בעיתון "ישראל היום" מאשימים את בני גנץ, יריבו הפוליטי של בנימין נתניהו, בניסיון להשתיק את הדיון הציבורי על עברו ולהרתיע עיתונאים מעיסוק בו. בתביעה שהוגשה לפני הבחירות האחרונות דרש גנץ מבית-המשפט להורות ל"ישראל היום" לשלם פיצויים בסך מיליון שקל בגין דיווחים על מעשי התערטלות שנטען כי ביצע בנערותו, כשלמד בכפר הירוק. שתי עדויות ברוח זו צצו במהלך מערכת הבחירות מפיהם של ישראלים שעזבו לארצות-הברית, אך פרסומים עיתונאיים עוררו ספק בנוגע למהימנותן.

גנץ טוען כי מדובר בדיווחים שקריים שנועדו לפגוע בקמפיין הבחירות שלו. לדבריו, הטענות הופצו בסיוע גורמים פוליטיים מסביבתו של נתניהו. "ניכר כי 'ישראל היום' החליט לנקוט כל אמצעי, ואף אמצעים בלתי חוקיים (במובן זה שהם מהווים עוולות של לשון הרע), כדי לקדם את עניינו הפוליטי של מר נתניהו", נכתב בכתב התביעה של גנץ, שהוגש בחודש מרץ. "אין זה סוד כי העיתון 'ישראל היום' רואה עצמו מזוהה עם הימין הפוליטי בישראל, ומשך שנים רבות הוא פועל בשירותו של ראש הממשלה המכהן, מר בנימין נתניהו", נטען מטעמו של גנץ.

בשבוע שעבר הוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב כתב ההגנה של "ישראל היום". שני העיתונאים שנתבעים על-ידי גנץ – העורך בועז ביסמוט והכתבת דניאל רוט-אבנרי – מכחישים את האשמותיו של הפוליטיקאי, ומפנים אותן בחזרה כנגדו. לדבריהם, הזיהוי של העיתון עם "הימין הפוליטי" אינו הסיבה לפרסומים הביקורתיים על גנץ – אך ייתכן שהוא הסיבה לכך שגנץ החליט לתבוע דווקא את "ישראל היום". בתביעה מודגש כי "ישראל היום" הוא כלי התקשורת היחיד שספג מגנץ תביעה, אף שהטענות על מעשיו פורסמו בהרחבה בכל כלי התקשורת המרכזיים בישראל.

בני גנץ בכנסת, בשבוע שעבר (צילום: יונתן זינדל)

בכתב ההגנה, שעליו חתומים עורכי-הדין תמר תורג'מן ודורון קול ממשרד פישר-בכר-חן-וול-אוריון ושות', נטען כי מדובר בתביעת השתקה ש"נועדה להרתיע עיתונאים ואמצעי תקשורת" מפני פרסום מידע "בלתי מחמיא" על גנץ. לטענתם, היתה זו חובתו של העיתון לפרסם את העדויות על יו"ר כחול-לבן, כדי שהציבור יוכל לגבש את עמדתו על המועמד לראשות הממשלה. לדברי עורכי-הדין, לא מדובר בדיווחים שקריים, אלא בידיעות בעלות "חשיבות ציבורית שלא יכולה להיות עליה מחלוקת". ביסמוט ורוט-אבנרי, לטענתם, עושים את עבודתם "מתוך יושרה מקצועית ובחתירה לחקר האמת".

"תכליתה האמיתית של תובענה זו: השתקת עיתונאים ואמצעי תקשורת", נטען בכתב ההגנה. לטענת עורכי-הדין, התביעה "מצטיירת כנסיון הפחדה – אמצעי שמטרתו להטיל מורא על הנתבעים, לבל יוסיפו ויפרסמו מידע נוסף על אודות התובע, העלול להציגו באור בלתי מחמיא. אגב כך, הגשת התביעה גם מאותתת לאמצעי תקשורת ולעיתונאים נוספים כי מוטב להם לבל יפרסמו דברי ביקורת על אודות התובע, שאחרת ייאלצו להשחית את זמנם וממונם בניהול הליך משפטי".

"ישראל היום": "תכליתה האמיתית של תובענה זו: השתקת עיתונאים ואמצעי תקשורת. [...] הגשת התביעה גם מאותתת לאמצעי תקשורת ולעיתונאים נוספים כי מוטב להם לבל יפרסמו דברי ביקורת על אודות התובע"

החברה המוציאה לאור את "ישראל היום" שייכת למולטי-מיליארדרים שלדון ומרים אדלסון, שלפי דיווח שפורסם ב"הארץ" הפסידו מאות מיליוני שקלים לשם הפעלתו. אף שאחד המאפיינים המרכזיים של תביעות השתקה הוא יתרון כלכלי מובהק של התובע על פני הנתבע, בעיתון טוענים כי התביעה של גנץ היא ניסיון לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט "מתוך מטרה להפעיל לחץ כלכלי ומשפטי כנגד מי שהעז לדבר ולפעול", כהגדרתם.

"לא למותר לציין כי הציבור הוא היוצא נפסד מהגשת תביעות כגון אלה", נטען בכתב ההגנה. "גם השיח הדמוקרטי החופשי נפגע כתוצאה מכך. הגשת תביעה מסוג זה נגד כלי תקשורת בגין פרסום עיתונאי הוגן (גם אם בלתי מחמיא) מהווה פגיעה בעקרונות הדמוקרטיה, בחופש הביטוי, בזכות הציבור לדעת ובחופש העיתונות".

הטריגר לפרסום: הפוסט של נאווה ג'ייקובס

הדיווחים הראשונים על הטענות בנוגע למעשיו של גנץ פורסמו בסוף חודש פברואר, כחודש וחצי לפני יום הבחירות, בעקבות פוסט פייסבוק שפרסמה ישראלית תושבת ארצות-הברית בשם נאווה ג'ייקובס. לטענתה, כשהיתה בת 14 ולמדה בכפר הירוק, גנץ הצעיר חשף בפניה את מבושיו – ובכך הרס את חייה וגרם לה לאבד אמון בגברים. בפוסט נכללה גם טענה נוספת על מקרה דומה שעליו שמעה לכאורה מחבר לספסל הלימודים.

לאחר פרסום עדותו הראשונה של הגבר האנונימי ב"ישראל היום" שודר בתוכנית "הצינור" ראיון קצר עם אחותו, זאת שכביכול היתה עדה למעשים. לדבריה, המקרה שעליו דיבר אחיה כלל לא קרה

בתביעה נפרדת שמנהל גנץ נגד ג'ייקובס הוא דורש ממנה פיצויים בסך חצי מיליון שקל. בשתי התביעות, שהוגשו באמצעות עורכי-הדין בעז בן-צור, כרמל בן-צור וגיא רוה, צוין כי גנץ מתכוון לתרום כל סכום שייפסק לטובתו למען מטרה ציבורית דוגמת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

במרכזה של התביעה שהוגשה נגד "ישראל היום" עומדת העדות השנייה, שהושמעה על-ידי גבר אנונימי. האיש, שבדיווחים שפורסמו בכלי תקשורת אחרים כונה ר', תיאר סיטואציה דומה לזו שתיארה ג'ייקובס. סיפורו פורסם לראשונה ב"ישראל היום" למחרת פרסום הפוסט של ג'ייקובס.

כתב ההגנה של "ישראל היום" מספק הצצה אל מאחורי הקלעים של החינמון, וכולל גם פרטים שבמערכת בחרו לא לפרסם עד כה. מהמסמך המשפטי עולה כי ג'ייקובס פנתה ל"ישראל היום" עוד לפני פרסום הפוסט, ו"טענה כי גנץ ביצע בה מעשה מגונה", כהגדרתם של עורכי-הדין. לפי כתב ההגנה, ב"ישראל היום" בדקו את המידע, ולשם כך קיימו "מספר שיחות ופגישות עם מקורות שונים", ובכללם ג'ייקובס, וניסו לאמת את דבריה מול פנימיית הכפר הירוק.

אף על פי כן, בסופו של דבר הוחלט בעיתון לא לפרסם את עדותה של ג'ייקובס, מסיבות שאינן מפורטות בכתב ההגנה. סיפורה פורסם ב"ישראל היום" רק לאחר פרסום הפוסט.

הפוסט של נאווה ג'ייקובס כפי שצורף לכתב התביעה של בני גנץ

"במסגרת הבדיקות שערכו הנתבעים בנוגע לטענות שהעלתה ג'ייקובס", נכתב בכתב ההגנה, "נודע לנתבעים על אודות מתלונן נוסף, שלמד גם הוא באותה תקופה בפנימיית הכפר הירוק, ואשר טען כי גנץ חשף את עצמו בפני אמו ואחותו בעת שהגיעו לבקרו בפנימייה. גם מידע זה נבדק על-ידי הנתבעים, ועדותו של המתלונן נמצאה קוהרנטית ואמינה".

פרסום טענותיה של ג'ייקובס בתקשורת, מציינים ב"ישראל היום", הוביל להחלטה שלפיה יש "עניין ציבורי רב" גם בפרסום עדותו של הגבר. לפיכך, היא פורסמה. ב-28 בפברואר עלה הדיווח לאתר "ישראל היום", ולמחרת פורסם גם במהדורה המודפסת. בכתב ההגנה מודגש כי בדיווחים הוצגה תגובתם של גנץ ומפלגתו בהרחבה ובהבלטה. את סיקור הפרשה הובילה הכתבת דניאל רוט-אבנרי, שבמערכת הבחירות האחרונה הופקדה על סיקור מפלגת כחול-לבן.

"לאור טענות שהועלו בנוגע למהימנות התלונה השנייה – ובכלל זה הכחשתו הגורפת של גנץ כי הדברים התרחשו – החליטו הנתבעים לשלוח את המתלונן השני לבדיקת פוליגרף"

בימים שלאחר מכן החלו להתפרסם בתקשורת דיווחים שהטילו ספק במהימנותן של שתי התלונות. בתוכנית "הצינור" בערוץ 13 שודר ראיון קצר עם אחותו של הגבר האנונימי, זאת שכביכול היתה עדה למעשים, אך היא טענה שהמקרה כלל לא התרחש. "בעיניים שלי, זה לא קרה", אמרה. אח נוסף שהתראיין בתוכנית סיפר שר' מעולם לא שיתף אותו בסיפור על ההתערטלות של גנץ.

"לאור טענות שהועלו בנוגע למהימנות התלונה השנייה – ובכלל זה הכחשתו הגורפת של גנץ כי הדברים התרחשו – החליטו הנתבעים לשלוח את המתלונן השני לבדיקת פוליגרף", נכתב בכתב ההגנה. תוצאותיה של הבדיקה התפרסמו למחרת, בידיעה שנשאה את הכותרת "בדיקת הפוליגרף קבעה: המתלונן שטען כי גנץ חשף את עצמו בפני אחותו ואמו – דובר אמת". פוליגרף, ראוי לציין, משמש ככלי עזר לחקירות ואינו קביל כראיה. ב"ישראל היום" עשו בו בעבר שימוש כדי לחקור עיתונאים בחשד להדלפות מתוך המערכת.

מכון פוליגרף בלוס-אנג'לס

בזמן אמת, ב"ישראל היום" בחרו להסתיר פרטים על בדיקת הפוליגרף: שמותיהם של מכון הפוליגרף והאדם שביצע את הבדיקה לא נמסרו לקוראים, וכך גם מועד הבדיקה והשאלות שהוצגו לאיש. בתוכנית "הצינור", שם דווח לראשונה על התביעה של גנץ, מתחו ביקורת על הסתרת הפרטים והטילו ספק במהימנותה של הבדיקה.

כותרת הידיעה שפורסמה במהדורה המודפסת של "ישראל היום", 1.3.2019 (לחצו להגדלה)

ר' עצמו, בראיון לתוכנית, טען: "אני לא חושף את שם משרד הפוליגרף משום שחתמתי על מסמך סודיות. [...] רק באישור של בית-משפט אמריקאי נוכל לחשוף את המשרד. [...] ל'ישראל היום' אין את שם המשרד, רק לי יש".

המסמכים שצורפו לכתב ההגנה מעלים סתירה אפשרית בין גרסתו של המתלונן לזו של "ישראל היום". מהמסמכים עולה כי הבדיקה בוצעה על-ידי חברה בשם Global Polygraph & Security LLC, שפועלת בלוס-אנג'לס. לפי "ישראל היום", את הבדיקה ערך אדם בשם עודד גלפר, שמתואר בכתב ההגנה כ"בעל עבר נרחב בשירותי הביטחון הישראליים". בניגוד לטענתו של ר' שלפיה ב"ישראל היום" לא מכירים את מכון הפוליגרף שבו נבדק, בכתב ההגנה נטען שנציגי העיתון הם אלו שהפנו את האיש למכון של גלפר, "לאחר שווידאו כי אין כל קשר או היכרות מוקדמת בין מר גלפר למתלונן או לגנץ".

במסמך המסכם את תוצאות הבדיקה נכתב בבירור כי השירות הוזמן על-ידי "ישראל היום" והכתבת רוט-אבנרי. עם זאת, המסמך כולל גם קביעה שלפיה הקשר הראשוני בין הנבדק למכון לא בוצע על-ידי נציגי העיתון. לפי גלפר, המתלונן הוא זה שפנה אליו וביקש "לברר אפשרות של ביצוע בדיקת פוליגרף". לדברי הבודק, האיש ציין באוזניו כי הוא "מבקש להוכיח מידע כלשהו שמסר לעיתון 'ישראל היום', וציין כי הרקע והפרטים יימסרו לבודק על-ידי כתבת העיתון".

לפי התיאור שמופיע במסמך, זמן קצר לאחר השיחה עם המתלונן התקשרה רוט-אבנרי לגלפר ומסרה לו רקע כללי בנושא, ואת השאלות שהוא מתבקש להציג לנבדק. "הכתבת ביקשה לוודא שאין כל קשר או היכרות מוקדמת בין הבודק ובין הנבדק או בין הבודק ונשוא הבדיקה, מר בני גנץ. הבודק התחייב שאין לו כל קשר או היכרות אישית מוקדמת עם הנבדק או עם מר בני גנץ", כתב גלפר במסמך.

לטענת "ישראל היום", בעיתון הציעו גם לבני גנץ לעבור בדיקת פוליגרף – אך הוא בחר להימנע מכך. בכתב התביעה שהוגש מטעמו נטען כי לבדיקת הפוליגרף של המתלונן האנונימי אין כל ערך.

14467-03-19

* * *

לעיון בתביעה שהגיש בני גנץ

להורדת הקובץ (PDF, 6.1MB)

לעיון בכתב ההגנה של "ישראל היום"

להורדת הקובץ (PDF, 3.86MB)