למו"ל יש זכות להכתיב קו סיקור מסוים בכלי התקשורת שבבעלותו ואין מניעה לפטר עיתונאי הפועל בניגוד לקו שהכתיב הבעלים, כך פסק אתמול (16.7) בית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע תוך שהוא דוחה את הטענה המרכזית בתביעה שהגיש עיתונאי שפוטר ממקומון באר-שבעי השייך לקבוצת ה"ג'רוזלם פוסט" של אלי עזור. העיתונאי המפוטר, יאסר עוקבי, דרש פיצוי בסך 200 אלף שקל בשל עצם הפיטורים, ויזכה לפיצוי של 40 אלף שקל בשל פגם בשימוע שקדם לפיטורים.

עוקבי עבד כעורך המקומון "שבע" במשך שנים ארוכות עד אשר לפני כשלוש שנים, לקראת סיום מבצע "צוק איתן", פרסם במקומון כתבה על משפחה בדואית מיישוב בלתי מוכר שנפגעה קשות מרקטה שנורתה מרצועת עזה. אב המשפחה, עודה אל-וואג', נהרג כתוצאה מפגיעת הרקטה, ובתו התינוקת נפצעה קשה. בעקבות האירוע ריאיין עוקבי את האלמנה חיתאם אל-וואג' ופרסם את הראיון עמה על פני שלושה עמודים במקומון. בדבריה לעוקבי ביקרה אל-וואג' את העובדה שביישוב הלא מוכר לא היו כל אמצעי הגנה מפני רקטות. עוד באותו היום זומן לשימוע על-ידי מנכ"ל רשת המקומונים, אודי פרידמן, ובהמשך פוטר מתפקידו.

עוקבי טען, באמצעות עורכי-הדין גילת ויזל-סבן ושי גלי ובסיוע הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי באוניברסיטת חיפה, כי פוטר בשל הכתבה, וזאת בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לתביעתו הצטרף ארגון העיתונאים, שטען באמצעות עורכי-הדין ד"ר מורן סבוראי ואמיר בשה כי אין לקבל את פיטוריו של עוקבי שכן אלה נעשו בעקבות ביצוע חובתו העיתונאית.

בחברת שבע תקשורת בע"מ טענו, באמצעות עו"ד רועי פוליאק, טליה יונתן-דגן ורון דינור, כי עוקבי לא פוטר בשל הכתבה אלא בשל אי-התאמתו לשינויים שנדרש לבצע במקומון. לטענתם, הכתבה על הנפגעים הבדואים היתה רק חוליה אחת בשרשרת של התנהלות פגומה מצדו. בנוסף נטען כי בכל מקרה יש לעיתון זכות להחליט כי לא ראוי לבקר את השלטון בזמן מלחמה ולהנחות את העיתונאים שלה לפעול לפי עמדה זו.

העיתונאי יאסר עוקבי (צילום: אורן פרסיקו)

השופט צבי פרנקל ונציגת ציבור העובדים פסה מרקוביץ קיבלו את עמדת המקומון בכל הקשור למניע לפיטורי עוקבי וזכותו של העיתון לקבוע את קו הסיקור. "הגענו למסקנה כי פיטוריו של התובע לא היו נעוצים בכתבה שפרסם על העדר המיגון בפזורה הבדואית וכי זו היוותה רק דוגמה לחוסר שביעות הרצון מתפקודו כעורך המקומון", כתבו השניים בפסק הדין. השופט פרנקל ונציגת העובדים מרקוביץ הגיעו למסקנה זו על סמך העובדה כי הכתבה לא עמדה במרכז פרוטוקול השימוע שנערך לעוקבי, ואף לא במרכז המכתב שבו זומן לשימוע. בנוסף, השניים השתכנעו מעדותו של המנכ"ל פרידמן, שטען כי עוקבי לא התאים את עצמו לשינויים הנדרשים על-ידי ההנהלה.

"השתכנענו כי הכתבה היתה דוגמה בלבד, שנדונה במספר בודד של עמודי פרוטוקול שימוע מתוך עשרות, שהראתה כי התובע אינו רואה את המקומון כמצופה ממנו מבחינה זו שלא הפעיל שיקול דעת נכון באשר לבחירת הנושאים ולעיתוי שנבחר לפרסומם ולא מושא הכתבה, כשלמעשה התובע לא הפנים את השינוי שמבקש המקומון לייצר – דהיינו הפיכתו לעיתון לוקאלי חינמי שעוסק בנושאים חדשניים המתאימים לתושבי המקום" – כלומר חינמון מקומי בנושאי חינוך ורווחה עירוניים, ללא עיסוק, למשל, בנעשה בכפרים הבלתי מוכרים או בדימונה.

בהמשך כותבים השופט פרנקל ונציגת העובדים מרקוביץ כי "אף אם היינו מקבלים את טענת התובע כי ההחלטה על פיטוריו היתה בשל פרסום הכתבה, גם אז אין בכך הפליה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה". השניים קובעים כי "לנתבעת הזכות להכתיב קו סיקור מסוים לקהל היעד שאליו מכוון המקומון, לרבות שאין לבקר את רשויות המדינה בזמן לוחמה, בייחוד מול אויבים מבחוץ".

בפסק הדין נכתב עוד כי "הנתבעת פרסמה בעבר כתבות על הפזורה הבדואית, כך שבקשתה לא לפרסם את הכתבה הנוכחית בזמן מלחמה אינה בבחינת הפליה על רקע השקפה. זכותה של הנתבעת להחליט כי המקומון מיועד לקהל יעד מסוים, ועל כן הכתבות ועיתוי פרסומן צריך לענות על דרישותיו של קהל היעד וצרכיו ושלא בסתירה למדיניות המקומון".

בהמשך פסק הדין, על סמך תקדים פסק הדין בעניין ג'ואנה יחיאל, מבהירים השופט פרנקל ונציגת העובדים מרקוביץ כך: "לא מצאנו כי יש בפיטורי התובע משום פגיעה בכללי האתיקה. חופש הביטוי, כמו גם כללי האתיקה, אינם מוחלטים, ואין בהם לאפשר לעיתונאי לפרסם ככל העולה על רוחו – עיתונאי עובד בעיתון, והוא כפוף גם למעסיקו. למעסיק הזכות להתוות אופי מסוים לעיתון, ועל העיתונאי להישמע לו. ככל שהעיתונאי אינו נשמע לאופי המבוקש של המקומון, רשאי הוא להתפטר, אך גם המעסיק רשאי לפטרו – ובלבד שאופי המקומון הובהר לעיתונאי קודם לכן, וככל שהדבר לא נעשה יש לפצותו בגין פגם בהליך".

במקרה זה, כתבו השופט פרנקל ונציגת העובדים מרקוביץ, העמדה של העיתון בדבר התמקדות בעניינים הנוגעים לתושבי באר-שבע בלבד לא הובהרה דיה לעוקבי לפני השימוע, "וכאן נפל פגם בהתנהלותה של הנתבעת". בפסק הדין נקבע כי ההתמקדות בעניינים המוניציפליים של באר-שבע והתעלמות מעניינים כלליים שאינם קשורים במיוחד לעיר אינה אפליה, אך ראוי היה להבהיר זאת לעוקבי לפני השימוע. כיוון שלא נעשה כן קבע בית-הדין כי חברת שבע תקשורת בע"מ תפצה את עוקבי ב-40 אלף שקל. על כך הוסיף בית-הדין הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסך 3,500 שקל.

37124-04-15

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 544KB)