מפגרים
גם היום בולט ההבדל בין "הארץ" ו"מעריב" לבין "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". בעוד שתמצית המסרים האינפורמטיביים שבארבעת העיתונים ממחישה כי סביר שהשגרה בישראל תימשך כסדרה גם לנוכח התקיפה האמריקאית הצפויה בסוריה, הרי שבשני הטבלואידים הכותרות, הניסוחים, התמונות, העימוד, העיצוב והקלישאות זועקים פאניקה, בהלה והיסטריה.
"מגעים דיפלומטיים לעיכוב התקיפה נגד אסד. בכירים ברוסיה: לא נתערב" ו"בכיר בצה"ל: סבירות נמוכה שנותקף" הן הכותרות של "מעריב" ו"הארץ" בהתאמה. חדשות נוספות: עדיין מחפשים אחר ההוכחה כי אסד הוא שהורה על שימוש בנשק כימי, עדיין לא ברור מה תהיה תגובתה של רוסיה, עדיין לא ברור אם בריטניה תמשיך לעכב את התקיפה, עדיין לא ברור מה יהיו יעדי התקיפה, טרם התברר – ובכן, טרם התברר דבר.
ב"הארץ" כותב עמוס הראל: "צה"ל מעוניין כל-כך להרגיע את האווירה ההיסטרית משהו המשודרת למראה מאות האזרחים הצובאים על התחנות לחלוקת ערכות מגן, שהוא מוכן להוציא מהנפטלין את הביטוי השנוא עליו מכל. למרות הצל הכבד שמטילה מלחמת יום-הכיפורים, ערב יום השנה ה-40 שלה, מסבירים בצבא כי קיימת רק סבירות נמוכה לכך שישראל תיגרר כעת לעימות המתקרב בין ארצות-הברית לסוריה".
אתמול הבטיח "ידיעות אחרונות" ש"אולי כבר מחר בלילה" תהיה תקיפה, וכעת הוא אינו יכול להציע סנסציה גדולה פחות: "מהלילה: בכל רגע" היא הכותרת הראשית שלו, המודפסת בפונט ענק וצבע אדום-לבן מתחלף. כמעט כל העיתון מוקדש לתקיפה שתשפיע עלינו "בסבירות נמוכה" ושכל הפרשנים מסכימים שתהיה מוגבלת ביותר בהיקפה (ברם, לנוכח הרקורד שלהם, זו בהחלט סיבה לדאגה). "עדיף להירגע", נכתב על השער בכותרת הפניה לטור של שמעון שיפר, המופיע כטור הפותח את העיתון תחת הכותרת "כדאי להירגע". זו המקבילה למדבקת "נא להירגע" על חבילת כדורי אסיד. בכפולת האמצע אין היום ציצים, כלבים או ילדים, אלא "מפת המערכה" מאוירת בצבעים עם דמויות מטוסים, ספינות קרב ודגלונים – השתתפו גם אתם בחוויה!!
הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא "מגייסים ונערכים". העיתון מגיש לקוראיו אותו תבשיל של "ידיעות אחרונות", רק דהוי ואנמי יותר.
תחנת חלוקת מסכות גז, אתמול בירושלים (צילום: יונתן זינדל)
גם היום ממשיכים הטבלואידים לסקר את הבהלה למסכות הגז שפשתה בקרב רבים מאזרחי ישראל. זו בהלה טעונת הסבר; הרי הסבירות שנותקף היא "נמוכה", ונמוך הוא גם הסיכוי שמסכת גז תציל מישהו מטיל. אבל מה אתם הייתם עושים אחרי שהייתם קוראים את כותרות הענק "מהלילה: בכל רגע" ו"מגייסים ונערכים"? העיתונים אשמים בבהלת המסכות, ומוסיפים חטא על פשע בנימת הטרוניה שהם מלווים בה את הדיווחים. "למה לא פתחו אולם ספורט גדול באחד מבתי-הספר וחילקו משם באמצעות 20 נציגים, ולא 2–3 שעובדים כאן וכורעים תחת העומס', שאלה נעמה. יוסף נבילו מהעיר התחתית החיפה הגיב לדבריה של נעמה במלים: 'מדינה של מפגרים'". זה הציטוט שמבליטים העורכים ב"המגזין" של "מעריב", שכתבת השער שלו מוקדשת לבהלת המסכות. אכן, מדינה של מפגרים: אזרחים שבמשך שנים מפצירים בהם לגשת וליטול, ללא תשלום, אמצעי הגנה ששילמו עבורו בכספי המסים שלהם, אך הם מתמהמהים, מבוששים – או אם תרצו: מפגרים – וכעת הם נלחצים ונדחקים בתורים המוניים אל אותן תחנות חלוקה עצמן, וקוראים בעיתון איזו מדינה דפוקה יש להם.
"שר התיירות עוזי לנדאו: 'רק 1–1.5 מיליון תיירים בשנה מגיעים לארץ, ואני לא מבין למה אנחנו לא מצליחים להגדיל את מספרם", מדווחת כותרת במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". הנה אם כן: גם עוזי לנדאו לא קורא "ידיעות אחרונות".
האח הגדול
הכתבה "בלי גסויות" במדור הסוגר את "24 שעות", המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", מוקדשת ל"תוכנית הסטנד-אפ העברית הראשונה לילדים". "הבנו שבדיחות לילדים אמורות להיות חכמות ולא ציניות", אומר הסטנדאפיסט עמי אנידג'ר למראיין דני ספקטור, "בלי 'הפוך על הפוך' כמו שהמבוגרים רגילים. הוספנו הרבה ויזואליה, פרצופים וחיקויים [...] מאוד חשוב גם לא לרדת על סלבריטאים או על אנשים שכולנו מכירים". "ומה לא עובד?", שואל אותו ספקטור, והתשובה: "בדיחות מתוחכמות מדי, אבחנות פילוסופיות".
באופן מעניין, זהו תיאור מדויק למדי של הוראות ההפעלה של "ידיעות אחרונות", ועוד יותר ממנו – של "ישראל היום".
רייטינג מרשים
"תוכנית הגמר של 'האח הגדול' שברה שיאי צפייה", מדווחת כותרת ידיעה קצרה של גילי איזיקוביץ בעמוד החדשות של "גלריה", מוסף "הארץ". איזיקוביץ מדווחת על "רייטינג מרשים" לתוכנית ששודרה שלשום, בסך של 36.2%, "שהם כ-721 אלף משקי בית, כך על-פי נתוני הוועדה למדרוג". איזיקוביץ מוסיפה גם כי "על-פי נתוני הזכיינית, המתייחסים לנמדד בקרב משקי בית יהודיים בלבד", הרייטינג עמד על 41.6%. אלה נתונים נכונים בפני עצמם, אולם באותה עת הם מטעים ומסייעים ליצור אצל קהל הנחשפים אליהם תמונת עולם מעוותת וכזו המשרתת אינטרסים מסחריים צרים.
למעשה הנתון היותר מדויק לרייטינג של הפרק המסיים של תוכנית "האח הגדול" הוא 20.1% – כחצי מהנתונים שמפזרת ה"זכיינית" (החברה המשלשלת לכיסה את כספי הפרסום, החסות והכנסות אחרות שמניבה התוכנית), ופחות כ-15 נקודות האחוז מהנתון שמספק "הארץ" בשם הוועדה למדרוג. על ההבדלים בין המספרים כבר עמדנו באתר "העין השביעית" בהרחבה. תמצית הדברים: ספירה לפי משפחה – ועוד יותר מכך לפי משפחה יהודית – מייצרת נתונים גדולים יותר מהספירה המדויקת יותר, לפי אדם.
תוכנית הגמר של "האח הגדול": 20.1% רייטינג
מדוע תאגידי הטלוויזיה שולחים לכלי התקשורת נתונים מנופחים על פעילותם? נדמה שהתשובה בגוף השאלה. מדוע הוועדה למדרוג, הגוף המודד את הרייטינג עבור תאגידי הטלוויזיה וחברות הפרסום וממומן על-ידיהן, שולחת לכלי התקשורת את הנתונים המנופחים ולא את הנתונים המדויקים יותר? גם כאן יכול כל אחד לנחש כרצונו. מדוע העיתונות בוחרת לשתף פעולה עם תאגידי הטלוויזיה ועם הוועדה שהקימו כדי למדוד את פעילותם, ונותנת פומבי דרך קבע לנתונים המנופחים דווקא – וזאת חרף העובדה שהנתונים המדויקים נמצאים בהישג ידה באתר הוועדה? זו כבר שאלה מעניינת יותר, שהתשובה לה אינה יכולה להסתכם רק בקשר מסחרי פשוט (גם קשר כזה קיים, כמובן, בין העיתונים ואתרי האינטרנט לבין תאגידי הטלוויזיה).
ענייני כלכלה שבשגרה
"1.6 מיליארד שקל בארבע שנים", נכתב בכותרת הפותחת את מדור שוק ההון של "כלכליסט", "זהו חלקו של בעל השליטה בקבוצת דלק בדיבידנדים שחילקה החברה מ-2009. בזמן הזה עשה יצחק תשובה לבעלי האג"ח בדלק נדל"ן תספורת של 65%". במדור חדשות החוץ מדווח כי "בשיאו של המשבר הפיננסי קיבל בנק מיינסטריט במיזורי חבילת סיוע פדרלית של מיליון דולר. המנכ"ל דריל ליין וודס הודה כי השתמש ב-380 אלף דולר מסכום זה כדי לרכוש דירת נופש על קו המים עבורו ועבור עמיתיו בצמרת הבנק".
ב"דה-מרקר" מדווח סיון איזסקו כי "אחרי העמדה העקרונית שהציגו בנק ישראל ומשרד האוצר, הצטרף גם משרד המשפטים למאבק בשכר הבכירים בחברות הציבוריות. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט: 'רכיבים מסוימים במדיניות התגמול של בנק לאומי אינם עולים בקנה אחד עם הוראות תיקון 20'". "שליש מהפנסיונרים בישראל מתקשים לסגור את החודש", מדווחת כותרת ידיעה של הילה ויסברג בעיתון.
"אפקט סוריה: הבורסה איבדה 4% ב-3 ימים", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "השימוש בנשק כימי אינו מותיר בפני המערב ברירה, אבל הבעיה היא שזהו עיתוי גרוע לשווקים", נכתב בטור הפרשנות המלווה. "יצחק דנקנר מכר שתי דירות במגדלי YOO בתל-אביב", מדווחת כותרת על שער "גלובס על הבוקר". דנקנר, אביו של נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי, קיבל עבור הדירות כ-8.5 מיליון שקל. בתחילת השבוע "העמיד סכום של 30 מיליון שקל לטובת בנו, במסגרת פיקדון של 70 מיליון שקל" שדנקנר ושותפו האוקראיני החדש נדרשו להפקיד בבית-המשפט. לדנקנר האב שתי דירות נוספות בבניין.
"נתקעו"
"ההדחה של אלי ישי מתפקיד שר הפנים היתה אחת הבשורות המעודדות שהניבו הבחירות האחרונות", פותח אביב לביא את טורו במדור הדעות של "גלובס", המוקדש לניפוץ תדמיתו של מחליפו של ישי, גדעון סער, כשונה מקודמו. "מי שצועד שלוב זרוע עם עיתונאית מוערכת ברחובות תל-אביב לא קורץ מחומר שמכנה אנשים 'סרטן' ונושא נאומי הסתה בשכונות נפיצות. אבל יותר מחצי שנה אחרי הבחירות, כבר אפשר לקבוע שכגודל הציפיות גודל הפער בין התדמית הנאורה של סער למדיניות החשוכה שהוא מוביל", כותב לביא.
שר הפנים, גדעון סער, עם קודמו בתפקיד אלי ישי, 8.7.13 (צילום: יונתן זינדל)
לביא מזכיר כי ישי התמודד עם תופעה של שטף של פליטים, שכבר אינו קיים כעת בשל החומה בדרום. על סער להתמודד רק עם המהגרים שכבר כאן, ולפי לביא, הוא מתמודד איתם בדרך של "התעללות שיטתית", באמצעות "סל של צעדים משפטיים ומינהלתיים" שלביא מונה ומפרט ("החוק למניעת הסתננות", המאפשר לכלוא לשלוש שנים כל מבקש מקלט; "נוהל החזרה מרצון" המופעל על אנשים כלואים, ו"נוהל הטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי" המאפשר לכלוא אדם לתקופה ארוכה על סמך חשדות בלבד). "האירוניה המרה היא", הוא מוסיף, "שהמהלכים של סער אינם מוסריים והם גם לא יעילים: המצב באזורים שבהם הפליטים מרוכזים, ובראשם דרום תל-אביב, הולך ומידרדר, ושיפור אינו נראה באופק".
יש בישראל עיתון המרבה לעסוק בנושא המסתננים מהזווית ההומנית: "ידיעות אחרונות" מסקר פעמים רבות את הסוגיה במשקפיים רחמניות, בעיקר תוך התמקדות בסבל ובמצוקה הנגרמים לילדי הזרים. כך למשל רק בימים האחרונים התפרסמה כתבת שער במוסף היומי על סבלם של ילדים של פועלים זרים ה"כלואים בתא 23 שעות ביממה ולא מורשים אפילו לצאת לחצר" במתקן מעצר בנמל התעופה (במהלך הימים האחרונים גם שולבה במסע קידום המכירות המסיבי של "ידיעות" לעצמו הפניה לראיון עם ישראלית שאימצה תינוק סודאני).
במהלך השנים נטען מעל במה זו כי הגישה ההומנית כביכול של "ידיעות אחרונות" אינה אלא מסווה, ציני יותר או פחות, משום שסיקורו את הפנים האחרות של הסוגיה היה טבול פעם אחר פעם בשנאת זרים ובהסתה (כך למשל הקפיד העיתון לדווח על זהותם של מפירי חוק שונים ולקבע את תדמיתם של המהגרים כחוליגנים). כעת, כששר הפנים הוא גדעון סער, מהפוליטיקאים המקורבים ל"ידיעות אחרונות" ומי שבעיתון מכחישים שוב ושוב את היחס המועדף שהוא מקבל (כולל גניזת כתבה על אודותיו) – אפשר ללמוד עוד על היחס בעיתון לפליטים כאל מכשיר תדמיתי ותו לא.
השבוע, ביום שני, סיפקו העורכים ב"ידיעות אחרונות" את הסחורה: תמונה של גדעון סער לצד ילדי מהגרים התפרסמה בעיתון תחת הכותרת "אזרחים חדשים". הידיעה עצמה הציגה את סער כחנון ורחום, מגינם של החלשים: "שר הפנים גדעון סער העניק אתמול מעמד לארבעה ילדי עובדים זרים בישראל", כתב שם הכתב לענייני כלבו תלם יהב, החוזר על הביטוי "קיבלו מעמד" שוב, ושוב ושוב. המשך הידיעה היה יכול להיכתב על-ידי יועץ התקשורת סער, ולמעשה אין סיבה להניח שלא נכתב על-ידיו:
"ארבעת הילדים הגיעו עם בני משפחותיהם ללשכת שר הפנים בירושלים, שם שוחחו עימו ואף קיבלו יומן עם הקדשה אישית. ברקע המפגש נמצא מאבקם של ילדי העובדים הזרים לקבל מעמד בישראל. מאות ילדים הגישו בקשות בתקופתו של אלי ישי, שר הפנים הקודם. מאז כניסתו של סער לתפקיד אושרו כ-40 בקשות חדשות ו-70 בקשות ש'נתקעו' בוועדות משרד הפנים".
"המבצע לגירוש המסתננים לאפריקה יחל מיד לאחר החגים", נכתב בכותרת דיווח של יובל גורן היום ב"מעריב". "שר הפנים גדעון סער הכריז אתמול: אלפי מהגרים מאפריקה יעזבו את הארץ אחרי סוכות למדינה אפריקאית עלומה. כדי לוודא שכך יהיה יבוטלו אשרות השהייה, ייאכף איסור ההעסקה, והדרך למעצר תתקצר", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של אילן ליאור ב"הארץ". "הודעתו של סער [...] ממשיכה ואף מחריפה את מדיניות ההתנערות של ישראל מחובותיה כלפי מבקשי מקלט", כותב הפרשן המשפטן אייל גרוס. ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה קצרה בעניין. הביקורת על ה"מבצע" המצוטטת בתגובה בסוף הידיעה מצומצמת להיבט טכני בלבד. שמו של סער אינו מוזכר בכותרת או בכותרת המשנה, וניתן לו פתחון פה גדול בידיעה עצמה. תמונתו אינה מלווה את הידיעה – וגם לא תמונותיהם של ילדים.
ענייני תקשורת
אין מדובר במחקר מדעי, אלא בתחושת בטן: שני הטורים (אתי אברמוב, דני ספקטור) שהתפרסמו היום במדור הפותח את המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" ("ראש בראש") הם העילגים ביותר שכיכבו בו (וכמובן: השניים נדרשים לנתח אינטרפרטציה קולנועית לגאונות יצירתית).