הללויה "ידיעות אחרונות", הללויה בנק הפועלים
בפתח המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מקדיש הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון, סבר פלוצקר, כמה מלים לכוונתו של שר האוצר משה כחלון לערוך רפורמה במערכת הפיננסית בישראל. לפי פלוצקר, השר כחלון נסוג חלקית מכוונתו. "כחלון שומע ומקשיב לאזהרות החמורות מפני תוכניות שיעודדו את כולנו, ובמיוחד את בעלי ההכנסות הנמוכות, לקחת הלוואות ולשקוע במעמקי האשראי הצרכני", כותב פלוצקר, ומצטט מדברי אנשי האוצר לשר החדש: "אנחנו לא חייבים לייבא ארצה את כל הכשלונות של אמריקה". פלוצקר מוסיף כי השר הקשיב והשיב: "אני אוהב דעות מחוץ לקופסה".
זו העמדה הכלכלית המאפיינת את פלוצקר ו"ידיעות אחרונות" זה מכבר – בעד שימור הקיים, ובמקרה הזה בעד שימור כוחם של הבנקים. אתמול כתב פלוצקר בשבח יציבות הבנקים בישראל וקרא להעדיף את המשך יציבות המערכת על פני הגברת התחרות. בשבוע שעבר ריאיין פלוצקר את יו"ר בנק הפועלים יאיר סרוסי, תוך הרעפת מחמאות וקבלת עמדותיו בלא ערעור.
בהמשך המוסף שוב מוקדשת כפולת עמודים לאחד המיזמים המשותפים ל"ידיעות אחרונות" ובנק הפועלים ("משפחה בצמיחה"). הבוקר כוללת הכפולה של "ממון" שני דיווחים עיתונאיים למראה על מפגש בין משפחות ממוצעות למנהלי סניפי בנק הפועלים, טור מאת מנהל מחלקת חיתום משכנתאות באגף אשראי קמעונאי ומשכנתאות בבנק (כולל תצלום הפקיד הבכיר), ומשבצת המזמינה את קהל הקוראים ל"מפגשים מיוחדים" שייערכו בסניפי בנק הפועלים ברחבי המדינה.
"ידיעות אחרונות" אינו העיתון היחיד המקבל מימון עבור פרסום תכנים מטעם בנק הפועלים. גם ל"מעריב" מיזם משותף עם הבנק, וגם בעמודי החדשות של גיליון "גלובס", שהופץ אמש למנויים, שובצה כפולת עמודים מטעם בנק הפועלים (ובמימונו). העיתונאית טלי ציפורי ריאיינה עבור "גלובס" את יעקב אורבך, המשנה למנכ"ל והממונה על החטיבה העסקית בבנק הפועלים, על השירותים שמספק הבנק לישראלים ברחבי העולם. הטקסט מאת ציפורי, הנחזה לראיון עיתונאי, נפתח במלים "החטיבה העסקית של בנק הפועלים מובילה כבר עשרות שנים בליווי הלקוחות הגדולים ביותר במשק הישראלי", ומשם הוא רק משתפר.
"ידיעות אחרונות" אינו היחיד, אך הוא העיתון שהביא את שיתופי הפעולה המסחריים לדרגת אמנות ממש; הן בהיקף, הן במגוון, הן בתחכום שבו מועברים המסרים השיווקיים, כמו גם המסרים ה"ערכיים", לקהל הקוראים.
"הללויה 'ידיעות אחרונות'", אמר אתמול נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין במהלך טקס הסיום של מיזם "המורה של המדינה". ב"ידיעות אחרונות" מדווחים על כך בצנעה יחסית.
כל התוכן המערכתי בעמ' 3 של העיתון מוקדש לטקס, אך המחמאות ל"ידיעות אחרונות" קבורות בעומק הדיווח מאת רותם אליזרע. "'ידיעות אחרונות' פנים רבות לו – עיתון שמעורב בחיי המדינה", מצטט אליזרע מדברי ריבלין בטקס. "כל מה שאתם עושים הוא כאין וכאפס לעומת פרויקט 'המורה של המדינה'. הללויה 'ידיעות אחרונות". כמו ריבלין, גם שר החינוך נפתלי בנט השתתף בטקס והחמיא לעיתון. "'ידיעות אחרונות'", אמר, "כשאתם יזמתם את הדבר הזה, לפני שבע שנים, אמרתם שהחינוך מעל הכל, אז תודה רבה לכם". למעשה, היוזמה ל"מורה של המדינה" לא היתה ממש של "ידיעות אחרונות", אבל על כך בהמשך.
"ישראל היום", 10.6.2015
במקום להבליט את המחמאות שקיבל מהנשיא ומהשר, מבליט העיתון את המחמיאים. נראה שביחסי התן-וקח קיבל העיתון די והותר, וכעת תורו להשיב בכיבודים. נאומו של נשיא המדינה ריבלין מתפרסם בכפולה הפותחת של גליון יום שישי כטור נפרד, הכולל את תצלומו. כותרת המשנה לידיעה על הטקס כוללת ציטוט מדברי בנט למורים הזוכים, ותצלום של שר החינוך משובץ בידיעה עצמה (השר בנט משלים בכך דאבל נדיר בעיתונות הסרק של מדינת ישראל, אחרי ששלשום שובץ תצלום שלו בידיעה המרכזית בכפולה הפותחת של "ישראל היום").
לפני שלושה ימים תהה באתר זה איתמר ב"ז אם אל טקס הסיום של "המורה של המדינה" יגיע גם יוסי וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים, אחת השותפות/מממנות במיזם. "האם בעיתון יבליגו על הסתבכותו בפרשת פישר ובכל זאת יזמינו אותו לנאום בטקס, כפי שעשו בשנה שעברה?", שאל ב"ז. "אם לשפוט לפי הטקס דאשתקד, שחודשים אחדים לפניו נעצר וסרמן בחשד למעורבות בפרשת שחיתות אחרת, התשובה עשויה להיות חיובית". ב"ז צדק.
וסרמן השתתף אתמול בטקס "המורה של המדינה", נשא דברים מעל בימת הכבוד, וכמו בשנה שעברה, שב והצהיר כי הפרסומאי מושיק תאומים, ידידו, הוא למעשה "הוגה הרעיון של 'המורה של המדינה'" (נזכיר: תאומים היה גם נציג בנק הפועלים לשיתופי פעולה מסחריים עם "מעריב" בתקופת נוחי דנקנר).
מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסי וסרמן, נואם בטקס "המורה של המדינה". 11.6.15 (צילום מסך מתוך שידור הטקס באתר ynet)
ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים אפוא להזדעזע מעלילות אורן חזן בבולגריה ("ז'יטון ושלטון" היא הכותרת המלווה את הסיקור, במטרה לעורר אסוציאציה לקשר בין ראש הממשלה לאיל הקזינו שלדון אדלסון), אבל מוכנים לתת כבוד ובמה למעורב בפרשיות שחיתות. בדיוק כפי שבעבר נטו חסד לחשודים אחרים בשחיתות, ובהם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ראש הממשלה שלפניו אריאל שרון ושר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן.
כמעט כרגיל, גם השבוע מקדיש העיתונאי מוטי גילת, לשעבר תחקירן "ידיעות אחרונות" וכיום בעל טור ב"ישראל היום", חלק ממדורו הקבוע במוסף הפוליטי של העיתון למזכ"ל הסתדרות המורים וסרמן. הפעם, בין היתר, מדווח גילת כי וסרמן החליט לסבסד למורים החברים בהסתדרות מופע של זמר מפורסם, שהתקיים השבוע.
"הסתדרות המורים שילמה לנציגי הזמר ביום ההופעה כ-720 אלף שקלים כולל מע"מ, כולל כל ההוצאות הנלוות האחרות, והחזירה לכיסה חלק מהכסף
באמצעות מכירת הכרטיסים למורים במחיר של 90 עד 100 שקלים", כותב גילת. "בכמה הסתכם סבסוד המופע? בכ-400 אלף שקלים – סכום שיכול היה לסייע במימון חלק מהמילגות למורים. מדוע להזרים את הכסף, שהיה מיועד למטרות חיוניות וחשובות באמת, לכיס הזמר? וסרמן בחר לא להשיב לשאלות עוזי דיין".
במקרה, או שלא, הזמר המפורסם שזכה לקבל מופע משולם מראש באדיבות הסתדרות המורים הוא שלמה ארצי, זמר הבית של "ידיעות אחרונות", שהופעותיו מקודמות דרך קבע מעל עמודי החדשות של העיתון וטור פרי עטו מתפרסם בפתח מוסף הדגל "7 ימים".
גם הבוקר, כמו בבקרים רבים אחרים, מוקדש חלק מהשער האחורי של "ידיעות אחרונות" לזמר ארצי. רותם אליזרע מדווח על מבצע חדש של ארצי למען חיילי צה"ל, בשיתוף "ידיעות אחרונות" כמובן.
הכותרות הראשיות
פרקליטת מחוז תל-אביב לשעבר, רות דוד, מוצאת את עצמה הבוקר בכותרות הראשיות של "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות". ב"ישראל היום" מתמקדים בפרוצדורה המשפטית ("היועמ"ש הורה: חקירה פלילית נגד עו"ד רות דוד"), ב"ידיעות אחרונות" מתמקדים בפיקנטריה ("החשד: מתנות ותכשיטים לפרקליטה הבכירה"). איציק סבן מדווח בפתח "ישראל היום" כי "דוד אינה מכחישה שקיבלה מתנות מפישר וטוענת כי הדבר נעשה במסגרת חברותם הקרובה".
ב"הארץ" מדווח על הכרעת וינשטיין רק בעמ' 9, ובלי כל הפניה משער העיתון. הכותרת הראשית שבה להיות "מגזינית" ומפנה לכתבה נרחבת מאת עמוס הראל וחיים לוינסון במלאות שנה לחטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים בגוש עציון.
הכותרת הראשית ב"גלובס" מביאה את עיקרי ממצאי המפקח על הבנקים בדו"ח על התנהלות בנק לאומי ביחס ללקוחותיו האמריקאים: "כשלים, ליקויים, רשלנות בפיקוח ובעיות בתפקוד". עירית אבישר וסטלה קורין-ליבר מדווחות על טיוטת הדו"ח שהועברה לאחרונה לתגובת הבנק. בין היתר מציינות השתיים כי "מקורבים למנכ"לית לאומי לשעבר גליה מאור מציינים כי בניגוד לפרסומים בתקשורת, אין בכוונתה להתנדב ולהציע להחזיר לבנק כספים" שקיבלה בתקופה שניהלה את הבנק, התקופה שבה אירעו כל הכשלים, הליקויים והבעיות בתפקוד.
טוהר מידות
את טורו הקבוע בפתח גליון סוף-השבוע של "גלובס" מתחיל הפעם סגן עורך העיתון אלי ציפורי בהתייחסות ל"חברי כת הטהרנים של ישראל", המתנגדים להסדר שגיבשה המדינה עם דואופול הגז. ציפורי אינו כותב זאת במפורש, אך נראה כי הפעם הוא מלהק בכת הטהרנים גם את שוקי טאוסיג, עורך אתר זה, כיוון שביקר שלשום את התקשורת בישראל על התמקדותה באורן חזן ומעלליו בבולגריה במקום ביצחק תשובה ועסקי הגז או בחשדות חמורים יותר כלפי חברי פרלמנט בכירים יותר. "ראו לאן הם הרחיקו, חברי הכת: אפילו 'פסטיבל' אחר, העיסוק סביב ח"כ אורן חזן, גויס לעניין הגז", כותב ציפורי. "והקונספירציה: העיסוק בדג רקק כמו חזן בא להרחיק, לטשטש ולמרוח את השוד הגדול בשוק הגז הטבעי בישראל".
ציפורי מבקש, כהרגלו, לעשות סדר. התקשורת דווקא עוסקת רבות בסוגיית הגז הטבעי, הוא טוען, ומוסיף שטוב שכך (באותה מידה שהתקשורת עוסקת בחזן? במידה הראויה בהתחשב בהשלכות עסקי תשובה על תושבי המדינה לעומת השלכות מעשיו של חזן?). בכלל, טוען ציפורי, הגיע הזמן להפריך כמה מיתוסים: ישראל אינה "מעצמת גז", כיוון שברשותה רק 0.5% מעתודות הגז העולמיות המוכחות; לגז שהתגלה לא תהיה השפעה מכרעת על המשק הישראלי, כיוון שהכנסות של 600 מיליארד שקל עד שנת 2040 אולי נשמעות כמו הון עצום, אבל בפועל הן כ-1%–1.5% מהתוצר בלבד; ומחיר הגז הצפוי בישראל לא יהיה גבוה או נמוך מדי, אם לוקחים בחשבון את כלל הפרמטרים המשפיעים עליו.
אלי ציפורי בטקס פרסי ביקורת התקשורת, 16.2.14 (צילום: אגודת זכות הציבור לדעת)
סגן עורך "גלובס" מציב את עצמו בעמדה נטולת פניות ומרכזית, לכאורה. הוא אינו תומך בעמדות "הכת הטהרנית", אך גם לא בעמדות דואופול הגז (עובדה שהוא מברך על הדיון התקשורתי בגז ומתנגד לטענת הדואופול כי המחיר הצפוי ליחידת חום בישראל יהיה נמוך מהמקובל בעולם). אולם משפט אחד בטור, הנאמר כמעט באגביות ובלי כל פירוט, מבהיר מה עמדתו של ציפורי. "כמובן", הוא כותב, "לא צריך לרחם על היזמים – הם ייהנו מתשואה פנימית יפה מאוד (IRR) של 20%–25%".
לאותה תשואה פנימית מקדיש גיא רולניק, מנהיג ומייסד כת הטהרנים, את טורו בפתח מוסף "דה-מרקר". כשרולניק כותב על התשואה הפנימית של דואופול הגז, העומדת גם לפי טורו על כ-20%–25%, הוא לא מתאר אותה כ"יפה מאוד". במקום זאת רולניק כותב על "תנאים פנומנליים" שמוענקים לחברות הגז באדיבות הממשלה. התשואה הפנימית המקובלת בענף הגז ברחבי העולם, מוסיף רולניק, היא 8% עד 12% בלבד, נתון שנעדר מהטור של ציפורי. רשות הגז בישראל הצדיקה את שיעור התשואה הגבוה הצפוי לחברות הגז בטענה ש"זה מה שמקובל" במדינות מסוכנות. אולם רולניק טוען כי הסיכון עבור השקעות גז בישראל כלל אינו גבוה.
"חברות הגז לא טורחות ליידע את הציבור במועד שבו הן יחזירו את ההשקעות שלהן בקידוחים", מוסיף רולניק, "אבל לפי האומדן שלנו, שמבוסס על הדו"חות הכספיים של נובל ודלק, זה הולך לקרות ממש בשבועות הקרובים. כל הוצאות הקידוח יוחזרו, ומרגע זה הזכיינים ירוויחו פי עשרה על כל יחידת גז שהם ימכרו". הכותרת לטורו של רולניק באתר "דה-מרקר" קוראת: "הטייקונים של הגז ירוויחו 23% בשנה. הפנסיה שלכם עושה 3%".
ובינתיים, בעיתונות החרדית
שבת שלום לקוראי העיתונות החרדית. השבוע תהנו משלל כתבות חנופה לטייקוני הגז בחסות מנחם גישייד - עיתונאי ויועץ של תשובה. pic.twitter.com/HQmcMz7YTd
— Nati Tucker נתי טוקר (@nati_tucker) June 12, 2015
ההיגיון של אדלסון
ב"הארץ" מנסה פיטר ביינרט לפענח את ההיגיון מאחורי מסע הצלב שמנהל בימים אלה שלדון אדלסון נגד ה-BDS. "מה אם מטרתו של אדלסון אינה להביס את BDS? מה אם הוא פשוט מנצל את המאבק הנוכחי כאמתלה להעצים את כוחו ולקדם את מטרותיו הימניות?", תוהה ביינרט. "[...] כעת, כשהמאבק נגד BDS תופס חלק גדול יותר בחיים המאורגנים של היהודים בארה"ב, אדלסון מנסה להשתלט גם עליו.
"[...] אדלסון פועל להחלשת כל הציונים שלשמאלו. 'ישראל היום' דוחף את הישראלים עוד ועוד ימינה, ופרסומם הגובר של בוטח ושל 'הקואליציה היהודית הרפובליקאית' מחליש את אייפא"ק. הקמפיין של אדלסון נגד BDS יחליש גם את הארגונים היהודיים המשתייכים לזרם המרכזי בארה"ב, שמנסים להילחם ב-BDS באמצעות שכנוע אנשי שמאל שיש דרכים טובות יותר להביא להקמת מדינה פלסטינית".
מודעה
מודעה ב"בשבע", 11.6.2015
שלטון-ז'יטון-חינמון
כל הכתבים הפוליטיים מקדישים לפחות חלק מטור הפרשנות שלהם לאורן חזן ולהכרעה הצפויה בליכוד על מעמדו של מרכז המפלגה.
ב"הארץ" כותב יוסי ורטר, מתחת לאיור נפלא של עמוס בידרמן, כי נתניהו מתקשה לבקר את חזן ולפעול נגדו בעקבות המעשים שיוחסו לו בתחקיר חדשות ערוץ 2. "אולי, תהה השבוע מישהו ממכריו, הוא אינו מסוגל, נפשית, לומר מלה רעה על אדם שטוענים נגדו כי ניהל קזינו קטן וצנוע בבורגס, בעוד שמיטיבו, פטרונו ומממן פמפלט התעמולה היומי שלו, שלדון אדלסון, חולש על מאות בתי-קזינו ברחבי העולם", כותב ורטר.
גם סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות" מעלה את הסברה כי שתיקת נתניהו נובעת מכך ש"יש כאלה שלא זורקים אבנים מבית הזכוכית שלהם". "כשהוא [נתניהו] נדרש באחד הכינוסים שקיים השבוע להוקיע את מעשיו של חזן", היא כותבת, "היתה באולם דממה, ומיד אחריה נעמדו הנוכחים לשירת 'התקווה'".
אמו של אורן חזן, אביבה, מעניקה ראיון לעופר פטרסבורג, המתפרסם ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". אחד התצלומים המלווים את הידיעה הוא של חזן מעניק חיבוק אמיץ לרעיית ראש הממשלה, הגברת שרה נתניהו. "הרדיפה של אורן מזכירה את הרדיפה של שרה", אומרת אביבה חזן לפטרסבורג. "מקווה רק שאצלו זה ייגמר מהר יותר מאשר אצלה".
עוד פנינים מהראיון: "האמת שלא ציפיתי שייבחר. עבדתי בכלל בשביל דני דנון"; "הייתי כמה פעמים במלון שאורן ניהל, ובו גם היה הקזינו. ראיתי אנשים שנהנים 24 שעות. לא ראיתי זונות ולא ראיתי סמים. נהניתי מאוד לראות איך אורן ניהל את העניינים. ישראלי שבא לשם הרגיש ישראלי, עם קבלת שבת שאורן אירגן כל ערב שבת"; "אורן היה ילד טוב. בשנות ה-20 שלו הוא פתח בר והתנהג כמו כל בני 20. שתה, בילה. חיים טובים. אין בזה שום רע. אבל לא. הוא לא השתמש בסמים כבדים אף פעם והוא גם לא יכול בריאותית, ואני מוכנה להוריד את יד ימין שלי אם אורן השתמש בקריסטל מת' בבולגריה"; "הציבור בחר בו כי ראה בו דוגמה לצעיר ערכי שגדל בבני-עקיבא, תמיד עזר לסביבה, אם זה נשים מבוגרות שיצאו מהסופר עם סלים ואורן היה עוזר להם לחצות את הכביש, אם זה התנדבות בבית-הספר ובתנועות הנוער, והדבר הכי בולט זו האכפתיות שלו לארץ ישראל, לצבא. הוא בהחלט מודל חיקוי לצעירים".
כתבת "גלובס" לילך ויסמן מציעה פרשנות אחרת לתגובה האילמת של נתניהו להאשמות שהוטחו באורן חזן. "השתיקה הרועמת העולה מכיוונו [של ראש הממשלה נתניהו] בכל הנוגע לאורן חזן והקזינו לא נובעת רק ממבוכה, אלא מבטאת גם סיפוק מהסאגה שנוצרה סביב אורן חזן. חזן, שרק לפני שבוע סחט מנתניהו שלל תפקידים וכיבודים שעה שבני בגין הממלכתי נדחק לוועדות שוליות, התגמד השבוע לממדים אנושיים, שלא לומר מביישים. צוחק מי שצוחק אחרון, הינהן מן הסתם לעצמו נתניהו".
ב"ישראל היום" מציג הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד את חזן כצעיר יהיר ותוקפני. עם זאת, בכל הקשור למעשים שיוחסו לו בתחקיר חדשות ערוץ 2, טוכפלד מתבטא בזהירות. "הסיפורים על חזן כפי שנחשפו כמובן יותר ממטרידים", הוא כותב, "אולם מדובר בסיפור עיתונאי ולא במערכת אכיפת החוק, ומכאן הקושי כיצד להתייחס אליהם. התמונות והעדויות לגבי מעשיו של חזן בתקופתו בבורגס מעוררות חלחלה ובושה, אבל עד כמה נוכל להיות בטוחים שמעשים אלו אכן בוצעו? הרי כבר ראינו תחקירים שנופחו מעבר לכל פרופורציה, שהציגו תמונה מושחתת של בכירים בשלטון, אולם ברגע האמת קרסו כמגדל קלפים והתבררו כערימת בדותות מצוצות מהאצבע".
עמיתו לעיתון, דן מרגלית, ממשיך במדיניות שני קולות לשני קהלים. בטוויטר צייץ:
ביבי, מתי תשעה את אורן מועדות חו״ב וכספים? אל תעמיד פנים שאינך מבין כי זה המינימום וזה לא פוגע בחזקת החפות שלו?
— דן מרגלית (@Danmargalit) June 10, 2015
אך ב"ישראל היום" חתום מרגלית על מאמר הקורא ל"ליכוד" "להוציא את חזן משורותיו". שמו של נתניהו אינו מוזכר. עורכיו של מרגלית שומרים גם הם על מסורת חדשה – הם מצניעים את הביקורת המרומזת של הפרשן הבכיר על יו"ר המפלגה, הפעם בסיועו של מרגלית עצמו, שמשלב את הביקורת בטור שנפתח בפרשנות על חשדות נגד פרקליטת מחוז תל-אביב לשעבר, רות דוד.
אסון לחזון
חזן, כותבת סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות", הודיע השבוע כי הוא תומך בהצעת חברי מרכז הליכוד לבטל את הפריימריז ולהשיב להם את הסמכות להרכיב את רשימת הליכוד לכנסת. הצבעה על ההצעה צפויה להתקיים ביום ראשון הקרוב, בוועידת הליכוד, וקדמון כותבת כי "אי-אפשר להפריז בחשיבות שמייחס ראש הממשלה להצבעה הזאת". "בכיר במערכת הפוליטית" מצוטט אצלה כאומר על נתניהו: "הבן-אדם בטירוף".
"נתניהו מושקע בקטטה הזו מלא-מלא", כותב גם יוסי ורטר ב"הארץ". "בכל ערב הוא זונח את ענייני המדינה וצולל עמוק אל תוך מי המדמנה". זאב קם, ב"מקור ראשון", מחרה-מחזיק אחריו: "אפילו בימים שלפני הפריימריז לראשות המפלגה לא תיזז נתניהו כמו בשבועיים האחרונים". "ב-2011", כותב עמית סגל ב"מקור ראשון", "איים נתניהו לעזוב את הליכוד, לא פחות, אם הבחירות יחזרו למרכז. הפעם הוא נמנע מלעשות זאת. אולי כי הוא חושש שייאלץ לממש את האיום. אבל הוא מודאג, מאוד".
ראש הממשלה בנימין נתניהו נואם בכנס הרצליה, 9.6.2015 (צילום עמוס בן-גרשום, לע"מ)
עמ' 7 בקונטרס החדשות של "ישראל היום" מוקדש לדיווח על הנעשה במפלגת השלטון. בראש העמוד מכריזה הכותרת: "רה"מ בפנייה לחברי מרכז הליכוד:
'השבת הכוח למרכז תזמן הכפשות מצד היריבים שלנו'". מתי טוכפלד מדווח כי "הנוכחות הדלה של חברי המרכז בכינוס שלשום, שאמור היה להיות מפגן הכוח של מתנגדי הפשרה, הביא להנמכת הציפיות בקרב תומכי החזרת הכוח למרכז". עוד מזכיר טוכפלד את אחד הטיעונים שלפי סימה קדמון רצה נתניהו להפיץ לחברי המרכז: "היועמ"ש קבע כבר ב-2004: אם חברי המרכז הם הבוחרים שרים – אסור יהיה להם לפנות לאותם שרים ללא אישור של היועץ המשפטי של המשרד הרלבנטי".
שרי הממשלה הזהירו את נתניהו שלא יקדם את המסר הזה, כותבת קדמון. "אסור לאיים עליהם", אמרו לו ביחס לחברי המרכז. ב"ישראל היום", שעורכו הוא ידידו האישי של ראש הממשלה נתניהו ובשיחות ביניהם הם אינם מדברים על ענייני המדינה כלל וכלל, הרימו את הכפפה.
לידיעה מאת טוכפלד נלווה טור דעה פרי עטו של הפובליציסט חיים שיין. "הדרישה להחזיר שוב את הכוח למרכז היא אסון לחזון, למדינה ולליכוד", כותב שיין. "קבוצת עסקנים, מיעוט קטן וקולני, מבשל מתכון לאובדן השלטון ולאיום משמעותי על חזון ארץ ישראל השלמה".
הלנו אם לצרינו
"הבחירות האחרונות הן סוג של סטירת לחי לתקשורת, ואתם בשלכם", אומר מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, בראיון נרחב לעיתונאי "גלובס" סטלה קורין-ליבר וחן מענית ("דנינו מדבר"). "[...] הניתוק של התקשורת מהציבור הוא כל-כך גדול. כשאתם אומרים לי מנותק – אתם חייבים להסתובב איתי במקומות שאתם לא מסתובבים בהם, כדי להבין כמה התקשורת מנותקת".
"מה המקומות האלה?", שואלים קורין-ליבר ומענית. "זו מדינת ישראל על כל חלקיה, לא רק מקומות מסוימים שבהם אפשר לראות את יושבי בתי-הקפה, ואני מדבר הכי עדין, באמת". לדברי המפכ"ל, לא ייתכן שהתקשורת תתמקד באלימות משטרתית כמו זו שתועדה בסרטון שבו נראה שוטר תוקף חייל ממוצא אתיופי, ותתעלם מנתונים סטטיסטיים שלפיהם חלה ירידה דרמטית בתיקי אלימות משטרתית.
בתשובה לטענה של עופר פטרסבורג מ"ידיעות אחרונות", כי ברחוב הישראלי לא מאמינים לגרסתו של אורן חזן, אומרת אביבה, אמו של חזן, כך: "אני לא יודעת איזה סקר עשית בקרב החברים שלך השמאלנים שגדלו על ברכי שנאה עצמית לארץ ישראל. אנחנו רואים אהבה".
עמית סגל (צילום: יהודה שגב)
בטורו שבמוסף "יומן" של "מקור ראשון" כותב עמית סגל, שחשף יחד עם משה זאב את מעללי אורן חזן בבולגריה, על התגובות המעודדות שקיבל חזן מחברי הליכוד. "נילחם בתשקורת שונאת ישראל מלחמת חורמה עד שכל ערוצי אל-מנאר ואל ג'זירה ייסגרו!!!", כתב, למשל, אדם בשם אהרן באחת מקבוצות הווטסאפ של חברי הליכוד.
"לא מדובר בקומץ", מבהיר סגל. "הסנטימנט הזה, של הזדהות עם הקורבן הנאבק בתקשורת ובשמאל, הוא שהביא לנתניהו את חמשת המנדטים המכריעים ביום האחרון. [...] יש ציבור גדול שרואה את המציאות דרך כלל אחד: הלנו אם לצרינו. ואם צרינו נגדו, אנחנו בעדו".
אביו של עמית סגל ועורכו הראשי של "מקור ראשון" חגי סגל מתייחס גם הוא לפרשה בטורו שבאותו המוסף, ומבקש להשיב לטוקבקיסטים שיצאו נגד התקשורת העוינת את חזן, לדעתם על רקע דעותיו הימניות. "אני מכיר דֵי טוב את הגורם התקשורתי שעוסק בו", כותב סגל האב על בנו. "הוא לא מתנכל לחזן ממניעים פסולים, הוא בסך-הכל ממלא את חובתו".
ענייני תקשורת
במוסף "אתנחתא" של "בשבע" מתראיין ח"כ ינון מגל, עיתונאי לשעבר, אצל הכתבת אפרת שטרן. בין היתר הוא נשאל על נסיונו להתמנות למפקד גלי-צה"ל, ניסיון שלא צלח. "במבט לאחור מגל שמח שהוא כיום חבר-כנסת ולא מפקד גלי-צה"ל", כותבת שטרן ומצטטת את מגל: "טוב לי. גם שמעתי שירון דקל סובל שם. לנהל שם זה לא פשוט".
במוסף "מוצ"ש" של "מקור ראשון" מתפרסם ראיון שערך צביקה קליין עם מקימי עלון השבת "עולם קטן", במלאות עשר שנים לקיומו. בתשובה לשאלה על המאמרים הביקורתיים שפירסמו על הרב דוד סתיו, לקראת ההכרעה בהתמודדות על הרבנות הראשית, אומר יוסף רוסו, עורך העיתון: "היתה פגיעה ישירה שהיינו יכולים לוותר עליה".