אותה לא-מהפכה

"הצעירים למדו את הלקח מהטעות הגדולה שעשו בשלב הראשון של המהפכה", אומרת ד"ר מירה צורף לאסף גיבור בכתבה על הנעשה במצרים במוסף "המגזין" של "מעריב".

"מיליונים הפגינו במצרים. מורסי מסתתר במתקן צבאי מחשש לחייו", מוסרת הכותרת הראשית של "מעריב" עצמו. "האחים-המוסלמים מזהירים: 'אם מורסי ייפול, לא יהיו יותר בחירות דמוקרטיות במצרים'", נכתב בכותרת המשנה, גם היא לכתבה של אסף גבור. "מיליוני מפגינים במצרים; מורסי: לא תהיה מהפכה", נכתב בכותרת במעלה שער "הארץ", מתחת לתמונה של "מפגינים נגד מורסי, אתמול בכיכר תחריר בקהיר". "מורסי, תסתלק", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המציע לקוראיו דיווח מתורגם של כתב CNN בקהיר. "כרטיס אדום למורסי", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", מתחת לכותרת הגג "זעם של מיליונים במצרים: 'חוששים ממלחמת אזרחים'".

"המומחים והפרשנים מורטים את שערותיהם", כותב בן-דרור ימיני בטור פרשנות בעמוד הפותח של "מעריב", על רקע התהפוכה האחרונה בציבוריות המצרית: "האביב הערבי" שהיה ל"חורף מוסלמי" מתהפך שוב על ראשו. ימיני עצמו, כמובן, אינו נתון במבוכה, אולי משום שהוא אינו רואה עצמו נמנה עם מחנה המומחים והפרשנים. "חממת השנאה עדיין שם, עם או בלי אסלאמיזם", הוא ממשיך וקובע. "בדבר אחד הם מאוחדים. בשנאה. [...] זה כנראה המכנה המשותף היחיד בין הפגנות תומכי ומתנגדי המשטר".

"צעירי תנועת תמרוד, שמובילים את המחאה הנוכחית, אומרים בפה מלא את מה שהם דורשים – נשיא זמני טכנוקרט שיכהן עד לקיומן של בחירות. שלטון צבאי לא עלה כאופציה", ממשיכה צורף. "הם רוצים מועמד נקי מעברו, שיש לו יכולת משילות". גם קוראי העיתונים בישראל, במיוחד בזמנים של תהפוכות וחוסר ודאות במזרח התיכון, זכאים לדרוש פרשנים נקיים מעברם.

השלום

"קרי הציע לעבאס הצעה מעודכנת לחידוש המו"מ", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", העיתון היחיד המקדיש לנסיונות להניע את "התהליך" את הכותרת הראשית. "שר החוץ האמריקאי גיבש עם נתניהו הצעה הכוללת מחוות ישראליות. 'חידוש המו"מ – בהישג יד'", נכתב בכותרת המשנה, לדיווח של ברק רביד וג'קי חורי. "ג'ון מסרב לכישלון" היא כותרת טור הפרשנות של רביד, בעמ' 5. "הבעיה העיקרית במהלך האמריקאי היא שבמשולש קרי-נתניהו-עבאס, שר החוץ האמריקאי הוא זה שמחזיק במרבית המוטיבציה לחדש את המשא-ומתן", הוא חוזר ומאשש את אבחנות הפרשנים בשבועות האחרונים.

במשולש "הארץ" והעיתונים האחרים יש רק שתי צלעות. זו האחרונה אינה חולקת עם קרי ועם "הארץ" אותה אופטימיות. "עוזב בידיים ריקות", נכתב בכותרת ידיעה של חמישה כתבי "ידיעות אחרונות" בעמ' 18. מחצית משטח הידיעה מוקדשת לתצלומי דיוקן של "הרוצחים שאבו-מאזן רוצה לשחרר". "חילופי האשמות, הקשחת עמדות וחוסר מנהיגות – כך נכשל הניסיון החמישי של מזכיר המדינה ג'ון קרי לחדש את המשא-ומתן", נכתב בכותרת על שער "מעריב" (אלי ברדנשטיין).

"אצל כל מדינאי שמגיע יש 'התקדמות אמיתית' ו'פערים שצומצמו'. בינתיים בשטח הם נעים במסלול מעגלי שלא מוביל לשום מקום", נכתב בכותרת המשנה לטור של אורי אליצור במדור הדעות של "מעריב". במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מביע נחום ברנע דעה דומה.

ובעצם, יש צלע שלישית. בין המאוהבים למפוכחים שוכן "ישראל היום" האופורטוניסט. עמדתו האידיאולוגית המוצקה היא: מה שטוב פוליטית לנתניהו באותו הרגע. והיום: "הוא עוד ישוב", נכתב בכותרת הכפולה השנייה של העיתון. "היתה התקדמות אמיתית", מודיעה כותרת המשנה, המגלה לנו גם כי קרי "היה מאוכזב מהתנהלותו של אבו-מאזן". גם שופרו של נתניהו ב"מעריב", אמנון לורד, חושף מידע דומה.

המלחמה

"הבחירות בליכוד: בלי הפתעות", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". "נתניהו הפסיד את הליכוד", נכתב בכותרת ידיעה של יובל קרני ב"ידיעות אחרונות", לצד תצלום של דני דנון, שנבחר ליו"ר נשיאות התנועה, כשהוא מחייך.

בשער "ישראל היום" מתפרסמת ההפניה המסתמנת כיומית, לטור "על אימפריית הרשע של נוני מוזס". והפעם: דרור אידר, "כש'ידיעות אחרונות' מנסה להחליש את נתניהו מול קרי". בניגוד לגונן גינת, שכתב את המופעים הראשונים של הטור, לדרור אידר אין שם פרטי ושם משפחה המתחילים באותה אות. במישור העיתונאי, לעומת זאת, הם ניחנים בסגולות דומות: להט רטורי המעקר את הטקסטים שלהם משכנועם של אנשים מבוגרים וסלידה מסוגות עיתונאיות כגון עובדות חדשות (אידר אף מפגין טינה עזה לעובדות סתם, כשנחה עליו הרוח).

סגן שר הביטחון דני דנון, אתמול (צילום: יונתן זינדל)

ובכל זאת, מעט התעללות בגווייה: אידר מלין על ה"שמאל" שמכנה את הימין בשם "ימין קיצוני", זאת למרות המנהג של העיתון שבו הוא כותב להשתמש בביטוי "שמאל קיצוני"; אידר טוען שהתיאור של נתניהו כמי שהתקרב לעמדותיו של קרי הוא ספין מרושע של "ידיעות" שבא לפגוע בנתניהו, ומתעלם מכך שזהו דווקא ספין מבית-מדרשו של נתניהו עצמו, שאף מופיע בגאון באותה כפולת עמודים שבה מתפרסם הגבב של אידר (לסכלותם של עורכיו); אידר מאשים את אבו-מאזן ב"התנהלות טרוריסטית אחרי אוסלו". נראה שהיה בתרדמת באותה תקופה. וכן הלאה וכן הלאה, ומה בכלל הקשר לנוני מוזס?

ל"ישראל היום" תקציב עתק ששאר כלי התקשורת בישראל יכולים רק לקנא בו. עם שבריר ממאות המיליונים שהשקיע שלדון אדלסון במיזם הסמי-עיתונאי שלו אפשר היה להכין סרט תיעודי באורך מלא על מה שבאמת קורה מאחורי הקלעים בקבוצת "ידיעות אחרונות". אבל ב"ישראל היום" אין עיתונות ואין יומרה לעיתונות, הדחף שלא לנסות לגלות את האמת על המציאות מזהם אפילו את השנאה שלהם. אז מזמינים עוד טור מדרור אידר. את מוזס זה לא מדגדג.

במשק

"13% אבטלה, 12% גירעון מהתמ"ג, רמת עוני גבוהה, הפסקות חשמל תכופות ותורים ארוכים לדלק", נכתב בכותרת המרכזית על שער "גלובס", המוקדשת למשק המצרי. משקיף פסימי יוכל לשרטט את תמונת המשק הישראלי כפי שהיא משתרעת בין הכותרת הראשית של "ממון", המתייחסת לנתונים המקרו-הכלליים ("רבע מיליון מובטלים"), לבין זו של "דה-מרקר", המתייחסת לחלקו העילי של המשק ("מחצית מהסטארט-אפים נסגרים אחרי פחות משלוש שנים").

אדם דוחף עגלה מלאה בבקבוקים ריקים, אתמול בירושלים (צילום: פלאש 90)

"הצד האפל של האקזיט", נכתב מעל לכותרת עצמה, הד עגום לכותרתו הראשית של "כלכליסט": "פריימסנס במגעים למכירה לפי שווי של 300 מיליון דולר". גם הכותרת הזו אינה נחגגת בסגנון "מסודרים": "בדרך לאקזיט חמוץ-מתוק", נכתב בכותרת הגג, והחברה עצמה, המתכננת חיישני תנועה, מכונה מי ש"נחשבה בעבר להבטחה גדולה".

גם ב"גלובס" ימצא המשקיף הפסימי אישוש לתחושותיו: "מדינת חלם: הרכבת הקלה בגוש דן – רק ב-2023, 6 שנים מעבר לתכנון", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס" (באקט של לעג לרש, מודבקת לצד הכותרת חותמת "לפני כולם"). "דו"ח שהוגש לאוצר קובע", נכתב בהפניה לדיווח של עמירם ברקת, "עיכובים מתמשכים בלוח הזמנים, הגדלת האומדן התקציבי ב-3 מיליארד שקל ומערכת יחסים עכורה בין המנכ"ל לעובדים – הם הגורמים שיעכבו את אחד מפרויקטי התשתית הגדולים בישראל".

ויש גם חדשות טובות: שלומית צור מדווחת ב"גלובס" כי שלט הפרסום על הדשא בנמל התעופה בן-גוריון, המושכר לתקופה של חמש שנים, הושכר מחדש – לחברת נדל"ן. זו שכרה לעיצוב השלט את הצייר מנשה קדישמן והשקיעה בשלט בסך-הכל, לטענתה, 4 מיליון שקל. בידיעה אחרת, מאת סוכנויות הידיעות, נמסר כי "המדינות באירופה עדיין במיתון, אך העשירים רק הולכים ומתעשרים: הונם עלה ב-13%".

מהפכה

"המהפכה שתפשט ותייעל את ניהול הפנסיה התחילה השבוע", מכריזה כותרת כתבה של רחלי בינדמן ב"כלכליסט". "אחרי עשור של פיתוחים ומאבקים במכשולים שהערימו גופי הביטוח – החל מיום שישי האחרון כל אדם יכול לקבל מסוכן הביטוח שלו מידע על כלל חסכונותיו בכל גופי הפנסיה בשוק. בהמשך החוסך יוכל לשלוף מידע ולבצע פעולות גם באופן עצמאי", מוסרת כותרת המשנה.

לפי בינדמן, המפקח על הביטוח עודד שריג "היה זה שסייע למיזם לקרום עור וגידים ולעקוף את המכשולים שהציבו בעיקר חברות הביטוח וסוכנויות הביטוח הגדולות שעלולות להיפגע מקיומה של המסלקה הפנסיונית". המסלקה "היא כלי טכנולוגי, שפותח עם נס-טכנולוגיות, במטרה לאפשר לכל אדם לקבל מידע על החיסכון הפנסיוני שלו בלחיצת כפתור ובתמורה לעלות חד-פעמית של כמה עשרות שקלים. בשלב מאוחר יותר היא אף תאפשר לחוסכים ולמעסיקים להעביר כספים מגוף לגוף באופן מהיר וחף מטעויות. המסלקה, שהוקמה בשיתוף פעולה של הגופים המוסדיים, פועלת באופן כזה שכל המידע על החיסכון הפנסיוני של הציבור הרחב שוכב באופן דיגיטלי בצינורותיה, וכך הוא יכול לעבור בקלות בין כל השחקנים בשוק הפנסיוני – חברות הביטוח, סוכני הביטוח, היועצים הפנסיוניים ובעיקר החוסכים.

"הציבור חייב להתגבר על הרתיעה" היא כותרת טור פרשנות של בינדמן באותו עמוד.

ובינתיים, באי.די.בי

"מחזיקי אגרות החוב של אי.די.בי אחזקות מקדמים תוכנית להשתלטות על הקונצרן, על-ידי חלוקת נכסיו", נכתב בכותרת משנה לדיווח של רועי ברגמן ב"ממון". "לא מחכים לדנקנר: מחזיקי האג"ח מצאו מסלול עוקף", נכתב בכותרת לידיעה, הזוכה גם להפניה מהשער. "דנקנר עדיין בונה על הכסף של אלשטיין", מוסרת כותרת הביניים.

"איך יודעים אם אי.די.בי פיתוח כשרת פירעון?", שואלת כותרת השער האחורי של "דה-מרקר". לפי כותרת המשנה, "לאי.די.בי פיתוח יש 1.1 מיליארד שקל בקופה, אך בית-המשפט לא מאפשר לה לשלם חובות מחשש שבעתיד היא תתגלגל לחדלות פירעון. הבעיה היא שהחוק לא מגדיר בחדות מהי חדלות פירעון".

השעה ה-25

שער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", "24 שעות", מוקדש הבוקר לכתבה של נעם ברקן ועקיבא נוביק על חשד להתעללות מינית של פדופיל משוחרר בחניך של פנימיית נוער דתית בצפון הארץ, הנמצאת בפיקוח משרד הרווחה.

בשבוע האחרון עסקו כתבות השער של המוסף בנושאים הבאים: מגמות בתחום מיקום בתי-קולנוע, בילויים והופעות בתל-אביב, משפחה שהתגלה בה מקרה סרטן שני, אשה שגילתה שהיא מאומצת, זוכה בריאליטי מוזיקה בערבית. יום קודם לכן (א') התפרסמה כתבת פייסבוק (ברקן ציטטה עדויות של נשים מהרשת החברתית), גם היא של ברקן, שעסקה בתופעת ההטרדות המיניות. בשבוע שלפני כן עסקו כתבות השער של "24 שעות" בסיקור הופעות מוזיקה, הדלפת סרטוני וידיאו אירוטיים פרטיים לרשת, תערוכה של תצלומי מחבלים, ראיון עם יועץ לשעבר של אובמה ומורים שזכו בתחרות של העיתון.

כל הנושאים המוזכרים לעיל הם כמובן מושאי סיקור לגיטימיים, וכמה מהם גם מעניינים או חשובים. להכנת רובם גם נצרכה עבודה עיתונאית מעבר להדפסת כרוניקות. גם הכתבה של ברקן היום לא כללה תחקיר עיתונאי מעמיק, אלא עקבה אחרי כתב אישום שהוגש ומשפט שנפתח, והוגשה לקורא עם אותם תצלומי אילוסטרציה כל-מגזיניים. ובכל זאת, ההבדל בין המוסף היום וברוב הימים קופץ לעין. אולי זה העיסוק יוצא הדופן במי שאינם דווקא קהל היעד של העיתון, ישראלים החיים בשוליה של קבוצת מיעוט, המבליט את הפער בין עיסוק בכתיבה עיתונאית לבין עיסוק בעיתונות.

ענייני תקשורת

"המדינה מודה באוזלת ידה: 'קשיים הולכים וגדלים לפקח על רשות השידור", נכתב בכותרת ידיעה של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "דו"ח של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה קובע: 'הבעיה דורשת פתרון מערכתי, בעיקר לאור היקף כספי הציבור המושקעים ברשות".

"תקציב אסטרונומי שלא מתבטא בתוכניות ראויות ובאחוזי צפייה, ריפוד של בכירים ואבטלה סמויה – כל אלה הובילו לסגירתה של התזמורת הסימפונית של רשות השידור היוונית. האם לתזמורת הישראלית של רשות השידור צפוי גורל דומה?", שואלת כותרת משנה לכתבה של נעם בן-זאב ב"גלריה" של "הארץ".

"לא רבים הצטערו על פירוק רשות השידור היוונית, שקרה בן-לילה באמצע החודש שעבר. אם הורגש צער, הוא היה על 3,000 עובדים שאיבדו את פרנסתם", כותב בן זאב. "[...] נראה שהרשות היתה מושחתת: לפי עדויות היא החזיקה מאות עובדים שקיבלו שכר עתק בלי שבאו כלל לעבודה משנות ה-80 של המאה שעברה; והיא ריפדה בכסף רב מנהלים רודפי בצע, שידרה תוכניות ירודות שאיש לא הקשיב להן, ביזבזה מיליונים והיתה נגועה ביחסי הון-שלטון-עיתון. סגירתה התבקשה אפוא, ובגלל הזעקה נגד הצעד האנטי-דמוקרטי המובהק שבסגירת רשות שידור ממלכתית, הובטח שתקום רשת חדשה תחתיה.

"בגוף החדש שיקום, על-פי הצעת הממשלה, לא מוזכרת מוזיקה כלל, ואין לה מקום", מצטט בן-זאב את מרקוס מויסידיס, חבר ההנהלה האמנותית של שלושת הגופים המוזיקליים שנסגרו, ב"קול קורא לעזרה בינלאומית". "בכל אירופה, התזמורות והמקהלות של הרדיו והטלוויזיה הן מאושיות התרבות, ומשקפות את מהותו של חופש היצירה האמנותית וחופש הביטוי. הצילו! עצם קיומנו נתון בסכנה". "הצילו!", מצטט בן-זאב פנייה ציבורית מספטמבר 2001 של איגוד הקומפוזיטורים בישראל, נוכח ההחלטה על סגירת קול-המוזיקה; גילוי-דעת "חסר תקדים" מינואר 2012 "אחרי מינויו הבעייתי של אריה יאס לניהול התחנה".

"קריאות לעזרה בהקשר רשות השידור והמוזיקה הקלאסית נשמעו לאורך העשור בין שתי קריאות אלה: כשהתזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור הפסיקה לקבל תקציב מהרשות, כשהיא עמדה לפני סגירה, כשנעשו צעדים אלימים כמעט לסגירת קול-המוזיקה ב-2003 על-ידי מנכ"ל הרשות יוסף (ג'ו) בראל, וב-2006, בעקבות חוות דעת של יועצי חברת טאסק הפרטיים". האם תינצל המוזיקה הקלאסית ברשות השידור הישראלית? שואל בן-זאב. היום, כשקיומו של פרויקט הדגל של התחנה, הקונצרט "אתנחתא", מוטל בספק, "ייוודע איפוא אם המחזה שנצפה באתונה לפני כשבועיים יחזור על עצמו גם בירושלים: קונצרט אחרון ופרידה מטעם רשות שידור ממלכתית, לאוזני רבים, תחת כיפת השמים.

"הדמיון למשבר היווני גדול מדי: רשות מנופחת, תקציב אסטרונומי (יותר ממיליארד שקל לשנה!) שלא מתבטא בתוכניות ראויות ובאחוזי צפייה, ריפוד של בכירים, אבטלה סמויה – והפניית עורף לחובת השימור והעידוד וההחייאה של התרבות המוזיקלית. צריך לקוות שכיכר תיאטרון ירושלים לא תהפוך לכיכר תחריר המוזיקלית שלנו", הוא מסכם.

"אז בלי לחטוא בהתנשאות כלפי עמישראל או בחנפנות כלפי ההפקה, אני יכול לספר שהפלגה בת שלושה לילות באונייה גולדן-איריס של מנו-ספנות היא חוויה נחמדה מאוד", מסכם יקיר אלקריב טור "ביקורת אוכל" במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", מיד לפני המשפט "הכותב היה אורח מנו-ספנות בלב ים".

עוד ב"24 שעות": חגי סגל בטור נגד שחרור מחבלים עם דם על הידיים. סגל, כידוע, הורשע בחברות בארגון טרור שהטמין מטעני נפץ כדי לפגוע בראשי ערים (ואף הביא לפציעתו החמורה של איש כוחות הביטחון שניסה לנטרל את אחד המטענים שהניחו). סגל גם זכה לשחרור מוקדם כתוצאה מחנינה כללית לחברי המחתרת. אמנם, אסור להשוות: סגל ניסה לפגוע בערבים. [עדכון, 2.6: כפי שניתן לקרוא בתגובות לסקירה זו, סגל העיר כי אין זה נכון שזכה לשחרור מוקדם - אלא לניכוי שליש בלבד. גם שאר חברי המחתרת זכו, לדבריו, לקיצור של מספר חודשים בלבד בעונשם, מלבד שלושת אסירי העולם שהשתחררו לאחר שבע שנים בלבד. "מדובר באגדה אורבנית", אמר סגל על הטענה כי חברי המחתרת נחננו כולם. עם סגל הסליחה על הפרסום השגוי].

ב"כלכליסט" כותב משה גורלי מפי "מקור המקורב לוועדת טירקל" כי "ועדת טירקל דנה בדו"ח המבקר על יעקב פרנקל" וכי "לפרסומים כאילו הדבר לא עלה אין שחר". ה"פרסומים" הם אלו שהתפרסמו אתמול ב"ממון", מוסף הכלכלה של עיתון-האם "ידיעות אחרונות". אם הוועדה היתה שקופה ומשודרת בשידור ישיר בטלוויזיה, כמו ועדות בארה"ב – ייתכן שהמחלוקת בקבוצת "ידיעות אחרונות" היתה נחסכת.

"נדחתה עלייתו של ערוץ החדשות הבינלאומי i24news", מדווחת גילי איזיקוביץ ב"גלריה".

מוסף "גלובס על הבוקר" לא מצורף היום ל"מעריב", כנראה בשל פיגור בתשלומים ל"גלובס" מצדו של המו"ל, שלמה בן-צבי. "כנראה", משום שלא מצאתי בעיתון הסבר, נימוק או הודעה רשמיים על העדרו של המוסף. העיתונאים ב"מעריב" הכריזו לא מזמן על סכסוך עבודה בשל מנהגו של בן-צבי לאחר בתשלום המשכורות, מנהג קלוקל שזולג גם אל ספקי התוכן החיצוניים לעיתון, שנשכרו אחרי פיטורי מערכת הכלכלה של העיתון.

"רולניק יוצא ללימודים", נכתב בכותרת ידיעה של לי-אור אברבך במדור הרכילות של "גלובס".