זה לא כמו שדרור אידר מ"ישראל היום" יפרסם טור נגד נוני מוזס ב"ידיעות אחרונות", או שמכבי תל-אביב כדורסל תכניס להיכל התהילה שלה פרשן (לשעבר) כמו עפר שלח. אלון עידן מ"הארץ" לא מסומן בערוץ הספורט כאויב מושבע עד כדי כך, אפילו שבשנים האחרונות ביקר את הערוץ לא פעם, ובחריפות. ובכל זאת, לא בכל יום מעניק גוף תקשורת, מרצונו הטוב, במה לאדם כדי שיטיח בו ביקורת ויסביר לצופים איך הפך הערוץ למפעל קלוקל שסר מהדרך הטובה.
במסגרת הטלטלה שעברו לאחרונה – איבוד זכויות הליגה הספרדית לערוץ one, שערוריית פיצוץ משחק הראווה שבעטיה פוטרו איציק זוהר ולירן שטראובר ובעקבותיה גל ביקורת עצום ששטף את הרשת – הגישו בערוץ הספורט לחי שנייה והעניקו לאלון עידן דקה על חשבון הבית כדי שיכניס להם. עידן הסכים לשמש מצליף בהלקאה העצמית הזו. בחמישי האחרון, ה-6.8.15, התייצב עידן באולפני הערוץ והקריא טור דעה בפינת ההגיגים של מהדורת חדשות הלילה.
וכה אמר: "נבחרת ערוץ הספורט החליטה לרדת מהמגרש. זה לא קרה ביום שישי שעבר בחוף פולג במהלך אותו משחק ראווה לזכרו של ניצן שירזי. זה קרה פה, ממש פה, באולפנים האלה, לפני לא מעט שנים. זה קרה כשהקומץ, בכל מקום יש קומץ, חטף את הספורט. לקח אותו כבן-ערובה. הספורט אמנם ניסה להימלט, לברוח, לרדת מהיציע בחזרה אל הדשא. הוא הסביר שאין לו עניין בסוכן שחקנים שמפרשן במקביל, ושאין לו עניין בעיתונאים שדורשים לפטר מאמנים אחרי שני משחקים, ושאין לו עניין בפטריוטים שמחביאים שנאת זרים תחת דגל כחול-לבן. ובעיקר הוא הסביר שאין לו עניין בכל האלימות הזאת שמקיפה אותו. הוא בסך-הכל רוצה לחזור להיות ספורט. אבל אף אחד לא שם לב אליו. כי מרוב צעקות אי-אפשר היה לשמוע. ומרוב ניגודי אינטרסים אף אחד לא דאג לאינטרס שלו. אז עכשיו מדברים על איציק זוהר ולירן שטראובר. הם הרי מפורסמים, אפשר לכבס איתם את הכתמים ולהמשיך הלאה. אבל אסור לשכוח, לא זוהר ושטראובר ירדו מהמגרש, נבחרת ערוץ הספורט ירדה מהמגרש. כבר לפני כמה שנים היא ירדה מהמגרש. הגיע הזמן לחזור, לא?".
הדקה הסתיימה, ומעידן נמנעה ההזדמנות לפרט איך צריך ערוץ הספורט לחזור למגרש. כמה מהתשובות הוטמעו בביקורת: אבי נמני, משה פרימו ושלמה שרף התאימו להגדרות האנונימיות שסיפק עידן. כמה דקות לאחר מכן הופיעו שני האחרונים בתוכנית "מתחממים". כמו היתה זו תשובת ערוץ הספורט לביקורת: שמענו את אלון עידן, כמו את יתר המבקרים, עכשיו תנו להמשיך עם "הטלוויזיה הטובה" שלנו. פרימו ימשיך לפטר מאמנים כל שבת, נמני יספר על ההצגה שנתן אלי דסה – קליינט שלו – ושלמה שרף יפלוט פה ושם על שחקנים כושים שצריך להחזיר בכלוב למקום שממנו הגיעו.
נדב יעקבי ומשה פרימו באולפן ערוץ הספורט (צילום מסך)
ב"מתחממים" האחרון השתתף גם נדב יעקבי, מהרציניים והמקצועיים שבאנשי הערוץ. יעקבי הוא אנטיתזה של פרימו; לא מתלהם, לא שולף, ומספק פרשנות אמינה ומבוססת. כשהמגיש יהונתן כהן ביקש מפרימו את הסיפור המלא על משבר כלשהו שצץ במכבי חיפה, הדברים שנאמרו מפיו לא נשמעו אמינים. ייתכן שהיו נכונים לגמרי, אבל כשהם באים מפיו של מי שמועד בפרשנויות שלו או מדווח בשידור ידיעה מצוצה מהאצבע שקיבל באסמס, מותר לצופים לפקפק.
רק בימים האחרונים התפרסמה פרשנות מופרכת נוספת מבית-מדרשו של פרימו: "האחראי על כשלון מכבי באירופה – ג'ורדי קרויף". הפרשן מיהר לקבור את הקבוצה ואת המנג'ר שלה לאחר הפסד במשחק הראשון בבלומפילד 2:1 לאלופת צ'כיה, פלזן. בגומלין כעבור שבוע ניצחה הקבוצה הישראלית 0:2 ועלתה, ואלפי קוראים באתר ערוץ הספורט ובכל דפי הפייסבוק התגוללו על הפרשן. לא כישלון ולא נעליים.
ב"מתחממים" ניסה פרימו להיחלץ מהסמטה ללא מוצא שאליה קלע את עצמו. הוא לא חוזר בו, אבל מפרגן. הסבריו המיוזעים לפרשנותו שקרסה ועשתה אותו ללעג ולקלס לא שיכנעו. בעוד שמאחרים הוא דורש לגלות אחריות לכשלונם ולהתפטר, פרימו עצמו לא מסוגל אפילו להתנצל. את הדו-פרצופיות הזו אסור לקבל.
צופים רבים כבר אינם מתייחסים לפרימו ברצינות. הופעותיו מקוטלגות זה מכבר תחת הערך "קאלט". בערוץ הספורט חושבים שהם צריכים גם פרשנים "שכונה", לגירוי מפלס העצבים ולהוספת צבע, אבל התוצאה היא פגיעה מתמשכת באמינותו של הערוץ ונזק לתדמיתו.
"כישלון מהדהד". משה פרימו
פרימו הוא בעיה, אבל עוד לפניו נמצא אבי נמני, סוכן השחקנים הבכיר שהפך לפרשן קבוע בערוץ הספורט ובצ'רלטון. בערוץ 1 לא רצו להבין בזמנו את הבעייתיות שבהעסקתו. למזלם של הצופים הגיע נציב קבילות הציבור ואחריו סגן היועצת המשפטית ברשות השידור, שהסביר במכתב ברור למנהלי מחלקת הספורט מה כאן לא בסדר, והעניין נפתר. בערוצים המסחריים כנראה לא מעסיקים יועצים משפטיים.
הנכונות של מנהלי ערוץ הספורט להעניק במה לביקורת נגדם היא ראויה, אבל היא בסך-הכל אקט סמלי. אלפי צופים רוצים ומעוניינים בשינוי דרך וגישה של הערוץ. איציק זוהר סולק מפני שפגע בשמו של ערוץ הספורט, אבל פגיעה משמעותית יותר מתרחשת מדי יום ושבוע באולפניו. בדק בית הובטח לפני שבוע וחצי במסגרת המשחק שפוצץ, דבר שאכן קרה. בדק נוסף צריך להיעשות גם ברמת התכנים, הפרשנים והנתינה לצופים – יותר משחקים בערוץ הבסיס, פחות בערוצי התשלום.
אלון עידן בערוץ הספורט (צילום מסך)
ערוץ הספורט נמצא כעת על פרשת דרכים קטנה, וזו הזדמנות עבורו לנצל את המשבר ולהתארגן על תוכנית עבודה שתציג טלוויזיה מקצועית יותר ואחראית יותר. כל האחריות היא על המנכ"ל תומר תורג'מן, שהאירועים האחרונים הזדמנו למשמרת שלו. בהנחה שהמנכ"ל צפה בביקורת של אלון עידן והקשיב גם לקולות הרבים שמסביב, אל לו להיאטם לנחיצות שבעריכת שינויים. קודם בקרב הדמויות שמרכיבות את תוכניות המלל, ולאחר מכן לחץ על הבעלים לתכנן אסטרטגיה של רכש זכויות משמעותיות, ואין הכוונה לגביע הטוטו. אם זה יקרה, עוד עשוי להתברר שאיבוד הליגה הספרדית לא היה אסון כה גדול לערוץ.
זה גם הזמן שבכירי וטאלנטי ערוץ הספורט, החרדים לעתיד מקום העבודה שלהם, ולא פחות מכך לדימויו בציבור, ייזמו פגישה עם מקבלי ההחלטות ויספרו להם איך אפשר לחזור להיות ערוץ של ספורט.
כדאי להיזכר בדבריו של מודי בר-און בישיבת הכלכלה של הכנסת ב-2009, שדנה בזליגת תכנים בשידורי הספורט: "אני רוצה להזכיר שאנחנו [ערוץ הספורט] לא רק גנבי סוסים ומזליגי תכנים, אנחנו גם ערוץ טלוויזיה, ערוץ שעניינו תרבות ישראלית. זה נושא הדיון כאן, ואני לא מדבר על כך שגם בשידורים הלועזיים שלנו אנחנו מקדמים תיאטרון ישראלי, קולנוע ישראלי ואפילו ספרות ישראלית, ובוודאי מוזיקה ישראלית. אני מדבר על הספורט הישראלי, וכיוון שהספורט הפך לטקס כל-כך מרכזי בתרבות שלנו, חשוב שהספורט הזה לא רק יזכה לחשיפה, אלא גם יזכה לחשיפה בקונטקסט הנכון, באיכות הראויה ובצורה כזאת שהוא ישקף את התרבות ואת החברה שבתוכן הוא פועל, שהוא יהיה רהוט ושהוא יהיה מלווה במבט מפרגן ואוהב. אני רוצה להזכיר לכם שאנחנו באים לכאן מאהבה, לא מרגולציה, לפחות אני".
לתגובות: yegerm9@walla.co.il