באתר "מידה" התפרסמו בשנים האחרונות כמה מאמרים מתורגמים מפרי עטו של אחד, בסאם טוויל. במאמרים בולט נושא החוזר על עצמו: "האמת". המאמר האחרון מבין אלה שהתפרסמו מדבר על "הסיפור האמיתי של חאן אל-אחמר". זה שלפניו חושף את המטרה ה"אמיתית" מאחורי ההפגנות בגבול הדרום. במאמר אחר נטען שה"פייק ניוז" הפלסטיני הורג. אפשר למצוא שם בין היתר את המשפט הבא: "האשפה הזאת מתקבלת על-ידי פלסטינים וערבים רבים כאמת עובדתית". נראה אפוא שהכותב הוא אדם שהאמת היא נר לרגליו. אבל מי כותב את המאמרים הללו?

נושאי הכתיבה הם כמעט תמיד הפלסטינים. ברוב המאמרים המלה "Palestine" על נגזרותיה מופיעה בכותרת. על הכותב אין הרבה מידע. למען האמת, אין כמעט שום מידע עליו. לעתים נאמר שהוא חוקר (או לחלופין מלומד, "scholar") "מהמזרח התיכון". בכמה מהמאמרים הוא מציג עצמו כפלסטיני. באחרים הוא כותב כמשקיף מבחוץ. בשום מאמר לא מצאתי כתובת מייל, פרטים מזהים או אפשרות כלשהי ליצור קשר עם הכותב.

ובכל זאת, פרט מזהה אחד כן מוצמד לשמו של טוויל. הוא מוצג באתר "מידה" כ"בסאם טוויל, מכון גייטסטון". ואכן, המאמרים של טוויל שתרגומם מופיע ב"מידה", התפרסמו במקור באתר של מכון גייטסטון, ארגון אמריקאי שמגדיר עצמו כ"מועצה למדיניות בינלאומית". באתר של מכון גייטסטון מופיעים עשרות מאמרים אחרים של טוויל. אך גם שם לא מסגירים שום פרט ביחס לזהותו או לאפשרות ליצור איתו קשר. עד לפני זמן לא רב מי שעמד בראש המכון היה ג'ון בולטון, שמכהן עתה כיועץ לביטחון לאומי של הנשיא טראמפ. בעבר הועלו שאלות לגבי אמינות המידע שמפיצים אנשי המכון. עתה אפשר לשאול מה האמינות של הדמויות שלכאורה כותבות שם.

מהאתר של מכון גייטסטון עברתי לשאר האינטרנט. לשם בסאם טוויל (באנגלית ובעברית) יש נוכחות ברשת, אבל בדיקה של תוצאות החיפוש מעלה שרובן ככולן נובעות במישרין או בעקיפין מהמאמרים באתר המכון. בכמה מהמקומות מפרסמים את המאמרים מחדש, באחרים משתמשים בהם כסימוכין. בשום מקום לא נמצאים פרטי קשר או פרטים על הכותב פרט לשורת המידע הבודדת מהאתר המקורי. בשורה התחתונה, בסאם טוויל הוא אדם שאין דרך לאמת את זהותו באמצעות הרשת. ליתר דיוק, אני לא מצאתי דרך כזו. כל זה עדיין לא אומר שאין אדם בשם בסאם טוויל, ושהוא מלומד כזה או אחר.

פניתי ישירות לעורך האחראי של "מידה", רן ברץ. באופן תמוה, בשיחה עמו סירב ברץ להשיב לשאלה האם הוא יודע מיהו בסאם טוויל. פניתי גם למכון גייטסטון בניסיון לברר מיהו בסאם טוויל. עד לכתיבת שורות אלו לא התקבלה משם תשובה

"מידה" הוא אתר שמבקש להתבונן על המציאות במבט מפוכח, ובתור שכזה אנשיו אמורים לדעת מי כותב את המאמרים שמתפרסמים בו. פניתי אליהם. כתבתי לכתובת המייל וגם מילאתי את טופס יצירת הקשר. לאחר כמה ימים ללא תשובה התייאשתי. פניתי ישירות לעורך האחראי של "מידה", רן ברץ. באופן תמוה, בשיחה עמו סירב ברץ להשיב לשאלה האם הוא יודע מיהו בסאם טוויל. פניתי גם למכון גייטסטון בניסיון לברר מיהו בסאם טוויל. עד לכתיבת שורות אלו לא התקבלה משם תשובה.

בארבע השנים האחרונות "בסאם טוויל" פרסם לא פחות מ-148 מאמרים באתר של מכון גייטסטון. אבל טוויל לא לבד, יש לו קולגה: "עלי סאלים". כמו טוויל, גם סאלים הוא "מלומד מהמזרח התיכון". גם הוא כותב מאמרים שוצפים נגד הפלסטינים באתר גייטסטון. אלא שסאלים הפסיק לפרסם מאמרים בפברואר 2014, כחודש לפני שבסאם החל לפרסם את שלו. לא צריך דמיון מפותח במיוחד כדי לחשוד שמדובר באותה ישות, שמסיבות כלשהן החליטה לשנות את שמה. בכל מקרה, גם ל"סאלים" לא הצלחתי למצוא זכר ברשת מחוץ לאתר של מכון גייטסטון.

אין פסול גורף בכתיבה תחת פסבדונים – אם אכן ישנו חוקר פלסטיני "מהמזרח התיכון" מאחורי השם הבדוי, ואם המערכת המפרסמת את דבריו מכירה את זהותו האמיתית ומיידעת את הקוראים בדבר הסיבות לשימוש בזהות בדויה. אלא שב"מידה", ובמכון גייטסטון, מציגים את טוויל כאדם אמיתי.

"בסאם טוויל" ו"עלי סאלים" נראים כמו דוגמאות ל"פייק ניוז" מסוג חדש. אם תרצו, מדובר בגרסה 2.0. המונח "פייק ניוז" נטבע כדי לתאר מי שפועלים מחוץ למערכת וכותבים הבלים באתרים מומצאים. האם כעת, כאשר נוצרה מודעות לתופעה ולתועלת שניתן להפיק באמצעותה, צומח סוג חדש, מעודן יותר, של שקרים?

בפייק ניוז 2.0 מייצרים אווירה של מכובדות. הדברים מתפרסמים על-ידי מוסדות מוכרים וכותבים "מלומדים", מופצים כ"דעות" ולא כעובדות, ומופצים במין אוסמוזה לכל רחבי הרשת. המאמרים מצוטטים שוב ושוב על-ידי אחרים, וכך נוצרת סביבם אשליה של אמינות. חיפוש קל בגוגל מראה כמה וכמה גורמים שמסתמכים על המאמרים הללו. כאשר מצטטים ממאמר של מכון רשמי, מפי אדם שמוצג כחוקר פלסטיני, הדבר נשמע אחרת מאשר ציטוט של פעיל בארגון ימין או איש תוכן במערך ההסברה הממשלתי.

ב"מידה" נאבקים בימים אלה על המשך קיומם. מקורותיהם הכספיים התדלדלו, והם מבקשים מהציבור לסייע להמשך פעילותם באמצעות תרומה. אני מקווה שהם יצליחו לשרוד. איני אוהב רבים מהדברים שנכתבים שם, אבל חשוב שהם ייאמרו. ייתכן שבמסגרת המאבק על המשך קיומם ראוי שיבחנו את הסטנדרטים העיתונאיים שלהם. למשל: שיוודאו שהמאמרים שמתפרסמים אצלם נכתבים על-ידי בני אדם שקיימים במציאות. מי יודע, אולי בעקבות המאמר הזה נוכל לקרוא ב"מידה" ראיון עם בסאם טוויל, או לחלופין – גילוי נאות כי מדובר בדמות פיקטיבית.

אילן זיסר הוא מתכנת מחשבים