טרור צהוב
כותרותיהם הראשיות של שלושת הטבלואידים הכלליים מוקצות הבוקר להמשך העיסוק במקבץ של תקיפות טרור שבוצעו לאחרונה מעבר לקו הירוק. שלשום בלילה אירע סמוך להתנחלות שבות-רחל פיגוע ירי שבמהלכו פתחו מחבלים פלסטינים באש על מכונית ופצעו את ארבעת נוסעיה; בהמשך מת מפצעיו אחד מאותם נוסעים, מלאכי רוזנפלד, ששב ממשחק כדורסל.
עצם מותו של רוזנפלד לא ממש מעניין את עורכי הטבלואידים. לראיה, בכולם הוחלט להקדיש את הכותרת הראשית לפרט לא חשוב, שאינו מלמד דבר מלבד על נסיונם לסחוט סנסציה: אחיו הגדול של הנרצח, מתברר, נהרג במהלך טיול ג'יפים.
הפרט הזה, שוודאי מעצים את יגונם של בני משפחתו וחבריו של הנרצח, משמש הבוקר את "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"מעריב" כדי להמחיש שאין מדובר בעוד רצח לאומני שגרתי, אלא בטרגדיה של ממש. הוא זה שמכשיר את הכותרות הגדולות, שבמדינה מוכת פיגועים כישראל אינן תמיד מוקדשות למותם של נרצחים במתקפות טרור מהסוג השגרתי.
אחת ההוראות הקבועות לעיתונאים המסקרים אסונות ומעשי טרור היא איתור הקשרים משפחתיים העשויים להאניש את הקורבנות. בפועל, האופן שבו זה נעשה דווקא משטיח אותם: אוסף של פרטים נטולי הקשר, שאי-אפשר להבין מהם כלום על נשמתו ועל חייו של הנרצח, מקבץ אנקדוטות שוליות המנציחות את דמותו כמין אדם שחי עד שמת, ובאמצע עסק בתחביבים.
ב"ידיעות אחרונות", שאיכויותיו הצהובות מחריפות כשכתביו נשלחים לסקר שכול, שוכללה השיטה לכדי אומנות. הבוקר לא מסתפקים שם באזכור האח הטייס שמת, ומזכירים גם את הדוד שנהרג לפני ארבעה עשורים במהלך שירותו הצבאי (האח שמת ב-2002, מוסבר, נקרא על שמו). כמו כן מקצים בעיתון ידיעה נפרדת ל"משחק הכדורסל האחרון בחייו" של הנרצח ("כמה שעות לפני הפיגוע"). מתברר שקבוצתו של הנרצח, המשחקת בליגה המקומית של מטה בנימין, ניצחה את יריבתה בהפרש של שתי נקודות זמן לא רב לפני הפיגוע. "זו מכה חזקה, אבל החבר'ה מאוד חזקים ורוצים להמשיך קדימה", אומר מנהל מחלקת הספורט במתנ"ס המקומי בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות".
מרכיב נוסף בסיקור הרצח הוא הד עמום של זיכרון שיש לאחת הפובליציסטיות הקבועות של "ידיעות אחרונות" מפגישה עם אביו, שניגן בחתונתה. תמצית של מאמרה נדפסת בראש השער, לצד תמונותיהם של שני האחים המתים והכותרת "טרגדיה שנייה".
ב"ישראל היום" וב"מעריב", שם הצהוב תמיד דהוי יותר, הכותרות הראשיות הן "מלאכי נרצח – 13 שנים אחרי שאחיו הטייס נהרג" ו"האסון הכפול של משפחת רוזנפלד" (בהתאמה). בשונה מההחלטה העריכתית של "ידיעות אחרונות", למרות הצפת פרט הטריוויה הזה בכותרת – בידיעות עצמן הוא מוצנע ומובא בתמצות בלבד, כבמעין כורח שנכפה על הכתבים.
טרור (פרשנות)
בכל העיתונים למעט "ישראל היום" מתפרסמות הבוקר גם פרשנויות בטחוניות בנוגע לרצף הפיגועים. יוסי יהושוע, הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות", עומד על פער מעורר תהיות בין עמדותיו של שר הביטחון, משה יעלון, לבין אלו שהשמיע אדם המכונה "קצין בכיר". "גל הפיגועים האחרון, שגבה שני קורבנות בתוך פחות משבועיים, מוצא את מערכת הביטחון לא רק חסרת אונים וללא קצה חוט, אלא גם מבולבלת במסרים היוצאים ממנה", הוא כותב.
לדברי יהושוע, השר יעלון "הפתיע אתמול" את משתתפיו של תדרוך כתבים באומרו כי "פיגועי הירי הוצאו לפועל על-ידי התארגנות של חמאס חוץ, המופעל מאיסטנבול", ובמימון איראני. מנגד, מציין הכתב הצבאי, "קצין בכיר" ששוחח עם כתבים כמה שעות מאוחר יותר "טען בדיוק ההפך", כדבריו. "הוא הדגיש כי הפיגועים האחרונים הם תוצר של התארגנויות מקומיות ואין קשר ביניהם. אין תשתית שהכווינה מפגעים בבקעה, ליד דולב, בקבר רחל או בקלנדיה".
בטור פרשנות המתפרסם ב"הארץ" מכנה עמוס הראל את התקריות האחרונות "סדרת הפיגועים החמורה ביותר מאז גל הטרור בירושלים ובגדה באוקטובר-נובמבר אשתקד". אם הראל לקח חלק בתדרוך של הקצין הבכיר המוזכר בטורו של יהושוע, זה שטען שהפיגועים הם תוצר של "התארגנויות מקומיות" בלבד, נראה שהוא לא התרשם מדבריו.
"ההצטברות יוצאת הדופן של פיגועי הירי עשויה להעיד שיש כאן יותר מהתעוררות נקודתית של מחבלים בודדים וחוליות מקומיות", הוא כותב, ומספק הסבר אפשרי מתחום הכלכלה. "מחירי הנשק והתחמושת בשוק השחור בגדה עלו מאוד באחרונה: מחירו של רובה קלצ'ניקוב מוערך בכ-4,500 דינר ירדני, קרוב ל-24 אלף שקל, ומחיר קליע בודד של קלצ'ניקוב עומד על לא פחות מ-12 שקלים. הגישה לכלי הנשק ששימשו לפיגועים יכולה להעיד על פעילות מסודרת של חוליות השייכות לארגוני טרור של ממש.
"הפיגוע בשבות-רחל, כמו זה במעיין ליד דולב, הצריך כנראה מידה רבה יותר של תכנון והיערכות מוקדמת מצד המבצעים, לעומת פיגועי הדקירה והדריסה שאיפיינו את תקופות המתיחות הקודמות. מידת הדמיון בין כמה מפיגועי הירי עשויה להצביע על כך שהם בוצעו על-ידי אותה חוליה", מוסיף הראל, שכמו יהושוע מציין את אבחנתו של יעלון, המבוססת לדבריו על "מידע מודיעיני שהציבור הרחב טרם נחשף אליו".
"בשנים שעברו הצליחו השב"כ וצה"ל לעצור את מבצעי רוב הפיגועים בתוך שבועות ספורים, או לכל היותר חודשים אחדים", הוא כותב בהמשך. "כעת ברור כי באזור רמאללה מסתובבות באופן חופשי חוליית ירי או שתיים שכבר הצליחו לפגוע בישראלים, ונראה שישראל מתקשה לקטוע בבת אחת את גל הפיגועים. לעת עתה מתמקד המאמץ של הצבא והשב"כ במישור המודיעיני. בצבא אומרים כי ישתדלו להימנע מענישה קולקטיבית, אך ברור שככל שיימשך רצף הפיגועים, יגבר הלחץ על הממשלה לנקוט צעדים נוקשים יותר, גם במהלך חודש הרמדאן".
הגז
אתמול בצהריים, אחרי שבועות ארוכים שהעיתונות הכלכלית רחשה סביב תוכן סעיפיו של מתווה הגז, נעתרו סוף-סוף נציגי הממשלה וחשפו מידע על ההסכמות בין המדינה ליזמים. חלקים מן המתווה נפרשו ונותחו זה מכבר בכלכלונים, בדרך כלל בלי שיוסבר לקוראים מהיכן נלקח המידע (שעד אתמול טרם נחשף באופן רשמי), עד כמה הוא מקיף ואם ייתכן שהדלפתו החלקית סייעה בידי גורמים כלשהם להסתיר סעיפים בעייתיים ולהסיט את תשומת הלב מתהיות העשויות להתעורר לנוכח התהליך שבו גובש.
נסיונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לקדם את אישור המתווה בלי לחשוף את נוסחו המלא העלה תהיות נוספות בנוגע לתוכנו של ההסכם. אם עד כה עסקו העיתונאים הכלכליים בסוגיה כשהם חשופים רק לחלק מהפרטים, היום הם מקבלים הזדמנות לבחון מחדש את התפיסות וההנחות שעמדו בבסיס סיקורם. כפי שמציינים לפחות שניים מהפרשנים, לא נראה שמישהו מהמעורבים בסיקור שינה את דעתו וגישתו לנושא.
השר יובל שטייניץ (במרכז) והפרופסורים איתן ששינסקי ויוג'ין קנדל במסיבת העיתונאים שבה הוצג הסכם הפשרה בין ישראל ליזמי הגז (צילום: יונתן זינדל)
ב"דה-מרקר", העיתון שבלט בקו הביקורתי שלו כלפי הממשלה והמתווה, מדגישים הבוקר סעיף נסתר. "הממשלה התחייבה בפני מונופול הגז: לא ניגע בענף למשך עשור", נכתב בכותרת הראשית של היומון הכלכלי מקבוצת "הארץ". "מתווה הפשרה עם חברות הגז כולל 'סעיף יציבות', שלפיו הממשלה לא תפרק את המונופול, לא תכניס שינויים במיסוי עד 2025 – וגם תתנגד לכל הצעת חוק שתוגש נגדו", נכתב בכותרת המשנה.
הסעיף הזה, טוען כתב האנרגיה אבי בר-אלי, עשוי להיות הסיבה להסתרת פרטי המתווה עד כה. "לא ברור מדוע עוד לפני שמיצה את מהלכיו נגד מונופול פרטי זר שמחזיק בצינור החמצן של המשק, ועוד לפני שתיקן את העיוותים הקשים שגרם ניצול כוחו המונופוליסטי בתמחור הגז – מחליט ראש הממשלה לכבול את ידי הממשלות הבאות, פן יעזו לתקן את שגיאותיו בהמשך", הוא כותב.
"באיזו סמכות מתחייב נתניהו להעניק חסינות למונופול מתהווה? כיצד הוא מתחייב לשלול את חופש ההצבעה של חברי הממשלה הבאה, אם ירצו לתמוך בהצעת חוק זו או אחרת? לא בכדי הסתיר נתניהו את המתווה המוצע מעיני חברי-הכנסת, לפני שביקש את אישורם להפקיע את סמכויות הממונה על ההגבלים. אם היו יודעים על הסוס הטרויאני שמופיע במתווה שגיבש, לעולם לא היו מצביעים בעד נטילת סמכויותיהם – ומסירת זכות וטו פרלמנטרית בידיהן של דלק ונובל-אנרג'י".
ב"כלכליסט", שגם בו הרבו למתוח ביקורת על סעיפי המתווה ועל דרך קידומו, מבליטים גם כן את "סעיף היציבות" הנסתר. עם זאת, כאן מציבים במרכז הדיון את סוגיית המחירים. "המאבק שנותר: המחיר שבו יימכר הגז למשק", נכתב בכותרת הראשית.
משני צדיה של הכותרת הראשית מופנים הקוראים לשני טורים ביקורתיים: האחד מאת תומר גנון, המוקדש לפטור מרגולציה ולכישלון הצפוי בפירוק המונופול ("זו לא תחרות"), והאחר מאת שאול אמסטרדמסקי, הנושא את הכותרת "לשלם פחות". "הסוגיה החשובה ביותר היא מחיר הגז", כותב אמסטרדמסקי. "מאחר ששינוי מבני בבעלות על מאגרי הגז כרוך באיום תביעה של נובל, למדינה נותר דבר אחד ללחוץ עליו, וזהו המחיר. להערכתי, זו הנקודה המרכזית שבה הציבור יכול להשיג הישגים בשלב השימוע הציבורי".
גנון כותב, בלשון מנומסת, כי חשיפת המתווה הוכיחה שנתניהו ושטייניץ שיקרו לציבור. ידיעה ביקורתית אחרת, שעליה חתומים גנון ואמסטרדמסקי, מוקדשת למשא-ומתן. "נובל-אנרג'י ודלק משנות חוזים שכבר נחתמו, הפקידים מציעים לשנות את הכללים בדיעבד והצוות לא מאמין לרשות החשמל. סיכומי דיוני הגז שפורסמו אתמול חושפים כיצד הקו הנוקשה מול חברות הגז הלך והתפוגג בדרך למתווה הרופס שהושג", נכתב בכותרת המשנה.
הכותרת הראשית של "גלובס"
בניגוד ל"דה-מרקר" ול"כלכליסט", שכתביהם עטו על המידע החדש והגיעו למסקנה שיש בו פרטים מרעישים, בעיתון המתחרה, "גלובס", סבורים שאין חדש תחת השמש.
באופן מוזר, העשוי לנבוע מהחלטה מערכתית אך אולי קשור גם לכך שעיתון הערב ירד לדפוס זמן קצר לאחר מסיבת העיתונאים שבה הוצג המתווה, עורכי "גלובס" בחרו להבליט בכותרותיהם את הטענה כי המידע החדש שנחשף כלל אינו חדש. "מתווה הגז הלא מפתיע 'נחשף'", נכתב בכותרת הראשית, ומיד לאחר מכן, בכותרת המשנה, מובהר ש"המתווה שפורסם לא הפתיע איש וכולל סיכומים שפורסמו בעבר".
בתוככי העיתון מגישה כתבת האנרגיה הדי כהן שורה של סעיפים מתוך המתווה, לצד "הרציונל" שלהם ו"הביקורת" עליהם – באופן המעביר לידי הקוראים את האחריות להכריע מי צודק. שני טורי הפרשנות הנלווים, שעליהם חתומים עמירם ברקת וסטלה קורין-ליבר, ממוסגרים ברוח דומה.
ברקת מקדיש את טורו לתמצות של "הצעקות, הספינים והסיסמאות" שהפריחו תומכי ומתנגדי המתווה עד כה, ואף שהוא קובע כי לשני הצדדים יש גם "טיעונים של ממש", הוא שוקל אותם ומכריע שלצד של נתניהו ושל מצדדי המתווה יש טיעונים חזקים יותר. "לנתניהו ולממשלה יש קלף אחד חזק שאין לצד השני: יש להם תוכנית מוסכמת שאפשר לצאת איתה לדרך גם אם היא לא הכי מוצלחת", הוא כותב, ומוסיף: "לרוב המבקרים אין שום הצעה או מתווה אלטרנטיביים". תמצית מאמרה של קורין-ליבר נושאת את הכותרת "הסדר סביר, המבחן בביצוע".
שלושת הטבלואידים, שאיחרו להצטרף לסיקור הסוגיה רבת-המשמעות וכשעשו כן הפגינו שלל ליקויים, דבקים גם היום בקו התומך בקידום המתווה, המשרת את ראש הממשלה ואת חברות הגז. ב"ידיעות אחרונות", היחיד מבין השלושה שבו פועל דסק כלכלי מלא, מקדישים לסוגיה כפולה וחצי. על הרשימה המרכזית חתום כתב האנרגיה ואיכות הסביבה עמיר בן-דוד, המגיש לקוראים סיכום של סעיפי המתווה כשלכל אחד מהם מוצמד הסבר על ה"יתרונות" ועל ה"חסרונות" שבו ("סעיף היציבות", זה שהקפיץ את "דה-מרקר" ו"כלכליסט", מוצנע לקראת הסוף תחת הכותרת המתעתעת "ללא שינויי רגולציה").
סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון, תורם טור פרשנות הנושא את הכותרת "פשרה של כבוד". כמו עורכי "גלובס", גם פלוצקר מסביר כי המתווה המלא והסיכומים הנלווים לו אינם מעניינים או מרעישים בשום צורה. "אין בהם אף פרט מהותי אחד שלא נחשף כבר, לא נדון ולא לובן בהרחבה", הוא כותב בפסקת הפתיחה של המאמר. "הפרסום לא ישנה את דעתם של התומכים בעיקרי ההסכם ולא של המתנגדים", הוא מוסיף. לכן אולי נמנע פלוצקר כמעט כליל מלפרשן את סעיפי המתווה, ונע לאזור הנוחות של העיסוק בתככים הפוליטיים סביב קידומו. הוא חותם במוטיב החביב עליו: האשמה בפופוליזם.
פרשן כלכלי אחר שאימץ את המנטרה של נתניהו והאשים את מבקרי המתווה בפופוליזם (תוך התעלמות מהאופן הפופוליסטי כשלעצמו שבו הושמעה הטענה הזאת) הוא יהודה שרוני מ"מעריב". כמו פלוצקר, גם שרוני מדגיש היום כי במתווה שנחשף "אין הפתעות", כפי שנכתב בפתח כותרת המשנה, ומנסה לשכנע את הקוראים כי מדובר בהסכם "סביר בנסיבות העניין".
"המתווה להסדר הגז שהציג אתמול שר האנרגיה יובל שטייניץ לא חידש ולא הפתיע. חלק הארי נחשף ממילא בתקשורת בשבועות האחרונים", גורס שרוני בפסקת הפתיחה שלו, שבאופן מעניין, היא כמעט זהה לזו של פלוצקר. "הנתונים לא חידשו הרבה, והמחנות הניצים רק התבצרו בעמדותיהם". אולי בשל האופן הדל שבו סיכמו עורכי "מעריב" את פרטי המתווה עבור קוראיהם, נראה ששרוני עושה מאמץ אמיתי לדון בסעיפיו.
ב"ישראל היום", בטאונה של לשכת ראש הממשלה, נעשה המאמץ הקלוש ביותר לאתגר את תוכניתו של ראש הממשלה. בניגוד ל"ידיעות אחרונות" ול"מעריב", שבהם הוצגו הסעיפים בצד תקציר של הביקורת עליהם, ב"ישראל היום" בחרו שלא להצמיד לתמצות סעיפי המתווה תקציר של הביקורת עליהם. "הציבור ישפוט", קובעת אחת הכותרות המתפרסמות בעניין. כנהוג בעיתון זה, הכותרת בשער מדגישה את עמדתו של נתניהו: "מתווה הגז טוב ונילחם עליו", נכתב בה מפיו של ראש הממשלה.
חזי שטרנליכט (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של "ישראל היום")
חזי שטרנליכט, הפרשן והעורך הכלכלי, חתום על סיקור המתווה בעיתון, המנוסח כצפוי כדף מסרים שנוסח על-ידי נתניהו. בין השאר הוא מספק טור שאלות-תשובות, שבו הוא נדרש בין היתר לסוגיית התחרות. "האם המתווה ייצר תחרות במשק הגז או לא?", שואל את עצמו שטרנליכט רטורית.
"זה עניין סבוך ויש כמה תרחישים", הוא מתפתל. "בתרחיש האופטימי, מאגר כריש-תנין יימכר לגורם שלישי שיפתח אותו ויתחרה בלווייתן ובתמר. בתרחיש הפסימי, הפיתוח של כריש-תנין ייתקע, מאגר לווייתן יפותח בעיקר לצורכי ייצוא ותמר ימשיך לחלוש על המשק. בתרחיש המפתיע: מצרים תחזור לייצא גז עוד כמה שנים ואולי גם קפריסין תיכנס לתמונה, ואז התחרות תתרחש מעצמה".
את העיסוק הנרחב בגז חותמים אנשי "ישראל היום" בשני מאמרי פרשנות. על אחד מהם חתום דן מרגלית, שרק לפני יומיים הודה בפני קוראיו כי אין בידיו "כלים כלכליים לאמוד את טיב העסקה שעושה הממשלה עם טייקוני הגז". חרף כמה אזכורים ביקורתיים בפתח הטור, מרגלית קובע כי מדובר ב"הסדר הטוב ביותר שאפשר להפיק בתנאים שכבר נוצרו", ומצטרף בכך לז'אנר חדש ומעורר עניין: עיתונאים בעלי דעה נחרצת על סוגיית הגז, שמצהירים כי אין להם מושג בנושא (באופן מוזר, עמדתם תואמת את זו של חברות הגז).
על הטור השני חתום חיים שיין; כמו במקרים קודמים, גם היום מעדיפים עורכי "ישראל היום" להבליט את עמדתו של שיין על פני זו של מרגלית, הנדפסת מתחתיה, ללא כותרת משנה או תמונה.
מאמרו של שיין מוקדש גם היום לשידור חוזר של מסר קבוע מטעם נתניהו. "לא להיכנע לפופוליזם", קוראת כותרתו השמנה. כפי שכבר עשה לאחרונה, שיין מבקש לשכנע את הקוראים כי מתנגדי המתווה הם מרקסיסטים שלא יצליחו להתל בעם ישראל, שהוא עם "חכם ונבון", באמצעות "טיעונים פופוליסטיים, הלקוחים מתוך 'המניפסט הקומוניסטי' של מרקס ואנגלס".
שיין, המפרסם את דבריו בשופר שמפעיל טייקון שעושרו גדול מזה של כל בעל עיתון ישראלי שאי-פעם נשם, כותב כי "צריך מידה רבה של חוסר הגינות כדי לטעון כלפי רה"מ שהוא משרת את הטייקונים. חלקם הרי במישרין ובעקיפין, בארץ ובחו"ל, השקיעו הרבה מאוד כסף כדי שנתניהו לא ייבחר לראשות הממשלה. מעט מאוד טייקונים, אם בכלל, הצביעו אי-פעם לליכוד". שיין אינו מזכיר ולו זנב של סעיף מתוך המתווה, ומבסס את טיעוניו על המחמאה הלא ברורה שלפיה "במדינת ישראל מצויים נשים וגברים מהחכמים ביותר בעולם".
בפרקים הבאים
לכתבות המורחבות ולפרשנויות על מתווה הגז נלווים הבוקר גם דיווחים על בקשה שהגיש אתמול מבקר המדינה, יוסף שפירא, לשר האנרגיה יובל שטייניץ. המבקר, שעתיד לפרסם בקרוב דו"ח על האופן שבו ניהלה הממשלה את המגעים מול חברות הגז, דורש מהממשלה שלא לאשר את ההסכם לפני פרסום הדו"ח.
"משרד המבקר עדיין לא שיגר את הטיוטות לגורמים המאוזכרים בדו"ח", כותב בר-אלי ב"דה-מרקר". "לפיכך, עד פרסום דו"ח הביקורת צפוי לחלוף זמן רב יחסית, והוא יפורסם אחרי המועד שקבע נתניהו להעלאת המתווה לאישור הממשלה, 22 ביולי".
בהמשך הגיליון מדווח צבי זרחיה כי הכנסת תצביע היום על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית שתעסוק באותה סוגיה. לקראת סוף הידיעה מתייחס זרחיה להחלטתה של הממשלה שלא לפרסם את הפרוטוקולים המלאים של הדיונים, ולהסתפק בסיכומים ובמסמכים נלווים בלבד. לפי זרחיה, בדיון שנערך אתמול בוועדה לביקורת המדינה אמר נציג של משרד האוצר כי בישיבות "לא נרשמו פרוטוקולים מלאים ורשמיים".
ראש הממשלה בנימין נתניהו עם שר הכלכלה אריה דרעי. מליאת הכנסת, שלשום (צילום: הדס פרוש)
בטורו היומי ב"גלובס" נדרש מתי גולן להתנהלותם של שני פוליטיקאים משופשפים הסוחבים על גבם קופות שרצים, שסייעו בשבוע האחרון בהכשלת המהלך של נתניהו ובכך תרמו לחשיפת המידע. "מה מניע את ליברמן ודרעי?", תוהה גולן. "המון סימני שאלה יש בסיפור הזה בנוסף לביבי", הוא כותב. "מה רוצה ליברמן, למשל? האם המניעים שלו הם מוסריים, עקרוניים, נקיים מכל שיקול לא ענייני? אותה שאלה תקפה גם לגבי אריה דרעי.
"כתבת 'גלובס' לילך ויסמן פירסמה אתמול שנתניהו הטיח בדרעי שהוא מונחה על-ידי 'שיקולים זרים' (קובי מימון, למשל). דרעי זעם: 'לא אספוג פגיעה בשמי הטוב', והסתלק מהכנסת. לא מתאימה לדרעי התנהגות כזאת. גם לא לליברמן. באשר לכחלון אנחנו עדיין לא ממש יודעים מה טיבו וטעמו. אז מה יהיה עכשיו? מה שבטוח – יהיה מעניין".
פרידה מדנינו
"המפכ"ל נפרד מהתפקיד, הכניסה לתקשורת החופשית נאסרה", מודיעה כותרת בולטת ב"ידיעות אחרונות". המונח "התקשורת החופשית" חוזר עוד פעמיים בדיווח המוקדש לאירוע הפרידה הגדול של יוחנן דנינו, ולא בכדי. זוהי דרכם של עורכי "ידיעות אחרונות" לעקוץ את המתחרים.
כפי שצייץ אתמול רועי צ'יקי ארד מ"הארץ", לא כל אנשי התקשורת שביקשו להיכנס לאירוע נתקלו בסירוב. עורך "ישראל היום" עמוס רגב דווקא הורשה להיכנס. "שאלתי את אחראית החברה הפרטית שטוענת שמנהלת את בית-הספר לשוטרים מדוע אין כניסה לעיתונאים ונכנס עמוס רגב. תגובתה: 'אין עיתונאים באירוע'", כתב ארד, שצירף גם תצלום של רגב במכוניתו.
"על אף שבראיון לערוץ 2 ביום שישי טען דנינו שהוא אינו מעורב בהכנות לאירוע, מקורות מבין מארגני המסיבה טוענים כי ההחלטה למנוע מהתקשורת לסקר אותה היתה שלו", כותב ב"הארץ" יניב קובוביץ, שבדיווחו מובלטת השתתפותם של "פרקליטים בפרשות רגישות" במסיבה ("קצין בכיר: 'נראה שתקדים רונאל פישר לא הספיק למשטרה'").
"ישראל היום", היום (לחצו להגדלה)
ב"ידיעות אחרונות" ממקדים את הביקורת בסגירת האירוע בפני עיתונאים ("המסיבה הסגורה של דנינו", קוראת הכותרת), וב"מעריב" פשוט מחרימים בחזרה ולא מסקרים. ב"ישראל היום", כצפוי, מעניקים למפכ"ל הפורש חיבוק אחרון. בניגוד ל"ידיעות אחרונות" ול"הארץ", בחינמון לא מזכירים כלל את עלויות ההפקה הגבוהות של האירוע, כמו גם את העובדה כי נסגר בפני רוב נציגי התקשורת.
הכתב החתום על הידיעה, איציק סבן, לא הפיק תועלת עיתונאית כלשהי מהיחס המיוחד שהעניקה המשטרה לעיתונו; דיווחו מורכב מתמצות יבשושי מתוך נאומיהם של ראש הממשלה, הנשיא והמפכ"ל עצמו – ציטוטים שהתפרסמו במקביל גם בכלי תקשורת אחרים ובפרסום רשמי של המשטרה. "תודה על שנים של מסירות למדינה", נכתב בכותרת, מעל תצלום של דנינו מצדיע למוקיריו. "חטיבת דוברות המשטרה", נכתב בשורת הקרדיט של התמונה, ומוטב היה שייכתב גם במקום המלים "איציק", "סבן" ו"כתבנו לענייני משטרה".
לא עושים לביתם
היום ה-1 ביולי, יום תחילת החופש הגדול עבור תלמידי בתי-הספר היסודיים. ב"ידיעות אחרונות", שבשנתיים האחרונות ציין יום זה בהבלטה, מציינים אותו גם השנה – אם כי בהבלטה פחותה. בניגוד לשנתיים הקודמות, שבהן קידמו את פני התלמידים שלל תכנים ממומנים וממותגים מטעם משרד החינוך, היום ידיעת החינוך המרכזית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לקמפיין מחאה של הורים, התופס את רוב הכפולה התשיעית של הטבלואיד. אזכור היציאה לחופש נתחב בתמצות לכותרת המשנה של ידיעה קצרה שרובה מוקדש לנושא אחר.
בניגוד לשנה שעברה, אז נחגגה היציאה לחופש הגדול גם במוסף המגזיני היומי, הפעם מוקדש מוסף "24 שעות" כולו להכנת נערים לשירות צבאי. מדור הילדים היומי מהשנה שעברה, שגם הוא פורסם בשיתוף משרד החינוך, נעדר אף הוא. אף שגם השנה ייפתחו הקייטנות המסובסדות שהנהיג השר לשעבר, שי פירון, היום כתבי ועורכי "ידיעות אחרונות" אינם מוצאים לנכון להודיע על כך לקוראיהם.
כפי שדווח כאן לאחרונה, בלשכתו של שר החינוך החדש, נפתלי בנט, הוחלט לפי שעה שלא לחדש את ההתקשרות שבמסגרתה שולם לעיתון כסף עבור פרסום ידיעות חיוביות על מיזמיו של המשרד הממשלתי. במה שנראה כמו מחוות תחנונים מקפידים הבוקר ב"ידיעות אחרונות" בכל זאת לפרסם ידיעת חנופה לשר החדש, שביקר אתמול בבית-הספר שבו למד בילדותו ומאוד התרגש.
ענייני תקשורת
פרסום וחופש. "התכווצות שוק הפרסום – סכנה לחופש של כלי התקשורת", נכתב בכותרתה של כתבה המתפרסמת ב"דה-מרקר", בציטוט מתוך דו"ח שחובר במרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהוצג אתמול בוועדת הכלכלה. "מדוע ההוצאה לפרסום בישראל כה נמוכה, ואף במגמת התכווצות?", כותב נתי טוקר. "עורכי המחקר מציפים את אחת הסוגיות החשובות והבעייתיות בשוק הישראלי, שעד לפני כמה שנים נשללה על-ידי גורמים רבים ורשמיים: הריכוזיות וחוסר התחרות במשק הישראלי". "שוק פרסום חלש = שוק תוכן חלש", מוסבר בכותרתו של טור פרשנות מאת אמיר טייג.
רשות השידור. כל כתבי המדיה מדווחים כי משרד האוצר הסכים להזרים לרשות השידור עשרות מיליוני שקלים שקל שיסייעו לגוף השידור הציבורי לשרוד עד שיוחלט אם יוחלף או ישוקם. בתמורה התחייבה רשות השידור לפטר מאות עובדים ולפנות את מתחם שרונה בתל-אביב.
"גלובס", אמש
"ישראל פוסט". לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי שותפיו של אלי עזור לאחזקת החינמון "ישראל פוסט" הודיעו כי בכוונתם לפרוש מהשותפות בתוך שלושה חודשים, בעקבות התערערות עסקי הקמעונאות שלהם – רשת מגה-דור-אלון. "על-פי גורמים המעורים בפרטים", כותב אברבך, פירוק השותפות אינו אמור להביא לסגירת היומון החינמי.
שקיפות. ידיעה קצרצרה ובלתי חתומה במדור המשפטי של "כלכליסט" מבשרת על פרס חדש שתעניק שרת המשפטים איילת שקד לרשויות ציבוריות ולעובדים בהן. "הפרס יוענק על פעולות או יוזמות שמטרתן קידום השקיפות והפצה יזומה של מידע והנגשתו לציבור", נכתב שם. המשרד הממשלתי קורא לציבור להציע מועמדים.