איל ההימורים שלדון אדלסון, מאנשי העסקים העשירים בעולם, חברו הקרוב של ראש הממשלה בנימין נתניהו, תורם מרכזי לנשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ ובעל השליטה בעיתונים "ישראל היום" ו"מקור ראשון" בישראל וה"לאס-וגאס ריביו-ג'ורנל" בנבאדה, יחויב לפצות את המועצה הלאומית היהודית הדמוקרטית (NJDC) והעומד בראשה, מארק סטנלי, בגין הגשת תביעת השתקה נגדם לפני מספר שנים, כך קבע לפני ימים אחדים בית-משפט בניו-יורק.

בית-משפט מחוזי בניו-יורק דחה אחת לאחת את טענותיו של אדלסון תוך שהוא מותח עליהן ביקורת. בית-המשפט קבע כי על אדלסון לפצות את מי שספג ממנו תביעת השתקה (SLAPP), כפי שמחייב חוק האנטי-סלאפ של נבאדה. עם זאת, בטרם יוחלט האם להטיל עליו גם פיצויים עונשיים מוגדלים יקבל אדלסון הזדמנות נוספת להציג את עמדתו.

ראשית הסכסוך המשפטי בין סטנלי והמועצה לבין אדלסון בשנת 2012, אז פורסם באתר האינטרנט של NJDC מאמר שקרא למועמד לנשיאות דאז מיט רומני ולמועמדים רפובליקאים נוספים שלא לקבל את הכסף ה"מלוכלך" של אדלסון. הביטוי החריף נולד בעקבות תביעה נגד אדלסון שהגיש מנהל עסקי ההימורים שלו בסין, סטיבן ג'ייקובס, ובה נטען כי אדלסון "אישר אישית" נוכחות של זונות באחד מבתי-הקזינו שלו במקאו (מאז הסתיים ההליך של ג'ייקובס בפשרה שבמסגרתה אדלסון שילם לג'ייקובס בין 75 ל-100 מיליון דולר).

אדלסון תבע את המועצה ואת סטנלי, ודרש פיצויים בסך 60 מיליון דולר. בראיון שהעניק סטנלי לאתר "העין השביעית" ב-2014, הוא טען כי התביעה נגד ארגונו היא מעשה אופייני לאדלסון. "זהו הדפוס שעל-פיו הוא עובד. זו דרכו לגרום לאנשים לא לומר עליו דברים שהוא לא מעוניין שיגידו עליו", אמר סטנלי. כשנשאל מדוע הוגשה התביעה גם נגדו אישית השיב סטנלי כי זו דרכו של אדלסון לנקום בו.

בשנת 2013 נדחתה התביעה של אדלסון נגד המועצה. בית-המשפט בנבאדה, מדינת מגוריו של אדלסון בארצות-הברית, פסק כי היתה זו תביעת השתקה (SLAPP). אדלסון ערער, אך ב-2017 בית-המשפט העליון בנבאדה דחה את טענותיו.

לפי חוקי האנטי-סלאפ של נבאדה, מי שנתבע תביעת השתקה זכאי לפיצוי מוגדל מהתובע. לפני כשנה הגישו סטנלי והמועצה תביעה נגד אדלסון בטענה כי השתמש לרעה בהליכי משפט ונקט לדבריהם "סאדיזם משפטי", כדי לחסל את פעילות המועצה.

במועצה טענו כי תביעת ההשתקה של אדלסון הביאה לקריסת הארגון. "כיום אין כל ספק ששלדון אדלסון השתמש לרעה, בכוונה תחילה, בהליכי משפט כדי – כפי שהוא עצמו הגדיר זאת – 'להביא לפשיטת רגל' של המועצה הלאומית היהודית הדמוקרטית על שהעזה לבקרו", נטען בתביעה שהגישה המועצה נגד איל ההימורים.

"אדלסון משתמש דרך קבע במשאביו הכספיים הבלתי מוגבלים כדי לממן תביעות דיבה במטרה לסחוט התנצלויות ותיקונים", נטען בתביעה. "הוא משתמש בהליכי משפט – ובאיום בהליכי משפט – בארץ הזאת [ארצות-הברית] ובאחרות, ככלי נשק שנועד להעניש ולהרתיע את מבקריו".

סטנלי והמועצה דרשו פיצויים, כולל פיצויים עונשיים, כמו גם החזר הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי-דין. אדלסון, בתגובה, דרש לסלק את התביעה על הסף בשל היעדר סמכות והיעדר עילה. בין היתר טען אדלסון כי אין לבית-המשפט בניו-יורק סמכות לדון במקרה, כי רק לממשלה הפדרלית של ארצות-הברית יש סמכות להעניש את מגיש התביעה המקורית וכי למערכת בתי-המשפט של המדינות, כמו זו שמכוחה פועל החוק נגד תביעות השתקה של נבאדה, אין כל סמכות שכזו.

לא זו אף זו, לטענת אדלסון גם לפי חוקי נבאדה אין מקום לתביעה הנוכחית נגדו. לפי עורכי-דינו, על-פי הפסיקה בנבאדה ניתן לדרוש פיצויים בגין תביעת השתקה רק אם זו היתה חסרת בסיס. לפי אדלסון, התביעה שהגיש אמנם נדחתה ונפסק כי היתה תביעת השתקה, אולם היא נשענה על בסיס איתן.

השופט פול אוטקן מבית-המשפט המחוזי בניו-יורק דחה את טענות אדלסון וקיבל חלקית את דרישת סטנלי והמועצה עוד לפני שקיים דיון הוכחות אחד בתביעה. הטיעון של אדלסון בדבר הסמכות השמורה לממשלה הפדרלית "פגום מיסודו", קבע השופט. "קשה להבין את התנגדותו", הוסיף, לאור תקדימים משפטיים ולשון החוק. "בקצרה, אדלסון [...] חייב לקבל את החוק בנבאדה כפשוטו", כולל הסעיפים על פיצויים בגין הגשת תביעת השתקה, כתב השופט.

השופט לאדלסון: "יהיה זה מוזר, לכל הפחות, אם נבאדה חוקקה את חוק האנטי-סלאפ שלה כדי להגן על תובעים שהגישו תביעות השתקה מפני תביעה לקבלת פיצויים בגין תביעת השתקה"

הטיעון כי תביעתו המקורית של אדלסון נגד סטנלי והמועצה לא היתה "חסרת בסיס", ועל כן אין מקום לפיצויים לפי חוקי האנטי-סלאפ של נבאדה, נדחה גם הוא על-ידי השופט אוטקן. לדבריו, אין כל זכר לכך בחוק האנטי-סלאפ של נבאדה.

"אדלסון מצדיק את הצעתו להתרחק מלשון החוק בטעמים שונים. לאף אחד מהם אין זכות עמידה", נכתב בהחלטה. בהמשך מוסיף השופט: "במקום לשכתב את הלשון הברורה של החוק כדי שתתאים למטרה חקיקתית ערפילית, בית-משפט זה מעדיף ליישם את סעיף הפיצויים כלשונו".

טענה נוספת של אדלסון, שלפיה התביעה שנועדה להטיל עליו תשלום פיצויים היא עצמה תביעת השתקה – משום שלא נקבע בעבר כי התביעה שלו נגד סטנלי והמועצה הוגשה בזדון – נדחתה גם היא.

השופט אוטקן פסל את הפרשנות של אדלסון לחוק האנטי-סלאפ של נבאדה. "יהיה זה מוזר, לכל הפחות, אם נבאדה חוקקה את חוק האנטי-סלאפ שלה כדי להגן על תובעים שהגישו תביעות השתקה מפני תביעה לקבלת פיצויים בגין תביעת השתקה", כתב השופט.

"המטרה הכפולה של החוק היא להגן על נתבעים מעלויות הליכי משפט ולהרתיע תובעים מהגשת תביעות השתקה. שתי המטרות, של פיצוי והרתעה, יתערערו באופן מהותי אם סעיף הפיצויים בחוק ייושם רק לגבי תביעות השתקה שיוכח כי הוגשו בלא בסיס או בזדון". מכל מקום, השופט קובע כי אין צורך לדון בכך, מפני שאדלסון "אפילו לא ניסה לעמוד בעול" ולהצדיק את הטענה כי תביעת הפיצויים שהוגשה נגדו היא תביעת השתקה.

מנגד, השופט אוטקן קיבל את בקשת סטנלי והמועצה לתת כבר בשלב מוקדם זה של המשפט פסק דין חלקי בכל הנוגע לאחריות של אדלסון לפצות אותם ולשלם להם הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי-דין, בסכום שטרם נקבע. יחד עם זאת, הוחלט כי עדיין מוקדם לתת החלטה בכל הנוגע לפיצויים עונשיים. כדי לחייב את אדלסון בפיצויים עונשיים יידרשו סטנלי והמועצה להוכיח שאדלסון פעל בזדון או תוך הונאה. לפיכך יש, לכל הפחות, לקבל את תגובת אדלסון, קבע השופט.

עורך-דינם של סטנלי והמועצה, כך דווח, מתכנן לחקור את אדלסון כבר בלאס-וגאס בעוד כשבועיים. שם יבקש לשמוע מאיל ההון על עוד תריסר מקרים שבהם, לדבריו, תבע אישים וגורמים בתקווה "להרוס אותם כלכלית".