"נציגי יהדות התורה אמונים על הכרת הטוב וברגע שייספרו הקולות וכולם יראו שאלפי מצביעים מהציונות הדתית הצביעו ליהדות התורה, נזכה למכפיל כח בכנסת בדמות שמונה נציגים נוספים" (מתוך מודעת בחירות של יהדות התורה, "שביעי").
במשפט מעט מפותל זה מציגים אנשי מפלגת יהדות התורה את רציונל הפעילות שלהם. מילות המפתח הן "הכרת הטוב", מושג דתי שפירושו להוקיר תודה, לרוב לבורא עולם, על דבר טוב שקרה לך. אפשר לנסח את המשפט הנזכר לעיל קצת אחרת: אחרי הבחירות אנחנו ביהדות התורה נבדוק האם בקלפיות שמזוהות כמאגרי קולות של הציונות הדתית הצביעו למפלגתנו. אם נזכה שם בקולות מקרב הציבור הדתי, נתגמל בהתאם.
כפי שנכתב כאן לאחרונה, רציונל זה תקף גם לעלוני השבת.
שוק של מוכרים וקונים
בשבת האחרונה שלפני הבחירות, שבת פרשת תרומה, כ-ל המפלגות, על המשרעת שבין כחול-לבן לעוצמה יהודית, הגיעו לעלונים. כן, אפילו רה"מ. כמעט כל העלונים שנסקרו הפקירו את עמודי השער שלהם ואפשרו למפלגות לרכוש אותם. אז איך נראו שערי העלונים בשוק הזה?
הגדיל לעשות העלון "שביעי", שהפך מזמן את טכניקת מכירת עמוד השער ללחם חוקו, והפעם מכר גם את עמוד השער (לעוצמה יהודית) וגם את העמוד האחורי (לימינה). מכר את העמוד ממש, לא סתם פרסם מודעת בחירות אלא צירף לעמוד האחרון את לוגו העלון, וכמקובל בסוגה זו, פרסם את העמוד הפוך. מה מהות ההיפוך? מה העניין בבלבול הקורא, שגם כך הופצץ השבת בתעמולת בחירות עד בלי די? האם עד כדי כך מקנאים שם ב"פנאי פלוס"?
"שביעי", מימין: שער מודעה לעוצמה יהודית, שער (אחורי) מודעה לימינה
"מצב הרוח", שער ומודעה לכחול-לבן
"עולם קטן", בדיוק כמו במערכת הבחירות הקודמת, מכר לימינה את כפולת עמודי השערים הקדמי והאחורי (שטח של 60X42 סמ' משני הצדדים! לפחות הם לא הפכו את העמוד האחורי על ראשו). שם אפילו קצת התבדחו על הנושא, כשבמוסף הבחירות שלהם הפנו לריאיון מיוחד עם רה"מ, תוך אזכור כי הוא עטוף במודעה של ימינה.
"מצב הרוח" מכר את השער לכחול לבן. "גילוי דעת" מכר את השער לרה"מ, שזכה להכרת הטוב (על כך בהמשך). "שבתון" היה אמנם היחיד שלא מכר את עמוד השער למפלגה כלשהי, אבל הוא הפקיע אותו לטובת דבר תורה. מפי יו"ר כחול-לבן, בני גנץ.
היישר ימינה
שני עלונים בולטים, "מצב הרוח" ו"שביעי" נקטו עמדה חד-משמעית בשאלה למי יש להצביע:
עורך העלון "שביעי", אלחנן בן אורי, הסביר כי גם אם השתעשענו קצת עם איתמר בן גביר ונתנו מקום ליהדות התורה, בקלפי יש להצביע לימינה. על נתניהו הוא שופך עביט של שופכין: התנהלותו שפלה, הוא מוביל למדינה פלסטינית, פוגע בזהותה היהודית של המדינה, שקרן כרוני ודתיים שמקיפים אותו, דוגמת השרה חוטובלי, אינם יותר מעבדים נרצעים.
למלאכת הביקורת מצטרפים הכותבים הקבועים, העיתונאים אלישע בן קימון ועקיבא נוביק. העיתונאי אלי סהר קצת יותר ליברלי, ומאזן כשהוא מבקר את ימינה ובגידתה בבן גביר. סהר מוסיף כי יש להצביע לימין כדי למנוע את השתלטות השמאל והשמאל הקיצוני על השלטון, שכן על התקשורת הם בין כה וכה כבר שולטים.
אפרופו השרה חוטובלי, ידיעה קטנה בתחתית עמוד 22 של העלון מספרת לנו על ביקור שלה לצד השרה רגב ורעיית רה"מ במערת המכפלה.
איפה ביבי. "שביעי"
כדי להבין טוב יותר את פשר הביקור אפשר לפנות לאתר הישוב היהודי בחברון, שם ניתן למצוא את מי שנחתך מהתמונה. רמז, לפי העורך של "שביעי" הוא לא תמיד אומר אמת והוא מוקף בעבדים נרצעים דתיים. לחילופין אפשר לדפדף לעמוד 41, שם, במודעה, מופגנת קצת יותר הכרת הטוב לרה"מ (ולרעיה כמובן).
כדי לחזק את הקריאה לתמוך בימינה, מקדישים ב"שביעי" את השער והראיון המרכזי להכשרת נפתלי בנט לתפקיד היורש. תמונת השער של "שביעי", שבעבר קיפחה את בנט לא מעט, מציגה אותו בפוזה ממלכתית למחצה. ניתן לנחש שהוא צולם במשרד שר הביטחון, נטול עניבה, מאחוריו אחרון הספרים, לימינו הדגל, לשמאלו תמונת נשיא המדינה (ומעשה שטן - מתמונת רה"מ שליד תמונת הנשיא נותרה רק שארית מסגרת). התמונה שמלווה את הריאיון עצמו אפילו ממלכתית יותר, מזכירה את תמונות רה"מ, הנשיא והרמטכ"ל שהיו מצורפות בעבר לעיתונים ביום העצמאות.
פתיח לראיון עם נפתלי בנט, "שביעי"
מה אפשר ללמוד מהראיון עצמו? בנט מתכנן לטפל בבעיה העזתית ומכין פעולה משנת מציאות, שאי אפשר לצאת אליה לפני הבחירות, אך היא תעקר את האויב מלפגוע בנו ותתחזק את המציאות הזאת. במצב הקיים, הוא מוסיף, אי אפשר להמשיך, מכיוון שבצד השני יש חבורה של שקרנים. מעניין מי העבדים הנרצעים שלהם.
גם בעלון "מצב הרוח" בוחרים כותבי טורי הדעות לקרוא להצביע לימינה, אך הם מפגינים פלורליזם מפתיע: את עמוד השער, כפי שצוין, הם מכרו לכחול לבן. יתר על כן, רק בעלון הזה מוצגים שמות מועמדי כחול לבן שאמורים להיות גורמים מושכים ואטרקטיביים לציבור הדתי; איתמר בן גביר מקבל את הכבוד לכתוב את דבר התורה המרכזי של העלון; המרואיין המרכזי של העלון הוא יאיר לפיד, שדבריו בראיון על פסילת רפי פרץ והבה יזבכ כבר היכו גלים; ראיון שני מוקדש לליברמן, אמנם הרחק הרחק לקראת סוף העלון (המקום שבדרך-כלל פורסמו בו המודעות של כחול-לבן), אבל עדיין ראיון עם הפנייה מעמוד השער.
לא שמים את כל הביצים בסל אחד
גם העלון "עולם קטן" בחר לתת מקום (כמעט) לכולם. את הבמה הראשית קיבל רה"מ, בדמות ראיון בכפולת האמצע של החלק המרכזי. בראיון מסביר נתניהו מדוע הוא גדול מבן גוריון, לפחות בכל הנוגע לעבודה מול הממשל האמריקאי. בהמשך הוא מרגיע את הקוראים - למרות תכנית טראמפ, לפלסטינים לא תהיה מדינה אלא ישות כלשהי ללא ריבונות. על הדרך הוא טוען שגבי אשכנזי ועוד חמישה ח"כים מכחול-לבן שקועים עד צוואר בעבירות פליליות. הוא לא מגלה מי ומראייניו לא טורחים לשאול.
לבמה דומה זוכה גם נפתלי בנט, אבל רק במוסף הבחירות של העלון. בראיון הוא מפתיע את מראייניו בעמידתו הנחרצת נגד שילוב איתמר בן גביר ברשימת ימינה. יש לזכור כי "עולם קטן" היה מהעלונים שקראו לשילוב בן גביר במפלגה שתאחד את כל הכוחות הציונים-דתיים.
בנט אולי נדחק למוסף הבחירות, אבל מצבו טוב יותר מבני גנץ, שמצא עצמו בעמוד השני של אותו מוסף. זאת ועוד, בניגוד לרה"מ ולשר הביטחון, גנץ כתב טור על ההפטרה של פרשת השבוע, ועל חשיבות שמירת החוק מצד אישי ציבור. אכן תחרות קשה מול ראש ממשלה שמסביר איך הוא מסובב את הממשל האמריקאי על קצות אצבעותיו ושר הביטחון שמציג איך הוא נאבק באיראן.
אגב, גנץ גם כתב טור פרשת שבוע בעלון "שבתון". מסתבר שמפרשת השבוע גנץ לומד על חשיבות האחדות והאחווה בעם. מעניין לקרוא דברים אלה מפי האיש שהוביל קמפיין נגד חרדים במערכת הבחירות הקודמת ולא ממש הציע מסר מאחד ומגבש לעם בשנה האחרונה.
ועוד קצת הכרת הטוב
כפי שצוין, רה"מ בחר לקנות את עמוד השער של העלון "גילוי דעת". ללא כל קשר כמובן כדאי לשים לב לתמונת השער של העלון, שבה נדמה כי המירוץ לקלפי מתנהל רק בין ארבעה פתקים: על הגדול שבהם כתובות האותיות "מחל", על הבא בתור "טב" ואת מה שכתוב על שני הפתקים האחרים ניתן בערך לנחש. בנוסף, בטור המערכת הלא חתום (עורך: אסף משניות) נכתב בעצב כי ראש הממשלה הבא של ישראל יהיה מעורב בפלילים, בין אם זה בני גנץ ובין אם זה נתניהו. הכרת הטוב קוראים לזה. וגם סילוף האמת (נכון לכתיבת שורות אלה).
"גילוי דעת", שער
באופן מפתיע, בעלונים מתפרסמת רק מודעה אחת מטעם הליכוד, ב"שבתון", והיא מוקדשת למאבק בעוצמה יהודית. כעת הליכוד מזהיר מהצבעה לו, תוך שימוש בטיעון הקשה מכל בלקסיקון הפוליטי הישראלי – מי שמצביע לעוצמה מצביע לשמאל.
אסור להשוות
עוד בטור המערכת הלא חתום של "גילוי דעת": טענה לפיה הרשימה המשותפת דומה למפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, מפלגה שלחלק מחבריה סממנים נאציים. למפלגה הגרמנית, כמובן. לא לרשימה המשותפת.
כבר בשבוע שעבר חזינו בטורי געגועים לאורי אורבך, תוך ביטחון כי עמו מפלגת הבית היהודי לא היתה מגיעה למקומות אליה הגיעה. רעיון זה חזר גם השבת, אבל יותר מכך – בפרסומות בחרו בימינה להציג את הטור האחרון של אורבך, ככלי לגיוס ההמונים להצבעה. האם הדבר מעיד על דלות ואיכות החומר הכתוב שמפיקים אנשי ימינה היום? ומי זוכר את הימים שבהם בציונות הדתית מתחו ביקורת על השימוש שעשו ש"ס ברב עובדיה המנוח?
עורך העלון "שבתון", מוטי זפט, הביע זעזוע מדברי הרב מאיר מזוז בגנות בית המשפט. מה אמר הרב מזוז? השופטים בהמות, יש לקחת אותם לבית משוגעים ודינם גיהינום. לפחות הוא לא שלח טנקים לבית המשפט, כמו מנחם רהט לפני שבועיים בעלון "מצב הרוח". בעלון של זפט מפרסם יצחק פינדרוס, איש יהדות התורה לשתיית קולות מהציבור הסרוג, טור שמסתיים בטענה כי בית המשפט מוביל לביטול תורה בישראל. עבירה חמורה למדי בלקסיקון הדתי.