בית-המשפט דחה את תביעתו של צחי כהן, עיתונאי "ידיעות אחרונות" לשעבר, שפוטר לאחר שפרסם במוסף "7 ימים" ראיון עם "סטנדאפיסטית בדואית" שהתגלתה כקומיקאית היהודייה גילה צימרמן. כהן תבע פיצוי בסך מיליון שקל מצימרמן, שהתחזתה לסטנדאפיסטית "פאטמה", כמו גם מהבדרן והשדרן מושיק טימור, שסייע לה להתל בו.

באמצעות עורכי-הדין אורון שוורץ ויוגב נרקיס טען כהן כי צימרמן וטימור הונו אותו, גרמו לו לפרסם כתבה שקרית והביאו בכך לפיטוריו מהעיתון. צימרמן וטימור טענו להגנתם, באמצעות עורכי-הדין מנחם דר וברוריה לקנר, כי האחריות לכישלון המקצועי והשלכותיו מוטלת כולה על כתפיו של כהן.

השופטת רחל ערקובי מבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו דחתה את התביעה של כהן על כל חלקיה. "השאלה העקרונית אשר בה יש לדון הינה האם ניתן להטיל חובת זהירות על מקור המידע העיתונאי, כאשר המידע שנמסר אינו מדויק ו/או אינו נכון", קבעה השופטת ערקובי בפסק דינה. לשם כך, הוסיפה, יש לבחון "את טיבו של הקשר ו/או מערכת היחסים שנוצרו בין מר כהן לנתבעים".

בכל הקשור לטימור הדגיש כהן את היותו של הבדרן גם עיתונאי ומגיש רדיו, וטען כי "חלה חובת זהירות מושגית על עיתונאי כלפי עיתונאי אחר בתרחיש בו נמסר מידע כוזב ו/או שאינו מדויק, שכן העיתונאי מקבל המידע עלול לראות בעיתונאי מוסר המידע כמקור מהימן ואמין לידיעה". השופטת ערקובי החליטה לדחות בסוגיה זו את עמדת העד המומחה מטעם כהן, העיתונאי מתי גולן, ולקבל את עמדתם של העדים המומחים מטעם הנתבעים, ד"ר ענת פלג ופרופ' רפי מן (גילוי נאות: חבר עמותת "העין השביעית").

"אין זה סביר בעיני כי הנתבעת היתה צריכה לצפות כי מר כהן יפרסם הכתבה מבלי לבצע את הבדיקות הנדרשת המצופות ממנו"

פלג ומן טענו כי חובת הנאמנות לאמת מוטלת אך ורק על כתפי העיתונאי המפרסם והעורך, ולא על המקור, אף אם הוא עיתונאי. "אני שותפה לקביעת מומחי ההגנה כי המלה 'עיתונאי' כפי שכתובה בתקנון האתיקה מתייחסת פשוטה כלשונה לעיתונאי המפרסם בכובעו שכזה, ולא למרואיין המכהן גם כעיתונאי", כתבה.

בכל הקשור לצימרמן טען כהן כי היא שותפה להולכתו שולל, לצד טימור. אך השופטת ערקובי קבעה כי צימרמן אמנם השיבה לשאלותיו של כהן בתור הדמות "פאטמה", אך כהן "לא הצביע על כל מסגרת נורמטיבית המחייבת להגינות ושקיפות בין עיתונאי למרואיין, וממילא לא הוכיח כי קיימת חובת זהירות מעין זו בנסיבות דנן". בהמשך ציינה בהקשר של צימרמן כי "אין זה סביר בעיני כי הנתבעת היתה צריכה לצפות כי מר כהן יפרסם הכתבה מבלי לבצע את הבדיקות הנדרשת המצופות ממנו".

לפי השופטת ערקובי, כהן לא פעל כראוי כאשר פרסם את הראיון בלי לבדוק קודם לכן את אמיתות הגרסה של "פאטמה" וטימור, על שלל מוזרויותיה. "בנסיבות דנן", כתבה, "בדיקת העובדות על אודות סיפורה של 'פאטמה' עובר לפרסום הכתבה היתה מתבקשת". השופטת מזכירה בין היתר כי "פאטמה" ציינה בראיון שיש לה "סוד", וכי "כהן יכול היה לגלות בנקל את 'הסוד' שלא נחשף בפניו", שכן עוד לפני הראיון שקיים עם "פאטמה" פורסמו כתבות על זהותה האמיתית, בין היתר בעיתון שבו עבד, "ידיעות אחרונות".

"הרמזים הרבים שקיבל מר כהן לאורך כל שלב הראיון היו אמורים להוות עבורו 'אותות אזהרה' שהצדיקו בדיקת המידע טרם פרסומו"

"התמונה הכוללת אשר עולה הנה כי דווקא מר כהן התרשל כאשר לא ביצע פעולות בסיסיות וסבירות המצופות מעיתונאי כדי לגלות על אודות ה'סוד' האופף חייה של דמות הבמה 'פאטמה' מושא הכתבה", פסקה השופטת ערקובי. "יוער כי כללי האתיקה העיתונאית עליהם ביקש להסתמך מר כהן כדי לבסס טענתו בדבר חובת הזהירות בה חב מר טימו, דווקא מציינים ברחל בתך הקטנה את חובתו של עיתונאי לבדוק את המקור, לחפש ולהצליב מידע עובר לפרסום".

השופטת ערקובי גם דחתה את הטענה כי ישנו קשר סיבתי בין ההתרשלות של המרואיינים, לה טען כהן, לפיטוריו. צימרמן וטימור, קבעה, לא היו צריכים לצפות שהמהתלה שלהם תעלה לכהן בפרנסתו. השניים טענו כי חשבו שכהן והעיתון יבינו שניסו לשטות בהם, והשופטת קיבלה זאת. "אני סבורה כי המקרה דנן אינו צולח את מבחן השכל הישר, כאשר הרמזים הרבים שקיבל מר כהן לאורך כל שלב הראיון היו אמורים להוות עבורו 'אותות אזהרה' שהצדיקו בדיקת המידע טרם פרסומו", כתבה.

לפיכך דחתה השופטת ערקובי את תביעתו של כהן במלואה, אולם לאור העובדה שכהן איבד את מקום עבודתו החליטה לא לחייב אותו בתשלום הוצאות המשפט של הנתבעים.

26085-05-14

* * *

לעיון בפסק הדין

להורדת הקובץ (PDF, 992KB)