הכותרת הראשית
כל העיתונים למעט "מעריב" בוחרים באותה כותרת ראשית: ההודעה על מינוי חדש לנגיד בנק ישראל. "נתניהו מינה את פרופ' ליאו ליידרמן לנגיד בנק ישראל" ב"הארץ"; "הנגיד הבא: ליאו ליידרמן" ב"ישראל היום"; "פרופ' ליאו ליידרמן מונה לתפקיד הנגיד התשיעי של בנק ישראל" ב"מקור ראשון"; ו"תנו לי 100 ימים ותראו" הביזארי משהו ב"ידיעות אחרונות". ב"מעריב" הכותרת הראשית עוסקת ב"חוק המשילות", שעבר אתמול בכנסת בקריאה ראשונה: "סוף עידן המפלגות הקטנות: אחוז החסימה יעלה ל-4 אחוזים", נכתב בה.
יו"ר מרצ זהבה גלאון מליטה את פניה בידיה על דוכן הכנסת במסגרת דיון על "חוק המשילות", אתמול (צילום: פלאש 90)
איזו ידיעה משמעותית יותר, זו על מינויו של ליאו ליידרמן, פרופסור לכלכלה וכלכלן בכיר בשוק הפרטי (בנק הפועלים) לנגיד הבנק המרכזי, או חקיקה המשנה את כללי המשחק הדמוקרטיים? מצד אחד, ליידרמן אמר לגד ליאור מ"ידיעות" כי בתוך 100 ימים מכניסתו לתפקיד "נראה תוצאות", דהיינו, אנו צפויים לשינוי משמעותי בכלכלה הישראלית. מנגד, "חוק המשילות", כפי שהוא מכונה, עבר רק בקריאה ראשונה וצפוי לעבור עוד שינויים ותיקונים. מחד, המינוי של ליידרמן הפך לדרמה עיתונאית בעיקר משום שהוא מגיע כנספח ברירת-מחדל של פיאסקו הניסיון למנות את יעקב פרנקל לתפקיד. מאידך, החקיקה אתמול, כפי שמציינים העיתונים, היתה מלווה ב"דרמה" (גימיקים על דוכן הכנסת פלוס התפרצות רגעית של הדיסוננס המובנה אך הלא-מודע בין האופי המרכזי-שמרני של יש-עתיד לבין התדמית העצמית השמאלית של כמה מחבריה).
לשאלה דלעיל אין תשובה אחת. ובכל זאת, מעצם היותה יוצאת דופן מבין העיתונים וביום חדשות לא היסטורי, בחירה כמו זו של "מעריב" משקפת עצמאות מחשבתית.
המרכז ללימודי ג'נדר על-שם מוזס
המשנה למנכ"ל בנק ישראל קרנית פלוג, יוני 2013 (צילום: מרים אלסטר)
ב"ידיעות אחרונות" ממסגרים את מינוי הנגיד כתוכנית ריאליטי (מה שקראו פעם "תוכנית כשרונות"). "אמש: הזוכה והמפסידה", נכתב במרכז השער, לצד תצלומי פפרצי של ליידרמן וקרנית פלוג אמש, באזור המחיה הטבעי שלהם. פלוג, סגניתו של סטנלי פישר, ששאפה להתמנות לנגידה וכעת תפרוש מהבנק, מפסידה הפסד משולש: גם את המשרה הנכספת, גם בכך שתצלום לא מחמיא שלה מתנוסס על שער צהובון נפוץ, וגם בכך שאיתרע מזלה לככב בטור תמוה (מרב בטיטו), המובלט על השער והמצמצם את כישוריה ואישיותה לעובדת היותה אשה.
הקביעה המבולבלת של בטיטו משליכה על שיקול הדעת הלקוי של העורכים לא רק מעצם מופרכותה, אלא גם משום שממש לידה מתפרסמת ידיעה באותו נושא, של גד ליאור, המעניק סיבה קונקרטית ומשכנעת, ומקוממת לא פחות, לאי-מינויה של פלוג על-ידי נתניהו: היא מתחה שוב ושוב ביקורת מקצועית על מהלכיו.
ובינתיים, בחברה-לישראל (ובאי.די.בי)
"כיל ירדה בעוד 3% והשלימה נפילה של 36% ב-2013", נכתב בראש סקירת המסחר בבורסה של "דה-מרקר". "בעקבות נפילת כיל: החברה-לישראל עלולה להידרש להוסיף בטחונות", נכתב בכותרת הראשית של השער האחורי של העיתון.
"ניר גלעד הוא מנכ"ל החברה-לישראל [...] זו שהפורטפוליו שלה כה מתפורר, שהיא נאלצת להפריד בין הנכסים הבעייתיים לנכסים הממש גרועים בניסיון להציל משהו", כותבת נעמה סיקולר במוסף "כלכליסט". "מוקדם להספיד את החברה, אבל בהחלט אפשר להספיד את הקריירה של גלעד, שבתוך הכאוס הניהולי העז לבקש השבוע בונוס של 4 מיליון שקל, תוספת לאופציות של 25 מיליון שחטף רגע לפני תיקון 20. השכר של גלעד איבד מזמן כל קשר לביצועי החברה. השבוע גלעד עצמו איבד כל קשר למציאות. זה המבחן האמיתי של המוסדיים אחרי תיקון 20: הם צריכים לא לאשר לו את השכר הזה. והוא, הוא צריך ללכת הביתה".
"אורנשטיין נותן לדנקנר אוויר: דחה את אסיפת האג"ח" מה-4 באוגוסט ל-11 בו, נכתב בכותרת דיווח של גולן חזני ב"כלכליסט". לפי חזני, הדחייה היא "כדי לראות האם מכירת כלל-ביטוח תצא לפועל". "גם אם תושלם מכירת כלל-ביטוח, הדבר איננו פותר את הקושי של אי.די.בי אחזקות לשלם לנושיה, וכדי להישאר בעל השליטה דנקנר יצטרך למצוא משקיע", כותב חזני. "דנקנר מנהל מגעים עם שני גורמים – אחד מהם הוא איש העסקים הארגנטיני אדוארדו אלשטיין והשני הוא קבוצת משקיעים אמריקאים".
"דנקנר יודע היטב מדוע הוא מבקש פטור מתביעות", נכתב בכותרת טור של עמי גינזבורג, שתחילתו מתפרסמת בשער האחורי של "דה-מרקר". המומחה הכלכלי מטעם בית-המשפט, אייל גבאי, כותב גינזבורג, העריך פטור כזה בשווי של 200 מיליון שקל.
הרייטינג של שרה נתניהו
"רעייתי ואנוכי נמנים עם המיעוט שאינו צופה ב'האח הגדול', משום שרואים אנו בתוכנית הזו תת-תרבות במיטבה. לצערנו, היא הפכה למעין בון-טון של הציבור", כותב משה בודק מחיפה במדור המכתבים של "ישראל שישבת", מוסף סוף-השבוע המגזיני של "ישראל היום". כקורא של "ישראל היום", אך צפוי הוא שבודק אינו רגיש לפנינים אורווליאניות כמו "תת-תרבות במיטבה". ואכן, המכתב כולו, המסתיים בתהייה האם "אנו, המיעוט שאינו צופה, אולי משהו פגום בנו", כתוב ברוח "ישראל-היומית" של כניעה לתכתיבים מלמעלה מתוך חוסר מודעות מוחלט. כך נוזף המודע ("תת-תרבות"), מתחת לתודעה מתכרסמת השיפוטיות ("במיטבה"), עד שלבסוף היא מכניעה אותה כליל ("אולי משהו פגום בנו").
למעשה ההנחה העומדת בבסיס הנארטיב של המכתב, שלפיה רוב הציבור בישראל צופה בתוכנית הבידור "האח הגדול", כלל אינה נכונה. ועדת המדרוג לאינטרנט שולחת לכלי התקשורת את הפילוח המנופח של נתוני הרייטינג (לפי משקי בית, ולא לפי צופים בפועל), הכפול מהרייטינג המדויק יותר – אולם גם לפי הנתונים המוגזמים, ב"האח הגדול" צופים בממוצע פחות משליש מצופי הטלוויזיה (ולמעשה, לפי צופים בפועל, חצי מזה, כ-15%). מאחר שאין זהות בין מספר האנשים בישראל לבין מספר צופי הטלוויזיה, הרי שהמספר הסופי נמוך עוד יותר, ונראה כי ב"האח הגדול" צופים (על-פי הרייטינג, שהוא אחרי הכל סקר בלבד) פחות מ-10% מהאוכלוסייה בישראל.
שרה נתניהו בטקס יום העצמאות, אפריל 2013 (צילום: יונתן זינדל)
כיצד פחות מ-10% הופכים ליותר מ-50%? מהלך כזה של תודעה כוזבת אינו יכול להתרחש ללא מתווכים הנתפסים בציבור כעצמאיים, או לפחות נבדלים מהמוסדות והאישים שאת המסרים שלהם הם מתווכים. את מיתוס הרייטינג של "האח הגדול" מתווכים כלי התקשורת, באדיבות הפילוח המנופח שמוסרת להם הוועדה למדרוג. אם כתבי הטלוויזיה היו מתעקשים להציג את הנתונים המדויקים, הוועדה למדרוג (מייסודם של בעלי האינטרסים המובהקים בניפוח תדמיתי של ענף הטלוויזיה – הזכייניות ומשרדי הפרסום) היתה נאלצת לספק להם נתונים מגוונים יותר. השיח על ה"ריאליטי" בישראל היה משתנה מקצה לקצה.
ההצלחה ביצירת מיתוס הצפייה ב"האח הגדול" (מיתוס מחולל מציאות, כמובן) נעוצה בהצלחה לייצר תחושה של אותה נבדלות של המתווך (כלי התקשורת) מבעל העניין (זכייניות הטלוויזיה המסחריות), זאת בעיקר משום שרוב הזמן הם עוסקים בעבודה עיתונאית ולא במסירת מידע מטעה מטעם גורם בעל אינטרס, שבכל מקרה אין הם מוסרים לו דין-וחשבון ישירות או בעקיפין. מעניין לכן להשוות זאת לכישלון של "ישראל היום" בטיפוח המיתוס של משפחת נתניהו (שבמבחן העליון של כל פוליטיקאי במדינה דמוקרטית, הבחירות, נחלה אכזבה כשהשיגה ניצחון קטן בהרבה מציפיותיה, בוודאי כבעלת השפעה על העיתון היומי הנפוץ במדינה). "ישראל היום", אפשר ללמוד מהשוואה זו, כשל ביצירת נבדלות בינו לבין מי שהוא מקדם באופן לא פורמלי: התפרים גסים מדי, הזיוף מרושל והמילוי חובבני.
בגיליון היום, אחד מארבעת האייטמים במדור הרכילות (ערן סויסה) מוקדש לביקור של שרה נתניהו ובעלה באימון קבוצת הכדורגל של ברצלונה. סויסה מדווח גם כי אשת ראש הממשלה הזמינה איתה לביקור "נערים וחולי סרטן שחלומם הוא להיפגש עם כוכבי קבוצת ברצלונה". ידיעה חדשותית מחניפה עד בחילה ("הרופא המפורסם בארה"ב") מאת דניאל סיריוטי מוקדשת לרופא ורב אמריקאים, חביביהם של בני הזוג אדלסון, בעלי העיתון. במדור התשבצים, בפינת הטריוויה, פתרונה של השאלה "ראש הממשלה הטוב ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל" הוא "בנימין נתניהו". את הדוגמה האחרונה המצאתי, אבל תודו שהיא לא נשמעת מופרכת.
רוב אזרחי ישראל, אם לסכם סיכום זוטא לא מחייב, אינם צופים ב"האח הגדול" או מאמינים למה שכתוב ב"ישראל היום", אולם המיעוט ביניהם שקורא את החינמון בטוח שכולם רואים את התוכנית.
שפעת
ל"הארץ" מצורף היום גליון "100 המשפיעים בתרבות הישראלית", הממותג כגיליון של "גלריה" בעריכת ליסה פרץ, עורכת "גלריה". רשימות משפיעים, ודירוגים עיתונאיים בכלל, הם פורנו טקסטואלי: חטיף תוכן סדרתי לצריכה מרפרפת וסיפוק מיידי המתאפיין בעלויות הפקה נמוכות ואפיל למפרסמים. כמו בפורנו, השחקנים משתתפים כי הם מרוויחים משהו, אבל בעצם המערכת היא זו שדופקת אותם (נתלית במוניטין שצברו כדי לקדם את עצמה תוך שהיא מחניפה להם והופכת אותם לבעלי חוב תדמיתי, אם תהיתם).
ועבור מי שהחמיץ בדוכנים: רות אסרסאי היא מס' 1 ברשימת המשפיעים בתיאטרון, תומר וברק הימן מס' 7 ב"טלוויזיה ישראלית", יגאל שוורץ מס' 5 בספרות (חמישה מקומות מעל שירה חפר ואוריאל קון!). רבקה סאקר מגיעה רק למקום השלישי במשפיעים באמנות. דני דניאלי צונח – או אולי נוסק? – למקום השמיני במוזיקה. ובאופנה? סיימון אלמלם במקום החמישי. גו אלמלם.
ב"גלריה" נמנעים מלהיכנס לשדה המוקשים של רשימת "המשפיעים בתקשורת". ואולם, אם היתה רשימה כזו, ייתכן שמי מחבריה היה מתעניין בקשר, המקרי בוודאי, שבין פתיחתה של "ועידת ירושלים לתרבות" אתמול – (שבמסגרתה "נחשף" גליון המשפיעים, ושהיום מוקדש לה ב"הארץ" קונטרס ייעודי של "גלריה"), מיזם משותף ל"הארץ", עיריית ירושלים ומפעל הפיס (שני האחרונים מפרסמים היום מודעות בגיליון) – לבין בחירתם של אנשי "גלריה" לכלול ברשימות המשפיעים שלהם את יו"ר מפעל הפיס עוזי דיין (מקום שישי ברשימת "המשפיעים הרב-תחומיים", מקום שלישי ברשימת נושאי הברכות ב"ועידת ירושלים לתרבות") ומנהלת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות דולין מלניק (מקום 9 בספרות).
במקום הראשון ברשימת המשפיעים של "גלריה" – עיתון התרבות היומי היחיד בישראל – מציבים העורכים את אבי ניר, מנהל מצליח שיישכח מיד כשיפרוש ממשרתו המשפיעה. זו בחירה עצובה, בין אם היא מדויקת ובין אם לאו.
ידיעות אחרונות ממסע השיווק של קוקה-קולה
המשקה קוקה-קולה מככב ברשימת עשרת המוצרים הנמכרים בישראל ("בשוק המבורקד").
הנה מה שנכתב באתר ynet על המשקה: "למרות שהחומרים המשמרים הוצאו מהמשקה, לא הייתי מזכירה ליד המשקה הזה את המונח בריאות. בין רכיביו, לדוגמה, חומצה זרחתית, שכבר כיכבה במחקרים שמצאו קשר בינה לבין בריחת סידן. החומצה הזרחתית משנה את היחס בין הסידן והזרחן בעצמות ועלולה לשנות את הרכב העצם ולפגוע בצפיפותה. שימו לב לסוכר המככב כרכיב השני ולתכולת הקלוריות הגבוהה 84 – קלוריות לכוס, יותר מ-100 קלוריות לפחית. חומרי הטעם והריח ממשיכים להיות עלומים, מה שמקשה להתייחס למוצר כאל מוצר בריא. גם שיעור הקפאין במשקה לא ידוע".
והנה מה שנכתב באתר "מאקו": "משקאות הקולה נמצאים בתחתית הסולם של המשקאות לצריכה משפחתית. מה עושה אותם כאלה? חלק מהתשובה היא חומצת מאכל זרחתית (E-338), הנותנת את תחושת העקצוץ על הלשון. 'ככל שרמות הזרחן עולות בדם, יש יציאה של סידן מהעצמות בתהליך שמקדם התרככות של עצמות' [...]. בעיה נוספת היא כמויות הקפאין: 'קפאין הוא חומר סינתטי. לא הייתי רוצה לחשוף אליו ילדים. זהו חומר ממכר, מעלה לחץ דם, והכמויות אינן מצוינות על האריזה'. ומה לגבי הסוכר? זו עומדת על כ-4 כפיות לכוס משקה".
"מאקו" ו-ynet הם אתרים מסחריים שאינם ששים להתגרות בחברה המרכזית למשקאות קלים, המפיצה את המשקה בישראל וחולשת על תקציבי פרסום גדולים. ובכל זאת, אפילו הם, האמונים על מידע מסונן, מוטה ודל-קלורי, אינם יכולים להתעלם מהעובדה ששתיית קוקה-קולה מזיקה לבריאות, אפילו ביחס למשקאות ממותקים אחרים, שהם בפני עצמם מהמזיקים שבין מוצרי המזון התעשייתי הפופולריים.
היום ב"ידיעות אחרונות", במוסף היומי, מוקדש עמוד שלם לדיווחים "מהמחזור האחרון של אירוע הנוער החם של הקיץ, קוקה-קולה Summer Love". "שלשום זה סוף-סוף קרה", מדווח אחד מ"הכתבים הצעירים של 'ידיעות אחרונות'", הנושאים על גבם את מיזם התוכן השיווקי הזה. "המחזור הרביעי, האחרון לשנה זו, של קוקה-קולה Summer Love יצא לדרך. בני נוער ירדו מהאוטובוסים ונכנסו בבת אחת לעולם אחר. עולם של בידור, מוזיקה והמון חוויות". "יש משהו מיוחד באווירת הלילה של קוקה-קולה Summer Love", כותב אחר. ושלישי מצטט: "Summer Love זו אחת החוויות הגדולות שהיתה לנו".
ענייני תקשורת
כמה עמודים מאוחר יותר במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות": עמוד ידיעות עיתונאיות המקדם מיזם של משרד החינוך, שקנה במקביל מודעות בעיתון בלפחות מיליון שקל.