המשרד הממשלתי לאחריות ארגונים לא-ממשלתיים

הכותרת הראשית של "ישראל היום" הבוקר היא "נתיב השנאה: מיליונים מאירופה – לחרם", אך הכותרת הראשית האמיתית של העיתון היא מה שעומד מאחורי הכותרת הזו. העיתונאי יאיר אלטמן מדווח בכפולה הפותחת של העיתון על "נתונים מטרידים, הנחשפים כאן לראשונה", ולפיהם האיחוד האירופי אינו באמת מתנגד ל-BDS, כפי שהוא מצהיר פומבית, אלא בפועל מממן, "במישרין ובעקיפין", את הארגונים שמטיפים לחרם על ישראל ולדה-לגיטימציה של המדינה.

מיד בהמשך מציין אלטמן כי הנתונים הללו מופיעים ב"מחקר עומק שערך המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה, בראשות השר גלעד ארדן". המחקר, כותב אלטמן, "מתבסס על פרסומים באתרי האינטרנט של האיחוד ושל הארגונים עצמם".

מתברר, אם כן, שבמשרד הסודי לתעמולה בראשות ארדן הוקם התאום הממשלתי של ארגון NGO מוניטור (יציר "העמותה לאחריות ארגונים לא-ממשלתיים"), ששם לו מטרה לחשוף את האמת על עמותות השמאל באמצעות ריכוז ופרסום מידע שהן עצמן מפרסמות באתריהן. אפשר להבין את ההיגיון של ארדן. במקום להסתפק בארגון לא-ממשלתי המפקח על הארגונים הלא-ממשלתיים האחרים עדיף לפתוח מחלקה ממשלתית לפיקוח כזה.

"כבר שנים שהאיחוד האירופי מממן פעילות הפוגעת באינטרסים של ישראל ומעמידה בספק את זכותה להתקיים", כותב אלדד בק בטור פרשנות נלווה, שבו הוא מפנה את האצבע המאשימה כלפי המדיניות הפשרנית של ממשלות ישראל בעבר, שהעדיפו לשתף פעולה עם אירופה.

"אני מאמין שאירופה חשובה לישראלים, אפילו לאלה שביקורתיים כלפי האיחוד האירופי", אומר שגריר האיחוד האירופי בישראל, עמנואל ז'ופרה, בראיון לנעה לנדאו מ"הארץ". "אם אתה חושב שמשהו לא רלבנטי, אתה לא מבזבז את הזמן שלך בביקורת עליו". האינפוגרפיקה הנלווית לטקסט של לנדאו מזכירה כי 34% מהייצוא הישראלי מופנה לאיחוד האירופי ו-40% מהיבוא הישראלי מגיע ממדינות האיחוד.

גם בק מודה כי הקשרים הכלכליים עם אירופה חשובים, אך לדבריו "לקשר הזה, שתרם את חלקו להפיכתה של ישראל לכלכלה יציבה ומובילה, היה מחיר כבד". בק ממליץ על שינוי גישה. "ישראל אינה קולוניה אירופית ואינה מעוניינת להיות חלק מהאיחוד האירופי – לבטח לא במצבו הנוכחי", הוא כותב. "אם האיחוד מעוניין בקשרים טובים עם ישראל, ויש לכך הרבה סיבות ומניעים, עליו לחדול באחת מפעילויותיו החתרניות וממאמציו לכפות על ישראל הסדרים ופתרונות שאינם לרוחה או לטובתה. על ישראל לדרוש זאת ולמנוע זאת, בהיותה מדינה ריבונית".

אירוע חריג בקומקום

ממצאי מחקר העומק של המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה בראשות גלעד ארדן שמתפרסמים הבוקר ב"ישראל היום" רואים אור יומיים לאחר שהשר יובל שטייניץ שלח את האיחוד האירופי "לאלף אלפי עזאזל", בעקבות דרישת האיחוד לחקור כיצד נשברה רגלו של ג'עפר פרח.

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" משוחחת סימה קדמון עם השר ארדן תחת כובעו הראשי, כשר לביטחון פנים. בשנת 2000, היא מספרת, השתתף ארדן במשלחת לארצות-הברית לצד שלל אישים שונים, ובהם גם פרח. "במשך שלושה שבועות הם הסתובבו ברחבי ארה"ב, התארחו בארגונים שונים", כותבת קדמון. "בוואן שבו נסעו התלהטו הרוחות לא פעם, והוויכוחים עלו לטונים גבוהים. באחת הפעמים, כשנסעו ברחובות לוס-אנג'לס, הטיח ארדן בפרח: 'כלב ערבי'".

השבוע, מזכירה קדמון, כינה ארדן את ח"כ עיסאווי פריג', אחרי שזה ציטט אמירות גסות של שוטרים כלפי עצירים ערבים, "בהמה". ארדן מסביר לה שהוא לא יכול היה לשתוק לנוכח הדברים הבוטים שיצאו מפיו של פריג'.

לפי קדמון, ההפגנה בחיפה שבה נעצר פרח חשפה את העובדה ש"משטרת ישראל מאמצת שיטה נפסדת של הגזעניות שבמשטרות העולם – ה-Kettling (מלשון קומקום). סוגרים את כל המפגינים בין שורות של שוטרים, לא מאפשרים להם לעזוב, מביאים את המצב לנקודת רתיחה ואז מפעילים אלימות".

"אתה עשרות שנים במשטרה ואני בטוח שראית שוטרים אלימים ושוטרים שקרנים. סטטיסטית לא יכול להיות שלא", אומר ניר גונטז' לתת-ניצב בני אבליה, מפקד מרחב אשר, שאנשיו עצרו את פרח וחבריו, במסגרת ראיון למדורו שב"מוסף הארץ". "מדוע למשטרה...", ממשיך גונטז', אך לא משלים את השאלה. תנ"צ אבליה מכחיש את הנחת היסוד שלו. "אני לא נתקלתי בשוטרים שקרנים, ואם ראיתי שוטרים שהשתמשו בכוח, זה היה על-פי חוק", הוא אומר. "בכל עשרות שנותיך לא פגשת שוטר שקרן?", תוהה גונטז', ואבליה משיב בשאלה: "למה שאני אפגוש שוטר שקרן?".

"כשאני מבקשת את תגובתו לאירועי סוף השבוע שעבר ולהתנהגות המשטרה, הוא טוען שזה לא יהיה אחראי לקבוע, שכן הדברים נמצאים בחקירת מח"ש", כותבת קדמון על ארדן. לאחר פיזור ההפגנה והמעצרים, היא מזכירה, המשטרה הוציאה הודעה שלפיה "לא נרשמו כל אירועים חריגים". "כשנשברת רגל למפגין, אי-אפשר לומר שלא היה אירוע חריג", אומר ארדן.

פלטפורמה לחלוקת טובות הנאה

את הכותרת הראשית של "הארץ" מספק גידי וייץ. "אלוביץ' על הסיוע של נתניהו לבזק: אני מבין שהוא מוכן להתאבד בשבילי". לפי דיווחו של וייץ, אלוביץ' התבטא כך זמן קצר אחרי שראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו אישר את המיזוג בין בזק לחברת yes. "איל ההון התגאה אז בכך שהטיית הסיקור באתר 'וואלה' שבבעלותו לטובת ראש הממשלה סייעה לו לנצח בבחירות", כותב וייץ, "והוסיף כי הוא 'חייב' לנתניהו כיוון שהוא פועל למענו 'נגד כולם'".

וייץ ממשיך ומדווח כי בשיחות שהגיעו לידי חוקרי המשטרה הזכיר אלוביץ' את מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, "כמי שמופעל בידי נתניהו כדי לקדם את ענייני בזק". עוד מדווח וייץ כי "בשיחה שתועדה הביע בעל ההון חשש עמוק מהאפשרות שנתניהו יפסיק להיטיב עם החברה בשל פרסומים שליליים עליו ב'וואלה'".

מנכ"ל "וואלה", אילן ישועה, סיפק לדברי וייץ "ראיות חד-משמעיות לכך שאלוביץ' התכוון לשחד את נתניהו, וראה ב'וואלה' פלטפורמה לחלוקת טובות הנאה לבכירי השלטון". על-פי הדיווח של וייץ, מה שהביא את ישועה להפסיק לשתף פעולה עם הוראות אלוביץ', לאגור חומרים מפלילים ובסופו של דבר למוסרם למשטרה היה הניסיון לשבש הליכי חקירה.

"בשלהי 2016 הגיע חפץ לביתם של שאול אלוביץ' ורעייתו, איריס, בצפון תל-אביב", כותב וייץ, ומזכיר כי באותם ימים פורסמו דיווחים על חקירה עלומה נגד נתניהו. "בפגישה הזהיר חפץ את בני הזוג אלוביץ' מפני החקירה העתידית, ובסופה החליטו הנוכחים למחוק את תעבורת המסרונים ביניהם, ובה עדויות להטיית הסיקור ב'וואלה' לטובת ראש הממשלה ורעייתו. זמן מה אחרי שחפץ עזב את ביתו של אלוביץ' הוזעק אליו בשעת לילה מנכ"ל 'וואלה' ישועה, שנדרש אף הוא להעלים כל זכר למסרונים המפלילים". אחרי בקשה זו הבהיר ישועה לעורך "וואלה", אבירם אלעד, כי הוא חופשי לדווח על המציאות הישראלית כאוות רצונו, ללא מגבלות.

גור מגידו דיווח אתמול בבוקר ב"דה-מרקר" על האפשרות שתיק 4000 יפוצל. בטורו של חן מענית שפורסם אמש ב"גלובס" נטען כי אם אכן יפוצל התיק, כך שקודם תתקבל החלטה על החלק שלא נוגע לנתניהו, המרוויח מכך יהיה ראש הממשלה והמפסיד אלוביץ'.

שחיתות

"השר חיים כץ יועמד לדין על שוחד", נכתב בלב שער "הארץ". בראש עמוד 4 של העיתון נכתב: "שר הרווחה חיים כץ יועמד לדין בגין קבלת שוחד ומרמה". רק בגוף הידיעה, מאת רויטל חובל, מוזכר כי ההחלטה של הפרקליטות להעמיד את כץ לדין היא "בכפוף לשימוע".

תמונה גדולה של חיים כץ מתפרסמת באמצע שער "ידיעות אחרונות". "בכפוף לשימוע: השר חיים כץ יועמד לדין", נכתב בכותרת. המלה "שוחד" מתפרסמת רק בכותרת המשנה, שכחציה מוקדש לתגובת פרקליטי השר. כל התוכן המערכתי בעמוד 4 של העיתון מוקדש לידיעה מאת טובה צימוקי. כותרת הגג שלה מדגישה גם היא כי ההחלטה להאשימו בשוחד ניתנה בכפוף לשימוע. כותרת המשנה מסתיימת בתגובת פרקליטתו של כץ, וגם כיתוב התצלום נותן את גרסתו ("הניסיון להלביש מניעים שאינם טהורים נועד לכישלון").

בתחתית שער "ישראל היום" מתפרסם תצלום קטן של כץ לצד הכותרת "כץ בדרך לאישום". המלה "שוחד", יחד עם ההבהרה כי ההחלטה היא בכפוף לשימוע, מתפרסמת רק בטקסט שמתחת לכותרת, הנדפס בגופן קטן יחסית לעמוד השער. כותרת הידיעה מאת יאיר אלטמן ונועם (דבול) דביר, המתפרסמת בראש עמוד 9, חד-משמעית. "היועמ"ש הודיע: השר חיים כץ יועמד לדין באשמת שוחד".

בשער "מעריב" אין כותרת על ההחלטה להעמיד לדין שר בממשלת ישראל באשמת שוחד, בכפוף לשימוע, אף כי המידע על כך היה בידי המערכת בעת ירידת הגיליון לדפוס. עובדה היא שבתחתית עמוד 4 של העיתון מתפרסמת ידיעה על ההחלטה, מאת אלון חכמון.

הון

בהתבסס על הדו"חות השנתיים שפרסם לאחרונה מינהל הכנסות המדינה קורא אלי ציפורי ב"גלובס" להוריד את המסים המוטלים על מעמד הביניים הישראלי. "רוב המסים הישירים בישראל (מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות) משולמים על-ידי העשירונים העליונים, שהם כאמור לרוב בעלי הכנסה של מעמד ביניים", כותב ציפורי. "אנשי העשירונים האלה מתוסכלים, ובצדק. הם מרגישים שהם הפראיירים שמשלמים מסים והמדינה אינה עושה בשבילם דבר".

לפי ציפורי, "הבעיה הגדולה ביותר היא מדרגת המס למשתכרים כ-14,300 שקל בחודש לכ-20 אלף שקל בחודש, שעומדת כיום על ‭ .31%‬על מדרגת המס הזאת 'יושב' מעמד הביניים, שמגיע לו בזכות שהמדינה תפחית את המסים הישירים שהוא משלם. החשש שהורדת מסים, כמו כל הורדת מסים, תקזז הכנסות ותגדיל את הגירעון נשמע כמו תירוץ אוטומטי. יש סבירות גבוהה שהורדת המסים הספציפית הזאת דווקא תעודד צריכה באותו מעמד ביניים, וצריכה משמעותה גם יותר כסף בגביית מסים. מי שחושב שהורדת מס כזאת היא הורדת מס לעשירים אינו יודע על מה הוא סח. הם אינם עשירים כלל".

(אגב, אם מי שמרוויח בין כ-14,300 שקל בחודש לכ-20 אלף שקל בחודש אינו עשיר כלל, מה נגיד על מי שנאלץ לחיות מכ-8,000 שקל בחודש? שהוא "כפסע מקו העוני"? זה מה ששאול אלוביץ' טען השבוע באמצעות באת כוחו, וב"גלובס" עשו מזה כותרת יפה).

"ככלכלן, העוני בישראל מדאיג אותך?", שואל סבר פלוצקר את פרופ' עומר מואב בראיון שקיים עמו עבור מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "העוני בהחלט מדאיג אותי. לכן אני לא בוחל במתן קצבאות למי שנזקק", משיב מואב. "מדיניות כלכלית-חברתית שאני מאמין בה צריכה לשרת את הרווחה של הקבוצות החלשות ביותר. לסייע למי שנמצא בקצה התחתון של ההכנסות. אבל אני עוין את הרעיון הפופוליסטי הקורא להעניש את המצליחים כלכלית רק מפני שהם מצליחים. פגיעה מיותרת בהם לא משפרת את מצב החלשים. רק מרוששת את כולנו".

"ב-15 השנה האחרונות שיעור האבטלה בישראל נמצא בירידה מתמשכת, ולפי נתונים שהציג השבוע ב'כלכליסט' פרופ' מומי דהן, גם האי-שוויון בהכנסה הכלכלית (ההכנסה מעבודה, לפני מיסוי ולפני קבלת קצבאות) הצטמצם משמעותית במקביל", כותב אורי פסובסקי במדור הפותח את מוסף "כלכליסט". "אבל בנטו האי-שוויון כאן הוא מהגבוהים שבמדינות המפותחות, ודהן מסביר זאת בכך שהמדינה לא ממש עוזרת לחלשים. כלומר, אלה לא הסינים, הרובוטים או הבינה המלאכותית: מה שמסביר את האי-שוויון הוא פשוט המדיניות".

"המרקסיסט התיאורטי (כלומר הבולשביק) הוא אדם שהשכינה נגלתה אליו, כמו חליף האוחז בקוראן. כלומר, הוא מלכתחילה אויב המדע. כמי שמתבסס על הקוראן לא אכפת לו כלל את מה הוא מקבל ואת מה הוא דוחה", כתב זיגמונד פרויד לעמיתו זיגפריד ברנפלד במכתב שתרגם והביא לאור ערן רולניק במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ".

עזה

"מה הולך לקרות בעזה?" היא כותרת כתבתו של שחר סמוחה במוסף "G" של "גלובס". התשובות לא אופטימיות. ד"ר נוהאד עלי מהמחלקה לסוציולוגיה במכללת הגליל המערבי מעריך כי "עימות בין ישראל לחמאס בעזה, שעשוי להתפתח ללחימה בהשתתפות גורמים אחרים, הוא כמעט בלתי נמנע". פרופ' יורם מיטל, העומד בראש מרכז הרצוג לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון לא שולל את האפשרות להתלקחות קרובה של עימות מלא בין ישראל לחמאס, "אולם אומר שהתרחישים שנראים לו סבירים יותר הם שמירה על הסטטוס-קוו הנוכחי, שבאמצעות הקלות מסוימות יאפשר לעזתים לשמור את הראש מעל המים. או לחלופין תרחיש שבו מצרים תפעיל לחץ על ישראל ועל חמאס להגמיש את עמדותיהם ביחס להודנה שעל הפרק".

"הייתי השבוע בירושלים ואכלתי המבורגר במסעדה, והיתה שם חבורה של חרדים שעמדו והצטלמו איתי. זה הזכיר לי כמה אני לא צריכה להתעסק בפוליטיקה, כי יש לי כובע אחר", אומרת הזמרת נטע ברזילי לערן סויסה בראיון ל"שישבת", המוסף המגזיני של "ישראל היום". "את מפחדת שזה יפגע בך?", שואל סויסה, וברזילי עונה: "לא, זה פשוט לא קשור אלי. אני מרגישה שמה שהניצחון הזה עשה לכולם הוא גדול, ולא בא לי לקלקל לאף אחד".

"זו הסיבה שהופעת בכיכר רבין למרות האירועים בעזה?", שואל סויסה. "לא היתה לי שליטה על מה שקרה בעזה", אומרת ברזילי. "אני עצובה, אבל זה כל-כך לא שלי. אני חושבת שהבאנו הרבה שמחה, אושר וכבוד, ורציתי שנשמור על זה. מה יכולנו לעשות?". "עלתה האפשרות לדחות את ההופעה?", שואל סויסה, וברזילי משיבה: "אין לי מושג. אמרו לי שאני מופיעה בערב בכיכר וחוגגת את הניצחון. אנחנו משלחת שעבדה שבעה חודשים על משהו גדול ועל שינוי כל-כך חיובי, וזו היתה הזדמנות לתת לאנשים משהו שמח. האנשים הצביעו ברגליים".

במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" מדמה גונן גינת את תושבי רצועת עזה לעבריינים המבקשים דמי חסות. "מאז אותו יום סוער על הגדר, שבו נהרגו 62 מתושבי עזה, עת הסתערו על הגבול עם ישראל, עולות הקריאות הדורשות מישראל לשקם את עזה – אחרת המצוקה העזתית תתפוצץ לנו בפנים". לפי גינת, "הביטוי 'תעשו את זה או שזה יתפוצץ לכם בפנים' נקרא 'פרוטקשן'. תשאלו באזורים שבשליטה של משפחות פשע. והאמת, ככה זה עובד עם עברייני הפרוטקשן – התיאבון שלהם רק הולך וגדל. הנה תראו את עזה: אנחנו מספקים להם חשמל חינם, מים חינם ועוד ועוד – והם כל הזמן רוצים יותר".

אמפתיה

עמליה ועידו רוזנבלום מתראיינים לנירית אנדרמן ב"גלריה" של "הארץ" לרגל הקרנת הבכורה של סרט תיעודי אשר יצרו על אביהם, אדם ברוך. "בראיון עמם הם מספרים על הפער בין הפרסונה הציבורית האנטיפתית לדמות האב החמה", נכתב בין היתר בכותרת המשנה לכתבה.

"עידו אמר בסרט שאבא שלכם היה מכור אליכם", אומרת אנדרמן לשניים. "עם כל האינטנסיביות המקצועית שלו, הוא הצליח גם להיות מעורב בחיים שלכם? בלימודים? במצוקות?".

עמליה רוזנבלום, מטפלת זוגית, משיבה: "הוא היה מאוד מעורב, גם בילדות שלנו וגם אחר-כך". רוזנבלום אף מספקת אנקדוטה על אביה: "כשהייתי בת 18, אסף בעלי ואני גרנו בניו-יורק, ונשדדנו באקדחים ולא היה לנו שום דבר. היה חורף, דצמבר. התקשרתי אליו והוא ענה. מיררתי בבכי, והוא פשוט הקשיב עד שנרגעתי".

ענייני תקשורת

להיפטר מ"וואלה". דירקטוריון חברת בזק הודיע אתמול כי הוא בוחן את האפשרות למכור את חברת "וואלה". ב"גלובס" מדווחים גד פרץ ויונתן כיתאין כי בין המתעניינים ברכישה נמנים קבוצת RGE, בשליטת אביב גלעדי, לן בלווטניק ומשפחת רקנאטי, המחזיקה בערוץ עשר, ערוץ הספורט וערוץ הילדים; אלי עזור, המחזיק ב"מעריב", "ג'רוזלם פוסט", ערוצי הספורט של צ'רלטון ותחנות רדיו אזורי; ועמי גניגר, הבעלים של תיא תקשורת ואולפני הרצליה. "בעבר תג המחיר שהוצב על האתר עמד על 200 עד 250 מיליון שקל", הם מדווחים.

ב"דה-מרקר" כותב נתי טוקר כי "ההערכות הן שהניסיון של בזק למכור את 'וואלה' הוא חלק מהניסיון להיכנס לעידן חדש ונקי יותר – שישכיח את כל הפרשות הנחקרות כיום. השליטה ב'וואלה' והטיית הסיקור בו לטובת ראש הממשלה האירה באור בעייתי מאוד את התנהלות קבוצת בזק כולה, ולכן הדירקטוריון הנוכחי יעשה הכל כדי להיפטר מהנכס הרעיל הזה".

"לבזק לא כדאי למהר להיפטר מ'וואלה'", טוען גד פרץ בטור פרשנות המתפרסם ב"גלובס". "בזק הכריזה בעבר כי לצד הרצון להתמקד בפעילויות הליבה היא רוצה לשים דגש גם על החדשנות הטכנולוגית, ולא בטוח ש'וואלה' לא עונה על הקריטריון", כותב פרץ. "היא נחשבת למרכז ידע פורה ומנוסה בעולמות האינטרנט, וייתכן שצריך למצוא את הדרך לשלב אותה בפעילויות הסינרגטיות השונות ולא צריך למהר ולהיפטר ממנה. ובכלל בתחום האינטרנט, אתר שמייצר תנועה של עשרות מיליוני כניסות בחודש הוא לא דבר של מה בכך. למכור אותו זה הדבר הכי קל, לשלב אותו כך שיתרום מנסיונו לקבוצה זה כבר אתגר ששווה לבחון את תרומתו".

מצב המוסף. העיתונאי אורי מרק צייץ השבוע כי בקרוב ימונה לעורך "מוסף הארץ". במדור הברנז'ה של "וואלה" דווח כי השינוי נובע מרצונו של עורך "הארץ", אלוף בן, להפוך את המוסף לחדשותי יותר ולהחזירו להיות "מוסף תחקירים".

הנה כך נראה היום מוסף "הארץ", אחרי קרוב לארבע שנים תחת עריכת שריר. כתבת השער, מאת רועי צ'יקי ארד, עוסקת באקורדיון ובמקומו של כלי הנגינה בישראל העכשווית. הכותרות בשער המוסף מפנות לכתבה מאת שי זילבר על מחאה נגד הלחנים של הרב שלמה קרליבך, בשל עדויות על התנהגות בלתי הולמת שלו; כתבה מאת עמירה הס על מחנכת ערבית משכם שישראל מבקשת לגרש; ראיון שערכה איילת שני במדורה הקבוע עם מנהיג רוחני של שבט מאלסקה; מדור טיסות נכנסות/יוצאות של מיטל שפירו ותומר אפלבאום, שבו מתארח הפעם אדם שהניף דגל ישראל בכורדיסטן; ומדורו של עפרי אילני, שמוקדש לדעיכת אופנת הזקנים.

תחקירים בכלל, ותחקירי הון-שלטון בפרט, אין בנמצא, ולא רק השבוע. אותם מומלץ לקוראי "הארץ" לחפש במוסף "דה-מרקר" השבועי, שם מספק שוקי שדה בשנים האחרונות תוצרת עקבית (לאחרונה בתוספת חיזוק בדמותו של גור מגידו).

חופש המידע. לרגל עשרים שנה לחקיקת חוק חופש המידע מתראיין יו"ר התנועה לחופש המידע, ד"ר רועי פלד, לכתב "גלובס" חן מענית. "כל מי שמנסה לקבל מידע מהממשלה מבין איזה מכשולים היא מערימה כדי למנוע את העברת המידע", הוא אומר. "ככול שמדובר במידע רגיש שהממשלה רוצה להסתיר אתה רואה שחוק חופש המידע לא הביא לשינוי אמיתי. הממשלה נאבקת להסתיר מידע ואנחנו רחוקים פה מאוד מסטנדרט השקיפות העולמי המקובל".

בין היתר מתייחס פלד למשרד לנושאים אסטרטגיים. "המשרד בולע מאות מיליוני שקלים, ולציבור אסור לדעת מה כוללת הפעילות שלו, בין היתר כי הכנסת החריגה את המשרד מחוק חופש המידע", מסביר פלד. זוהי קביעה לא מדויקת: המשרד אמנם מקדם יוזמה להחרגתו מחוק חופש המידע, אך תהליך החקיקה טרם הושלם.

"המשרד חותם על הסכמים עם משרדי עורכי-דין באירופה במסגרת המלחמה בתנועת ה-BDS והציבור לא יודע ולא יכול לדעת מהן עלויות ההתקשרויות הללו, מה מטרת ההסכמים, איזה פעולות נעשות בעולם בשמנו ועוד. עכשיו, זה לא נושא בטחוני אלא נושא פוליטי מובהק של שיטות מאבק של ממשלה במתנגדים פוליטיים. שרת המשפטים שקד אמרה בכנס בשבוע שעבר במפורש שיש דברים ש'אתם לא צריכים לדעת'. בעיני, מי שטוען שהממשלה תקבע מה 'אנחנו' צריכים לדעת ומה לא, לא מבין את הקונספט של חוק חופש המידע".

עם זאת, פלד מסמן דווקא את תאגידי הענק כאתגר האמיתי לחופש המידע. לדבריו, "פייסבוק משפיעה היום על השיח הציבורי הדמוקרטי לא פחות מהממשלה, וכנראה שיותר", אלא שחוק חופש המידע לא חל על פייסבוק. "גם אם נשיג ‭ 100%‬שקיפות בממשלה אבל נאפשר לפייסבוק, גוגל, ודומיהן להמשיך להתנהל מאחורי מסך עשן כזה, אז לא עשינו הרבה", אומר פלד. "המאבק החשוב ביותר היום על חופש מידע הוא חשיפת מידע על הגופים המסחריים הענקיים הללו".

הצלחה. יונתן כיתאין מדווח ב"גלובס" על סכומי הכסף שהרוויחו עיתונאים שהנחו את אירועי "שבתרבות" בעיריות שונות. הנתונים התקבלו כתוצאה מבקשות חופש מידע שהגישו עמותת הצלחה ואתר "העין השביעית". בין היתר מוזכר כי רינה מצליח קיבלה בשנת 2016 מעיריית כפר-סבא למעלה מ-5,000 שקל עבור הנחיית אירוע בודד, ובסך הכל כ-32 אלף שקל. נחמה דואק קיבלה סכום דומה עבור כל אירוע שהנחתה בעיריית חולון, ובסך הכל 40 אלף שקל בשנת 2017. רועי כ"ץ מקבל 3,800 שקל להנחיית אירוע, ובסך הכל קיבל מעיריית באר-שבע ב-2017 45,600 שקל. שלום ירושלמי ורעייתו ורד, בעלת משרד יחסי-ציבור, מנחים אירועי שבתרבות במבשרת-ציון ומקבלים 3,000 שקל לאירוע, ובסך הכל 15 אלף שקל ב-2017.

גל"צ. במוסף "שישבת" של "ישראל היום" מראיין אביעד פוהורילס את רזי ברקאי, מגיש "מה בוער" בגלי-צה"ל (אחת לשבוע יושב לצדו עורך "ישראל היום", בועז ביסמוט). כשהוא נשאל איך נראית גל"צ של היום לעומת התחנה שאליה הצטרף לפני 24 שנה אומר ברקאי: "חד-משמעית מגוונת יותר מבחינת הדעות. אנחנו משלמים על זה מחיר, כי כדי לייצר איזון, הביאו לכאן הגיגנים ולא עיתונאים, אנשים בלי אמות מידה עיתונאיות מקצועיות, אלא טוקבקיסטים עם אג'נדות. להיות עיתונאי זה מקצוע, לא חלטורה. עיתונאי רציני בודק עובדות, מסתובב בשטח, ותתפלא, הוא לא צריך להביע דעה על כל דבר. אני לא נגד גיוון באופן כללי, אבל כשהמחיר הוא חפיפניקיות, אני נגד".

תאכל אבק, קליגר. במוסף "אתנחתא" של "בשבע" מראיין יוסף ביטון את וולטר בינגהם, בן 94, המחזיק בתואר העיתונאי המבוגר ביותר בעולם. "חרף גילו המבוגר לא נס ליחו, והוא עדיין מקפיד לקחת חלק במסיבות עיתונאים ובאירועים תקשורתיים רבים, ונושא עמו את המיקרופון האישי שלו, שהפך לחלק מאישיותו הססגונית", כותב ביטון. "אחרי שעשה שנים בחו"ל בתפקידים עיתונאיים שונים, הוא עובד כיום כעיתונאי באתר ערוץ 7 באנגלית". אגב, אם כבר מראיינים את העיתונאי המבוגר בעולם, כדאי לדייק בציון שנת לידתו. ב"בשבע" כתוב בטעות שנולד בינואר 1928, לפני 90 שנה בלבד.