יחסי התקשורת הישראלית והמגזר החרדי מעולם לא היו מלבבים במיוחד, אך נראה שמשבר הקורונה הנפיק אמירות חריגות מאנשי תקשורת שדרדרו אותם לשפל חדש. מנגד, אחרי עשרות שנים של הבלגה והרכנת הראש, נראה שגם החרדים למדו לנצל את כוחם ולראשונה החלו להשיב אש.

אין חולק על כך שמשבר הקורונה הוציא את החרדים לא טוב; בתחילה היה זה משך הזמן הארוך שלקח לחרדים להפנים את גודל הסכנה, לאחר מכן שודרו סרטונים בהם נראו חרדים עוברים שוב ושוב על הנחיות משרד הבריאות, ובהמשך הגיעו נתוני התחלואה המבהילים בריכוזים החרדים. אנשי תקשורת זיהו את כיוון משב הרוח של הציבור והנפיקו אמירות בהתאם.

דנה וייס ציטטה גורם עלום שם שטען כי "אם ישראל תהיה כמו איטליה - זה יקרה בגלל החרדים". במקביל, בערוץ הכנסת עלה ד"ר הני זביידה להתקפה סוערת על התנהלות החרדים מול הקורונה, קרא להם "לחזור לשטייטל במזרח אירופה" ואף דימה אותם לנאצים.

מי שלקחה את השיח נגד החרדים עד הקצה היא ללא ספק רינה מצליח שתקפה באופן רוחבי את החברה החרדית. בין היתר אמרה: "אני רוצה לדבר על התנהגות החרדים ברחוב. כבר שנים שהם לא מקבלים את סמכות המדינה. זה לא קרה היום בפעם הראשונה. זה קורה שנים. פקידי מס הכנסה שנכנסים לשכונות החרדיות יוצאים רק בליווי משטרתי כי הם מותקפים. לפני 20 או 30 שנה היו הפגנות המוניות של החרדים רק כי רצו לסגור את כביש בר אילן… ומה קורה כשאברך מקבל צו גיוס כשהוא יודע שממילא לא יתגייס, הפגנות המוניות… החרדים חייבים לקבל את המדינה לטוב ולרע… מערכת היחסים הזו חייבת להשתנות לא יכול להיות שהם מרגישים בלתי מחויבים לצווי המדינה".

האמירות הללו של אנשי תקשורת והשיח האנטי-חרדי שהן יצרו, הרתיחו את החרדים. לאף אחד לא היה קל להתרגל לנגיף הקורונה שנפל על כולנו כרעם ביום בהיר. בניגוד לציבור הרחב שהיה מעודכן באמצעות הכלים הדיגיטליים והתוודע היטב לסכנות הקורונה, הרי שהחרדים היו מיודעים פחות בשל הניתוק שלהם מהחדשות המרכזיות ובשל האפליה שלהם בפעולות ההסברה של משרד הבריאות.

רק באיחור ניכר החלו כרוזים להסתובב בריכוזים החרדים. נשלחו הודעות טלפוניות מטעם ראשי הערים החרדיות ונתלו מודעות רחוב שכללו פנייה של רבנים ואזהרות על כללי הזהירות שיש לנקוט. או אז הפנימו החרדים ומהר את המסרים והתנהלו בדיוק לפי הנהלים. הדבר בולט במיוחד בימים אלה כאשר העיר בני ברק מצטיינת בשמירת כללי הזהירות בהשוואה לשכנותיה.

לאורך כל תקופת המשבר, לצד הנתונים המדאיגים על המספר הגדל של החולים והמשבר הכלכלי ההולך ומחריף, כלי התקשורת הציגו סרטונים בהם נראו קבוצות שוליים של אנרכיסטים בלבוש חרדי המזלזלים בכללי הזהירות. הסיקור המוגבר של מיעוט קטן כמייצג את כלל החברה החרדית הוא זה שקיבע בתודעה הציבורית שהחרדים הם האשמים בהפצת הנגיף.

לאחרונה תועדה ברמת גן נערה רוכבת על קורקינט, חולפת ליד אישה חרדית ויורקת בפרצופה ללא כל סיבה נראית לעין. מספר ימים לאחר מכן עלה לרשתות החברתיות סרטון בו נראים שני תלמידי ישיבה חרדים עומדים לתומם בתחנת אוטובוס בירושלים ומשוחחים, כאשר לפתע ניגש אליהם נער חילוני, חוטף את מגבעתו של אחד מהם ומטיח אותו ארצה, ככה סתם, כדי להשפיל. במהלך ויכוח בפתח תקווה על חבישת מסיכה, התנפל מתנדב במשטרה על רב חרדי בן 65 והפליא בו את מכותיו עד שהתמוטט.

מערכת הבחירות הארוכה שלוותה בתעמולה אנטי חרדית בוטה, והסיקור התקשורתי השלילי של החרדים בתקופת הקורונה הטביעו ככל הנראה רושם עמוק בציבור הרחב. הנה, רק לפני מספר ימים, גם כשנתוני הנדבקים בקורונה הציגו מספרים נמוכים בריכוזים החרדים, גם אז, המשיכו בבית החולים שיבא להתייחס למבקרים חרדים כאל מצורעים והפנו אותם לחדר המתנה נפרד. מסתבר שהיחס השלילי לחרדים נעשה הרגל.

המשבר, כך מתברר, יצר גם תנועת מטוטלת חרדית נגד התקשורת. בשונה מהעבר בו החרדים ספגו את יחס התקשורת בהרכנת ראש, נראה שהפעם משהו השתנה. החרדים פשוט מאסו בתפקיד שק החבטות. השתלחותה של רינה מצליח במגזר החרדי הייתה חציית קו אדום. אזכור אירועים לא רלוונטיים שהתרחשו לפני 25 שנה, השקרים כאילו רוב החרדים פורעי חוק, וההסתה הפרועה הביאו אלפים להגיש תלונה למועצת הרשות השנייה נגד מצליח.

בנוסף, גורמים שונים פעלו כדי לפגוע בדירוג האפליקציה של חדשות 12. עלה קמפיין שקרא לחרם צרכנים על גופים מסחריים שמפרסמים בערוץ 12. החרדים מודעים היטב לכוח הקנייה העצום שבידם, אם וכאשר הוא יופנה באופן ממוסד נגד מפרסמים בכלי התקשורת הוא עלול לפגוע קשות בצינור החמצן הכלכלי שלהם.

בעקבות התלונות נגד רינה מצליח קבע נציב קבילות הציבור של מועצת הרשות השנייה, דוד רגב, שדבריה של רינה מצליח "לא ראויים". בריאיון לאמיר איבגי ביומן הצהריים של גלי צה"ל הסביר רגב שאינו רואה סיבה לקנוס את חברת החדשות מכיוון שהיא עשתה מספר פעולות כדי לאזן את דברי רינה מצליח ואף שידרה סדרת כתבות מאוזנות על החברה החרדית.

דברי רגב, כאילו סדרת כתבות מאוזנת "פתרו" את העניין מול החרדים ממחישים יותר מכל את הגישה המעוותת ביחס של התקשורת למגזר החרדי. זו רואה בחרדים מקור לכתבות, סדרות או סרטים, אך לא רואה צורך להעניק להם מקום ראוי בשיח התקשורתי. באולפני הטלוויזיה בישראל מגישים וכתבים יכולים לנהל דיון מעל ראשיהם של החרדים כאילו מדובר בשבט מטומטם, נטול יכולת הבעה. בעוד בארה"ב כמעט בכל פאנל טלוויזיוני משתתפים אנשים ונשים שמייצגים את מגוון הקולות שקיימים בחברה.

התפיסה וההתנהלות של מערכות התקשורת בישראל ביחס לחרדים מיושנות להחריד בהשוואה ליחס של מערכות תקשורת למיעוטים במדינות מערביות והגיע הזמן להתעדכן. התסכול החרדי מהיחס המוטה והמסית של התקשורת הולך וגדל. החרדים אינם מוכנים לשאת זאת עוד. המגזר החרדי גדל מספרית וכך גם יכולת השפעתו. הוא דורש את מקומו בשיח התקשורתי.

הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות, מדרג שר התקשורת דרך הגופים הרגולטוריים ועד מנהלי הערוצים והעורכים השונים, יתנו את דעתם על יחס התקשורת למגזר החרדי ויתחילו לחשב מסלול מחדש לטובת תקשורת ישראלית מגוונת, מאוזנת, מקצועית ואמינה.

יהודה אייזיקוביץ הוא מנהל C.I.C. Chareidi Information Center, מרכז מידע חרדי