בגן החיות של ירושלים

בתחילת השבוע דיווח כתב "הארץ" ניר חסון כי המועמד החרדי לראשות עיריית ירושלים, יוסי דייטש, צפוי לקבל את תמיכת המחנה החרדי כולו ובכך יהפוך למועמד המוביל במירוץ. חסון ייחס את ההערכה ל"מקורות פוליטיים בירושלים". גורם נוסף, שזוהה כ"מקור חרדי בכיר", טען בפניו כי הפיצול בין המועמדים עופר ברקוביץ' וזאב אלקין "שכנע את הרבנים כי לדייטש יש סיכוי טוב לנצח כבר בסיבוב הראשון".

חסון דיווח כי דייטש קיבל את תמיכת ראש ועדת רבני דגל-התורה בירושלים ועובד במרץ על קבלת תמיכת רבני המפלגה בבני-ברק. "בכיר בקהילה הליטאית העריך כי בימים הקרובים תיפתר הסוגיה ודייטש יודיע רשמית על מועמדותו", כתב.

אלא שכעבור יומיים השתנתה התמונה. רבני דגל-התורה הודיעו על תמיכתם במשה ליאון לראשות העירייה, וסימנו את דרכו של דייטש החוצה. הבוקר, תחת הכותרת "המירוץ מסתבך", כותב חסון כי תמיכת דגל-התורה וש"ס בליאון "הפכה אותו למועמד מוביל", אף כי עוד צפויות לו מהמורות בדרך. דייטש, מתברר, אכן השיג את תמיכת מנהיגי דגל-התורה בירושלים אך לא את תמיכת המנהיגים מבני-ברק או את תמיכת ש"ס.

"בימים האחרונים שידר דייטש ביטחון רב", כותב הבוקר חסון, "ומקורביו אמרו כי הוא יקבל את תמיכת דגל-התורה בתוך ימים". אם כך, קוראי "הארץ" לומדים היום כי מי שכונו בידיעה של חסון מתחילת השבוע "מקורות פוליטיים בירושלים", "מקור חרדי בכיר" ו"בכיר בקהילה הליטאית", היו ככל הנראה מקורביו של דייטש עצמו. לו הקוראים היו מקבלים מידע זה בזמן אמת, אפשר שהיו מייחסים אמינות פחותה לתסריט שצויר בידיעה.

בבטאוני אגודת-ישראל, "המודיע" ו"המבשר", מוסרים את גרסת המפלגה בידיעה נטולת קרדיט. "ביום שני בערב ח' תשרי, אחרי שעות של דיונים, הגיע צוות המשא-ומתן של אגודת-ישראל ודגל-התורה לטיוטה סופית, לקראת חתימה להליכה משותפת לראשות ולמועצה, ואף סוכם בין הצדדים שעוד באותו לילה לאחר חצות תתקבל ההסכמה הסופית מטעם ועדת הרבנים של דגל-התורה בירושלים על מנת לחתום על הסכם. המועמד לראשות העיר הרב יוסף דייטש, דיווח בישיבה, שלאחר חצות הלילה של יום שני ועד לשעות המאוחרות של הבוקר של יום שלישי ערב יום כיפור נותק איתו הקשר, כאשר מנגד התברר לו בהפתעה מגורמים חיצוניים על מציאות חדשה, שבה דגל-התורה הודיעה על תמיכתה בירושלים במועמד מר משה ליאון לראשות העיר". לאור התפתחות זו, כך מדווחים הבטאונים למצביעי המפלגה, הוחלט להיערך לבחירות נפרדות הן למועצת העיר ירושלים והן בערים נוספות ברחבי המדינה, בהן בני-ברק, אלעד ובית-שמש.

לטור של חסון ב"הארץ" מצטרפת רשימה מאת אנשיל פפר, שמבקש לשבץ את הפיצול החרדי בתצרף בעל מידות גדולות יותר מאשר הבחירות הקרובות לרשויות המקומיות. "הקרע העמוק בציבור החרדי מסמן תהליך חשוב בהרבה מזהות האיש שיישב מהחודש הבא בלשכתו של ניר ברקת", כותב פפר. לדבריו, "הפיצול הוא המצב הטבעי של החברה החרדית. והוא רק הולך ומחמיר".

מצב זה, מסביר פפר, נובע מהישראליזציה של החברה החרדית. יותר ויותר חרדים מצביעים למפלגות לא חרדיות, גיל הנישואים עולה, ניכרת ירידה בילודה בקרב צעירים חרדים ורבבות חרדים מבקשים להשלים השכלה ולמצוא עבודה. "מדובר בתהליך מבורך במהותו", טוען פפר.

ואשר לבחירות בירושלים, פפר מחזיק בדעה שונה משל עמיתו לעמוד. את ליאון, שחסון קבע כי הוא "מועמד מוביל", הוא מגדיר כ"רואה החשבון מגוש דן שהוצנח לבירה כדי לבצע את שליחותם של אביגדור ליברמן ואריה דרעי", וכותב כי למרות שיזכה לתמיכת דגל-התורה ו"ש"ס המצומקת", "זאב אלקין יכול להתחיל לתפור חליפות".

זו גם המסקנה של מתי טוכפלד, הפרשן הפוליטי של "ישראל היום". "הודעת דגל-התורה וש"ס על תמיכה במועמדותו של משה ליאון לראשות עיריית ירושלים סוללת את הדרך של השר זאב אלקין לקומה השישית המיוחלת בכיכר ספרא", הוא כותב בפתח רשימה שרואה אור הבוקר בתחתית עמוד 15 של "ישראל היום". מעליה נדפסת ידיעה ולה כותרת שמוקדשת אף היא לאלקין. "בנט הצטרף לתמיכה באלקין: 'יצעיד את ירושלים קדימה'".

בנט, נזכיר, נראה לאחרונה לוחש יותר מפעם אחת על אוזנו של מייסד "ישראל היום" שלדון אדלסון. כעת הוא מכריז רשמית על העדפתו, והעיתון מבליט זאת. מרבית הידיעה מוקדשת למחמאות שקיבל אלקין מבנט ולתודות שמסר אלקין לבנט. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו פרסם לאחרונה הודעת תמיכה באלקין, אם כי על פי הדיווחים בעיתונות לא שש לעשות זאת.

לפני חמש שנים, בבחירות הקודמות לראשות עיריית ירושלים, התגייס "ידיעות אחרונות" לטובת ליאון, המקורב לליברמן, שמצדו מקורב ל"ידיעות אחרונות". העובדה שראש העירייה ניר ברקת החליט להיכנס לשיתוף פעולה מסחרי עם המתחרה "ישראל היום" מן הסתם קירבה גם היא בין ליאון ל"ידיעות".

שנה לאחר מכן, כשהבחירות לכנסת כבר נראו באופק, אמר משה ליאון לבן שיחו כי ליברמן "מתקדם יפה" בסקרים וכי "ב'ידיעות אחרונות' יש כתבה יפה על הטניס שלו עם חנוך דאום". כשבן שיחו הביע ספקנות לגבי דאום, הרגיע אותו ליאון, בהתייחסו לקשרים בין העיתון של המדינה לישראל-ביתנו: 'אבל שם יש הוראה, מה קרה לך?'", כך לפי פרסום של גידי וייץ ב"הארץ".

הבוקר ב"ידיעות אחרונות" מסקרים את המירוץ לראשות עיריית ירושלים באופן מאוזן (כמעט מתבקש לכתוב "בענייניות").

"מחלקים את ירושלים" נכתב הבוקר בכותרת הידיעה שמתפרסמת מתחת לתצלומיהם של ארבעה: ליברמן וליאון בצד אחד, בנט ואלקין בצד אחר. ענבר טויזר מדווחת על התמיכות של המפלגות החרדיות בליאון ושל בנט והבית-היהודי באלקין, עם דגש על חילופי מהלומות מילוליות בין ליברמן לאלקין מהיממה האחרונה. ויש גם תגובה מישראל-ביתנו שכוללת בין היתר את הטענה כי "השר ליברמן הבהיר שאף שליאון הוא חבר אישי שלו, הוא אינו מתערב בבחירות לראשות העיר".

ב"מעריב", לעומת זאת, מבליטים לטובה את ליאון, חברו האישי של שר הביטחון ליברמן, שזוכה באופן מסורתי ליחס מחניף עד דוברותי לחלוטין מטעמו של בכיר פרשני העיתון, בן כספית.

גם בפעם האחרונה שליאון רץ לראשות העירייה, לפני חמש שנים, הוא זכה ליחס חיובי מכיוון מו"ל "מעריב" וה"ג'רוזלם פוסט" אלי עזור. עורך ה"ג'רוזלם פוסט" דאז, סטיב לינדי, הורה לכתבי העיתון שלא להזכיר בדיווחיהם את החשדות לשחיתות בעברו של ליאון. העורך הבהיר כי עשה זאת לבקשת המו"ל עזור.

במערכה הנוכחית החל הגיוס העיתונאי של עזור למען ליאון כבר לפני שבועות ארוכים. בחודש יוני דיווח כתב "מעריב" משה כהן על ממצאים של סקר ש"הגיע ל'מעריב סופהשבוע'". כותרת הידיעה היתה חד-משמעית, וקראה "סקר: משה ליאון מוביל במירוץ לראשות עיריית ירושלים", אף כי בגוף הידיעה צוין כי הסוקרים לא טרחו לכלול ערבים או חרדים. לפני חודשיים פורסמה ידיעה נוספת, אף היא מאת כהן, והפעם תחת הכותרת "סקר: משה ליאון מוביל בהתמודדות לראשות עיריית ירושלים". ידיעה זו, כך נודע למי שקרא אותה, התבססה על ממצאי סקר שנערך עבור מטה הבחירות של ליאון.

הבוקר, תחת הכותרת "רוב החרדים עם משה ליאון", מדווח אריק בנדר על ההתפתחויות האחרונות במאבק על ראשות העירייה. התצלום המוביל הוא של ליאון, שמקבל את הכיתוב "ליאון. זכה לרוח גבית". בין טורי הידיעה משובץ תצלום של אלקין וליברמן עם הכיתוב "מתח רב שורר בין השניים".

אגב, בשער "כל העיר", המקומון של רשת שוקן בירושלים, שבעשורים קודמים התבלט בסיקור החוקר והביקורתי של העיריות המתחלפות, הכותרת הראשית מוקדשת לציון 25 שנה לגן החיות העירוני במשכנו שבשכונת מלחה (18 עמודים מוקדשים לנושא). רק לאחר מכן מתפנה המקומון לעסוק בבחירות לעירייה (על פני 6 עמודים).

אל מול פני החשיכה

המדור המעניין תמיד של יואב קרני במוסף "G" של "גלובס" מתרחב השבוע לשלוש כפולות עמודים. חגיגה לאוהדיו. מותר להניח שאת מרבית העניין ייצור היחס המזלזל שמפגין קרני, מהכותבים המשובחים של העיתונות העברית בת זמננו, כלפי גדי טאוב. קרני מצטט כמה משפטים ממאמר מאת טאוב שהופיע ב"הארץ" ומסכמם במלה אחת: "מביך".

יש לקוות שלפחות חלק מהקוראים ידפדפו אחורה ויקראו את הרשימה של קרני מתחילתה, שכן מוצע שם לקורא שיעור בהיסטוריה של המאבק נגד הדמוקרטיה הליברלית. שיעור קצר שמתחיל בהערת שוליים קוריוזית ומסתיים בחשכה גדולה.

אירועים מן העבר

בשער "ידיעות אחרונות" משיק יואב גלנט את הקמפיין שלו לקבלת תפקיד שר הביטחון. בתצלום שצילם אלעד גרשגורן נראה גלנט בחוף הים, יחף ולבוש חליפת גלישה, כמו יצא הרגע מהמים. "חותר לביטחון", נכתב באוזן שמאל של התצלום, עבור אלו מבין קוראי "ידיעות אחרונות" שחובבים משחקי מלים. על כתפו של שר הביטחון המיועד מונח באגביות קיאק גלישה מעוצב. "סירה יפהפייה, ארוכה ומחוטבת", מגדיר אותה נחום ברנע, שנפגש עמו על שפת הים. הדגש כאן על "מחוטבת". שר הביטחון הנוכחי אביגדור ליברמן בוודאי לא היה רוצה להופיע בשער "ידיעות אחרונות" בחליפת שחיה.

הראיון המלא של ברנע עם גלנט מתפרסם בפתח "המוסף לשבת", ושם אפשר למצוא חידוד נוסף ("משייט לליכוד, חותר לביטחון") ועותק נוסף של תצלום גלנט החטוב, הפעם לאורך כל עמוד הקונטרס (הכיתוב: "כל חיי הכינו אותי לתפקיד הזה").

כפי שניתן לצפות, שלושת עמודי המדור של ברנע, שמוקדשים במלואם לשיחה עם גלנט, כמעט לא נוגעים לעניינים שבהם הוא אמור היה להיות עסוק בשלוש וחצי השנים האחרונות. אחרי הכל, גם אם השאיפה שלו היא להיות שר ביטחון, בפועל הוא מכהן מאז מאי 2015 כשר הבינוי והשיכון. יש בהחלט על מה לדבר עם שר הבינוי והשיכון, במיוחד בימים אלה, שבהם צצים עוד ועוד נתונים על כך שתוכנית הדגל שלו ושל שר האוצר משה כחלון להורדת מחירי הדיור לא עולה יפה, או לפחות לא יפה כפי שקיוו.

ברנע מקדיש לכל נושאי המשרד שבראשו עומד גלנט רק את ארבע הפסקאות האחרונות בראיון. כל שאר המדור עוסק במשרד הביטחון ובהתאמתו הגדולה של גלנט לתפקיד, כך לפי גלנט. "נניח ששף מפורסם ואני מקבלים אותם חומרים. הארוחה שיכין השף תהיה הרבה יותר טובה מהארוחה שאני אכין", מצוטט גלנט בראיון. "במערכת הביטחון אני אוציא תוצאות טובות יותר ממישהו אחר". אם כך הדבר, איך העז גלנט להתמנות לשר הבינוי והשיכון? האם לא עדיף היה להביא קבלן, מתכנן ערים או מישהו בעל ניסיון בתחום?

במקביל לסימון היעד, גלנט מקפיד בראיון לשמן לעצמו את הדרך. "יש לנו ראש ממשלה מצוין שיכהן בתפקיד עוד שנים ארוכות. אני שמח שנתניהו ראש ממשלה. הוא מוסיף ממד חשוב לחוסן של מדינת ישראל", הוא אומר. בתשובה לשאלת ברנע על סימני שחיקה אפשריים אצל ראש הממשלה משיב גלנט: "אני נפגש איתו פעמיים-שלוש בשבוע. לא זיהיתי שום היבט של שחיקה. הוא אדם עם כושר ריכוז גדול, קשב גדול. הוא יודע להקשיב גם כאשר הדעות שהוא שומע אינן לרוחו, או כאשר איננו מחשיב אותן".

כשהוא נשאל על הדחתו בפועל מתפקיד הרמטכ"ל לאחר שכבר סומן כיורש של אשכנזי, בשל הגילוי שפלש לשטח ציבורי ביישוב שבו הוא מתגורר וחתם על תצהירים כוזבים בעניין, אומר גלנט: "אני לא כועס. אני מסתכל קדימה. אציין רק עובדה אחת, שהתרחשה לאחר מעשה. הוגשה עתירה לבג"ץ נגד המינוי שלי לשר, עתירה שהתבססה על האשמות שווא. שלושה שופטים ישבו בדיון, בראשות הנשיאה מרים נאור. השופט חנן מלצר כתב, ואני מצטט: יואב גלנט יכול לבצע כל תפקיד במדינת ישראל שאליו הוא נושא את עיניו".

כשירות לקוראי "ידיעות אחרונות", להלן הציטוט המדויק: "דומה שאין זה ראוי כי אותם אירועים מן העבר ימשיכו 'לרדוף' את גלנט עד כלות, ויחסמו שוב את אפשרותו להשתלב בתפקידים אליהם הוא נושא את עיניו".

ועוד קצת פוליטיקה

בשעה שגלנט עושה דרכו אל מחוץ למפלגת כולנו, ב"גלובס" מדווחת טל שניידר כי ראש המפלגה משה כחלון מסמן את משרד החוץ כיעד מועדף מבחינתו בממשלה הבאה. ב"הארץ" כותב יוסי ורטר על היחסים הנהדרים ששוררים בין שר האוצר כחלון ליו"ר ההסדתרות אבי ניסנקורן, עד כדי כך שניסנקורן עשוי להודיע פומבית כי בכוונתו להצביע לכולנו.

הכותרות הראשיות

הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר מוקדשות לסוגיות בטחוניות. במרכז שערי 350 אלף גליונות החינם של "ישראל היום" מצוטט הבוקר ראש הממשלה בנימין נתניהו. "רה"מ: 'נסראללה יקבל מכת מחץ שהוא לא דמיין'", נכתב בכותרת הראשית של עיתון זה. הציטוט התקיף בא בתגובה לנאום שנשא אתמול מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, שבו טען כי בידי הארגון טילים מדויקים שיכולים לפגוע בישראל.

"החשש: איראן תאיץ את הברחת הטילים", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". יוסי יהושוע מדווח בכפולה הפותחת כי על-פי הערכה ישראלית, "האיראנים סבורים שישראל לא תתקוף את סוריה בזמן הנראה לעין", ועל כן עשויים לזרז משלוח של טילים מדויקים לחיזבאללה כבר בימים הקרובים.

"הזעם הרוסי" היא הכותרת הראשית הסתומה מעט של "מעריב", ואילו ב"הארץ" הכותרת הראשית קוראת "רוסיה מנסה לתרגם את מבוכת ישראל מהפלת המטוס להישגים בשטח".

ברקע כל ארבע הכותרות הראשיות ניצב האירוע הבטחוני הבולט של השבוע, הפלתו של מטוס רוסי מעל שמי סוריה מירי נ"מ שניסה לפגוע ככל הנראה במטוסים ישראלים שחדרו לשטח האוויר של המדינה. "המטוס הרוסי הופל בעיקר בגלל קצר בתקשורת – בין אם בין ישראל לרוסיה, בין מערך הבקרה האווירית הרוסית למטוס או בין הסורים לפטרוניהם הרוסים", כותב עמוס הראל במאמר פרשנות שמתחיל מתחת לראשית של "הארץ".

הפתעות נעימות בבלפור

בהמשך לכמה וכמה פרסומים שהחמיאו לשרה נתניהו וראו אור ב"ידיעות אחרונות" בשבועות האחרונים, מאז שהוחלף העורך רון ירון בנטע ליבנה, הבוקר מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות" עוד ידיעה שבבית ראש הממשלה ישמחו לקרוא.

מתברר כי לאחר שובו של נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה מהביקור בישראל הוא זימן אליו את ליזבת (לי) פרנסיסקו, מי שטיפלה במשך תקופה ארוכה באביו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ו"הודה לה, בשמו ובשם נתניהו, על עבודתה המסורה". בידיעה נמצא מקום לתצלום של אביו המנוח של ראש הממשלה, פרופ' בנציון נתניהו.

את כל הטוב הזה מספק עיתונאי "ידיעות אחרונות" איתמר אייכנר, שגם בעבר ידע לספק לנתניהו ידיעות חנופה (נתניהו ירד לטיול בוואדי ליד האזור שבו התקיים טקס סיום הטירונות, ו"לאחר כרבע שעה הוא טיפס במעלה ההר התלול והרשים את המאבטחים בכושרו הטוב").

במקביל, במדור הרכילות של ליאורה גולדנברג-שטרן במוסף "מעריב", נכללת ידיעה קצרה על הלווייתו של אשר לוק, אביו של טופז לוק, מנהל תחום הניו-מדיה במערך ההסברה של ראש הממשלה, שמת מדום לב. גולדנברג-שטרן מציינת כי בני הזוג נתניהו הגיעו להלוויה כדי לחלוק לנפטר כבוד אחרון, ומוסיפה כי "ביבי ושרה גילו רגישות בלתי רגילה ותמכו בטופז גם בביקור ממושך בביתו, כשבני המשפחה המתינו להבאת הגופה ממיאמי, שם אירע המקרה הטראגי".

ראיון כפול

המתעמלת לינוי אשרם העניקה ראיונות לשני מוספי סוף השבוע הנפוצים בישראל, "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" ו"שישבת" של "ישראל היום".

ב"7 ימים" שוחח עמה נדב צנציפר. הנה השאלות שהפנה אליה: "אז איך את למשל מתמודדת עם רגעי משבר?"; "עד כמה הקריירה שלך גבתה ממך מחיר בחיי היומיום?"; "בן זוג יש לך?"; "כשאת רוצה להתפרק, מה את עושה? יש לך תוכניות טלוויזיה אהובות?"; "בתחילת השנה עלתה לכותרות פרשת הרופא של נבחרת ההתעמלות האמריקאית, שהואשם בשורה של עבירות מין בעשרות מתעמלות לאורך שנים ונידון למאסר ממושך. מה דעתך על זה?"; "דווקא על הפודיום בסופיה היחסים ביניכן נראו קרירים"; "ועדיין את שונה מהן. בסגנון, בבחירת המוזיקה ובמבנה הגוף"; "מי המודל האולימפי שלך?"; "אז כדאי לישראלים כבר להזמין כרטיסים לגמר הקרב-רב בטוקיו, ולהצטייד בדגלי ישראל?"; "את נראית מאוד קולית בתחרות, אבל האווירה לא כזאת רגועה. איך נשארים מרוכזים ברעשים בלתי פוסקים, ביום שאת צריכה להיות הכי חדה שאפשר?"; "איך מגיעים בביטחון כזה לגמר הקרב-רב?"; "למה?"; "אין לך חשש שהגעת עכשיו לשיא, ובעוד שנתיים יהיה קשה לחזור להישגים האלה?"; "יש לך את האופי המתאים להעמיס על הכתפיים שלך ציפיות של מדינה שלמה למדליה?"; "על מה את חושבת כשאת מבצעת תרגיל במהלך תחרות?"; "ואם המכשיר נופל?"; "איך נראה לילה שלך לפני תחרות חשובה?"; "על מה חשבת כשהיית על הפודיום?"; "ההצלחות הישראליות בשיט ובג'ודו יצרו עומק ומסורת בענפים האלה. לאן תוביל ההצלחה שלך?"; "איפה תהיי בעוד עשר שנים?".

ב"שישבת" שוחחו עמה (ועם חלק מהצוות המקצועי שמלווה אותה) נעמה לנסקי וערן נבון. הנה השאלות שהפנו אליה: "ההישגים באליפות העולם היו הפתעה בשבילך?"; "זה ענף שנשלט על-ידי מדינות מזרח-אירופיות"; "מצליחה להירדם בלילה שלפני?"; "אז על מה כן?"; "ביום הראשון של התחרות לא הצלחת בתרגיל הכדור, ולא עלית לגמר. איך הצלחת להמשיך משם בלי לאבד ביטחון?"; "היו משברים בדרך?"; "בוכה בגלל האימון?"; "זהו? שום בילוי? תחביב? ספרים?"; "חברוֹת?"; "את אוהבת את זה?"; "למרות שנטע ריבקין התאמנה עד גיל 25"; "קצת לקחת ממנה את התהילה"; "אחרי שאת קוטפת תואר ושוברת שיא, אין לך תחושת ריקנות?"; "ההורים שלך באים לראות אותך בתחרויות?"; "איך חגגתם אחרי הזכייה הגדולה?"; "ועכשיו כולם מדברים על טוקיו. לא יתפשרו כאן על פחות ממדליה"; "בטוח חשבתן על 'התקווה' באולם ההתעמלות בטוקיו"; "את באמת מסוגלת להגיד לעצמך, 'אין לי בעיה להגיע לטוקיו ולחזור בלי מדליה'?"; "בכל מקרה, את בטוחה שתגיעי לטוקיו".

יופמיזם

כתבת השער של "מוסף כלכליסט" היא ראיון שערך ארי ליבסקר עם איש העסקים פייר בסנינו.

אנקדוטה חביבה: "אחרי שנים בחו"ל, כיום הוא חי רק בישראל, ואנחנו נפגשים בביתו, אחת הווילות היקרות בארץ, ברחוב היקר ביותר: גלי-תכלת בהרצליה-פיתוח, על המצוק מעל הים, ליד בית השגריר האמריקאי והבית של טדי שגיא, שנמכר במחיר הגבוה ביותר שאי פעם נרשם כאן. כשאני מגיע אני נכנס בטעות לבית סמוך ומפתיע את הדיירת שגרה שם. כשאני מספר על כך לבסנינו הוא מחייך ומרגיע: זה בסדר, גם הבית הסמוך שייך לו".

בולטת בחסרונה: התייחסות כלשהי לשלטונו המושחת והאכזרי של נשיא תוניסיה זין אל-עבאדין בן-עלי. הדיקטטור דה-פקטו של המדינה, ששלט בה במשך 23 שנה בעזרת חדרי עינויים, הגיע לעושר עצום כשהשתלט על עולם העסקים המקומי וניהל אורח חיים של עשיר מופלג שעה שבני עמו התקשו למצוא די מזון כדי לשרוד. כל שנכתב הוא שבסנינו, יליד תוניסיה, היה מקורבו של הנשיא. בן-עלי עצמו לא מוגדר בכתבה כרודן אכזר ומושחת. "נשיא תוניסה הוותיק" נכתב עליו, ותו לא.

עושים לביתם

ב"מעריב" מתפרסם מדור פרסומי חדש במימון אסם, "שבוע משפחתי: טיפים ורעיונות לאורח חיים מאוזן". המדור, שמקבל במקביל גם את הכותרת "קידס פלוס" על שם תת-אתר פרסומי של אסם ב"מעריב", כולל הבוקר את הטיפ הבא: "ארוחת ביניים לחג. לקראת הבילוי בסוכה – מומלץ שתצטיידו בפריטים מזינים כארוחות ביניים. תוכלו להציע לילדים פירות חתוכים, קרקרים או חטיפי דגנים, העשירים בסיבים תזונתיים". לטיפ נלווה תצלום של אריזת "לחמית", קרקר של חברת אסם.

ב"ישראל היום" מתפרסם עוד טור הנראה מערכתי אך אינו אלא פרסומת במימון הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה, שעליה חתום אריאל ויטמן. בעבר דיווח איתמר ב"ז כאן ב"העין השביעית" כי המשרד הממשלתי, שבראשו עומד השר אלי כהן, שילם למעלה מ-700 אלף שקל עבור קניית כתבות ב"ישראל היום" – עיתון שלפני כן נהג למתוח ביקורת חריפה על עסקאות דומות שביצע "ידיעות אחרונות".

"דה-מרקר" מתקן ומשמיט

בתחתית עמוד 10 של "דה-מרקר", לצד כתבה של שוקי שדה, מתפרסמת תיבה ובה, תחת הכותרת החד-משמעית "תיקון טעות", נכתב: "בניגוד לנכתב בכתבה 'המצע: חשד לשחיתות', שפורסמה ביום שישי, 14 בספטמבר 2018, ראש העיר יהוד-מונוסון לשעבר, יוסי בן-דוד, אינו מואשם בעבירת שוחד, לא קיבל טובת הנאה ולא לקח כסף לכיסו.

"הסעיפים נגדו, כפי שמופיעים בכתב האישום, הם מרמה והפרת אמונים בגין ניגוד עניינים, על כך שישב כיו"ר הוועדה המקומית בישיבה שדנה בפרויקט של א.דורי, אף שלטענת התביעה, לחברו של בן-דוד, אליהו עזרא, יש אופציה על חלק מהנכס. כמו כן, מואשם בן דור בעבירת מס, בגין זה שלא דיווח כי מצוי בידיו ייפוי כוח מצד ילדיו על דירות בבעלותם בתל-אביב. יובהר כי בן דור לא השקיע באופן אישי בפרויקט של א.דורי, ואין ודאות שמשרד הפנים יתערב בכהונתו כראש העיר אם וכאשר ייבחר".

עיון חוזר בכתבה המקורית שפורסמה ב"דה-מרקר" והשוואתה לגרסה המקוונת הנוכחית מעלה כי בנוסף לתיקונים שעליהם ניתן ללמוד מהנוסח המפורט שמופיע הבוקר בעיתון, מהכתבה גם הושמטו המשפטים הבאים: "בן-דוד היא משפחה מוכרת ביהוד בתחום העסקים, אך פלג אחד במשפחה זכה לפרסום מסוג אחר: אחיינו של ראש העיר לשעבר, יניב בן-דוד, הוא עבריין מוכר המקורב למשפחות פשע ועומד בראש ארגון פשיעה העוסק, לפי חשד המשטרה, בהפצת חשבוניות פיקטיביות".

ענייני תקשורת

רויטל חובל מדווחת בשער "הארץ" כי תחנת הרדיו קול-ברמה תשלם פיצויים בסך מיליון שקל בגין הדרת נשים.

ב"גלובס" מדווחת ענת ביין-לובוביץ' כי יו"ר הרשות השנייה, יוליה שמאלוב-ברקוביץ', הציעה לבעלי ערוץ עשר לבחון את האפשרות להופכו לערוץ חדשות במקום להתמזג עם רשת.

עוד בעיתון: ראיון שערכה אלה לוי-וינריב עם ד"ר-עו"ד חיים ויסמונסקי, מנהל יחידת הסייבר בפרקליטות המדינה. בראיון, שאפשר לראות בו השלמה לשיחה של לוי-וינריב מתחילת השבוע עם ד"ר שלומית ווגמן-רטנר, ראשת הרשות לאיסור הלבנת הון, אומר ד"ר-עו"ד ויסמונסקי כי להבדיל מפייסבוק, טוויטר לא נענית לפניות מטעם המדינה להסרת תוכן.

בראיון לשלמה פיוטרקובסקי ועמנואל שילה מ"בשבע" נשאלת השרה איילת שקד לגבי התבטאות שלה בראיון שהעניקה בתחילת החודש ל"ידיעות אחרונות", אז צוטטה כאומרת "בג"ץ [הוא] כבר לא סניף של מרצ". זו אף היתה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" ביום חמישי לפני שבועיים. "הדברים שאמרתי בראיון ההוא עוותו", אומרת שקד ל"בשבע". "שאלו אותי האם בג"ץ הוא סניף של מרצ, ואני עניתי שמי שטען בעבר שבג"ץ הוא סניף של מרצ כבר לא יכול לטעון את זה".

ב"ישראל היום" מדווח איציק סבן כי משטרת ישראל הגיעה למסקנה כי לא נמצאה תשתית ראייתית המצביעה על חשד לביצוע עבירות פליליות על-ידי שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, בהמשך לתחקיר של עמית סגל וחברת החדשות. בידיעה של "ישראל היום" לא נכתבת אפילו מלה אחת על ממצאי התחקיר של סגל. הנה תזכורת לקוראי העיתון הנפוץ בישראל.

בטורה שב"מעריב" נסמכת הפובליציסטית קרולין גליק על חשיפה של "העיתונאי הפלסטיני בסאם טוויל באתר מכון גייטסון", שלפיה יום לפני הרצח של ארי פולד בצומת גוש עציון נשא אבו-מאזן נאום ברמאללה שבו טען כי ישראל מתכוונת לאפשר תפילת יהודים באל-אקצא. כפי שהדגים אילן זיסר כאן ב"העין השביעית", כלל לא ברור אם אכן קיים כותב בשם זה.

במוסף סוף-השבוע של "מעריב" כותש רון מיברג בלשון עדינה יחסית את בוב וודוורד לרגל צאת ספרו החדש, "פחד", על הבית הלבן בעידן דונלד טראמפ. "הוד בוביותו", מכנה בין היתר מיברג את וודוורד, ופוסק כך: "'פחד' לא יפיל את טראמפ. הוא נדבך נוסף, לא בלתי חשוב, בספירה לאחור של נשיאותו".