יאסר עוקבי, לשעבר עורך המקומון "שבע", שפוטר בשלהי מבצע "צוק איתן", הגיש יחד עם ארגון העיתונאים של ההסתדרות תביעה נגד חברות שבע-תקשורת בע"מ ורשת המקומון בע"מ, המוציאות לאור את המקומון, בדרישה לפיצוי בסך כ-200 אלף שקל. עוקבי טוען, באמצעות עורכי-הדין גילת ויזל-סבן, אמיר בשה ומורן סבוראי, כי פיטוריו היו שלא בתום לב ותוך הפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. דבר התביעה פורסם לראשונה באתר "הארץ".

"בנסיבות קיצוניות בהן הכלי הניהולי של פיטורים הופך להיות כלי לסתימת פיות ו/או לכפיית עיוורון סלקטיבי למציאות, זקוק העיתונאי להגנתו של בית-המשפט לשם שמירה על חירותו המקצועית"

כבר לפני כחצי שנה דרש עוקבי פיצויים ממעסיקיו לשעבר והתריע כי אם לא יקבלם, יפנה לבית-הדין לעבודה. לטענתו, פיטוריו נבעו מפרסום כתבה פרי עטו על מותו של בדואי ופציעת בתו ואשתו מפגיעת רקטה שנורתה מעזה ופגעה במקום מגוריהם, יישוב שאינו מוכר על-ידי מדינת ישראל.

לפי כתב התביעה, ביום פרסום הכתבה זומן עוקבי לשימוע על-ידי מנכ"ל רשת המקומון אודי פרידמן. בין הסיבות שנמנו במכתב השימוע כתב פרידמן:

כולנו יודעים שבאר-שבע נמצאת במלחמה שעוצמתה רק גברה השבוע.
תושבי העיר חיים בפחד פיזי, עם בעיות פרנסה, עם עצבים חשופים, מי כמוך יודע!! צריך לזכור שמדובר בשבוע בו החלה פעולה קרקעית כחלק ממלחמה לאומית. צריך לזכור שעיתון 'שבע' מיועד ומופץ בקרב תושבי העיר באר-שבע. בשבוע שכזה בחרת לכתבת המגזין הגדולה של העיתון (3 עמודים מלאים) את בעיית המיגון של הכפרים הבדואיים הלא-מוכרזים ושל העיירה רהט.

"להזכירך שאנחנו כותבים לתושבי העיר באר-שבע, שנמצאים במלחמה תחת אש יום-יומית. האם זה הנושא השבוע? בוודאות אני יכול לומר לך שבשבוע שכזה, הכתבה הזאת הסבה לנו נזק ציבורי ומסחרי. זהו נושא ראוי, אבל לא לעיתון מקומי בבאר-שבע, ולא בשבוע שכזה, שבוע של מלחמות".

בשימוע, שנערך כמה ימים לאחר מכן, חזר פרידמן על טענותיו בדבר הכתבה: "בחרת לעסוק בשבוע בו החלה הפעילות הקרקעית בעזה בנושא שהוא לא קשור ישירות לעיר באר-שבע, בחרת לייחד לו את כתבת המגזין הגדולה (3 עמודים)", נכתב בסיכום השימוע שצורף כנספח לתביעה. "אני חושב שבשבוע כזה העיתון צריך לשמש 'מדורת השבט העירונית' ולחפש נושאים מאחדים, משותפים וכו', ולא לעסוק במחלוקת".

לפי סיכום השימוע השיב עוקבי לפרידמן ואמר: "העיתון אמנם מופץ בבאר-שבע ומיועד לתושבי באר-שבע, אבל יש קשר הדוק מאוד בין הפריפריה והעיר, מה גם שישנה אוכלוסייה בדואית שגרה בעיר באר-שבע. אני חושב שבחירת הנושא נכונה".

להורדת הקובץ (PDF, 5.32MB)

בעקבות השימוע החליפו עוקבי ופרידמן מכתבים. "תלונתך המרכזית על 'קבעוני', 'שמרנותי' ו'עייפותי' כעורך הופנתה כלפי בחירתי בכתבה על מות אדם ופציעת שתי ילדותיו. אדם בדואי. חשוב לי להפנות את תשומת לבך לכך שדבריך עלולים לשקף דווקא את 'קבעונך' או 'שמרנותך' שלך", כתב עוקבי לפרידמן, "שהרי מהי ההנחה שלך שעומדת ביסוד הביקורת שלך עלי? הנחה זו מניחה שאנחנו חיים בעולם שבטי לגמרי ועוין לגמרי, ולכן בחירה של 'שבע' לעסוק בטרגדיה ובמוות של האזרחים השכנים, העובדים, הצרכנים, שבאר-שבע היא המטרופולין שלהם, לא רק שלא תעניין את קוראי 'שבע', אלא אף תעורר את עוינותם! האם הקהל שלנו אינו מגוון דיו, אינו אנושי דיו? ולעניין 'נזק ציבורי', האין לנו שום תפקיד חברתי, להתמודד – בין היתר באמצעות כתבות שכאלה – עם הלך רוח גזעני שזוכה להתעצמות בשיח הציבורי בישראל של העת הזו?".

במייל תשובה כתב פרידמן לעוקבי: "אני חושב שאתה לוקח דוגמה אחת מני רבות שנתתי לך (אותו גיליון שלעניות דעתי לא היית רגיש מספיק להלכי הרוח בבאר-שבע) והופך אותו למרכז העניין. לא כך הם הדברים". לדברי פרידמן, כחודש לפני פרסום הכתבה שוחח עם עוקבי על המשך עבודתו, וזה השיב לו: "חבל שלא אמרת לי קודם, היית מודיע לי באפריל, והייתי נרשם במשרד החינוך לשנת הלימודים הקרובה כמורה לאנגלית". בהמשך אף טען פרידמן בפני עוקבי כי הוא עצמו "שמאלני". כעבור ימים אחדים הודיע לעוקבי על פיטוריו.

שער גליון "שבע" שבו פורסמה הכתבה שהיתה העילה לזימונו של העורך הראשי יאסר עוקבי לשימוע, 24.7.14

"השקפתו של מר עוקבי, זו שמצאה ביטוי בכתבה ובעיתוי פרסומה, היא ציר מרכזי להחלטת הפיטורים", טוענים מנגד באי-כוחו. "בעיני מר פרידמן כתבה זו היא ביטוי ל'שיקול הדעת המקצועי הלקוי' של מר עוקבי, ל'חוסר הקשב' שלו. ואם לבטא את מחשבותיו של מר פרידמן כהווייתן: איך מעז מר עוקבי שלא להבין באיזה עולם אנחנו חיים ואיזה נזק ציבורי ומסחרי הוא גורם? כיצד הוא מרשה לעצמו להתנהג כעורך וכעיתוני מקצועי מ'אולד סקול', שחושב שלעיתון ולעיתונאי יש תפקיד חברתי לבקר את השלטון, לגונן על האדם הקטן, להפגין רגישויות לזכויות אדם?".

לטענת עוקבי, לא רק שהפיטורים היו מנוגדים לדיני השימוע, אלא שהופלה לרעה על רקע השקפתו, וזאת בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. "אפליה זו בוטה במיוחד, שכן היא תוצר של תפיסות גזעניות או שבטיות מהסוג החמור, תפיסות שאותן 'אימץ' מר פרידמן", נכתב בכתב התביעה. "אמנם מר פרידמן הציג עמדות אלה כעמדות שאינן שלו, אבל בפועל הוא הסתמך עליהן כטעם עיקרי למעשה הפיטורים, הווה אומר: המדובר בעמדות להן הוא מציית ואותן הוא רואה כלגיטימיות מספיק כטעם לפיטורים".

"מר עוקבי לא פעל רק מכוח השקפה הומניסטית וכמי שתומך בסיקור פלורליסטי, אלא מתוך ציות לחובות אתיות וציבוריות החלות עליו כעיתונאי וכעורך עיתון"

"האם מוציא לאור של עיתון ציבורי רשאי לפטר עורך שגישתו המקצועית-ערכית היא הגישה שמר פרידמן עצמו מייחס למר עוקבי, וזאת מהטעם של נזק כלכלי (מיוחס?)", שואלים באי-כוחו של עוקבי, ומפנים את בית-הדין להחלטה שניתנה בעבר בעניינו של חגי מטר, שפוטר מ"מעריב" בשל עמדותיו השמאלניות. "ראוי לבלום אפליה על יסוד השקפה גם כאשר היא אפליה נחזית של צרכנים ולכאורה אינה נובעת מתפיסתו של המעביד עצמו", נכתב בהמשך כתב התביעה.

כמו כן טוענים באי-כוחו של עוקבי כי פיטוריו מנוגדים לחופש העיתונות.

"מר עוקבי לא פעל רק מכוח השקפה הומניסטית וכמי שתומך בסיקור פלורליסטי, אלא מתוך ציות לחובות אתיות וציבוריות החלות עליו כעיתונאי וכעורך עיתון", נכתב בכתב התביעה. "בנסיבות קיצוניות בהן הכלי הניהולי של פיטורים הופך להיות כלי לסתימת פיות ו/או לכפיית עיוורון סלקטיבי למציאות, זקוק העיתונאי להגנתו של בית-המשפט לשם שמירה על חירותו המקצועית והגנה על יכולתו למלא את חובותיו המקצועיות".

לטענת באי-כוחו של עוקבי, החובה האתית של "נאמנות לאמת", שמוזכרת בתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, אמנם אינה מתורגמת אוטומטית לחובה משפטית, אולם "פעולה בגדרה של חובה אתית תעניק לפעולה לכל הפחות מעטפת של חירות משפטית". טענה זו בכתב התביעה נסמכת על קביעותיו של בית-המשפט העליון במקרה של אילנה דיין בפרשת סרן ר'.

"נסיבות הפיטורים בענייננו הן נסיבות חריגות בחומרתן", נכתב בסיכום כתב התביעה. "עיתון מפטר את עורכו דווקא משום שפעל על-פי הנורמות המקצועיות והאתיות החלות עליו, וזאת בשל חששו של מנכ"ל העיתון מפני ציבור הקוראים ו/או המפרסמים שאותו הוא תופס כגזעני. וכך עורך רב יכולות והישגים, שלא הושמעו כלפיו מעולם קודם לכן תלונות, מפוטר תוך כדי המלחמה, על רקע כתבה המבקרת את אי-מיגונם של חלק מאזרחי המדינה ואת התוצאות שעלולות להיות לכך".

טרם הוגש כתב הגנה. בעבר הכחיש פרידמן מכל וכל את הטענות והדגיש כי פיטורי עוקבי לא נבעו מהכתבה על אי-מיגונם של הבדואים בכפרים הלא-מוכרים.

37124-04-05