השבועות הקרובים יהיו מתוחים ומורכבים במיוחד. הערב הודיעו על החמרה של נהלי החירום כדי למנוע הדבקה המונית בנגיף הקורונה. קודם לכן, במהלך סוף השבוע, השתוללה חרושת השמועות והידיעות השגויות ושלחה המוני אזרחים לתורי ענק במרכולים. גם אחרי מסיבת העיתונאים של נתניהו המתח בשיאו וישראלים רבים נותרו תוהים ומבולבלים.
בניגוד למשברים היסטוריים קודמים, הפעם כולנו מחוברים לאמצעי התקשורת ישר לווריד באמצעות המכשירים הניידים, ומפיצים מידע בעצמנו באמצעות הרשתות החברתיות. כל שמועה שקרית או הערכה מוגזמת מתפשטות מיד כמו אש בשדה קוצים בקיץ אוסטרלי. סוף השבוע הדרמטי הזה הוא כנראה רק הקדמה לתקופה של מציאות כאוטית ואינטנסיבית.
ברגעים כאלו אנו זקוקים יותר מכל לשיח ציבורי אחראי ומבוסס עובדות, ולתקשורת שקולה ומקצועית שאינה ממהרת להלהיט את הרוחות ולפרסם כל בדל הדלפה או הערכה לא מבוססת, רק בשביל להיות הראשונה שמפרסמת אותו.
כעת יותר מתמיד הצופים והמאזינים יושבים מתוחים בבית וכל רמיזה, פרסום לא מדויק או דיווח לא זהיר מקצינים את החרדה וגורמים לפעולה. לא מדובר באזהרה תיאורטית. בימים האחרונים היינו עדים להתנהלות תקשורתית לא אחראית של כלי תקשורת ועיתונאים, כמו גם של פוליטיקאים בעלי קהל עוקבים גדול ברשתות החברתיות.
רק אתמול בערב פורסם ב"אולפן שישי" של חדשות 12, מהדורת החדשות הנצפית בישראל, סרטון שבו נראית התנפלות המונית על סופרמרקט רגעים אחרי שנפתח. לצופים הוסבר שמדובר ב"פתיחת סופרמרקט בבלגיה לאחר בידוד". רק לקראת סוף המהדורה שודר תיקון קצרצר: המגיש, דני קושמרו, הבהיר שאין שום קשר בין הסרטון לנגיף הקורונה. בדיעבד התברר שמדובר בתיעוד בן כמה שנים שצולם בכלל בגרמניה. אבל על רקע טרפת השמועות בדבר סגר מתקרב, המסר כבר נקלט ובשבת ראינו את התורים ברחבי הארץ. סביר להניח שבחלקם גם עמדו נושאי נגיף שהדביקו את סביבתם.
מוקדם יותר באותו יום שישי, בתוכנית הבוקר של רשת 13, ראינו את אברי גלעד במופע אימים במהלכו התנפל על תושבי טירה וטען כי עשרות "סרבני בידוד" עשויים להדביק את סביבתם "וגם את כפר סבא השכנה". לקינוח כינה אותם "אנשים פח". הבסיס למופע הכזב הזה היה דיווח אמיתי על תושבים שלא נכנסו לבידוד, אלא שכלל לא דווח שמישהו מהם היה חולה ובטח שלא על כך שמישהו הדביק או נדבק. בכל הארץ נמצאו אנשים שלא הקפידו על כללי בידוד, אבל גלעד בחר להתמקד דווקא בתושבים ערבים. דיבור מכליל, מתלהם ומסית כזה הוא בדיוק הגפרור שעלול להדליק תבערה גדולה - ובדיוק ההיפך ממה שאנחנו צריכים עכשיו.
גם חברי כנסת חטאו בדיווח מופקר וחסר אחריות. חברת כנסת אחת מיחזרה טענה קונספירטיבית לפיה הנגיף הגיע ממעבדה צבאית בסין. חברת כנסת אחרת פרסמה תמונות של חיטוי אנשים, שאחר-כך התברר שכלל לא צולמו בישראל. חבר כנסת שלישי התעקש שלא צריך להתרגש ומדובר בסתם שפעת. וישנן דוגמאות נוספות. לנבחרי הציבור הללו יש קהל ואמון הניתן להם מתוקף תפקידם, ובעידן הדיגיטלי יש להם גם האפשרות לפנות לציבור באופן ישיר ללא תיווך התקשורת. גם הם אמורים לנהוג באופן אחראי ושקול, לא פחות מהעיתונאים עליהם הם מדלגים.
לצד אמצעי הזהירות הבריאותיים והחברתיים שנדרשים מכולנו בימים אלה, עלינו לנקוט גם בזהירות מחמירה במיוחד בכל הנוגע להפצת מידע והסקת מסקנות. בראש ובראשונה זה נכון לעיתונאים ונבחרי ציבור - אבל זה רלוונטי גם לכל אחד מאיתנו האזרחים. כל אזרח צריך לחשוב לא פעמיים אלא עשר לפני שהוא לוחץ על כפתור השיתוף ברשתות החברתיות או בקבוצות הווטסאפ.
ככל שמתרבות השמועות השקריות והידיעות הכוזבות עולה גם רמת המתח והחרדה. יש לכך השלכות ונזקים ממשיים. ראינו את זה קורה בעבר במדינות ברחבי העולם וזה יכול לקרות גם כאן. הפרת כללי טיפול ובידוד, הסתה והתלהמות נגד אזרחים וקבוצות מיעוט ושימוש באמצעים מוטעים או פסולים לטיפול במחלה. כולם כבר קרו בעבר במקומות אחרים בעיתות חירום כאלה.
עבור עיתונאים הדבר האחראי והנכון כרגע הוא להרפות משיקולי הרייטינג והתחרות בין הערוצים. עכשיו יותר מתמיד יש לבדוק כל ידיעה שוב ושוב ולהתבסס רק על מידע רשמי ומוצלב, על מומחים רציניים ואמינים ובעיקר לחשוב על טובת הציבור.
עבור כלל האזרחים זה הזמן לנקוט בספקנות וביקורתיות מחמירה ומושכלת כלפי הודעות המגיעות אלינו ברשת. ללמד את הילדים להבחין בין עיקר ותפל ובין דיווחים מפוקפקים מעוררי בהלה להודעות חשובות ואמיתיות. מעבר לכך, אולי השבועות הקרובים בבית בחיק המשפחה הם הזדמנות להרגיע קצת את שיגעון החיבור לרשתות וצריכת האקטואליה. להשתיק את הפושים וההתראות, ולבלות יותר זמן עם הילדים ובני הזוג. זה בטח לא יזיק.