העיתונאי יאסר עוקבי, לשעבר עורך המקומון "שבע", קיבל בזמן מבצע "צוק איתן" הבהרה ממנכ"ל רשת המקומונים, ולפיה לא מקובל בישראל להביע ביקורת על צה"ל בזמן מבצע צבאי. כך עולה מתצהיר שהגיש אתמול (7.2.16) עוקבי לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע.

עוקבי, שפוטר זמן קצר לפני תום מבצע "צוק איתן", הגיש בשנה שעברה תביעה בטענה כי פוטר רק משום שפירסם כתבה על בדואים שנפגעו מירי חמאס. הכתבה שפירסם, ואותה גם כתב, עסקה במותו של בדואי ופציעת בתו ואשתו מפגיעת רקטה שנורתה מעזה ופגעה במקום מגוריהם, יישוב שאינו מוכר על-ידי מדינת ישראל ועל כן אינו ממוגן. עוקבי דרש פיצוי בסך 200 אלף שקל.

בכתב ההגנה הכחישה חברת שבע-תקשורת בע"מ כי עוקבי פוטר בגין אותה כתבה וטענה כי פוטר בגין אי-שביעות רצון מתמשכת מתפקודו כעורך, ומשום שלא הוביל את השינוי הדרוש במקומון. בחברה הבהירו כי טרם הפיטורים הובעה בפני עוקבי אי-שביעות רצון מהמקומון והודגש כי "אי-שביעות הרצון לא נבעה מ'שיקולים פוליטיים' כלשהם ולא היתה קשורה, במישרין או בעקיפין, למוצאו של התובע, עמדותיו וכיוצא באלה".

בתצהיר שהגישה אתמול מטעמו של עוקבי עו"ד גילת ויזל-סבן חוזר העיתונאי ומצטט ממכתבי הזימון לשימוע שקיבל, ובהם מוזכרת הכתבה שהכין על הקורבנות הבדואים כסיבה לאי-שביעות הרצון ממנו. התצהיר אף כולל ציטוטים משתי שיחות בין עוקבי לאודי פרידמן, מנכ"ל רשת המקומונים, טרם ההחלטה על פיטוריו.

בשיחה שהתקיימה ב-7.8.2014, כשבועיים לאחר פרסום הכתבה על הקורבנות הבדואים, אמר פרידמן לעוקבי: "לקחת בכזה שבוע נושא פריפריאלי, ואני אומר לך, זה אחלה נושא, הוא היה במהדורות החדשות, הוא היה בערוץ 2... זה נושא שהוא ראוי ל'פוסט', ראוי ל'מעריב'. אני חולק עליך... אני חושב שלא שבוע כזה, או לא בבולטות הזו. שלושה עמודים מבין ה-15 שהיו לך השקענו בחוסר המיגון המזעזע שקיים בפזורה סביב באר-שבע. זה נראה לי לא מתאים. נראה אווט אוף קונטקסט...".

בהמשך הוסיף פרידמן: "אל תגיב לי, יאסר, כמה אנשים קראו את השלושה העמודים הענקיים, אם ידוע לך, אל תענה לי... אבל, אתה צודק, זה אג'נדה, זה חשוב, זה סיפור אמיתי. אבל האם זה הקהל? האם זאת העת? ואני אגיד לך יותר מזה, אני לא המצאתי מתח בין יהודים לערבים בישראל. אני חושב שזה קיים. אבל האם במצב של מלחמה אתה מראה דווקא אז את הבעיה הלעומתית? אולי, כן. אני לא יודע לתת לך תשובה. אולי זה נכון. יש כאן הרבה מאוד שאלות, שאני לא הייתי בוחר כמוך בסיפור כזה בכלל...".

שער גליון "שבע" שבו פורסמה הכתבה על העדר מיגון ביישובים בדואיים, 24.7.14

שער גליון "שבע" שבו פורסמה הכתבה על העדר מיגון ביישובים בדואיים, 24.7.14

בשיחה נוספת בין השניים, שהתקיימה שבוע לאחר מכן, התנהל הדו-שיח הבא:

פרידמן: "תראה! אתה בכל השיחות... ובכל מה שקישקשנו הן במייל והן בכתב, נותן לעניות דעתי ניתוח לא נכון של הדברים... נותן משקל יתר לסיפור של הכתבה. אני כן, אני חושב שהכתבה, הרי הכל טיימינג, הנושא הוא ראוי. הנושא ראוי, הוא נושא לאומי יותר מאשר באר-שבעי, אבל על זה יש לנו מחלוקת. זה נושא, מה שאתה רוצה, באמת, אזרחים... חלקם משרתים, אתה יודע, סיפרת לי שנפצעה מישהי שאחיה היה בצבא. סיפור! אבל זה עניין של טיימינג! טיימינג! ועל זה אנו חלוקים...".

עוקבי: "מתי אפשר להעלות את העניין של המיגון אם לא עכשיו, בזמן...".

פרידמן: "אז אני אגיד לך תשובה שהיא אקטואלית. למה אני הבאתי את הדוגמה הזאתי, כי נראה לי שהיא היתה הכי חם מהתנור. היא לא כזאת אקוטית. אני עכשיו שומע את אורי אריאל קופצים על ביבי. בונקר, יצאנו פארש מכל העניין. גם כן, זה אותו דבר. מתי מעבירים ביקורת? לשיטתך...".

עוקבי: "אונליין".

פרידמן: "במדינת ישראל, בתרבות הציבורית שלה, שלא מעבירים ביקורת בעת מלחמה".

עוקבי: "זו לא ביקורת".

פרידמן: "לא, אני מדבר על המדינה. לא מעבירים ביקורת בעת מלחמה. מצד שני, לשיטתך, מתי מעבירים ביקורת אם לא בעת עשייה? בסוף, להגיד למה לא עשיתם?... עכשיו תגיד, דחוף את האצבע לעין, כנס עד הסוף. למה אין אסטרטגיית יציאה מהמלחמה הזאת? למה אין הגדרת מטרות למבצע? הכל זה טיימינג. הנושא הזה, שהוא נושא ראוי וטוב, הוא דוגמה. הוא דוגמה למה שאני חושב. יכול להיות שאנחנו חלוקים... זה לא מדע...".

ימים אחדים לאחר שיחה זו קיבל עוקבי הודעה על פיטוריו.

"כיום", כותב עוקבי בסיום תצהירו, "כשנה וחצי לאחר פיטורי, אני מועסק ככתב במשרה חלקית בעיתון 'מעריב השבוע'/'הפוסט'/'אתר מעריב', שם אני בכוננות כמעט כל שעות היום, כמעט כל ימות השבוע, ומשתכר שכר מינימום. אני ומשפחתי ספגנו פגיעה כלכלית משמעותית כתוצאה מהפיטורים. בנוסף, התרחשה גם פגיעה במעמדי המקצועי ובשמי הטוב כתוצאה מפיטורין אלו".

לצד תצהירו של עוקבי הוגש אתמול לבית-הדין לעבודה, באמצעות עורכי-הדין אמיר בשה וד"ר מורן סבוראי, תצהיר מטעם יאיר טרצ'יצקי, יו"ר ארגון העיתונאים, ובו הוא מסביר מדוע הארגון החליט להצטרף לתביעתו של עוקבי.

"ארגון העיתונאים החליט לפרוש חסותו על המקרה, כמו שעשה במקרים קודמים בעבר ביחס לעיתונאים אחרים שנפגעו והפגיעה בהם נגעה לאינטרסים המוגנים על-ידי הארגון או למטרות המוגנות על-ידי הארגון", מצהיר טרצ'יצקי, ומזכיר את המקרים של חגי מטר, אור זילברמן ותני גולדשטיין.

ארגון העיתונאים: "לא יעלה על הדעת שעיתונאי יפוטר רק בגלל שפעל בהתאם לחובתו הציבורית"

"הפגיעה הקשה במר עוקבי", מוסיף טרצ'יצקי, "מלמדת על הסכנות המאיימות על העשייה העיתונאית הביקורתית במדינה, וקיימת חשיבות בכך שבתי-המשפט ובתי-הדין יושיטו סעד לעיתונות החופשית, כפי שהדבר נעשה בעבר, ואף בעבר הקרוב ולאחרונה, בהקשרים שונים על-ידי בתי-המשפט הכלליים ואף כמובן בתי-הדין לעבודה.

"[...] מר עוקבי פירסם כתבה חשובה, שיש עניין ציבורי בפרסומה, על אזרחים ישראלים נטולי מיגון בזמן מלחמה. לא יעלה על הדעת שהוא יפוטר רק בגלל שפעל בהתאם לחובתו הציבורית, שעל-פי תקנון האתיקה, אף מתחזקת בזמן מלחמה. פיטורים של עיתונאי על רקע מילוי חובתו הציבורית אינם רק פגיעה באותו עיתונאי, אלא יש להם אפקט מצנן על חופש העיתונות במדינה דמוקרטית, כי הם מעבירים לשאר העיתונאים מסר לפיו השכר על מילוי החובה הציבורית עלול להיות אובדן הפרנסה".

37124-04-15

להורדת הקובץ (PDF, 1.81MB)

להורדת הקובץ (PDF, 396KB)