"בחופשות שלנו או באירועים פרטיים שלנו אנחנו רוצים בפרטיות, אבל אין לנו שום שליטה על התקשורת. לעתים היא מגיעה למקום עוד לפנינו. אפילו כשאנחנו יוצאים לארוחת ערב פרטית לבד או עם הילדים, פתאום הבזקי פלאשים באים מהחושך בהפתעה מוחלטת". הוידוי העצוב הזה היה יכול להיות בקלות המונולוג האחרון של דיאנה, דקות אחדות לפני שעזבה את מלון ריץ בפריז, אבל הוא לא. הוא נישא על-ידי גברת אחרת, המרבה ללבוש חליפות שני חלקים מכופתרות, אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, בראיון שהעניקה ל"מעריב" בחודש אפריל השנה.

ההתבטאות הזאת לא הייתה ההתקוממות הראשונה של שרה נתניהו נגד המצלמות הרודפות אותה וחודרות לחיי משפחתה. בראיון שנתנה בערוץ 2 לרפי רשף בדצמבר 96', לאחר פרשת ה"חרצופים", הגיבה לטענתו כי הם אלו שבחרו לחשוף את הילדים אל התקשורת: "זה לא נכון. זה תירוץ של התקשורת, כדי להצדיק את עצמם, אנחנו לא מזמינים צלמים - אנחנו רוצים חיים נורמליים והצלמים רצים אחרינו". בראיון מיוחד שנתנו בני הזוג למוסף ראש השנה של "ידיעות אחרונות" יצאה שוב שרה נתניהו נגד צלמי העיתונות, שאינם מצייתים להחלטת המשפחה מתי רוצים בהם ומתי לא.

מסע תיעוד משפחתי

קשה להסביר, לאור הדברים האלו, כיצד קרה שחופשתם האחרונה של בני הזוג בוילה הפרטית בקיסריה הפכה למסע תיעוד משפחתי, שתוצאותיו נפרשו במשך שלושה ימים בעמודי הצבע של שני העיתונים הגדולים: ביבי, שרה והילדים הולכים לבקר את עזר וראומה וייצמן, ביבי שרה והילדים מבקרים בראש-הנקרה, והדובדבן שבקצפת: משפחת נתניהו יורדת לחוף הים. תמונתו של ביבי רוחץ במימי הים התיכון בחולצה שחורה באמצע חודש אוגוסט, נפרשה על כפולת עמודים ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב". היא זכתה אחר כך לביקוש גדול בעיתונים בכל העולם והופיעה בעמוד הראשון של ה"הארלד טריביון".

רוני שיצר, צלם "מעריב" שתיעד את הסצינה, מפזר מעט מן הערפל: "במהלך החופשה היו שני אירועים שפתוחים לתקשורת - הביקור אצל ויצמן והביקור בראש-הנקרה. מלבד זאת, היתה תורנות של צלמים בכניסה לרחוב שבו היתה הוילה.

“אני הייתי שם בשבת בבוקר בערך משש, וחיכיתי שהם יצאו החוצה. ידעתי שהם יצאו לטייל מתישהו, אבל הנחתי שהמאבטחים לא יתנו לנו להתקרב. הם התחילו ללכת לכיוון הים ואני התחלתי ללכת אחריהם. מפקד הכוח ניגש אלי ואמר לי, תעשה מה שאתה רוצה, רק אל תפריע לנו. ציפיתי שיעשו לי חיים קשים, אבל ירדנו לים והכל היה חופשי לגמרי, אני ושאול גולן מ'ידיעות אחרונות' עשינו מה שרצינו. היה ברור לגמרי שהם הסכימו שנצלם אותם, המאבטחים לא החליטו את זה על דעת עצמם. התקרבנו, דיברנו אתם, לא ביקשנו במפורש לעשות פוזות, אבל הוא ידע לעשות את הפוזות הנכונות לבד. הוא ידע לביים את עצמו. הוא עשה כל מה שחלמנו - רץ עם הילד על החוף, נכנס אתו למים, התחבק עם שרה. זו הייתה שעה וחצי של תצוגת תכלית - משפחת נתניהו בחופש".

מאוחר יותר המשיכה המשפחה לטיול באקוואדוקט והצלמים אתם. "הוא החליף אתנו דעות על מה שראינו וגם שרה זרקה הערות, למשל 'כדאי לכם להקשיב לו, הוא פשוט יודע הכל'. נתנו לנו לצלם כל- כך חופשי שכבר הרגשנו לא נוח ומדי פעם זזנו הצידה. כשכבר היינו בדרך הביתה יאיר אמר: 'די, תפסיקו לצלם, נמאס לי מהעיתונים והטלוויזיה שמצלמים כל הזמן. אני אשבור את הכל'. שרה אמרה לו שזה לא יפה לדבר ככה, ואז היא אמרה לנו: 'אתם רואים איך אני מגינה עליכם, אתם רואים!'".

ההתרחשות על חוף האקוואדוקט בקיסריה היא דוגמא טובה למערכת היחסים המפותלת והמורכבת שמנהלת משפחת נתניהו עם צלמי העיתונות. בדומה למלכת הכיתה, שדווקא מעוניינת בחברת הבנים אבל מפחדת שיצא לה שם של "נותנת", מקפידים בני המשפחה להיות קשים להשגה ולמרות זאת, מושגים בסופו של דבר. משפחת נתניהו התמסרה לצילום בנסיבות אישיות פעמים רבות, אך כשנראה היה שהדברים יוצאים מידי שליטה וזוכים לביקורת ציבורית, יצאו שני בני הזוג במתקפה קשה על כלי התקשורת הממררים את חייהם וחיי ילדיהם.

סוף מעשה בצילום תחילה

תיקי הארכיון של בנימין נתניהו ושרה נתניהו מעידים שנתניהו ראה בחשיפת הפן האישי של חייו כלי לקידום תדמיתו הפוליטית עוד הרבה לפני שהתמודד על ראשות הממשלה. ב-4.3.91 התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" תמונה של בני הזוג ביום חתונתם לפני בית הוריו של נתניהו, דבר שאינו מובן מאליו עבור מי שאז היה סגן שר החוץ. ב-28.3.93 , זמן קצר לאחר הניצחון בפריימריס של הליכוד, הוא צולם כששרה לצדו ושניהם דוחפים את עגלת התינוקות של יאיר במהלך סוף שבוע רגוע במלון שרתון. "טיילנו עם יאיר כשעה על חוף הים. קנינו לו בלון, והוא היה רגוע ושקט. ממש תענוג", אמר ראש הממשלה של ישראל לעתיד. הוא הגדיל לעשות, כשאנשי לשכתו תיאמו עם צלמי "מעריב" בירושלים תמונה בבית החולים הדסה הר הצופים ממש ביום שבו נולד בנו השני, אבנר. שרה בוודאי הייתה שמחה לגנוז את התמונה שתיעדה אותה בחלוק בית החולים עם סרט הזיהוי על היד, זמן קצר לאחר הלידה. הרך הנולד צולם שוב ל"מעריב", שמונה ימים אחר-כך בברית-המילה שלו, עם אביו ונשיא המדינה, שאותו הוא עתיד לפגוש שוב, בנסיבות משמחות יותר עבורו. כל הצילומים הללו, כמעט מיותר לציין, נעשו בתיאום מלא וברצונם של בני המשפחה.

הרהורי החרטה הגיעו מאוחר יותר, כאשר בני הזוג הפכו למושא צילום מבוקש, לאחר שנבחר נתניהו לראשות הממשלה. אז כבר לא היה צורך להזמין את הצלמים במיוחד למקום האירוע. הם, באופן טבעי, החלו להתעניין במעשי בני הזוג ולהגיע למקומות שם הם נמצאים. לכל אורך הדרך, נראה כי שרה נתניהו מתקשה מאוד לקבל את עקרון חופש הפעולה של התקשורת. העובדה שכיסוי תקשורתי יכול לרומם אדם ומאוחר יותר לחשוף אותו במערומיו, הפתיעה אותה מאוד. חוסר ההבנה שלה את כללי המשחק וסירובה העיקש להתאים את עצמה לכללים אלו, תרמו במידה רבה לתדמית המגוחכת מעט שנוצרה לה בציבור. הדבר נחשף לראשונה כאשר צולמו בני הזוג עם בנם הבכור שטים בסירת מרוץ בכינרת באוקטובר 95'. הצילום תואם מראש עם שי בזק, אף שהחופשה הוגדרה כ"סגורה לתקשורת". שרה נתניהו התלוננה בסוף הצילומים שהצלם, עמנואל אילן, הותיר אותה מחוץ לפריים. "הם לא צילמו אותי! אני יודעת שהם לא צילמו אותי!" אמרה לבעלה. אילן נאלץ לזרוק את הסרט ולהתחיל את הצילומים מחדש. באמצע הצילומים האלה היא הכריזה לפתע "די, אני לא רוצה יותר את הצילומים האלה, הם לא מצלמים אותי". מאוחר יותר קיבל הכתב איתן גליקמן טלפונים משי בזק, שביקש בשם בני הזוג שלא לפרסם את התמונות, כי שרה חוששת שלא יצאה בהן טוב. אחת התמונות, כמובן, פורסמה בסופו של דבר, אבל לא רק היא. לאחר הבחירות הופיע גם הסיפור הקטן והמשעשע שמאחורי התמונה. שרה נתניהו, מן הסתם, התחרטה על הרגע שבו התפתתה להפר את שלוות החופשה שלה מלכתחילה.

ככה אני לא מוכנה להמשיך

התסמונת חזרה על עצמה בראיון המפורסם שהעניקה ליעל דן ב"סיפור אישי" ב-25.6.97 . בשלב מסוים בראיון הפך הסיפור להיות אישי מאוד, כאשר נתניהו נשאלה על קיומו כביכול של חוזה כתוב בינה לבין בעלה. "ככה אני לא מוכנה להמשיך", ציטטו המדליפים מהבניין ברוממה, "זה בניגוד לסיכומים. אני רוצה שנמחק הכל ונתחיל מחדש". מחשבתה התמימה של הגברת נתניהו, כי אנשי התקשורת ינהגו לפי רצונה לאחר שקיבלו את מבוקשם, נתבדתה בשני המקרים האלו. בערוץ 1 אמנם שידרו מהדורה מרוככת של הראיון, אבל הצינזור הפך חסר משמעות לאחר שהתמליל המדויק של הראיון הלא ערוך הועבר למבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", יובל נתן, ופורסם ברשת "ידיעות תקשורת". הלקח של הגב' נתניהו היה צריך להיות ברור: בנוכחות אנשי תקשורת, כללי המשחק המלכותיים מחייבים, גם כאשר המצלמות מפסיקות לפעול.

החרטה האמיתית הגיעה כאשר בנם הבכור, יאיר, הפך להיות קורבן למוחם הקודח של כותבי הסאטירה ב"חמישיה הקאמרית" וב"חרצופים" בדצמבר של השנה שעברה. אומר בן כספית, הכתב המדיני של "מעריב" ואחד ממחברי הספר על נתניהו: "נראה לי שהקטע ב'חרצופים' היווה איזושהי נקודת מפנה. הם היו מזועזעים ובאופן אמיתי. למשך זמן מסוים אחר-כך הייתה הורדת פרופיל מבחינתם". לאחר השידורים האלה אף יצאה הגננת של יאיר להגנת הילד והזוג בראיון אצל שלי יחימוביץ' ברדיו, וביקשה להוציא את הילד מהמשחק.

לא פפראצי

למרות ההתנסויות המאכזבות, מוסיפים בני הזוג נתניהו להופיע בכלי התקשורת בהקשרים אישיים, פעמים רבות בחברת שני הילדים, בשכיחות שלא הייתה מוכרת בעבר אצל ראשי ממשלה אחרים. לא תמיד מדובר ביוזמה שלהם ולא תמיד מגיע המידע בדרך של הדלפה מלשכת ראש הממשלה, אבל דבר אחד ברור: אף אחד מהצילומים שזוכה הציבור לראות בעיתונים ובטלוויזיה אינו עונה על ההגדרה של צילום פפראצי. צילום פפראצי הוא צילום שנעשה ללא ידיעתו של המצולם וללא הסכמתו, ומטרתו לחשוף את האיש "האמיתי", זה שמתחת לתדמית התקשורתית שהוא מנסה למכור. את זה אי-אפשר לעשות למשפחת נתניהו בתנאים הקיימים.

דניאל כהן, צלם סוכנות אנג'לי בארץ, המרבה לצלם צילומי פפראצי: "באופן חד-משמעי, אי-אפשר לעשות צילום פפראצי למשפחת נתניהו. בפפראצי אמיתי צריך להיות אלמנט של חשיפה, לא לצלם אותו סתם לוקח את הילד מהגן. נגיד שתפסת אותו בגינת הבית שלו מעשן חשיש, ברגע שתשלוף מצלמה, תתנפל עליך חוליה של אנשי שב"כ. זה פשוט לא שווה את הסיכון בשבילנו. ביבי הוא דמות שממש מסוכן לעשות לה פפראצי. אם צלם יתחבא מאחורי שיח ומאבטח יבחין בו - לא הייתי רוצה להיות במקום הצלם הזה. פשוט אי-אפשר לעשות פפראצי לאדם הכי שמור במדינה. כל תמונה שמצלמים את ביבי הוא יודע עליה. הוא מודע לזה שמצלמים אותו ומתנהג בהתאם: הוא דואג להראות טוב ולהתנהג בצורה נחמדה. אי-אפשר להביא תמונה שלו שתעשה סקנדל".

כל הצלמים, שזכו לתעד את משפחת נתניהו בהזדמנויות שונות, מסכימים עם הקביעה הזאת: משפחת נתניהו מאובטחת ומוקפת במידה כזו, שאינה מאפשרת לעדשת המצלמה להתגנב מאחורי הגב.

כל תנועה מחושבת

בכמה הזדמנויות נעשו ניסיונות לצלם צילומים דמויי פפראצי, כחלק מהפנטזיה הישראלית על קיומה של משפחה מלכותית מקומית, אך גם צילומים אלו נעשו בידיעה מלאה של הזוג. זמן קצר לאחר הניצחון בבחירות התפרסמה ב"מעריב" כפולת אמצע צבעונית, שהוקדשה כולה לתמונות של בני המשפחה שבילו את השבת בבריכת מלון המלך דוד בירושלים. התמונות צולמו ממרחק בעדשת טלסקופ, ונערכו בעיתון בצורה המרמזת למתבונן כי מדובר בצילום שנעשה ללא ידיעתו של נתניהו. ההצגה הזאת אינה מדויקת.

המידע על מקום שהותם אמנם הגיע לצלמי "מעריב" ממקור שלא היה קשור ללשכה, אולם ברגע שהגיעו הצלמים לבריכה, ידעו בני הזוג שהם מצולמים לעיתון. מספר אחד הצלמים: "נכנסנו לשם בידיעתו של ביבי והוא היה מודע לכך שהוא מצולם. הוא התנהג בהתאם. כל תנועה שלו שמופיעה בצילום היא תנועה מחושבת - הוא מחבק את שרה, הוא מעלה את הילד למגלשה, הוא הולך יחף, מנמנם בכיסא. הוא מצולם בתמונות האלו בבגדים שחורים וגם זה מכוון ומודע. הוא לעולם לא יצטלם חשוף, גם כשהוא בבריכה".

דניאל כהן: "בתמונות שצולמו בבריכת המלך דוד אין שום פפראצי. הביטחון ידעו שיש שם צלם. ביבי אמר לעצמו: אם הוא כבר פה, אני אשחק לו אותה איש אנושי יותר. מי שהרוויח מהחשיפה הזאת הוא לא הצלם, זה ביבי עצמו ושרה. כשרואים את יאיר מתרחץ בבריכה עם אמא שלו, היא מרוויחה מזה הרבה. זו תמונה שבה היא מקרינה דמות של אמא שדואגת לבן שלה".

כמעט אמריקה

בפברואר השנה הופיעו בחדשות ערוץ 2 תמונות אחרות דמויות פפראצי: בני הזוג נתניהו גולשים באתר הסקי בדאבוס, זמן קצר לפני פתיחת הוועידה הכלכלית שם. התמונות האלה זכו לביקוש עצום בעולם והופיעו מיד גם בעיתונים. היה לנו כבר ראש ממשלה שנהג לשחק טניס, אבל סקי? ועוד עם האשה? "כמעט אמריקה", זו הייתה התחושה שנשבה מהפסגות הלבנות. יוסי מולא, מפיק חדשות ערוץ 2 היה האיש שהצליח להביא את התמונות: "הייתי די לבד באותו יום, כי רוב כלי התקשורת עוד לא הגיעו. עמדתי ליד המלון וראיתי את המאבטחים ניגשים למדוד בגדים. שאלתי מה הם לקחו והתברר לי שהם לקחו ציוד סקי ל 6-7 אנשים. היה ברור שהם לא לקחו את זה לצרכיהם הפרטיים. התחלנו לחפש את המקום שבו הם עמדו לעשות סקי. היה לנו רכב ועקבנו אתו אחרי המאבטחים. ברגע שראו שהגענו ורצינו להתחיל לצלם, ביבי ניגש אלי ואמר לי שהוא מסכים שאני אצלם חלק, ושחלק יישאר פרטי. הוא ביקש ממני לתת לו לעשות כמה גלישות אימון ואחרי זה לצלם, כי הוא לא גלש הרבה זמן. התעקשתי שאני חייב קודם כל צילום אחד, כדי שאדע שיש לי את זה, וכך היה". ערוץ 2 תיעד את ראש הממשלה מחליק בקלילות ומפיל מבלי משים את אחד הגולשים במורד. לחומר הזה, מן הסתם, יכלו להדביק, ואולי עוד ידביקו, הרבה פרשנויות פוליטיות.

צילומי המלך דוד ודאבוס אינם מייצגים את שיגרת עבודת הצלמים מול משפחת ראש הממשלה. רוב הצילומים המופיעים בארכיון לא דרשו מרדף אמיתי אחרי בני הזוג, פשוט משום שהודעה על האירוע המסוקר יצאה מלשכת ראש הממשלה. לעתים הייתה זו הודעה רשמית עם לוח-זמנים רשמי, כפי שנעשה בחופשה בקיסריה, ולעתים הודעה בלתי רשמית, מעין טיפ שנמסר לכתבים או לצלמים. כך, למשל, קרה שביקורם של ילדי הגן של יאיר נתניהו אצל אבא של יאיר בכנסת, הפך להיות אירוע מסוקר בכל כלי התקשורת. "בלשכת ראש הממשלה", אומרת כתבת המרבה לסקר את משפחת נתניהו, "דאגו ליחצן את האירוע. אמרו לנו שיהיה אירוע כזה, ואנחנו היינו צריכים אחר-כך לשבור את הראש איך להיכנס לכנסת ואיך לצלם את זה, כי זה לא היה רשמי. זה חלק ממשחק המחבואים הרגיל שאנחנו צריכים לשחק אתם, וככה עושים לכתבי כל העיתונים. זה מעין יחצון מתחת לפני השטח".

היום יום-הולדת

דוגמא מאלפת ליחסי ה"נותנת-לא נותנת" שמקיימת משפחת נתניהו עם הצלמים הייתה יום-הולדתו של יאיר שהתקיים בבית המשפחה בסוף יולי.

המידע על האירוע הודלף לכתבים דרך הלשכה, אך כשהגיעו הצלמים למקום, לא הותר להם להיכנס פנימה. נראה שבמקרה זה, כמו בהרבה מקרים אחרים, התקשו בני הזוג להגיע להחלטה מהו הגבול שהם מציבים בין חייהם הפרטיים לחייהם הציבוריים, ומה יהיה הנזק מול התועלת שיצמחו להם מסיקור האירוע בתקשורת. חוסר ההחלטה הוביל ליחס לא עקבי כלפי הצלמים שהצטופפו בחוץ. צלמי שני העיתונים הגדולים צילמו מהמדרכה את האורחים החשובים שהגיעו זוגות זוגות, על טפם, אל בית המשפחה, אך ל"ידיעות אחרונות" הגיע גם צילום של יאיר עצמו, שצולם על ידי הצלם הפרטי שנשכר לצורך האירוע. הצלם הפרטי, רוני חכם מ"פוטו ניסים", מסר את התמונות ישירות למשפחת נתניהו. האירוע, שהיה אמור להיות פרטי ביותר וסגור לתקשורת, הפך בדרך לא דרך לאירוע מסוקר ומובלט בכלי התקשורת.

עד כמה באמת מוטרדת משפחת נתניהו מעיסוקם של צלמי העיתונות בה, ועד כמה היא מכוונת ומבקשת את פעילותם? לדעת רונית ורדי, מחברת הספר "ביבי - מי אתה אדוני ראש הממשלה?" לנתניהו יש הבנה עמוקה מאוד בבניית תדמית תקשורתית ומודעות רבה לנוכחות התקשורת במקומות שבהם הוא נמצא. " נתניהו בדק בצורה מאוד מקצועית, בוודאי מסוף שנות השמונים, מהם תווי האישיות הרצויים למועמד לראשות ממשלה בישראל, וענה עליהם. הוא השתמש במערכת מחקרים מקצועית ומשוכללת. האנשים רוצים דמות של איש משפחה? הוא יספק להם את זה. ביבי הוא מוצר שבנוי בצורה מאוד מקצועית. למשל, הצילום עם הטי-שירט השחור בתוך המים בקיסריה. זו תמונה ספורטיבית וגברית, שאולי מזכירה אפילו את הצילום המפורסם של יוסי בן-חנן מהתעלה. בייגה שוחט או פואד היו אולי מצטלמים עם הגוף הדשן בחוץ. נתניהו יודע שזה לא כדאי לו - הוא יספק לנו את מה שיפה, את מה שכולם רוצים לצלם, ואת מה שכולם רוצים לראות".

בן כספית, אחד ממחברי הספר "נתניהו, הדרך אל הכוח", מסכים בעניין זה: "הדימוי המשפחתי עמד בתודעה שלו במהלך כל מערכת הבחירות. ביבי ויועציו יודעים היטב שהוא ראש הממשלה הראשון שיכול להיחשף לתקשורת כאבא צעיר עם ילדים ואישה אסתטית. זה בהחלט דימוי שכל אחד היה משתמש בו. הבעיה היחידה היא שאחר-כך באים ביבי ואנשיו בטענות לתקשורת שהיא משתמשת בילדים וחודרת לפרטיות. יש קושי ניכר ללגיטימיות של טענה כזאת כשברור שלא תמיד מדובר ביוזמה של התקשורת".

בהחלט יתכן ששרה נתניהו מוטרדת מהצורך המתמיד להתמודד עם כלי התקשורת המתעניינים ללא הרף במעשיה, אך הטענה על הבזקי המצלמות המגיחים מן האפלה לא יכולה להיות נכונה במקרה שלה. בישראל של 97' אי-אפשר לעשות צילומי פפראצי במובנם האמיתי, גם בשל האבטחה החמורה על משפחת ראש הממשלה, אך בעיקר משום שלמוצרים מהסוג הזה עדיין אין קונים רציניים בשוק המקומי, וספק אם יהיו.

אף אחד מהצילומים ה"אישיים" שזכה הציבור לראות, לא נעשה ללא ידיעתם של בני המשפחה שהם מצולמים באותו רגע. יש בכך יתרון, מפני שעניין זה עדיין מבדיל את תרבות התקשורת בארץ מעולם המושגים הדורסני ותאב-הבצע הרווח בתקשורת האמריקאית או הבריטית. אבל זהו גם חסרון משמעותי: אנחנו נראה את ראש הממשלה שלנו רק כשהוא חפץ בכך ורק ברגעיו הטובים והיפים.

שי בזק, יועץ התקשורת של ראש הממשלה, מגיב

"פעמים רבות צולמה המשפחה נגד רצונה וללא שהוזמנו צלמים. מספר דוגמאות: החופשה בקיסריה, היום הראשון ללימודים של יאיר ועוד. גם אם לעתים רחוקות מצולמים המשפחה או הבית, למשל, במעבר הדירה, זאת על מנת להזים כל מיני שמועות לא נכונות. המשפחה עושה זאת במידה, וגם על התקשורת לשמור על מידה של איפוק. אין בכך משום היתר או רישיון לרדת לחיים הפרטיים של בני המשפחה וחייהם האישיים".

ענת באלינט היא סטודנטית לפסיכולוגיה ולתולדות האמנות ועיתונאית

מתנה לחג

שבועות רבים לפני סיום השיפוץ במעון ראש הממשלה קיימו הצלמים בירושלים דיון בשאלה מי מכלי התקשורת יזכה ברשות המשפחה לצלם את הבית החדש ודייריו. במקרה של משפחת נתניהו, הדיון התקיים סביב השאלה "מי" ולא "אם בכלל". היה ברור שתיענה בקשתו של לפחות אחד מכלי התקשורת לסיור מצולם בבית.

משפחת נתניהו אכן לא איכזבה. יום לאחר המעבר, כמה ימים לפני ראש השנה, פתחו בני הזוג את דלתם בפני הצלמים של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" והתמסרו בנינוחות לצילומים בפוזות משפחתיות מלוכדות. שולחן חדר האוכל, הפרחים בכניסה, המטבח של שרה, כולם זכו להיות מתועדים ומונצחים למען הדורות הבאים. הצלמים הגיעו לבית המשפחה בזה אחר זה, כל אחד בזמנו.
בתמונות של "מעריב" הופיעו שרה והילדים בחלקים השונים של הבית. "ידיעות אחרונות" זכה לצלם גם את ביבי. מידת ההתמסרות תלויה, מסביר אחד הצלמים, בקשרים האישיים עם המשפחה ובמידה שבה בני הזוג חפצים ביקרו של אותו צלם או של כלי התקשורת.

בערב ראש-השנה התפרסמה במוסף החג של "ידיעות אחרונות" כתבה אוהדת מאוד על בני הזוג נתניהו, שבה ניסו השניים להדוף את כל השמועות הרוחשות על זוגיותם וחייהם הפרטיים. הכתבה, שכותרתה היתה "ביבי ושרה ומלחמתם בשמועות", ממחישה את טיב היחסים בין משפחת נתניהו לכלי התקשורת: בצד תמונות משפחתיות מחמיאות מגיבה נתניהו על חשיפת הילדים: "...אנחנו מבינים את העניין בנו ואם זה נעשה במידה - זה בסדר. אבל לא תמיד זה במידה ומה שהכי מרגיז - שטוענים שאנחנו מזמינים את זה. אולי הטרגדיה של הנסיכה דיאנה תביא לשינוי". בהזדמנות זו נתן העיתון לזוג להכחיש, ללא כל בדיקה מצליבה, את הרכילויות שנפוצו עליו.

גיליון 11, אוקטובר 1997