בני גנץ, שתובע מיליון שקל מ"ישראל היום", דוחה בתוקף את הטענה כי מדובר בתביעת השתקה. התביעה של גנץ הוגשה בעקבות סדרת פרסומים של הכתבת דניאל רוט-אבנרי, שהציגה בפני הקוראים טענות שלפיהן בצעירותו התערטל הרמטכ"ל לשעבר בפני נערים בפנימיית הכפר הירוק. הטענות דווחו בהרחבה בכל כלי התקשורת המרכזיים בישראל, אך גנץ בחר לתבוע רק את "ישראל היום", התומך באופן מוצהר ביריבו הפוליטי, ראש הממשלה בנימין נתניהו. במקביל מנהל גנץ תביעת דיבה נגד נאווה ג'ייקובס, המקור לאחד משני סיפורי ההתערטלות.

בכתב ההגנה שהוגש מטעם "ישראל היום" נטען כי מדובר בתביעת השתקה (SLAPP) שנועדה להרתיע עיתונאים מפני פרסום מידע מביך על עברו של גנץ. "מטרתן המרכזית של תביעות מסוג זה טמונה בעצם ניהולו של ההליך, ולא בתוצאתו", כתבו עורכי-הדין המייצגים את החינמון, תמר תורג'מן ודורון קול. "בדרך זו מנסים התובעים להפחיד את הנתבעים מהמשך פעולתם, תוך הבאתם למצב שבו יידרשו להשקיע משאבים רבים – זמן, כסף ואנרגיה – בהליך המשפטי המופנה נגדם במקום בפעילות אשר עלולה לפגוע בתובעים".

בכתב תשובה מטעם גנץ, שהוגש בשבוע שעבר לבית-משפט השלום בתל-אביב, נטען כי מדובר בטענה מופרכת ואף חצופה. עורכי-דינו של גנץ מצביעים על כך שתביעות השתקה מתאפיינות בפערי כוחות גדולים בין התובע לנתבע – התובע הוא בדרך כלל גוף גדול ובעל משאבים, והנתבע הוא כזה שעצם ניהול ההליך המשפטי עלול לפגוע בו כלכלית ונפשית.

"כידוע, הבעלים של עיתון זה הוא מר שלדון אדלסון, מעשירי עולם. מר אדלסון דורג במקום ה-15 בעולם בדירוג העושר של 'פורבס', ושוויו מוערך בסך של 26.5 מיליארד דולר"

בהליך זה, הגוף שנתבע – לצד העיתונאית רוט-אבנרי והעורך בועז ביסמוט – הוא החברה המוציאה לאור את העיתון הנפוץ בישראל (לפי סקר חשיפה). "כידוע, הבעלים של עיתון זה הוא מר שלדון אדלסון, מעשירי עולם", כתבו עורכי-דינו של גנץ.

"מר אדלסון דורג במקום ה-15 בעולם בדירוג העושר של 'פורבס', ושוויו מוערך בסך של 26.5 מיליארד דולר. עינו של התובע לא צרה, כמובן, בעושרו המופלג של מר אדלסון או בתפוצתו של עיתון 'ישראל היום'. יחד עם זאת, בנסיבות האמורות, הניסיון לטעון כי מדובר בתביעת השתקה שמטרתה להוביל את הנתבעים להשקיע 'זמן, כסף ואנרגיה' בהליך משפטי המופנה נגדם [...] וכדי להפעיל 'לחץ כלכלי ומשפטי' עליהם [...] – משל היו הנתבעים, והנתבעת 1 ['ישראל היום'] בראשם, פעילים חברתיים הפועלים בתנאי צמצום ורעב – רחוק מלשכנע", הוסיפו עורכי-הדין.

"הניסיון לטעון כי מדובר בתביעת השתקה מופרך מיסודו", נטען מטעמו של גנץ. "הפרסומים נושא תביעה זו הטיחו בתובע כזבים מן הסוג החמור ביותר שניתן להעלות על הדעת. בפרסומים אלה הואשם התובע, בראש חוצות, במה שלא ניתן לתארו אלא כביצוע עבירות מין בקטינות. לכל אדם הזכות להגן על פגיעה כה חריפה בשמו הטוב. [...] אם עיתון בתפוצה רחבה מתיימר לפרסם בדיות מסוג זה ברבים, יתכבד ויעמוד מאחורי [מה] שפורסם על-ידו גם בהליך זה".

פוליגרף במחלוקת

עורכי-דינו של גנץ מתייחסים גם לטענת "ישראל היום" בנוגע להימנעותו מתביעת כלי תקשורת אחרים שסיקרו את הטענות. לדבריהם, שאר כלי התקשורת פרסמו את טענותיה של נאווה ג'ייקובס "בזהירות יחסית", ומיסגרו את אמירותיה כטענות שאמיתותן לא הוכחה. ב"ישראל היום", לעומת זאת, פרסמו סדרה של כתבות שביקשה "לשוות נופך של חומרה לדברי הבלע של גב' ג'ייקובס, כאילו צבר של 'מקרים', במרכאות כפולות ומכופלות, יסייע להוכחת העניין, וכאילו ישנם 'מתלוננים', בלשון רבים, בנושא זה".

בני גנץ (צילום: תומר נויברג)

בנוסף לכתבות על טענותיה של ג'ייקובס, ב"ישראל היום" פרסמו טענות של גבר אנונימי שטען כי בצעירותו היה עד לאירוע התערטלות נוסף של גנץ. אחד הפרסומים הללו הוא ידיעה שבה נטען כי בדיקת פוליגרף "קבעה" ש"המתלונן שטען כי גנץ חשף את עצמו בפני אחותו ואמו – דובר אמת". עורכי-הדין, שמכנים את המקור האנונימי "גורם בעל אינטרס המקורב לג'ייקובס", טוענים כי בחינמון התעלמו מגילויים עיתונאיים שעוררו ספק בנוגע לאמינותו של האיש. לדבריהם, גם בדיקת הפוליגרף שלטענת "ישראל היום" הוכיחה כי המרואיין האנונימי דובר אמת בוצעה רק ארבעה ימים לאחר הדיווח הראשון על טענותיו. כך או כך, עורכי-הדין מציינים כי בהליך משפטי אזרחי לא ניתן להסתמך על בדיקת פוליגרף ללא הסכמת כל הצדדים.

בדיקת הפוליגרף שעליה הסתמכו ב"ישראל היום" נערכה בלוס-אנג'לס, במכון שמנהל אדם בשם עודד גלפר, שתואר על-ידי נציגי העיתון כ"בעל עבר נרחב בשירותי הביטחון הישראליים". בעיתון הגישו לבית-המשפט מסמך שמסכם את ממצאי הבדיקה, ובו נכתב כי הגורם שיצר את הקשר הראשון עם המכון הוא אותו גבר אנונימי – ולא נציג של "ישראל היום".

לטענת עורכי-הדין של גנץ, המסמכים שהוגשו לבית-המשפט מטעם "ישראל היום" מעלים סתירות בין גרסתו של הגבר האנונימי לגרסת החינמון. "בזהירות ייאמר כי יש ספקות בשאלה אם הנטען בכתב ההגנה ביחס לבדיקה זו – כאילו מדובר בבדיקה שיזמו הנתבעים, שהם הפנו את אותו 'מתלונן' למכון הפוליגרף שביצע את הבדיקה – הוא אכן מדויק ונכון", נכתב בכתב התשובה.

"ובמה דברים אמורים? כפי שצוין בכתב התביעה, בדיקת הפוליגרף פורסמה בעיתון 'ישראל היום' תוך שהושחרו ממנה פרטים דוגמת שם הבודק והתאריך, באופן מעורר חשד", הוסיפו עורכי-הדין, וציינו כי אחותו של האיש – זו שלטענתו נפגעה מגנץ – "הכחישה את האירוע".

"כמפורט בכתב התביעה פנו לנתבעים כתבי תוכנית 'הצינור' בחדשות 13 וביקשו כי 'ישראל היום' יעביר לידיהם את הבדיקה במלואה. בקשה זו סורבה", נכתב בכתב התשובה. "בהמשך לכך, וביום שבו הוגשה תובענה זו, התפרסם תחקיר בתוכנית זו בחדשות 13, שבמסגרתו נמצאו הדברים הבאים: א. כי אותו 'מתלונן' הוא חבר טוב של ג'ייקובס, עובדה שכשלעצמה מטילה ספק באמינות טענותיו. ב. כי אותו 'מתלונן' הוא זה שיזם את בדיקת הפוליגרף, והוא העביר אותה, מושחרת (כפי שפורסמה כאמור), לנתבעים. ובמילותיו של ה'מתלונן', במסגרת התכתבות שלו עם כתב 'הצינור': 'ל'ישראל היום' אין את שם המשרד, רק לי יש'".

14467-03-19

* * *

לעיון בכתב התשובה של בני גנץ

להורדת הקובץ (PDF, 2.12MB)