​כ-14 אלף דוברים הופיעו בתוכניות החדשות והאקטואליה של חמשת הערוצים המרכזיים במהלך חודש יולי. מתוכם, רק 252 היו ערבים, כ-1.8%, כך עולה ממדד הייצוג. זהו הנתון החודשי הנמוך ביותר השנה, ולמעשה הנמוך ביותר שנמדד מאז פברואר 2018. המדד, מיזם מתמשך בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי, ויחד עם חברת יפעת מחקרי מדיה, בודק מדי שבוע את אחוז הייצוג של האוכלוסייה הערבית בתוכניות החדשות והאקטואליה בערוצים המרכזיים בישראל.

כלי התקשורת מהזרם המרכזי במדינת ישראל אמורים לשקף בשידוריהם את כלל האוכלוסייה הישראלית, בין אם מתוקף חוק ובין אם מתוקף המקצועיות העיתונאית. למרות זאת, הם מעדיפים להתמקד באופן חסר מידה באזרחים היהודים ולהציג לצופיהם מדינה שממנה נעדרות כמעט לחלוטין דמויות של אזרחים ערבים. העדפה זו יוצרת בקרב הצופים והמאזינים תמונת מציאות מעוותת. תוצאת לוואי שלה היא העמקת ההפרדה התודעתית בין אזרחי ישראל היהודים והלא-יהודים. מדד הייצוג נוצר כדי לעודד את מקבלי ההחלטות בתקשורת, עיתונאים, עורכים ומגישים של תוכניות חדשות ואקטואליה, לחרוג מאזור הנוחות ולשנות את המגמה.

חוקרי יפעת מחקרי מדיה מציינים כי בתקופות הקיץ בשנים קודמות דווקא בלטה במדד עלייה בשיעור הייצוג של החברה הערבית. עלייה זו הוסברה בכך שמדובר ב"עונת מלפפונים", שבה המומחים והכתבים הקבועים נמצאים בחופשה וכך ניתנת במה רחבה יותר לדוברים ערבים. הפעם, שיעור הייצוג דווקא ירד ביולי לעומת חודש יוני, ובהפרש ניכר.

בראש טבלת התוכניות ניצבת "חדשות השבוע", התוכנית היחידה מתוך 23 התוכניות המובילות בערוצי השידור המרכזיים שהשיגה בחודש שעבר שיעור ייצוג דו-ספרתיים, כ-10.8%. התוכנית, בהגשת ירון דקל ובעריכת אילן ליאור, כללה בחודש שעבר 16 דוברים, 13 מתוכם הופיעו בכתבה אחת, מאת ערן זינגר, שעסקה בגזענות נגד ערבים בעפולה.

"רינו צרור" של גלי-צה"ל, שעורך מירון ששון, הגיעה בחודש יוני למקום הראשון וגם בחודש שעבר הציגה נתונים יפים, עשרה דוברים ערבים וכ-9% ייצוג. זהו הישג ראוי לשבח קודם כל בגלל המדיום הרדיופוני, שמקשה על צבירת מרואיינים רבים בכל אייטם, ושנית משום שתחנת גלי-צה"ל מדירה במרבית תוכניותיה את החברה הערבית כמעט לחלוטין. העובדה שתוכניות בודדות בתחנה מצליחות לחרוג מהמקובל בה מלמדת שזו יוזמה של מערכת התוכנית עצמה, הפועלת בניגוד לרוח הכללית בערוץ.

במקום השלישי, בפער ניכר, תוכנית האקטואליה היומית של כאן 11, "קלמן וסג"ל", בהגשת קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל ובעריכת נתנאל בן-שושן.

בראש טבלת הערוצים שתי זרועות האקטואליה של תאגיד השידור הישראלי, כאן ב' וכאן 11, עם שיעורי ייצוג זהים - כ-2.9%. נמוך מאוד ביחד לממוצע השנתי של הערוצים ונמוך במיוחד בהתחשב בכך שכ-18% מהאזרחים בישראל הם ערבים, ועדיין הרבה יותר מהערוצים המסחריים בישראל, שהדירו בחודש שעבר את החברה הערבית כמעט לחלוטין.

במקום האחרון ניצבת קשת, על חברת החדשות שלה. בכל תוכניות החדשות והאקטואליה של קשת וחדשות 12 הופיעו בחודש שעבר כ-2,800 דוברים, מתוכם רק 24 ערבים, פחות מאחוז. זהו תת ייצוג חריף הגובל במחיקה מוחלטת של כחמישית מהמדינה מתודעת הצופים. כיוון שקשת היא הערוץ הפופולרי והמשפיע בישראל, יש להדרה החריפה הזו השלכות משמעותיות במיוחד.

שלוש תוכניות אקטואליה מרכזיות לא נתנו בחודש שעבר אפילו קמצוץ של ביטוי לכחמישית מאזרחי המדינה.

ב"פגוש את העיתונות" של חדשות 12 (מגישה: רינה מצליח, ערך בחודש יולי: דן דובין), ב"אולפן שישי", אף היא של חדשות 12 (מגיש: דני קושמרו, עורך: רון ירון), וב"6 עם אמנון לוי" של חדשות 13 (עורך: אוהד כהן), לא הופיע במהלך הכל החודש שעבר אפילו דובר ערבי אחד.

בסך הכל הופיעו בשלוש התוכניות כ-450 דוברים, מתוכם למעלה מ-300 ב"6 עם אמנון לוי" לבדה. אף אחד מהם לא היה ערבי. נתון זה עגום במיוחד כשלוקחים בחשבון ש"6 עם אמנון לוי" משודרת במשבצת השידור שבה שודרה בעבר "לונדון את קירשבנאום", מצטיינת המדד בשלוש שנותיו הראשונות.

מאז הורדת "לונדון את קירשנבאום" מהמסך, המאבק על משבצת תוכנית האקטואליה הנותנת באופן קבוע את הביטוי הרב ביותר לחברה הערבית עבר לרדיו, והוא נסב בעיקר בין "רינו צרור" של גלי-צה"ל ל"סדר יום" של כאן ב'.

בחודש שעבר ידו של רינו צרור היתה על העליונה, ובפער ניכר. כ-11 דוברים השתתפו בתוכנית, מתוכם 10 ערבים, דהיינו כ-9%. ב"מה בוער", שמגיש רזי ברקאי ועורכת נורית קנטי, הגיעו לשיעור ייצוג של כ-4.1% ואילו "סדר יום", שמגישה קרן נויבך ועורכת מירית הושמנד-מיטרני, הסתפקו ב-3.7% בלבד.

גם בחודש שעבר בלטה לטובה מהדורת החדשות המרכזית של כאן 11, בהגשת דוריה למפל ובעריכת עילי לוין, לעומת המהדורות המרכזיות של חדשות 12 (מגישה: יונית לוי ועורכים גיא סודרי ויניב הלפגוט) וחדשות 13 (מגישה תמר איש-שלום ועורך ליאור לנדנברג).

עם זאת, הנתונים של שלושת התוכניות היו נמוכים להחריד. המהדורות המרכזיות אמורות לסכם את חדשות היום בכל המדינה, ולא רק ביישובים היהודיים המרכזיים. כשלמעלה מ-95% מהדוברים הם יהודים, משמעות הדבר היא שהמדורות מייצרות תמונת מציאות מעוותת לצופיהם.

השוואה בין תוכניות האקטואליה בשעות הפרה-פריים מעלה כי "קלמן וסג"ל" של כאן 11, בהגשת קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל ובעריכת נתנאל בן-שושן, מצטיינת יחסית במתן ביטוי לחברה הערבית לעומת מתחרותיה מהערוצים המסחריים, עם שיעור ייצוג של כ-4.6%. בחודש יולי. עם זאת, לא קשה להצטיין בהשוואה לכל יתר תוכניות הפרה-פריים שהדירו את החברה הערבית כמעט לחלוטין (או לחלוטין ממש, במקרה של "6 עם אמנון לוי").

בדיקה נפרדת שערכה חברת יפעת מחקרי מדיה לאיתור הדוברים הערבים שהופיעו כמומחים בתחומם העלתה כי בחודש שעבר הגיעה רשת למקום הראשון. כ-21% מכלל הדוברים הערבים בערוץ הופיעו כמומחים בתחומם. עם זאת, נתון זה מעט מטעה שכן כלל הדוברים הערבים ברשת היה כה נמוך, 29, שדי היה בשישה מומחים כדי להגיע למקום הראשון. מילה טובה בכל זאת מגיעה לתוכנית הבוקר של רשת "פותחים יום", בהגשת נועה רוזין ואלעד זוהר, ובעריכת שרון פאר. בתוכנית הופיעו בחודש שעבר ארבעה מומחים ערבים, כולל מנטור דרוזי, קונדיטור ומרצה למוזיקה.

הנשים הערביות סבלו גם בחודש יולי מהדרה כפולה, הן כנשים והן כערביות. מתוך 252 דוברים ערבים שהופיעו בתוכניות החדשות והאקטואליה של הערוצים המרכזיים, רק 42 היו נשים, כ-16.6%. מתוך כלל הדוברים שהופיעו בתוכניות החדשות והאקטואליה המשודרות, רק 0.3% היו נשים ערביות, למרות שהן מהוות קרוב לעשירית מאזרחי המדינה.

לפי בדיקת חברת יפעת מחקרי מדיה, בעוד שבקרב כלל האייטמים היוו הנשים כ-16.6% מהדוברים הערבים, באייטמים שעסקו בבחירות לכנסת - שהיו רוב האייטמים עם דוברים ערבים בחודש שעבר - נשים היוו רק 8.8%, כמחצית. במילים אחרות, מוטלת כאן עליהן הדרה משולשת: הן מפני שהן ערביות, הן מפני שהן נשים, והן בגלל שהן מודרות מהנושא הפוליטי.

בחלוקה של ייצוג נשים ערביות לפי גופי שידור בולט לטובה ערוץ קשת. כ-21% מכלל הדוברים הערבים בתוכניות החדשות והאקטואליה בערוץ היו נשים. בתחתית הטבלה, אם כי הפעם לא בהפרש ניכר, ניצבת גלי צה"ל. רק כ-15% מהדוברים הערבים בתוכניות התחנה היו נשים.

* * *

פרויקט "מדד הייצוג" של "העין השביעית" מתפרסם בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי ויפעת מחקרי מדיה​