פושט רגל רופס שמתחנן על נפשו
הכותרת הראשית ב"ישראל היום" הבוקר היא ציטוט: "צריך ממשלת חירום". לצדה נדפסים שני תצלומים של מי שנשאו אמש נאום קצר: בנימין נתניהו ובני גנץ. מי מהשניים אמר "צריך ממשלת חירום"? אף אחד, אם לסמוך על הידיעה המלאה (דניאל רוט-אבנרי ויהודה שלזינגר), המתפרסמת בכפולה הפותחת של העיתון. הציטוט הזה כלל אינו מופיע בה.
ב"ישראל היום" זהו נוהג נפוץ, לעבד אמירות לכדי ציטוטים מומצאים ולהדפיס אותם בין מרכאות, כאילו נאמרו. הידיעה בכפולה הפותחת על נאומי השניים מוכתרת אף היא במשפט הנתון בין מרכאות ("זקוקים לאחדות מיד") שאינו מופיע בה. את הנוהג הפסול הזה יש לראות בהקשר היותו של "ישראל היום" שופר תעמולה ולא כלי תקשורת. מה שחשוב אינו הדיוק, אלא זיקוק המסר. וכמו תמיד, המסר הוא זה שמשרת טוב יותר את נתניהו.
במדור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ" מסביר הבוקר רוגל אלפר מדוע הצהרתו של שמעון ריקלין מאתמול כי נתניהו בדרך למשפט וכי אין אפשרות למנוע זאת היא עדות לכך שנתניהו לא יעמוד לדין.
ריקלין, כעושה דברו של נתניהו, רוצה שנחשוב שראש הממשלה לא יכול לחמוק מהמשפט כדי שבפועל הוא יוכל להימנע מלתת את הדין על מעשיו. אם לאמץ את שיטת האיפכא מסתברא של אלפר לכותרת של "ישראל היום", המסקנה המתבקשת היא שאין שום צורך בממשלת חירום. מגפת הקורונה משמשת את נתניהו כתירוץ שווא לשבירת ההתנגדות של גנץ לשליטתו בגורלו המשפטי.
בני גנץ (צילום: תומר נויברג)
הפרשנים הפוליטיים בטבלואידים, אלה הידועים בהתנגדותם לנתניהו כמו גם זה שתומך בו באופן עקבי, תמימי דעים. "גנץ הודיע אתמול על פשיטת רגל וכינוס נכסים מרצון", קובע בן כספית בטור פרשנות הרואה אור ב"מעריב". ב"ידיעות אחרונות" מגדירה סימה קדמון את נאומו של גנץ "רופסני", ותוהה: "האם לאיש נעים ההליכות הזה, המלא בכוונות טובות, יש שמץ של מושג מול מי הוא עומד?".
התבוסתנות של גנץ בלטה אמש עד כדי כך שגם ב"ישראל היום" היא מודגשת. "הנאום אתמול של גנץ מעיד יותר מכל על ההתקפלות הצפויה שלו", כותב מתי טוכפלד, "[...] גנץ נשמע אתמול יותר כמי שמתחנן על נפשו".
בשולי החברה
"כמחצית מהחולים בירושלים ובבני-ברק הם בני משפחות המתגוררים באותו בית", מכריזה הבוקר כותרת בשער "הארץ". אהרן רבינוביץ מדווח כי מתוך כ-1,900 חולים בבני-ברק, "300 חולים מגיעים מכ-150 בתי אב עם שני חולים בבית, וכ-760 מגיעים מבתים עם שלושה חולים ויותר – כולל מקרים של 11 חולים באותו הבית". תמונת מצב דומה, כותב רבינוביץ, עולה מבדיקת השכונות החרדיות בירושלים.
לפי רבינוביץ, בתקשורת החרדית טוענים לאפליה בהטלת הסגר דווקא על בני-ברק ושכונות חרדיות בירושלים. בידיעה מוזכר כי בעיתון "המודיע", המקורב לשר הבריאות יעקב ליצמן, תקפו את ההחלטה להטיל סגר על ריכוזי אוכלוסייה חרדים וטענו ל"שיוך מגזרי בולט".
בני-ברק, 3.4.2020 (צילום: גילי יערי)
הבוקר, ב"המבשר", הקמפיין נמשך במלוא עוזו. העיתון החרדי, שנוסד בידי מי שמכהן היום כסגן שר החינוך, מאיר פרוש, מבליט את חלקו של המייסד בתביעה לקבלת נתוני חולים לפי בתי אב. כבר לפני שבוע, ב-7.4, פרסם "המבשר" ידיעה מאת יעקב א. לוסטיגמן ובלבה השאלה: "האם התחלואה המרובה בציבור החרדי נגרמה בגלל הפרת הנחיות, או בגלל הצפיפות ואופי התא המשפחתי".
הבוקר הכותרת הראשית בעיתון מכריזה: "נמשכת הסתרת הנתונים על מספר בתי אב הנגועים בנגיף: חשיפת המידע עשויה להוכיח כי ההחלטה להטיל סגר על הריכוזים החרדיים היתה שגויה".
הידיעה המרכזית, שאינה חתומה על-ידי איש, מזכירה את המידע שפרסם רבינוביץ ב"הארץ" (והופיע כבר אתמול באתר העיתון), וטוענת כי זה מאשש את הטענה שמדובר באכיפה סלקטיבית. לפי "המבשר", "ייתכן מאוד כי בחלוקה לבתי אב נגועים, הפער בין ערים כמו בני-ברק ותל-אביב מצטמצם מאוד, מה שמעלה שאלה קשה בנוגע ללגיטימיות ההחלטה להטיל סגר על בני-ברק ולא על תל-אביב וערים אחרות".
לפי "המבשר", ספירה לפי בתי אב תבהיר כי התחלואה הגבוהה יחסית בקורונה בחברה החרדית לא נובעת מאי-ציות להוראות משרד הבריאות, אלא מתנאי החיים הכוללים בנייה צפופה ומשפחות מרובות ילדים. לידיעה המרכזית על הסתרת נתוני החולי בקרב בתי אב נלווים שלושה טורי דעה ("אל מול האפליה", "אל מול ההסתה", ו"הסתה פרועה המשתוללת כמגפה"), כמו גם ידיעה נפרדת המוקדשת לסגן השר פרוש, שטוען כי "הסגר נאכף בצורה שלא מתחשבת בצרכי הציבור [החרדי] והוא בלתי הגיוני", וידיעה נוספת שלפיה "אישי ציבור מצטרפים לתביעה לחשוף את הנתונים" בדבר חולים לפי בתי אב.
מלבד ידיעה נרחבת על הנעשה בחברה החרדית, ב"הארץ" מקדישים שתי ידיעות קצרות גם לקורונה בחברה הערבית ובקרב חסרי המעמד. לפי ניר חסון, "אנשי רפואה במזרח ירושלים מדווחים על גידול בתחלואה בקורונה באזור". חסון מציין את החשש של אנשי רפואה במזרח ירושלים מפני התפרצות קשה של המגפה, שכן האוכלוסייה שם חיה בצפיפות, מתאפיינת במשפחות מרובות ילדים, ברמת תחלואה גבוהה בסוכרת ובשיעור גבוה של מעשנים. עידו אפרתי מדווח כי משרד הבריאות הנחה את בתי-החולים לתת לחסרי מעמד עם חשד לקורונה טיפול ללא תשלום.
מחאה אזרחית
הפִסקה האחרונה בידיעה המרכזית בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מוקדשת לקנסות של 5,000 שקל שרשמו אתמול שוטרים למפגינים אשר מחו בכפר-סבא מול ביתו של גבי אשכנזי.
ב"מעריב", לעומת זאת, חשבו שקנסות של אלפי שקלים למפגינים שווים יותר מכמה שורות בשולי דיווח על המשא-ומתן בין נתניהו לגנץ, והחליטו להדפיס בכפולה הפותחת ידיעה תחת הכותרת "מפגינים מול ביתו של אשכנזי נקנסו באלפי שקלים".
הפגנה מחוץ לביתו של בני גנץ בראש-העין, 20.3.2020 (צילום: פלאש 90)
ב"הארץ" מדווחים יהושע (ג'וש) בריינר ובר פלג על היחס הנוקשה של המשטרה למפגינים הן בירושלים והן בכפר-סבא. בירושלים, מתברר, המשטרה "החמירה על דעת עצמה את הנהלים לקיום הפגנות" והחליטה שניתן להפגין רק בקבוצות של עד עשרה בני אדם, כשכל אחת במרחק של לפחות עשרה מטרים מהשנייה. בעיתון מזכירים כי "הסמכות לקבוע החמרות על שמירת מרחק במרחב הציבורי נתונה בידי הממשלה או גורם אחר שהוסמך לכך – ולא בידי המשטרה".
בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" לא נמצא מקום לדיווח על ההגבלות שמטיל המשטר על מחאה אזרחית. לעומת זאת, העיתון של המדינה מעניק לקוראיו שני משחקי מלים משעשעים על ברכת חג המימונה המסורתית. בעמוד השער מופיעה הכותרת "תתבודדו ותסעדו", ואילו בשער האחורי אפשר למצוא את הכותרת "תרבחו ותסתגרו". בתיאבון.
העתיד הנראה לעין
הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת לעתיד לבוא. "תוכנית המל"ל ליציאה מהסגר: ארבעה שלבים איטיים, לפחות עד הקיץ". נעה לנדאו מדווחת כי "בתרחיש האופטימי, ובהנחה שיהיו מרווחים של שבועיים בין הפעימות, תוכנית היציאה הזו תתפרש על פני כחודשיים. אבל סביר יותר שזה ייקח לפחות עד הקיץ".
גם אז, כך מודגש, לא מדובר ב"חזרה לשגרה רגילה אלא לשגרה זהירה מאוד הכוללת הקפדה על כללי היגיינה וריחוק דוגמת מסכות, כפפות, מדידות חום ומרווחים בין בני אדם". לנדאו מצטטת גורם האומר לה כי "ככה תיראה כל שנת 2020 שלנו".
"יש עדיין ישראלים הנאחזים בתקווה שלאחר הפסח נחזור לחיים נורמליים, פחות או יותר כפי שהיו טרם החל המשבר. זו איננה האמת, ויש לומר זאת בבירור", כותב פרופ' רן בליצר, ראש מערך החדשנות בשירותי בריאות כללית, במאמר המתפרסם ב"הארץ". היציאה מהסגר, מסביר בליצר, תימשך כמה שבועות ותביא ל"שגרה שתהיה שונה משמעותית מזו בה בילינו רוב חיינו, לתקופה שתימשך חודשים רבים לכל הפחות".
"אירוע הקורונה ילווה אותנו בשנה הקרובה ויהיו עליות ומורדות. יש לדבר על אסטרטגיית התמודדות ולא יציאה", מצוטט אלוף פיקוד העורף ב"ישראל היום" בידיעה מאת חנן גרינווד.
ב"ידיעות אחרונות" משתדלים להתרכז בטוב. "סגירה לצורך יציאה" היא הכותרת לדיווח מאת איתמר אייכנר ומאיר תורג'מן, שלפיו הערב ייכנסו לתוקפן הגבלות תנועה חריפות, "אך לצד המקל יש גם גזר". ה"גזר" הוא הדיון שקבע נתניהו למוצאי החג כדי לבחון את היציאה מהמגבלות. בידיעה צמודה, מאת אלכס פישמן, גד ליאור, תמר טרבלסי-חדד ואמיר אלון, מדווח כי "מתחילים לראות את האור בקצה המנהרה". לפי ידיעה זו, בהיעדר שינוי לרעה בהיקף התחלואה תאשר הממשלה בסוף השבוע את החזרת המשק לפעילות של 30%.
במוסף "דה-מרקר" מספקת רוני לינדר הצצה למאבק המוצלח בקורונה בדרום-קוריאה. בסיוע שיחה עם יניב גולדברג, הנספח הכלכלי של משרד הכלכלה והתעשייה במדינה, משרטטת לינדר את האופן שבו הצליחה דרום-קוריאה לשמור על שגרת חיים בצל המגפה: בדיקות רבות, פעולות ניטור נקודתיות, הפרדת החולים מהאוכלוסייה, מעקב אחר תנועת האזרחים באמצעות נתונים סלולריים, מצלמות ונתוני אשראי, בידוד של שבועיים לכל מי שנכנס למדינה ואיסור על בידוד ביתי לחולים גם אם הם במצב קל.
"כל מקומות הבילוי והתרבות פתוחים, כי החיים נמשכים וזאת האווירה פה", אומר לה גולדברג. "אז הולכים עם מסכה, מקפידים לא לשבת בצפיפות".
עכירות
"משבר הקורונה שאנחנו נמצאים בעיצומו חושף לא רק את מצבה הרעוע של מערכת הבריאות, אלא גם את מצבה העגום של השקיפות במדינת ישראל", כותב חן מענית ב"גלובס". מענית מציין כמה דוגמאות: אין מידע גלוי על כמות בדיקות הקורונה שמתבצעות מדי יום, אין שקיפות לגבי מי זכאי לבדיקת קורונה וכיצד ניתן לבצע אותה, וגם תהליכי קבלת ההחלטות נעדרים שקיפות.
ב"ישראל היום" מדווחת מיטל יסעור בית-אור על היעדר שקיפות לא כלפי הציבור בלבד, אלא כלפי גורמים במשרד הבריאות. פרופ' תמי שוחט, המתראיינת בידיעה, טוענת כי "דווקא כאשר המידע הפתוח נדרש להצלת המשק – הוא נותר סגור. קשה להאמין, אבל הגישה למידע מוגבלת כנראה גם לגורמים במשרדי הממשלה, כולל יחידות במשרד הבריאות שזה תפקידן".
פרופ' שוחט וחבריה לפורום "הקבינט האזרחי" דורשים בין היתר לקבל מידע על גיל החולים המונשמים, מחלות רקע שמהם סבלו ואזורי המגורים שלהם. שמו של נתניהו לא מוזכר בדיווח הביקורתי.
המוחלשים שלנו
ב"ישראל היום" מתפרסמת הבוקר מודעה חריגה מאת השופט בדימוס אליקים רובינשטיין, שקורא לתרום לעמותת אפיקים. רובינשטיין, המשנה לנשיאת בית-המשפט העליון לשעבר, מספר שלאחר מות בתו לפני כמה שנים חיפשה המשפחה דרך להנציח את זכרה באמצעות תרומה. כיוון שעיקר עיסוקה היה ב"מבקשי מקלט מוחלשים", כך לפי רובינשטיין, החליטה המשפחה להירתם לעמותת אפיקים, המסייעת ל"ילדים ממשפחות מוחלשות, רובן מעולי אתיופיה".
לבנון
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לציון 20 שנה לנסיגה מלבנון. "זכרונות דרום לבנון יוצאים לאור", נכתב בלב השער, על רקע תצלום של מוצב הבופור. חן קוטס שוחחה עם לוחמים לשעבר, והיא מביאה את זכרונותיהם במוסף החג.
בטורו שב"מעריב" מתאר בן כספית את ראש הממשלה מנחם בגין כמי שבעקבות מלחמת לבנון "נשפך".
ענייני תקשורת
ב"גלובס" מתפרסם ראיון שערך דוד ורטהיים עם עיתונאי חדשות 13 ברק רביד (הגרסה המלאה של הראיון זמינה להאזנה). רביד דוחה את כל הטענות על נסיון הנהלת רשת והנהלת חדשות 13 להסיט את הסיקור לכיוון שתומך יותר בבנימין נתניהו.
ב"הארץ" מתארת אורלי וילנאי את החיים כלא-חיונית, אחרי שהודיעה לערוץ 13 שבשל מחלת רקע קשה אינה יכולה להמשיך להגיע לאולפנים. "בהתחלה עוד שאלו אותי את השאלה המעיקה 'איפה אתם?', ו'למה לא רואים אתכם בטלוויזיה?', אבל אפילו השאלה הזאת הולכת ופוחתת. היעדרותי מתקבלת בשלוות נפש, חסרוני אינו מורגש כמעט, אלא על-ידי בלבד", היא כותבת.
לדבריה, עוד לפני המגפה חשה "ריק מקצועי", וכעת החליטה שבתום תקופת הקורונה תצא ל"דרך חדשה" שתכלול "טיפול בבעלי חיים". לדבריה, "השאיפה היא להקים מרכז ללימודי קיימות וחדשנות שיוצב בלב חוות הצלה מלאה בחיות שמחות".
ב"מעריב" מתפרסם תרגום לכתבת תחקיר של CNN על חוות הטרולים של הרוסים באפריקה. הכתבה המעניינת שודרה לראשונה בערוץ החדשות האמריקאי לפני למעלה מחודש.