פולמוס האמנים

"רגב גרמה להסרת סרט על יגאל עמיר ועצרה מימון לתיאטרון ערבי", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ", שהוא הבוקר העיתון היחיד שמשאיר את סוגיית המעורבות הממשלתית בתרבות בראש סדר היום. "משרד התרבות הופך במהירות מסחררת למשרד הצנזורה", נכתב במאמר המערכת של העיתון, שכותביו האנונימיים מייחסים להתנהלותה של השרה מירי רגב "רוח סטליניסטית" (במאמר אחר המתפרסם היום בעיתון, מאת דמיטרי שומסקי, ההשוואה בינה לבין בעלת תפקיד מקביל ברוסיה הסובייטית ישירה יותר).

כתבת השער של "גלריה", מוסף התרבות של "הארץ", נושאת את הכותרת "הצנזורית הראשית", המרפררת לכהונתה של רגב כצנזורית הצבאית הראשית לפני כעשור. צבי בראל, במאמר המתפרסם במדור הדעות של העיתון, מציב את ההתפתחויות האחרונות בקונטקסט אזורי באמצעות אזכור של קונפליקט דומה שהתגלע במדינה שכנה, מצרים.

"'אין לי ספק שכל מצרי יודע היטב מה היקף האסון האיום שפקד את אומתנו. לא מדובר רק באיום הצבאי הישראלי או בתכתיבים האמריקאיים, או באוזלת ידה של מדיניות החוץ המצרית. אוזלת היד פושה בכל פינה. לא נותרו במצרים תיאטרון, קולנוע או מחקר מדעי. נשארו רק פסטיבלים, ועידות וקופות שקרים', הטיח הסופר המצרי הנודע, סונע אללה אבראהים, בטקס קבלת פרס הספרות הערבי, בשנת 2003", כותב בראל.

"אבראהים, שזכה אז בפרס של מאה אלף לירות, סירב לקבלו מידי שר התרבות פארוק חוסני. אחרי כמה שניות של אלם והלם, עפה תקרתו של בניין האופרה מעוצמת התשואות שקיבל. שר התרבות התפתל בכסאו, ואחרי ששככו התשואות הצהיר: 'דבריו של אבראהים הם אות כבוד לממשל. שהרי אילו לא היה דמוקרטי כל-כך, אבראהים לא היה יכול להשמיע את ביקורתו הנוקבת'. לשרת התרבות הישראלית יש פרשנות שונה לגבי מהותה של הדמוקרטיה".

בטור המתפרסם תחת הכותרת "את, אני ומלחמת התרבות הבאה" במוסף "גלריה" פורש מבקר התיאטרון מיכאל הנדלזלץ בפני קוראיו שורה של עובדות שלטעמו ממחישות כי "התיאטרון הישראלי הוא ברובו המכריע לא-פוליטי באופן מכוון ובעל אוריינטציה מסחרית, כדי למשוך קהל רב ככל האפשר. התמיכה הציבורית המוגבלת מאלצת אותו לנהוג כך", כפי שמתמצתת כותרת המשנה.

בעשורים האחרונים, גורס הנדלזלץ, נמנעים התיאטראות הגדולים מהעלאת מחזות העלולים לעורר מחלוקת פוליטית. "מחזאי שמביא לתיאטרון ציבורי מחזה עם אג'נדה ברורה נדחה בדרך כלל. מטעמים אמנותיים, כמובן", הוא כותב.

"בניגוד קיצוני ומוחלט למצב המצטייר מהצהרותיה של שרת התרבות החדשה מירי ('אני אצנזר, אני לא אממן') רגב, יוצרי התיאטרון בישראל ומוסדות התיאטרון הנתמכים בכספי ציבור בישראל אינם כותבים ומעלים, לא במכוון ולא בעורמה, הצגות ש'מכפישות את מדינת ישראל' או 'פוגעות בתדמיתה כמדינה יהודית ודמוקרטית, בצה"ל או בחייליו'".

ב"מעריב" מדווחת כרמית ספיר-ויץ על כנס שנערך אתמול בירושלים לאות תמיכה במהלכיה של השרה רגב. "כמו בדמוקרטיה וכמו במדינה, גם תרבות צריכה לדעת שיש שעות שהיא צריכה להגן על עצמה וגם לחופש הביטוי יש גבול. אנחנו בתור אזרחים לא אמורים לממן מחזות וסרטים של אויבינו", אומר לה הזמר ישי לפידות, המזוהה כאחד המארגנים. "אם יש רוצחים בעם שלי או מחוץ לו, אני לא אמור לתקצב את סיפור חייהם, מרגש ככל שיהיה. אנחנו מעריכים כל החלטה ממשלתית, מדינית, פומבית, שאומרת: אין יותר כסף לתקציבים לאויבינו או לתרבות בשבחם".

אל מול ההחלטה של "הארץ" לסמן את מהלכיה האחרונים של שרת התרבות והספורט כמעין קו פרשת מים, בולטת החלטתם של שאר העיתונים לצמצם את עיסוקם בסוגיה ולעבור הלאה, לנושאים אחרים.

עוד כותרות ראשיות

הכותרות הראשיות של "ישראל היום" ו"מעריב" מוקדשות לנעשה בגבול הסורי, בעקבות דיווחים שלפיהם הקהילה הדרוזית בסוריה נקלעה למצוקה חריפה כתוצאה משורה של נצחונות צבאיים של אחד מארגוני המורדים האסלאמיים.

המונח החוזר על עצמו בסיקור הוא "הדילמה הדרוזית": האם ראוי שצה"ל יסייע לדרוזים באופן גלוי, מהלך שיתקבל כהתערבות במלחמת האזרחים בסוריה ועלול לסבך את ישראל צבאית וגם דיפלומטית, או לחלופין להתעלם מדרישת הדרוזים בישראל ולעמוד מנגד בעת שהמיליציות האסלאמיות מבצעות טבח. כיצד תפעל ישראל? בכל העיתונים מצוטט הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, שהצהיר אתמול כי ישראל לא תאפשר טבח בפליטים שיגיעו לקרבת הגבול.

בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מככבים שני משולשי בורקס גדולים עם סומסום ומעט קצח. "שומני טראנס נאסרו לשימוש בארה"ב", נכתב בה.

קרב גרסאות

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מאתמול השיקה קרב גרסאות בין הטבלואיד של משפחת מוזס למתחרהו החינמי, "ישראל היום". "בישראל ובארה"ב הכחישו את הדיווח בכותרת הראשית של 'ידיעות אחרונות', שלפיו הנשיא אובאמה הזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו לפגישה בבית-הלבן בוושינגטון", מדווחים שלמה צזנה ויוני הרש הבוקר ב"ישראל היום", יממה לאחר שאלכס פישמן דיווח ב"ידיעות אחרונות" על קיומה של פגישה עתידית, ואף נקב בתאריכים אופציונליים (צזנה והרש, או עורכיהם, שוגים בציון המועד שבו נקבו הגורמים ששוחחו עם פישמן).

את הדיווח של פישמן מאתמול, שמהאופן שבו נוסח התקבל רושם שהוא מבוסס על מידע שמסרו גורמים במחלקת המדינה האמריקאית, ממשיך היום איתמר אייכנר, המביא אישור גם מגורמים ישראליים. "גורמים מדיניים בכירים בישראל אישרו אמש את הפרסום ב'ידיעות אחרונות'", כותב אייכנר. "בבית-הלבן הבהירו אתמול כי טרם נשלחה הזמנה רשמית, אולם הם מעריכים שפגישה בין אובמה לנתניהו תתקיים בשלב כלשהו בוושינגטון", הוא מוסיף, ומצטט מפיו של "גורם ישראלי בכיר" הגורס כי "יש הזמנה אמריקאית".

אותו גורם גם מסביר מה עשוי לעמוד מאחורי פער הגרסאות: "אין עוד הסכמה על התאריך, ואין עדיין הודעה רשמית, ולכן הדוברים מישראל ומוושינגטון מכחישים, אבל בהחלט יש מגעים בין הצדדים לקביעת פגישה כזו".

במחשכים

"ארדן: אצמצם את היקף החוק הפוטר מתיעוד חקירות בטחוניות", קוראת כותרת המתפרסמת ב"הארץ". הכתב, יהונתן ליס, מציין כי הכנסת החליטה להאריך בחמש שנים הוראת שעה המבטלת את חובת התיעוד של חקירות בטחוניות שמבצעים אנשי משטרה ושב"כ, בעקבות בקשה שהגיש השר לבטחון פנים.

"מאז שנת 2002 מחייב החוק תיעוד חזותי וקולי של כל חקירות המשטרה וגופי הביטחון, אך מדי כמה שנים מחדשת הכנסת הוראת שעה המחריגה ממנו חקירות של חשודים בעבירות ביטחון. כעת מבקש ארדן לעגן את הפטור מתיעוד בחוק", מסביר ליס. לגבי צמצום תחולת החוק אמר גלעד ארדן כי "אפשר להגדיר את העבירות בצורה מצומצמת יותר, שממחישה שמדובר על חקירה שנועדה למנוע פיגוע מתגלגל או פגיעה בבטחון המדינה". מתנגדי היוזמה טוענים כי הפטור מתיעוד החקירות מסייע בטיוח עינויים ופוגע בזכויות האדם של חשודים.

שמועות

"בצעד חריג, היועמ"ש הורה לחייב עיתונאי למסור עדות במשטרה", נכתב בכותרת בולטת בתחתית שער "הארץ". הכתבים גידי וייץ ורויטל חובל מדווחים כי העיתונאי, בן כספית, נענה לדרישה והתייצב להעיד במסגרת בדיקה של טענות שהעלה אהוד אולמרט בנוגע להתנהלותו העסקית של אהוד ברק (אולמרט, שהורשע בשורה של עבירות שחיתות ובהן לקיחת שוחד, הוקלט כשהוא טוען באוזניה של שולה זקן שברק "לקח שוחד של עשרות מיליונים בעסקאות נשק").

"גורם משפטי בכיר מסר ל'הארץ' כי עדות אולמרט כללה בעיקרה שמועות ולא ראיות של ממש", מציינים וייץ וחובל. "לדברי מקור במשרד המשפטים, 'הסיבה שווינשטיין החליט לזמן את כספית פשוטה: כספית כתב פעם אחר פעם שיש לו מידע על התנהלות חשודה של ברק וטען שמערכת אכיפת החוק מחפה לכאורה על ברק. וינשטיין עשה את מה שהיה צריך לעשות ‒ לברר אם במידע של כספית יש ממש'", הם מוסיפים.

"כספית העיד במשך כמה שעות, וגורם המצוי בפרטים מסר כי לא היו בדבריו חידוש או חומר בעל פוטנציאל של ממש. ההערכה היא כי הבדיקה נגד ברק תסתיים בקרוב ללא תוצאות". ב"הארץ" מציינים כי כספית סירב להגיב לדברים.

האג'נדה של פלוצקר

המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות", "ממון", נפתח היום בטור דעה מאת הפרשן הכלכלי הבכיר סבר פלוצקר, החוזר עבור קוראיו על מקבץ מסרים שהשמיעו שלשום תעשיינים בכירים בכנס של התאחדות התעשיינים. "מחאת הקוטג' היתה במקרה ליד מחאת הדיור", טען נשיא ההתאחדות שרגא ברוש בפני באי הכנס. "המחאה התחילה בדיור, אבל הממשלה הסיטה את האש אלינו", הוסיף ולא דייק, באופן שדרש מכתבת "גלובס" אילנית חיות, שהביאה מדבריו, לציין כי "בפועל, מחאת הדיור בקיץ 2011 החלה כמה שבועות אחרי חרם הקוטג'".

"זה ארבע שנים נעשה תהליך שיטתי ורצוף של דה-לגיטימציה לתעשיית המזון. כאילו מישהו החליט שלא צריך תעשיית מזון ושיש כאן חבורת נוכלים ותאבי בצע, שכל עניינם בלעשוק את הצרכן, וצריך להוריד להם את הראש", ציטטה חיות מדבריו של איציק תמיר, מנכ"ל החברה המרכזית למשקאות ויו"ר איגוד תעשיות המזון, גוף-בן של התאחדות התעשיינים. מנכ"ל שופרסל, איציק אברכהן, השתתף גם הוא בכנס וטען כי החברה שבראשה הוא עומד ומקבילותיה נושאות לבדן בעול הטיפול ביוקר המחיה.

"בשיא המחאה בקיץ 2011 הופנו האצבעות המאשימות אל רשתות השיווק ואל תעשיית המזון המקומית", טוען הבוקר סבר פלוצקר. "אלה היו שני יעדים שהיו חביבים במיוחד על מי שהתחזו למובילי המחאה ולמעשה פעלו במרץ כדי להסיט את כעס המוחים מהממשלה למגזר העסקי", הוא מוסיף, אך לא נוקב בשמות.

"חלק ממבצע ההסחה וההסתה נשא פרי. לפרק זמן לא מבוטל הופנה חוד החנית של המחאה כנגד רשתות השיווק ומפעלי המזון. מעטים רצו לבדוק את העובדות", כותב עוד פלוצקר, ומתגייס להסיט בחזרה את האצבע המאשימה מיצרניות ומשווקות המזון לממשלות ישראל, שכשלו במציאת פתרון ליוקר הדיור.

"הממשלות נכשלו בענק", הוא כותב, ומסכם: "מפרספקטיבה של הזמן שחלף צדקו מי ממנהיגי המחאה שהובילו אותה לכיוון של שינוי במדיניותה הכלכלית-חברתית של הממשלה, כולל במדיניות השיכון, וטעו מי שהובילו אותה לכיוון של התנפלות על מגזר ייצור המזון ושיווקו. המעז בשעתו לחלוק על כיוון אחרון זה זכה לכינויי גנאי חריפים. אי-סובלנות לדעה אחרת – אפילו דעת יחיד – אופיינית לפופוליזם באשר הוא".

אלא שהפופוליסט הוא, במקרה זה, פלוצקר.

האפשרות שליצרני ומשווקי המזון יש חלק בבעיית יוקר המחיה אינה עומדת בסתירה לאפשרות שגם לממשלה יש יד בדבר. כפי שעשה רק לאחרונה במאמר שיצא להגנת הבנקים, פלוצקר מנסה לשכנע את קוראיו שיש רק שני תרחישים: או שהממשלה אשמה, או שהתעשיינים והקמעונאים אשמים.

הניתוח השטחי הזה של המציאות, המבוסס על ההנחה הילדותית שיש רק שתי אפשרויות – או-או – מעיד כנראה על אחת משתי אפשרויות: או שפלוצקר, כמומחה בעל שם לכלכלה, מסלף ביודעין את תובנותיו האמיתיות לשם קידום צורכיהם של גורמים מסחריים – או שהוא פשוט שוגה בניתוח המפה הכלכלית. וכי יכול להיות אחרת? מובן שכן. אבל בכל הנוגע לפופוליזם, הוא התחיל.

עושים לביתם

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" שוב מוקדשת כפולת עמודים לקידום תדמיתה של חברת תנובה. במרכז הכפולה, בגדול, נדפס תצלום של בני זוג ודיאטנית של תנובה ישובים מסביב לשולחן. הקוראים יבחינו בקלות בשלל מוצרי חלב מתוצרת תנובה שהונחו מול המצלמה, כמו גם בגביע גבינה מתוצרתה שבו אוחזת הדיאטנית. מתכונאי אנונימי המכונה "השף הבריא" תורם למדור מתכון לפיצה וממליץ לקוראים באופן ספציפי על שימוש בגבינה תעשייתית מסוג נחות, המיוצר ומשווק בין היתר על-ידי חברת תנובה.

פלילים

ב"דה-מרקר" חושפים נתי טוקר ויסמין גואטה את תוכנם של מסמכים פנימיים מתוך חומר החקירה נגד רונאל פישר, המשרטטים את רשת קשריו עם אנשי תקשורת ופוליטיקאים. "גם לאחר שעזב את התקשורת בתחילת שנות ה-2000, לפחות כעיסוק מרכזי, עו"ד רונאל פישר המשיך להיות מעורב עד צוואר בתחום: לצד שמות כמו אלון חסן ואפרים ברכה, משרדו של פישר ייצג גם חברות הפקה, כלי תקשורת ועיתונאים – ואף גורמים שהגישו באמצעותו תביעות דיבה נגד כלי תקשורת", כותבים טוקר וגואטה, ומתחילים למנות.

לצד שורה של גופים וגורמים בתחום התקשורת שקיבלו מפישר שירותים משפטיים מוזכר גם שמו של גלעד ארדן, השר לבטחון פנים, מלקוחותיו של עורך-הדין המפורסם בשנים האחרונות. "ארדן הוא כיום השר האחראי על פעילות המשטרה – שחלקים ממנה נמצאים בלב חקירת פישר ורב-פקד לשעבר ערן מלכה. בשלב זה החקירה מתנהלת במחלקה לחקירות שוטרים שנמצאת תחת משרד המשפטים, ולא תחת המשרד לבטחון פנים. עם זאת, אם חלקים מהחקירה יועברו למשטרה, ארדן עלול להיקלע לניגוד עניינים", נכתב בכתבה. "מטעמו של ארדן נמסר כי בכל מקרה השר לבטחון פנים לא מעורב בחקירות משטרה".

כל העיתונים מדווחים על החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לאשר את המשך החקירה הפלילית נגד אורן חזן בעקבות תקרית אלימה שאירעה בעיריית אריאל והגיעה לטיפול המשטרה לפני הבחירות. על-פי החשדות הנבדקים, ח"כ חזן תקף את ראש העיר ואת מנכ"ל העירייה. בצד הדיווחים על החקירה הרשמית מציינים הכתבים גם את פתיחתה של "בדיקה" של הטענות שהובאו בתחקיר "הצינור", שבו התראיינו עובדות שהיו כפופות לחזן בעת שניהל בר וטענו כי נהג להטריד אותן מינית באופן קבוע.

אליעזר פישמן

"פישמן מעדיף למכור את מבני-תעשייה ודרבן ולא את כלכלית", מדווח גולן חזני במוסף שוק ההון של "כלכליסט", בהמשך לדיווח מאתמול שלפיו בנק לאומי מנהל משא-ומתן על מכירת נכסים ששיעבד איל הנדל"ן בעקבות חוב של כ-1.5 מיליארד שקל. אתמול דיווח חזני כי הבנק הניח על המדף 40% ממניותיה של חברת כלכלית-ירושלים. היום הוא מוסיף כי ייתכן שהבנק ינסה למכור גם נכסים נוספים.

המידע שחשף אתמול חזני ב"כלכליסט" מתפרסם היום גם ב"דה-מרקר", במסגרת סקירת רוחב שעליה חתום מיכאל רוכוורגר. ב"גלובס", העיתון הכלכלי שבשליטת פישמן, נמנעים מלדווח על ההתפתחויות בנוגע לבעל הבית.

"מקור ראשון", שלדון אדלסון וחגי סגל

"קיבלנו, עוד בימיו של אורי אליצור, התחייבויות בכתב ובעל-פה שתהיה שמירה מלאה על חופש הפעולה וחופש הביטוי. שמענו אותה מכולם, גם מאדלסון עצמו", אומר חגי סגל, עורך "מקור ראשון", בראיון למוסף "פירמה" של "גלובס", במלאות שנה למינויו.

"כששמעת לראשונה ששלדון אדלסון בא לקנות אתכם, זה לא הדאיג אותך?", שואל אותו המראיין (והעורך) לי-אור אברבך, וסגל משיב: "באותו זמן היינו בכלל אפופי דאגה. ערכנו אסיפת עובדים ורוב האנשים היו בעד אדלסון. אבל תראה, כל הדיון הזה בעצם בכלל לא חשוב. אנחנו קיימים שנה, האם נהפכנו לעיתון שמוטה באופן מובהק יחסית למה שהיינו קודם? האם חלו פה שינויים במדיניות התוכן? לא".

"אין מעורבות בכלל?", מקשה אברבך, וסגל עונה: "לא. לא קיבלתי טלפון אחד כל השנה הזאת". אברבך מוסיף כי לדברי סגל, המו"ל אשר בהרב ומנכ"לית "ישראל היום" ציפי קורן התחייבו שמערכת "מקור ראשון" לא תעבור לבניין שבו שוכנת מערכת החינמון היומי של אדלסון. "מפעם לפעם הם באים לבקר, אבל אפילו נזהרים לא לשבת בישיבות מערכת. יש לנו מנכ"ל משלנו. אבל פעילות הדפוס והתקציב נעשית דרכם", מצוטט סגל, המעיד כי עיתונו מתקרב לאיזון כלכלי.

בהמשך הראיון המעניין מתפתל מעט המרואיין כדי לא להשמיץ את מקורות עושרו של בעל העיתון, איל ההימורים והמלונאות שלדון אדלסון, ומזכיר כי כתב ב"מעריב" בתקופה שבה התפרסמו בו מודעות לשירותי זנות. נושא אחר שעליו לא שש סגל לדבר הוא חברותו בתא טרור יהודי לפני כשלושה עשורים ותקופת המאסר שריצה בגין מעורבותו בנסיון התנקשות בראשי עיר פלסטינים.

על התקשורת ככלל אומר סגל כי היא אמנם "שמאלית", כהגדרתו, אך הוא אינו תומך בהצרת צעדיה. "אם יגיד מישהו מחר שהוא סוגר את עיתון 'הארץ' או את 'ידיעות אחרונות', אז אני אצא להפגין לצדם. אני בעד חופש הביטוי", הוא אומר.

"מעולם לא הדבקתי סטיקר על המכונית, 'העם נגד תקשורת עוינת'. בחיים לא השתמשתי במלה 'תשקורת'. אני אוהב את המקצוע ואת אנשיו. אני מכיר כמעט את כולם היום, והם אחלה אנשים. נכון שיש לי תרעומת היסטורית על התקשורת, אבל ביקורת מוגזמת לא מובילה לשום מקום. יש מי שמממן אותך היום ומאפשר לך לעשות עיתון טוב, אז יאללה תפסיק עם הקיטורים ולך תעשה עיתון טוב".

ענייני תקשורת

נתניהו יאסדר. "החוק לביטול רשות השידור בדרך להתבטל", חורצת כותרתה של ידיעה מאת אופיר דור, כתב התקשורת של "כלכליסט". שלשום דיווח לי-אור אברבך ב"גלובס" כי השר אופיר אקוניס, המטפל בענייני תקשורת מטעם ראש הממשלה ושר התקשורת נתניהו, "שוקל" לבטל את התוכנית להקמת רשות שידור ציבורית חדשה ולחזור למתווה הרפורמה הקודם.

לפי דיווחו של דור מהיום, "גורמים בכירים המעורבים בתהליך" טוענים כי "הסיכוי שנתניהו ואקוניס יחליטו על חזרה למתווה הרפורמה ברשות השידור, שתכלול פיטורי עובדים אך לא סגירה מוחלטת, גבוה יותר מהסיכוי שהחוק ייושם".

השידור המסחרי. בידיעה אחרת כותב דור על התנאים שבהם תיאלץ לעמוד חברת החדשות של ערוץ 10 לאחר מעבר הערוץ לשידור ברישיון. לצד הדרישה להקים ועדת אתיקה שבראשה יעמוד שופט, דור מציין כי עורכי המהדורה המרכזית יידרשו "לא לקדם, במישרין או בעקיפין, תוכניות טלוויזיה של בעל המניות", כמו גם להימנע באופן מוחלט משילוב תכנים שיווקיים בתכנים החדשותיים.

שקיפות. במדור המאמרים של "דה-מרקר" קוראים מרדכי קרמניצר וגיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה להגברת השקיפות במטה היועץ המשפטי לממשלה. "שלא כמו מקביליו במדינות אחרות, כמו ארצות-הברית, קנדה, בריטניה, אירלנד ואוסטרליה, היועץ בישראל אינו מפרסם דו"ח שנתי, ופעולותיו מדווחות בקצרה בלבד בדו"ח השנתי של משרד המשפטים", הם כותבים.

"מדוע בישראל היועץ אינו מגדיר באופן פומבי את יעדיו ואת המדדים להגשמתם, כפי שעושים מקביליו בעולם? האם הוא לא חייב בשקיפות ובדיווח? כדי שהציבור יוכל להעריך את תפקודו באופן שיטתי וסדיר נדרש מידע על בסיס מדדים ידועים, אך הציבור בישראל אינו מקבל מידע כזה", נכתב במאמר, שבו מוצע מתווה להגברת השקיפות בעבודת היועץ.

פרסום סמוי. ל"הארץ" מצורף הבוקר מוסף פרסומי מושקע הרואה אור תחת השם "The Marker Magazine", בהשתתפותם של עיתונאים (אם כי לא עיתונאי "דה-מרקר"). אף שללוגו הוצמד הכיתוב "המחלקה המסחרית" (באותיות זעירות), ואף שבתחתית השער שובץ סמלה של לשכת המסחר והתעשייה ישראל-גרמניה – מממנת המוסף – השימוש הבוטה בשמו של העיתון הכלכלי מטעה את הקוראים ופוגע במותג.

כך קורה שתחת הכותרת "דה-מרקר" מתפרסמת, בין היתר, כתבת תדמית על סיפורה של ענקית האלקטרוניקה הגרמנית AEG, החוזרת עד המאה ה-19 כדי להמחיש כי "לחברה יש ניסיון ארוך שנים בייצור כלי עבודה חשמליים, עם דגש על כוח, עוצמה, ארגונומיות וחשיבה על המשתמש הסופי בכל הליך התכנון והייצור". מהסיפור מושמטת, באופן טבעי, מעורבותה הפעילה של החברה בהמתה שיטתית של בני-אדם בשירות המשטר הנאצי במלחמת העולם השנייה.

"וואלה". בראיון המתפרסם ב"פירמה" מציין מנכ"ל "וואלה" אילן ישועה כבדרך אגב כי העורך הראשי של אתר החדשות שבראשו הוא עומד הוא אבי אלקלעי. ראוי לציין כי אלקלעי עצמו, בראיון לאתר זה לפני כחודשיים וחצי, הכחיש מכל וכל כי הוא מכהן במשרה הרמה.

שמו של אלקלעי עלה בתשובה לשאלה של המראיינים, יונתן כיתאין ולי-אור אברבך, שביקשו להבין מה עומד מאחורי התחושה ש"וואלה" לא סיקר את כל ההתפתחויות בפרשיות שנקשרו בשמה של שרה נתניהו, ובמקרים מסוימים אף מחק ידיעות שכבר התפרסמו. "דרך אגב, לא אני זה שמעביר את הקו, אלא העורך הראשי, אבי אלקלעי, שאמר לי, 'תשמע, מספיק להתעסק עם זה'", אומר ישועה. "הוא אמר לי, 'לא רוצה עשר פעמים ביום להתעסק בטראש הזה'. וכשהוא אמר לי את זה, אמרתי לו, 'אני חושב שאתה צודק'".