תלונות של צופים, מכתבים של שני נציבי תלונות ציבור, חוות דעת משפטית והוראה של מנכ"ל רשות השידור – רק אלה הצליחו לבסוף לקטוע שנה ורבע שבהן העסיק ערוץ 1 את אבי נמני כפרשן. ביום שני השבוע, במשחק בין מכבי חיפה למכבי תל-אביב, אבי נמני לא היה חלק מהפאנל.
נגד נמני עלו טענות על ניגוד עניינים בגלל עיסוקו כסוכן שחקנים. נמני אמנם חתם על תצהיר לרשות השידור ובו טען שהוא אינו סוכן. רשמית זה נכון, אבל נמני לא טרח להכחיש את היותו יועץ מקצועי של סוכנות שחקנים גדולה ששמה מזכיר באופן מפתיע את שמו (נים גרופ ספורט מנג'מנט) ושרבים מלקוחותיה מלהטטים במגרש לעיניו המבקרות של הפרשן.
אבי נמני על המגרש, 1993(צילום: משה שי)
אנשי מחלקת הספורט של רוממה קיבלו בשבוע שעבר בפרצוף חמוץ את הוראת המנכ"ל יוני בן-מנחם לפעול על-פי חוות דעת משפטית חד-משמעית, שקבעה כי יש ניגוד עניינים ברור בהעסקתו של נמני. ההוראה לא כובדה, והזלזול נמשך שבוע נוסף. בימים האחרונים, לאחר תלונה נוספת מצופה ושיחות נוספות מראשי הטלוויזיה, הואילו מנהלי הספורט להפסיק ביזיון מתמשך.
בסטטוס בפייסבוק שפירסם הנציב דדי מרקוביץ' במחצית המשחק, הוא כתב כי על אף שהוא אוהד מכבי תל-אביב ומעריץ של אבי נמני, המקרה שלו היה חריג ובוטה מדי, ולא ניתן לפתרון במסגרת האתיקה של הערוץ הציבורי.
אפשר לתהות למה לקח לערוץ הציבורי זמן רב כל-כך כדי להבין שיש כאן בעיה עקרונית מהדהדת, ולפתור אותה. אפשר, מצד שני, לברך על שהמהלך התבצע לבסוף, שהרי אנשי הספורט היו יכולים לגרור רגליים עוד ועוד. בכל אופן, הדרך העקומה שבה התבצע המהלך הזה לא הביאה כבוד גדול לערוץ 1.
נמני אינו מחוסר עבודה. הוא ימשיך להופיע בערוץ הספורט, לפרשן משחקים בערוצי צ'רלטון ולהיות חתום על טור ב"ידיעות אחרונות" בימי שישי. בשבת האחרונה, כפרשן משחק ששידרה צ'רלטון, הוא בחר למצטיין את אחד השחקנים שהוא מייצג (ישראל זגורי). הבחירה לא היתה מופרכת, השחקן בלט באותו משחק, אבל הרושם שנוצר מותיר טעם רע כשהמחליט הוא מי שהצלחתו של השחקן מעשירה את כיסו.
מ"ידיעות" ומצ'רלטון אין טעם לצפות שיפעלו על-פי נורמות אתיות. גם ערוץ הספורט לא ימהר לוותר על טאלנט כנמני. אלא שמה שיאה לערוץ הציבורי, צריך להיות טוב גם לערוץ הספורט, הפועל תחת רגולציה. השאלה היא אם מועצת הכבלים והלוויין יכולה ומסוגלת לכפות את דעתה בנידון.
ערוץ הספורט צולל
ערוץ הספורט מעוניין לפצח את הקוד הגנטי שמעניק יתרון קל לאתר one. בתחרות הטלוויזיונית, אין ספק איזו מהדורת חדשות נצפית יותר, מי מושך יותר עניין עם מבחר הטאלנטים והצעקנים ומי מדורת השבט. נותר רק לנצח ברשת.
בערוץ הספורט יודעים שהעליונות היחסית של one נזקפת לחובת מדור הרכילות המהולל "גליצ'ים". שם אפשר לקרוא על כדורגלן עבר ידוע שהחליף מיצים עם בחורה שפגש על הבר, או על נשוי חזק שמלהטט מהצד עם תימנייה לוהטת. רמת האינטליגנציה הממוצעת של קוראי המעפשה הזו ניכרת בכותבי טוקבקים בסגנון "גוף אדיר, פרצוף וואליד באדיר", או "כל שד אחמדינג'אד".
בערוץ הספורט מעוניינים מאוד שפלח האוכלוסייה הזה יעדיף אותם כאתר הבית ויעניק גם להם טוקבקים דומים. לא שאין להם כאלה, אבל הם צריכים מאסה כדי לסגור פער של כ-2% מהמתחרים.
מסיבה זו, בין היתר, באה לעולם התוכנית "ערב טוב ספורט", שעלתה לאוויר ביום רביעי האחרון – חצי שעה של רכילות מבית מדרשו של גיא פינס מערוץ 10. תוכנית שאפשר לראות גם באתר ערוץ הספורט, אם כי בינתיים אין אפשרות להגיב.
איך לא חשבו על זה גם ב-one? עולם הזוהר של שחקני הכדורגל, הכולל ג'יפים מאובזרים בבחורות מהממות ובילויים במועדוני פאר, דורש הצצה מעמיקה מעט יותר מכמה מדורי רכילות כתובים. תוכנית כזו תפורה בול על ערוץ one, ששנתיים לאחר שעלה לאוויר עדיין תקוע עם זכויות שידור רפות כמו כדורסל נשים וליגה סקוטית.
"ערב טוב ספורט" בערוץ הספורט (צילום מסך)
"ערב טוב ספורט" מציגה את עצמה בפתיח בדיוק כמו שהיא: רכילות ופפרצי. המגישה היא לירון וייצמן, כתבת של גיא פינס, שעושה זאת בחינניות. "הוא כדורגלן, היא דוגמנית, כמו שכתוב בספרים", הציגה את הכתבה המרכזית בתוכנית הבכורה על חתונתם המתקרבת של אלרואי כהן מהפועל תל-אביב ושיר אלמליח. "הוא היה ערס קטן", משחזרת הכלה, ומגלה שבחיר לבה לבש מכנסיים צמודים עד כדי כך שראו לו את כל החבילה מקדימה ומאחורה. היא דאגה להבהיר לו שסטוץ היא לא תהיה. רומן קלאסי מעולם הכדורגל.
עוד בתוכנית: כתבה שמייעצת לכדורגלנים איך לבזבז כסף. למשל על ערכת שש-בש ודמקה מבית האופנה פראדה ב-14 אלף שקל, או קרוואן מגורים ב-12 מיליון שקל. פינה שלא מנסה להסתיר כמה היא אידיוטית ומופרכת. כתבה נוספת מלווה את שני כוכבי בית"ר ירושלים, אריאל הרוש וחן עזריאל, בנסיעת מבחן על ג'יפ יוקרתי מסוג ריינג'-רובר. כנראה סוג של בארטר שבו הסוכנות משאילה את הרכב ובתמורה זוכה לפרסום חינם – תצלום של חזית הרכב כולל השם והסמל.
התוכנית תואמת את דמותו של ערוץ הספורט כפי שהתקבעה בשנים האחרונות: נוצצת, קלילה, מבדרת. על פניו, מדובר בשיתוף פעולה עם ערוץ 10. קח "בובה של לילה" לתקופת הבחירות, קבל תוכנית רכילות. יותר ויותר משתכשך ערוץ הספורט בתכנים שאינם המגרש הטבעי שלו. הוא מפיק תוכנית בידור ומשווק אותה הלאה בתמורה לחומרי רכילות. הוא גם משדר את "המגרש הכלכלי", שבחלקה הגדול אינה קשורה לספורט.
ספק אם "ערב טוב ספורט" היא איום משמעותי על "גליצ'ים". נכון לעכשיו הרכלניאדה של ערוץ הספורט מכוונת גבוה מדי, מגזיני מדי, מגוון מדי, בעוד שה"גליצ'ים" מתמידים לבוסס במחראה הנמוכה ביותר, בלי להסס לדחוף אצבעות לתחתוני כל מי שהגליצ'אית אינה חפצה ביקרו, תוך הקפדה על עברית ביבים וסגנון מרושע ונטול תחכום. לערוץ הספורט יש עדיין לאן לשאוף, בבחינת רואים רחוק, רואים נמוך.
מי באמת המפרנס
ליניב טוכמן יש בעיה. כתב הכדורגל המסור של "מעריב" הוא סוס עבודה בלתי נלאה, המסקר ארבע קבוצות בכירות (מכבי תל-אביב, בית"ר ירושלים, הפועל תל-אביב ומ"ס אשדוד). הפועל תל-אביב התווספה לרשימת המטלות שלו רק בחודש האחרון, כחלק מהטלטלה העצומה שעבר "מעריב".
הפועל תל-אביב צולעת בשבועות האחרונים. המאמן שלה, יוסי אבוקסיס, ניצב מול גלי ביקורת על תפקודו, וטוכמן חש צורך לגונן על המסוקר החדש שלו. הוא רואה באבוקסיס נכס כיוון שהוא מסוג המאמנים הדברנים, הפתוחים, שמספקים כותרות. אלא שכתב "מעריב" חושש שהלחץ התקשורתי על אבוקסיס עלול לגרום לסגירת הברז.
"תנו ליוסי לדבר", פנה בכמעט תחינה אל חבריו בתקשורת בטור שפירסם ביום שני. "במקום שהתקשורת תחבק את מאמן הפועל תל-אביב ותדרבן אותו להמשיך ולדבר על מה שמציק לו, עיתונאים ובעיקר פרשנים יורדים לחייו. בסוף הם ידחקו אותו לחבורת המאמנים המשעממים שלא רוצים, בצדק מבחינתם, להצית אש. לאבוקסיס, אלי כהן ומוטי איוניר, כשהוא עובד, צריך לתת לכבס לפעמים את הכביסה בחוץ. אנחנו בתקשורת צריכים להיות הראשונים לכבד אנשים שמוכנים לפרנס אותנו".
טוכמן מצפה מפרשני עיתונו – אבי רצון, אביעד פוהורילס ואייל לוי – וגם מאלה שמעבר לכביש, שלא יבקרו את אבוקסיס בחריפות יתרה. שיהיו נחמדים איתו, שיעשו לו הנחות, שישמרו אותו בצמר גפן. מדבריו עולה שמותר לרדת על המאמנים המשעממים, אלה שלא מביאים "פרנסה", העיקר שיניחו לאלה שעוזרים לתקשורת. אלה שעובדים איתי, איתנו, עם כולנו.
על פניו, טוכמן נוגע באמת מקצועית בסיסית: טוב מאמן שיורה כותרות עסיסיות ממאמן שמדבר קלישאות. כל עיתונאי מכיר את התסכול המתלווה לשיחה עם אחד ששוקל מלים ולא מספק את הסחורה. מרואיינים עם לשון קלה על ההדק הם נכס. אלא שטוכמן עושה צעד אחד רחוק מדי עם האבחנות הסוציולוגיות שלו כשהוא ממליץ לאתרג מרואיין רק מפני שהוא אטרקטיבי. לפי טוכמן, לא הישגיו המקצועיים של המאמן צריכים לקבוע את היחס אליו, אלא ערכו העיתונאי, וליתר דיוק, תרומתו לצהבהבות של העיתון.
לפי טוכמן, ויש להניח שהוא אינו היחיד שחושב כך, המשחק האמיתי אינו מתרחש בבלומפילד, אלא מעל דפי העיתון/האתר/הרדיו/הטלוויזיה. ומי שמיטיב לשחק במגרש התקשורתי, יש לתגמל אותו בהתאם, "לדרבן אותו להמשיך ולדבר על מה שמציק לו", כי "אנחנו בתקשורת צריכים להיות הראשונים לכבד אנשים שמוכנים לפרנס אותנו".
יכול להיות שמצבו המעורער של "מעריב" וחרב הפיטורים שעדיין מתהפכת שם שיבשו את אמות המידה של טוכמן. אחרת לא היה מתייחס למושאי הסיקור שלו כאל "אנשים שמוכנים לפרנס אותנו", אלא כאל חלק ממציאות ממשית שהוא ואחרים מתווכים לציבור. המציאות הזאת, מה לעשות, מורכבת גם ממאמנים משעממים. צריך להתמודד איתה בכבוד, במקום לצאת בהמלצות מטופשות.
התיקונים
כשאתר התוצאות החיות בשירות ערוץ הספורט מעניק לגוגל טרנסלייט את הכבוד לתרגם לו שמות, ככה נקרא ברק יצחקי.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il