לקראת מדינת אפרטהייד

"בבקעה יש כמה אלפי פלשתינים שחיים שם", אומר עיתונאי "ישראל היום" אמנון לורד לראש הממשלה בנימין נתניהו, תוך כדי ראיון על סיפוח חלקים משטחי הגדה המערבית לישראל. "מה זה אומר, שהם יקבלו אזרחות ישראלית?", מתעניין לורד.

"לא", משיב נתניהו. "הם יישארו כמובלעות פלשתיניות. אתה לא מספח את יריחו. יש מקבץ אחד או שניים. אתה לא צריך להחיל את הריבונות עליהם, הם יישארו נתינים פלשתינים אם תרצה".

למעשה, אין בבקעת ים המלח "כמה אלפי פלשתינים" אלא למעלה מ-50 אלף פלסטינים, אולם העיקר הוא שהשאלה והתשובה של לורד את נתניהו לגבי השלכות הסיפוח על האוכלוסייה הלא-יהודית בשטחים אינן חורגות מתחומי אמירת האגב.

הכותרת הראשית של "ישראל היום", השאובה מהראיון עם נתניהו, היא "לא אנחנו נוותר, אלא הפלשתינים". יתר כותרות הראיון בשער עוסקות בעמדות נתניהו כלפי הקואליציה, הכלכלה, מגפת הקורונה והמשפט שבו הוא מואשם בשוחד. בשתי הכפולות הפותחות של העיתון, לרוחבן נפרש הראיון עם נתניהו, מופיעים עוד שבעה ציטוטים מודגשים מפי ראש הממשלה. אף אחד מהם אינו מזכיר את הגורל הצפוי לתושבי הבקעה הפלסטינים.

גם העיתון השני שבבעלות משפחת אדלסון בישראל, "מקור ראשון", מתהדר הבוקר בראיון עם נתניהו. גם שם ציטוט מהראיון הופך לכותרת ראשית ("אם נהסס, נפספס"), אלא שבראיון זה המראיין, עורך העיתון חגי סגל, כלל לא מפנה לראש הממשלה שאלה על אזרוח או אי-אזרוח הפלסטינים שבאזור המסופח.

שטחי הבנטוסטנטים בדרום אפריקה ודרום-מערב אפריקה (נמיביה של ימינו), תחת שלטון האפרטהייד (DrRandomFactor / CC BY-SA (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0))

באופן כללי, הדיון התקשורתי לקראת סיפוח אפשרי של שטחי הגדה המערבית מתרחש רק ב"הארץ" וב"ישראל היום". ב"הארץ" מתריעים, ב"ישראל היום" מקדמים.

הבוקר מנצל נתניהו את הראיונות לעיתונות האדלסונית כדי להשקיט את חששות הימין המתנחלי. "במהות של תוכנית טראמפ יש יסודות שרק חלמנו עליהם. כל הדברים שמבקרים אותנו מהימין - ומה אני? - אלו דברים שנאבקנו עליהם שנים ארוכות וסוף־סוף השגנו אותם. אז באים בביקורת", אומר נתניהו ללורד.

"כל מפה שתכין, כמו כל החלטה בחיים בכלל, תמיד תמשוך ביקורת, ולפעמים בצדק, אבל יש עיקר ויש טפל. העיקר עכשיו הוא שינוי הכללים ביחס להחלת ריבונות. עד היום ישראל תמיד הייתה זו שצריכה לוותר, למסור, להקפיא ולסגת. זה היה הרעיון הבסיסי של כל תוכנית שלום שהוגשה לנו. עכשיו בא הנשיא טראמפ, ובאים אנשיו, ומשנים את הכיוון. הם אומרים: לא ישראל היא זו שצריכה לוותר, הפלסטינים צריכים לוותר", אומר נתניהו לסגל.

בהמשך "מקור ראשון" מתפרסמת על פני עמוד שלם מודעה מטעם המועצה האזורית שומרון הקוראת לנתניהו לספח מיד את כל שטחי הגדה ("אין חצי ריבונות"), אך נראה כי במערכת העיתון מעדיפים את גישת נתניהו. בעמוד שמול המודעה מתפרסמת ידיעה חדשותית תחת הכותרת "ביקורת אמריקאית על התנגדות ראשי מועצת יש"ע לריבונות: 'גן ילדים'".

דווקא ב"הארץ" ניתן פתחון פה לעמדות המתנחלים, המודאגים מהשלכות תוכנית השלום של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. "מי היה מאמין שדווקא המתנחלים יובילו את אחד הקמפיינים היצריים והלעומתיים ביותר נגד תוכנית השלום של דונלד טראמפ", כותבת נעה לנדאו, "מאז ימי הריקודים של אנשי הימין בוושינגטון עם השקת התוכנית, הספיקו רבים במועצת יש"ע גם לקרוא אותה לעומק, לעיין במפות הנלוות ולהבין שלא הכל בה נפלא מבחינתם. רחוק מזה".

בוקר טוב, המגיפה שלך חוזרת

הכותרות הראשיות של "המבשר" ו"יתד נאמן" מוקדשות לסימנים ראשונים של תחילת גל שני במגיפת הקורונה. "עליה מדאיגה בקצב הגידול במספר חולי הקורונה: 36 חולים חדשים", נכתב בכותרת הראשית של "המבשר". "שינוי מדאיג: עלייה בתחלואה", נכתב בכותרת הראשית של "יתד נאמן" (ב"הפלס", אגב, בוחרים ללכת נגד הזרם עם הכותרת "בחסדי שמים: פחות מ-2,000 חולים פעילים בארץ. יום נוסף ללא נפטרים מהנגיף").

בעוד כלי התקשורת המרכזיים של הקהילה שספגה תחלואה ומוות ממגפת הקורונה יותר מכל קהילה אחרת בישראל רגישים לכל סימן לחזרתה, בתקשורת הכללית רגועים יותר, או שפשוט מדחיקים.

ב"הארץ" מופיעה ידיעה תחת הכותרת "מספר האנשים שנדבקו בקורונה ביממה האחרונה - הגבוה ביותר זה שלושה שבועות", אולם היא מתפרסמת באמצע עמוד 8. ב"ידיעות אחרונות" דוחקים את נתוני התחלואה ("אתמול: 24 נדבקים חדשים בקורונה") לסוף כותרת משנה בידיעה על מחאת עובדי המעבדות בעמוד 4. ב"ישראל היום", בשולי דיווח בעמוד 16 על פתיחה מחודשת של מסעדות ובתי קפה, מצוין כי "אתמול התגלו מקרי קורונה חדשים במערכת החינוך", שהובילו לבידוד של מאות תלמידים. במעט עמודי "מעריב" המוקדשים הבוקר לידיעות חדשותיות אין זכר לעלייה בתחלואה, אך יש דיווח על "זינוק במספר הנפגעים בתאונות עם קורקינטים".

לתמוך בשלטון החוק

כמו בכל בוקר, גם הבוקר מתנוססת בכפולה הפותחת של "ישראל היום" ההתחייבות "לתמוך בשלטון החוק", זכר לימים הרחוקים שבהם ראש הממשלה הנחקר, שביקר את מהלכי הפרקליטות, לא היה נתניהו אלא אהוד אולמרט. שריד זה לימים עברו הפך בשנה האחרונה, שבה הוגש כתב אישום נגד נתניהו, לקוריוז. בשבוע האחרון, אחרי שנתניהו הצהיר בפיו בפתח משפטו כי בפרקליטות ובמשטרה "תפרו" לו תיקים, העיקרון של "ישראל היום" "לתמוך בשלטון החוק" הופך נלעג ממש, אף יותר מעקרונות אחרים שהעיתון מתהדר בהם ("להיות הוגנים ומאוזנים", לדוגמה).

גם בראיון עם לורד קובל נתניהו על "התיקים המופרכים האלה שתפרו בשבילי ורק בשבילי, לא לשום אדם אחר ב־244 שנות דמוקרטיה בעולם". אלא שראש הממשלה מסביר כי הוא דווקא תומך ומגן נלהב של שלטון החוק. רק שמבחינת נתניהו יש שלטון חוק ויש שלטון חוק. נתניהו מגן על "הרעיון של שלטון החוק כפי שהוא צריך להיות. עם הבלמים והסייגים שלו והשמירה על זכויות הפרט". מה שיש כיום בדמות "שלטון החוק" בישראל, הוא אומר, הם פרקליטות ומשטרה אשר מדליפים בסיטונות ומאיימים על עדים, פרקליטות ומשטרה שלדבריו מתנהלים באופן אשר "מזכיר משטרים לא דמוקרטיים".

ראש הממשלה, בנימין נתניהו משוחח עם בא-כוחו עו"ד מיכה פטמן, לפני פתיחת משפטו. מאחוריו: מו"ל "ידיעות אחרונות נוני מוזס. בית-המשפט המחוזי בירושלים, 24.5.2020 (צילום: עמית שאבי)

"ד"ר דורון נבות, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא אלפרד דרייפוס מודרני?", שואל רותם שטרקמן ב"דה מרקר". "לא", משיב נבות. "לא רדפו אותו ולא תפרו לו תיקים. אפשר להפריך את הטענות האלה תוך שנייה". "איך?", שואל שטרקמן, ונבות משיב: "נתניהו מסרב להודות בזה, אבל הכל נולד במקרה ובגלל האנשים שלו. בניגוד לראשי ממשלה אחרים, שהתקשורת 'השמאלנית' מילאה תפקיד משני בתיקים שלהם, תיקי נתניהו נולדו על ידי אנשים שהוא בחר, מינה והאמין בהם. אלה פרשות שהתגלגלו מעצמן על ידי אנשים שרוצים בטובתו ועשו שמיניות באוויר לבוא לקראתו".

בראיונות של נתניהו ללורד ולסגל הוא חוזר ואומר כי לו היה מתנהג אחרת, לו היה מפנה יישובים, היה זוכה לתשואות, מאותרג, ולא מועמד לדין. "בעניין האִתרוג. אלשיך רצה שתעקור יישובים? הוא התנחל בכוכב־השחר", מזכיר לו סגל. "אז מה?", היא התשובה של ראש הממשלה בנימין נתניהו. "ומנדלבליט הוא מהציונות הדתית", ממשיך סגל. "גם שי ניצן מהציונות הדתית. יש כאן מערכת שלמה שסופחת לתוכה את כולם".

"אילו היינו צריכים לבחור פשיסט בין ראשי המדינות היום, היינו בוחרים בקים ג'ונג־און. לא באחרים", אומר שלמה בן-עמי בראיון לנחום ברנע במוסף החג של "ידיעות אחרונות". "אף על פי כן, יש קו שמחבר בין מנהיגים כמו ויקטור אורבן בהונגריה, ארדואן בטורקיה, טראמפ באמריקה. אף אחד מהם לא כזה, גם לא נתניהו, אבל לרשות נתניהו עומד עיתון צפון-קוריאני".

כשלורד שואל את נתניהו על המשאים ומתנים שניהל מול מילצ'ן, מוזס ואלוביץ' משיב ראש הממשלה: "זה לא משאים ומתנים. אתה טועה. במקרה אחד, במיוחד בעיתון שמדובר בו כאן, אני בלמתי ניסיון שאורגן על ידי מוזס לסגור את 'ישראל היום'. אני בלמתי את זה. איך? בשיחות הסרק האלה עם נוני מוזס, שנועדו לאפשר לי להגיע למצב שפיזרתי את הכנסת, סיכנתי את עצמי, והחוק בוטל. ואכן, העיתון שלכם לא נסגר".

איפה נוני

"כשהייתי ילד אבא שלי קנה לי ספר של 'איפה אפי', אותו בחור מוזר עם חולצה אדומה לבנה מפוספסת שנעלם בתמונה עמוסת פרטים והיית צריך למצוא אותו", כותב יותם זמרי במדורו שבמדור "דיוקן" של "מקור ראשון". "השבוע שיחקתי 'איפה נוני'. ראש ממשלה חשוב יותר ממו"ל, ואני מבין למה מתמקדים בו, אבל בחייאת, מה עם לדבר קצת על מי שבמשך שנים הכתיר פה ראשי ממשלה? נוני מוזס הוא לא עוד מו"ל. הוא הבעלים של מה שנהגו לכנות במשך שנים 'העיתון של המדינה, והמגזימים נהגו לומר 'עיתון שיש לו מדינה'".

ואכן, גם בעיתוני סוף השבוע שומר מוזס על מעמד של נוכח-נעדר.

ארנון (נוני) מוזס, בעל השליטה בקבוצת "ידיעות אחרונות", באולם בית-המשפט המחוזי בירושלים עם פתיחת משפט "תיק 2000". לצדו: נוית נגב, אחת מעורכות-דינו. 24.5.2020 (צילום: יונתן זינדל)

במוסף "יומן" של "מקור ראשון" מסכם ארי שביט את חוויותיו מביקור בבית-המשפט המחוזי בירושלים ביום פתיחת משפטם של נתניהו, מוזס ובני הזוג אלוביץ'. שביט, שפרסם בשבוע האחרון עוד "מאמר מכונן", הפעם ב"ידיעות אחרונות", מזכיר לרגע את מוזס ועובר הלאה.

"הכל מתכנס כאן", כותב שביט. "ראש הממשלה, המו"ל של המדינה, התביעה הכללית. אבל לא פחות מכך עמיתיי היושבים סביב שולחנות עגולים ברחבה הפנימית שבמקומה שתיים: אורי לוי ותמר אלמוג בשולחן 11, עמית סגל וגיא פלג בשולחן 12, ברוך קרא ואביעד גליקמן בשולחן 13. בן כספית, אורי משגב, בן-דרור ימיני, אטילה שומפלבי. עשרות כתבים צעירים וותיקים של ארגוני החדשות הישראליים. כל אלה אשר סיפרו לנו את הסיפור הגדול בשנים האחרונות. וכל אלה אשר מסקרים גם כעת את הגלגול הדרמטי ביותר של המערכה הגדולה על השליטה במדינה. האליטה הפוליטית, האליטה המשפטית והאליטה התקשורתית אוחזות זו בזו ואוחזות זו את זו בשלוש הקומות של בית האבן המהודר ברחוב צלאח א-דין".

בזירת הפשע, "ידיעות אחרונות", ההתעלמות ממוזס צורמת במיוחד. במדור ההיתולי שפותח את מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מזכירים כי בשבוע האחרון "נפתח משפט נתניהו" ("בסך הכל עבר ממלכתי ורגוע. לא?", היא הבדיחה), אבל שוכחים להזכיר כי המשפט הוא גם של העורך האחראי של "ידיעות אחרונות" ארנון "נוני" מוזס.

בין כוכבי המדור ההיתולי השבוע גם ראש הממשלה לשעבר, העבריין לשעבר אהוד אולמרט, עם ציטוט מדברים שאמר לפני ימים אחדים כאילו הוא מאמין במערכת המשפט הישראלית רק שבמקרה שלו היא טעתה. אולמרט, זוכרים קוראי "ידיעות אחרונות", היה הפוליטיקאי החביב על העיתון והמו"ל מוזס. העיתון שירת אותו לאורך כל הדרך. בכיר הפרשנים בעיתון הודה בראיון ל"עין השביעית" כי בשל הקירבה למוזס העיתון נקט כלפי אולמרט יחס "קשוב" יותר. כשבמשפט השחיתות של אולמרט חלה לרגע תפנית לטובתו, נוני רקד.

ארנון (נוני) מוזס, יוצא מבית-המשפט המחוזי, 24.5.2020 (צילום: אורן פרסיקו)

במוסף הפוליטי של "ידיעות אחרונות" שוב מעלה עיתונאי חדשות 12 עמית סגל את האפשרות לחון את נתניהו. סגל, שבעבר הזדעזע מהרעיון שמו"ל בישראל ממשיך בתפקידו אחרי שהתברר כי הוא חשוד בשחיתות, החליט בהמשך לכתוב עבור אותו המו"ל (לדבריו: כדי להגיע לקהל רחב של בלתי-משוכנעים). מאז כתב יותר מפעם אחת על האפשרות לחון את ראש הממשלה. חנינה לנתניהו אינה מחייבת חנינה ליתר הנאשמים במשפט, אולם היא בוודאי לא תזיק לסיכוייו של מוזס לקבל לפחות הקלה בעונשו.

המועמד המוביל לנשיאות, קובע הבוקר סגל, הוא יו"ר מפלגת העבודה לשעבר יצחק (בוז'י) הרצוג. לפי סגל, "לאחר בחירות ספטמבר שבהן הוכה הליכוד, היה שותף הרצוג הבן לכמה ניסיונות תיווך סודיים – ועקרים – בניסיון להשיג חנינה נשיאותית שתסיים את המשבר הפוליטי והמשפטי. החונן והחנון הפוטנציאליים לא התלהבו, בלשון המעטה. נתניהו עדיין מתנער מכל הצעה כזו, שתחייב הודאה ופרישה. אבל אם ישנה ב-2021 את דעתו, רבים הסיכויים שהנשיא או הנשיאה הבאה יהיו נכונים לשמוע".

בהקשר זה ראוי להזכיר את היחסים הקרובים בין הרצוג למוזס. כשהיה מועמד העבודה לראשות הממשלה, זכה הרצוג לתמיכה מלאה מכלי התקשורת של המו"ל הנאשם. הנה שוב מצטלבים האינטרסים של נתניהו ומוזס.

מי ששם את השוחד התקשורתי במרכז תשומת הלב הבוקר הוא אביגדור פלדמן, שכותב מאמר במדור הדעות של "הארץ" על רשמיו מהאזנה לשיחות נוני-ביבי. "לשיחות נוני-ביבי צריך רק אוזן מוסיקלית קשובה למוסיקה של מסדרונות הכוח והשררה", כותב פלדמן. "בכמה מן השיחות אתה מתרשם שכל אחד מהמדברים שקוע בסבך המזימות המזמזמות דרך קבע במוחם. לפעמים זה נשמע כמו זרם תודעה שיצא משליטה. אפילו מוזס אומר: 'הדו-שיח הזה הוא דו-שיח של חירשים'. אבל לפתע, בלי התראה מוקדמת, אתה שומע שיחה מדויקת, תכליתית, הנוקבת במספרי התפוצה של 'ישראל היום', על מי מהכתבים יש לנוני השפעה ועל מי לא.

"אני נעצר. רעד מתגלגל במורד חוט השדרה. זה לא פוליטיקאי מחפש אהבה, אלא איש עסקים תכליתי, בוגר מינהל עסקים, ולמולו מו"ל העיתון הנפוץ במדינה הפורש את העיתון שלו מתחת לנעלי נתניהו. אבל מתחת לכל — רעב של נתניהו להערכה ולאהבה, שהפך למפלצת טורפת".

שלח לחמך

שער "ידיעות אחרונות" (פרט), 28.5.2020

"ממשלה בראשות נאשם - כשל מוסרי", מצוטט בשער "ידיעות אחרונות" השופט מני מזוז. ומה לגבי עיתון בראשות נאשם? כמעט כל החלטה עריכתית שמתקבלת ב"ידיעות אחרונות" תחת הנאשם מוזס ראויה לחשדנות.

הבוקר, למשל, מתפרסמת במוסף החג כתבה למען נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ("החברים מהלהקה הצבאית למען אסתר חיות"). סביר להעריך כי התיק של מוזס יגיע גם לעליון. הכתבה החיובית על חיות נקראת כעוד חוליה בשרשרת שיטת מוזס.

תזכורת: חלפו כבר 121 יום מאז הוגש נגד מוזס כתב אישום בשוחד והוא אפילו לא עשה את הצעד הסמלי של ויתור על התואר "עורך אחראי".

טעויות והטעיות בתיק 2000

הזדמנות לתקן טעות נפוצה. בטורו שב"מעריב" מתאר הבוקר מיכאל קליינר את תיק 2000 כמקרה שבו מו"ל "ידיעות אחרונות" ביקש מראש הממשלה לפעול להגבלת התפוצה של "ישראל היום" ו"בתמורה הציע מוזס להעניק לנתניהו כיסוי קצת פחות עוין ב'ידיעות אחרונות'". ראשית, לא מוזס הציע אלא נתניהו דרש. שנית, לא כיסוי קצת פחות עוין אלא כיסוי תומך לחלוטין (להעמיד את העיתון לרשות נתניהו ומשפחתו, לפגוע ביריביו הפוליטיים, לעשות כל שצריך כדי שנתניהו יהיה ראש ממשלה "כמה זמן שתרצה"). הטעות (השנייה) של קליינר נפוצה, ונובעת מנוסח הפרסום הראשון של חילופי המילים בין נתניהו למוזס.

בינואר 2017 הימם גיא פלג את הברנז'ה הפוליטית-תקשורתית בישראל כשחשף חלק מתמלילי השיחות בין ראש הממשלה למו"ל "ידיעות אחרונות". אולם פלג לא ציטט במדויק משפט אחד בחילופי הדברים. לפי הפרסום המקורי של פלג, אחרי שמוזס הזהיר מפני "רעידת אדמה" שתחול עם שינוי הקו של "ידיעות אחרונות", אמר נתניהו: "אנחנו מדברים על מתינות, על תקשורת סבירה, להוריד את רף העוינות אליי מ-9.5 ל-7.5". "זה ברור לי. עזוב, צריך לדאוג שתהיה ראש ממשלה", השיב מוזס.

ארנון (נוני) מוזס, בעל השליטה בקבוצת "ידיעות אחרונות", באולם בית-המשפט המחוזי בירושלים עם פתיחת משפט "תיק 2000". 24.5.2020 (צילום: יונתן זינדל)

אולם לפי הקלטות המלאות, שחשף רביב דרוקר לפני כחצי שנה נתניהו אמר את ההיפך הגמור. "על מה אני מדבר, אני לא מדבר מבחינת... כנות ותקשורת... סבירה", אומר שם נתניהו. "ולא רק השאלה... להוריד את העוינות אליי מתשע וחצי לשבע וחצי". כלומר, נתניהו לא הסתפק בהורדת העוינות אליו במעט, הוא רוצה מהפך גמור ביחס שיקבל מ"ידיעות אחרונות". בהקשר זה גם הגיונית יותר התשובה של מוזס: "נו ברור. צריך לדאוג שאתה תהיה ראש ממשלה".

קשה להתווכח, אבל אפשר. בטורו שבפתח עיתון "בשבע" כותב העורך עמנואל שילה כך: "כדי להאשים את נתניהו בשוחד נקבע בכתב האישום נגדו באופן תקדימי שקבלת סיקור עיתונאי אוהד דינה כקבלת שוחד. קשה להתווכח עם התחושה והטענה שאין מקום ליצירת תקדימים משפטיים כאלה, בפרט כשהתוצאה המתקבלת היא סיכול משפטי ממוקד להכרעתו הדמוקרטית של הציבור".

כדאי לשילה לקרוא את מדור "המשרוקית" בגיליון "גלובס" מיום רביעי בערב. יפתח בריל תמצת שם המצב לאשורו: "האישום נגד נתניהו לא חדש בעולם, ולא בארץ, ולא נקרא 'סיקור חיובי'".

חזרה לשגרה

רז שכניק מדווח בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" על מועדי ההופעות הקרובות של הזמר שלמה ארצי.

עוד כותרות ראשיות

הכותרות הראשיות ב"הארץ" ו"מעריב" מוקדשות לנימוקי שופטי העליון שדחו את העתירות נגד הקמת ממשלת נתניהו. פסק הדין ניתן כבר לפני שבועות אחדים, אתמול פורסמו הנימוקים ובהם, בין היתר, הסתייגות של חלק מהשופטים מכהונה של נאשם בפלילים. "בג"ץ נגד נתניהו", היא הכותרת של "מעריב". ב"הארץ" נכתב: "מזוז: המציאות שבה נאשם מקים ממשלה משקפת כשל מוסרי".

ב"ישראל היום" מפעילים את נוהל התגובה הרגיל במקרים שבהם מובך לרגע ראש הממשלה. קוראי "ישראל היום" לומדים קודם על התגובה ורק אחר כך על מושא התגובה. בראש עמוד 7 מתנוססת הכותרת "הליכוד על נימוקי מזוז: 'בדמוקרטיה האזרחים בוחרים'". הידיעה המגוננת מלווה בטור מאת יעקב ברדוגו המבקר את השופטים, ובהפניה לטור נוסף מאת עקיבא ביגמן, המבקר את השופטים ("הוגנים ומאוזנים", זוכרים?).

הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות", "רגב ללא מעצורים", מוקדשת לעוד "ראיון הישגי" ש"כל המדינה מדברת עליו". הפעם זוהי שרת התחבורה הטרייה מירי רגב, שהעניקה ראיון לנבו זיו ורז שכניק, ובו ביקרה בחריפות את יו"ר כחול-לבן בני גנץ.

שער "7 ימים", 28.5.2020

אגב, בשער "7 ימים", שהופץ כבר אתמול, על רקע תצלום מחמיא מאוד של רגב, נכתב: "גנץ? לא בשל להיות ראש ממשלה, עוד צריך לעבור אפייה ולגלות לנו אם הוא סחיט על ידי האיראנים". אך בראיון עצמו היא לא אמרה את כל המילים הללו. הביטוי "צריך לעבור אפייה" לא נאמר על ידה, אלא על ידי המראיינים ("אז גנץ עדיין לא אפוי?" "אני חושבת שבשנה וחצי האלה הוא יכול ללמוד מהטוב ביותר, מראש הממשלה נתניהו, והוא יגיע בשל יותר לתפקיד". "מה, תוך שנה וחצי הוא ייאפה?" "בדיוק, יעלה את הטמפרטורה וילמד מנתניהו את התפקיד"). גם המילה "סחיט" לא מצוטטת מפיה בראיון, היא רק מתייחסת בדבריה למילה שיוצאת מפי מראייניה.

באופן טבעי, בכל העיתונים הבוקר מתפרסמת ידיעה על דברי רגב ותגובת גנץ. ב"הארץ" ו"מעריב" נותנים קרדיט ל"ידיעות אחרונות". ב"ישראל היום", כך מתברר, למדו משהו מ"ידיעות אחרונות" ומצטטים את דברי רגב בלי להזכיר היכן נאמרו. במקום ללמוד איך לעשות עיתונות מושחתת ברמה גבוהה, לקחו מ"ידיעות אחרונות" דווקא את מסורת הגאוותנות העיוורת, שדוגלת בתפיסה שכל מילה שלא קיימת בעיתון שלי לא קיימת גם בעולם שמחוצה לו.

מודעה: תרמו 4,500 ש"ח למאבק בהפלות ותינצלו מקורונה

בעיתון "בשבע" מתפרסמת מודעה תחת הכותרת "החיסון שחז"ל קבעו כנגד הנגיף הקטלני קורונה". לפי המודעה, שממומנת על ידי עמותת אפרת למאבק בהפלות, את החיסון אפשר להשיג מידי השכינה אם רק תורמים ביד רחבה למאבק בהפלות.

"בעת האחרונה האנושות בכדור הארץ מותקפת ע"י נגיף הקורונה", כותב ד"ר אלי שוסהיים, יו"ר עמותת אפרת. "[...] אותו יצור מזערי, הדביק עד עכשיו מעל מיליון בני אדם בכל העולם וגרם למותם של עשרות אלפים. [...] כדי ליצור חיסון כלפי הנגיף החדש נדרש סייעתא דשמיא וזמן רב של חודשים ואף שנים. אז מה ניתן לעשות כעת?".

התשובה של ד"ר שוסהיים היא "מידה כנגד מידה". לפי דבריו, העיקרון האלוקי הזה פועל לא רק לרעה אלא גם לטובה. "כמעט מידי יום לבנו נחרד מאסונות שפוקדים אותנו, אך בו זמנית, באגודת 'אפרת' מתרגשים כשמבשרים לנו עשרות פעמים בשנה על ניסים בולטים שקרו לתורמים שחייהם ניצלו בדרכים לא טבעיות, מתאונות דרכים, ממחלות קשות, מניתוחים מסוכנים וכן מבשורות על נשים שנפקדו לאחר שנים רבות של עקרות, בדרך נס, והרבה פעמים בניגוד לדעת הרופאים, וזאת לאחר שתרמו ל'אפרת', ומנעו הפסקת חיים של תינוק טרם לידתו.

"עבורנו אין זה חידוש, מאחר וחז"ל קבעו נחרצות 'כל המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר נענה תחילה' - אם בתפילה ניתן להיוושע, אל אחת כמה וכמה אם מצילים חיים של תינוק, אין פלא שהקב"ה מעניק חיים למציל. אם כן, זהו החיסון שבורא עולם קבע כדי להינצל ממצבים המסכנים את חיינו, והנהגה זו של בורא עולם חז"ל העבירו לעם ישראל".

למאמר של ד"ר שוסהיים מוצמדת מודעה גלויה מטעם עמותת אפרת, שבה גם ננקב הסכום: "4,500 ש"ח אפרת מצילה תינוק ההשקעה הכי משתלמת עבורך".

מודעה של עמותת אפרת, "בשבע", 27.5.2020

המנוח ואני

לרגל חג מתן תורה, מקדיש שלמה ארצי את טורו במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" למשה. "אהבתי שהייתה לו אחות בשם מרים, שבתוף מרים שלה אני משתמש לא פעם בלהקה", הוא כותב.

סימנייה

סכסוך משפטי חשף תכתובות פנימיות מחברת הסייבר סנפאי, מהם ניתן ללמוד כי מכרה אמצעי ריגול לשליט המושחת של מלזיה. תומר גנון והגר רבט מביאים את הממצאים במוסף "כלכליסט". בין היתר כתב רועי שלומן, סמנכ"ל המכירות של החברה, לשותפיו: "תזכרו כי היעדים שלהם השתנו אחרי הבחירות מחקירות פוליטיות לחקירות של פשעים פליליים וטרור".

בשולי החדשות

אסף גבור מדווח ב"מקור ראשון" כי עם הפסקת התיאום ביטחוני בין הרשות הפלסטינית לישראל החל "גל רציחות, דקירות ועימותים" בשטחי הרשות.

בטורו הקבוע שב"מעריב" כותב ראש הממשלה העבריין לשעבר אהוד אולמרט: "אינני נתניהו. אין בינינו כל דמיון".

עושים לביתם

קרוב לשבעים עמודים ממוסף "מעריב" מוקדשים למיזם פרסומי הנושא את הכותרת "הטנא המלא - כל מה שיפה בחברה הישראלית". מיזם פרסומי למראה שבו "ראשי המשק מספרים על ההתמודדות עם התקופה הקשה" של משבר הקורונה. כמו במקרים קודמים ב"מעריב", גם הפעם אין כל גילוי נאות או שאינו נאות על מהות המיזם הזה. עוד ב"מעריב", עמוד במימון בנק הפועלים.

בחודש פברואר האחרון קיים עיתון "בשבע" את "כנס ירושלים" השנתי שלו. לקראת הכנס הוצמד לעיתון מוסף חגיגי שכלל ראיון שערך ניצן קידר עם דני עטר, יו"ר נותנת החסות הראשית של הכנס, קק"ל. כנס ירושלים הבא עוד לא נראה באופק אולם הבוקר, במוסף "אתנחתא" של "בשבע" מתפרסם עוד ראיון שערך קידר עם עטר.

במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" מתפרסם ראיון עם נשיא מכון הרטמן, שנותן חסות לכנס של העיתון.

ב"דה מרקר" ובמוסף "הארץ" מתפרסמים עמודים עם הגילוי הלא נאות "תוכן שיווקי".

ב"בשבע" מתפרסם מדור פרסומי, מערכתי למראה, במימון בי"ח שערי צדק, ללא כל גילוי נאות.

עופר פטרסבורג, עד לאחרונה עורך הנדל"ן בקבוצת "ידיעות אחרונות", נהג להוציא לאור מוספי נדל"ן מערכתיים למראה שהגיעו לכל מנויי העיתון. מאז פרישתו הקים אתר נדל"ן עצמאי, וכעת העביר את אופרציית המוספים המערכתיים למראה אל המתחרה הגדול, "ישראל היום".

שער גיליון הבכורה של NADLAN 24/7

ענייני תקשורת

המסעדות נפתחו, אך התקשורת עדיין במתכונת קורונה. גיליונות ימי החול של "ידיעות אחרונות" עדיין לא כוללים מוספים עצמאיים של "24 שעות" ו"ממון". גיליון סוף השבוע של "ישראל היום" עדיין מודפס ב-310 אלף עותקים בלבד. "גלריה" ו"ספרים" של "הארץ" עדיין מאוחדים.

ב"גלובס" מתפרסמת כתבת מגזין של ענת ביין-לובוביץ' על התרסקות רשת 13. מהכתבה עולות כמה סיבות לכישלון המסחרי של הערוץ: המנכ"ל הקודם יוסי ורשבסקי לא ידע כיצד לנהל כראוי ערוץ מיינסטרים; שיבוץ פגום של התוכניות מנע שילוב של קהל ערוץ 10 עם קהל רשת; נציג הבעלים נדב טופולסקי התערב יותר מדי ומינה סמנכ"ל כספים ללא ניסיון בטלוויזיה. וחברת החדשות איבדה את האופי שלה תחת המנכ"ל החדש ישראל טויטו.

עוד ב"גלובס" ראיון זוגי שערך דוד ורטהיים עם עם ינון מגל ובן כספית, ומוקדש ברובו לעניינים פוליטיים.

במדור "עניין אישי", הרואה אור במוסף "אתנחתא" של "בשבע", מראיינת הפעם עפרה לקס את הרבנית שולמית מלמד, מייסדת ומנהלת ערוץ 7 (ש"בשבע" הוא זרועו המודפסת). מהראיון עולה כי מלמד אהבה יותר את הימים התמימים שבהם לערוץ 7 עוד לא היתה מחלקת חדשות. "בהתחלה היה לנו הקול הצלול שלנו, אבל מאז שאנחנו עוסקים בחדשות יש דברים שאי אפשר להתעלם מהם, ויש הרבה ויתורים", היא אומרת.

במוסף G של "גלובס" מתפרסם מיזם חג תחת הכותרת "אוצר מילים". "100 ישראלים בחרו את המילה האהובה עליהם בעברית". בין משתתפי המיזם גם יו"ר "גלובס" אלונה בר-און, שבחרה במילה "חרפה", לזכר השוק שקיבלה כשקראה את המילה הזו בימים הראשונים לפעילותה בטוויטר; עורכת "גלובס" נעמה סיקולר בחרה במילה "דמעה" וכותבת כי היא נוטה לבכות לעתים קרובות; ויאיר המבורגר, בעל השליטה בקבוצת הראל ויו"ר הראל, שבחר במילה "לפרגן". לדברי איש העסקים המצליח, "פרגון בכל רגע נתון יכול רק להביא לתוצאה טובה יותר". נסו ותהנו.

עורכת "זמן ישראל בירנית גורן חושבת שב"גלובס" העתיקו לה את הפורמט. דרור פויר, מכותבי G ומשתתפי המיזם, ביקש ממנה בתגובה לא להיות מצחיקה. אגב, לפני שנתיים פרסם אתר "וואלה" מיזם דומה.

במוסף "השבוע" של "ישראל היום" כותבת עירית לינור על התקשורת הישראלית, ולשם שינוי בסגנון מאופק.

יהונתן ליס מדווח ב"הארץ" כי ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים האריכה את סמכות שב"כ לעקוב אחרי חולי קורונה בשלושה שבועות.

עופר אדרת מדווח ב"הארץ" כי ארכיון המדינה דורש בלעדיות על החזקת חומרים ממלכתיים.

במוסף "הארץ" כותב עפרי אילני טור מושחז על העיתונאי והקולנוען גל אוחובסקי.

לעיתון "הארץ" מצורף הבוקר גיליון הדפוס הראשון של כתב העת "הזמן הזה", מבית מכון ון-ליר.