליפקין היה פונה לקבל תגובה, כמקובל בכל כלי תקשורת הגון, הוא היה שומע שלוין דווקא כתב את המלה "הטמעה" כמו שצריך, אלא שהכתיב את הטקסט בטלפון, ומי שרשם מעברו השני של הקו היה זה ששגה. לוין לא ביצע הגהה על המודעה, ובכך מסתכמת אשמתו. אבל לכתוב בעברית תקינה הוא יודע.
מעבר לכך, מוזר ואפילו משעשע שספורט "ידיעות אחרונות" טורח לבקר את העברית של מאמן כדורגל. מדי שבוע אפשר למצוא במדור הזה עשרות טעויות הגהה, כתיב ותחביר, שלא לדבר על טקסטים עילגים ברמה מחפירה, כולל של איש האקדמיה ללשון והסופר הרהוט גידי ליפקין. די לרפרף במדור ממש באותו היום שבו בחר ליפקין להצליף בעברית של איש כדורגל, כדי למצוא בכותרת המשנה הפותחת בעמ' 9 שגיאת הקלדה – "הצהובים פנתו לגיא פניני". וזו, כאמור, אינה השגיאה היחידה שתמצאו שם השבוע. להשתמש בשגיאת כתיב כדי לנגח הזמנה לצירוף ילדים לקבוצת כדורגל – קטנוניות לתפארת.
לתגובות והערות – yegerm9@walla.co.il