יותר מעניין לקרוא "מעריב"

"היום, לשם שינוי, יהיה מעניין לקרוא את 'ישראל היום'", כותב הבוקר בן כספית בכפולה הפותחת של "מעריב". ההערה הזו מופיעה לקראת סופו של טור ארוך פרי עטו על פרשת השחיתות במפלגת ישראל-ביתנו, שהותרה אתמול לפרסום. לפי כספית, "הכי מבסוט" מפרשת השחיתות החדשה הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, "שמפחד מליברמן פחד מוות". על כן, טוען פרשן "מעריב", מעניין כיצד יסקר העיתון של נתניהו את הפרשה.

בניגוד לדעת כספית, היום דווקא מעניין לקרוא עיתונים אחרים. "ישראל היום", אפשר לצפות, יתקוף הבוקר את מי שנחשב על-ידי נתניהו לאחד האיומים הגדולים עליו. אבל איך ינהגו העיתונים שהחניפו בזמן האחרון לאביגדור ליברמן, יו"ר ישראל-ביתנו? עיתונים כמו "ידיעות אחרונות", למשל, שהציג את "תוכנית השלום" באמצעות טרנספר של ליברמן בכותרת הראשית של אחד מגליונות יום שישי; או עיתונו של כספית, "מעריב", שבו מתואר ליברמן פעם אחר פעם על-ידי הפרשן הבכיר כ"מבוגר אחראי" ומועמד ריאלי, כמעט מתבקש, לראשות הממשלה?

מבט זריז בשערי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מעלה ממצא מיידי: קשה למצוא את שמה של מפלגת ישראל-ביתנו או את שמו של יו"ר המפלגה אביגדור ליברמן. כותרת הגג של "ישראל היום" היא "פרשת ישראל-ביתנו", והיא מלווה את כל עמודי סיקור הפרשה. הכותרת הראשית של "הארץ" היא "שורה של מקורבים לליברמן ועשרות אנשי ציבור נחקרו בחשד להעברת שוחד שיטתית". בשערי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", לעומת זאת, מרחיקים באופן יחסי את ליברמן והמפלגה שהקים מפרשת השחיתות החדשה.

"החשד: שוחד תמורת תקציבים", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". רק באמצע כותרת המשנה מוזכר כי בין העצורים "בכירים בישראל-ביתנו", ומיד אחר-כך מובאת תגובת המפלגה ("המשטרה שוב פוגעת בנו בבחירות"). "החשד: סגנית השר לקחה שוחד", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". גם בשער עיתון זה, כמו בשער "ידיעות אחרונות", שמה של המפלגה מוזכר רק בלב כותרת המשנה ובכותרת המוקדשת לתגובתה ("מדובר בחקירה פוליטית").

המבוגר האחראי בן כספית (צילום: יוסי זמיר)

כספית אישר באחרונה בראיון ל"ליברל" כי הוא עובר מראש על שערי "מעריב", מעיר את הערותיו, ואלו בדרך כלל מתקבלות על-ידי העורכים. מן הסתם עבר גם על השער של הבוקר בטרם ירד לדפוס. האם העיר הערה על הכנסת או הוצאת שמותיהם של ליברמן והמפלגה שבראשה הוא עומד מהכותרת הראשית או מכותרת הגג בעמוד השער? בראיון ל"ליברל" סירב כספית לקבל על עצמו את התואר "עורך-על", ובחר לעצמו הגדרה אחרת, שכל מי שקורא את הטורים שלו על ליברמן יזהה מיד: "מבוגר אחראי".

"נכון לאתמול בבוקר ליברמן היה המבוגר האחראי של המפה הפוליטית", כותב הבוקר כספית ב"מעריב". "הניסיון והשנים שחלפו הפכו אותו לפוליטיקאי מנוסה, מפוכח, ממוקד ועוצמתי. ליברמן יודע לקבל החלטות, מלה שלו היא מלה, הגיע הזמן שמישהו כזה יתיישב בלשכת ראש הממשלה. אז אלה היו התוכניות של ליברמן, עד אתמול בבוקר". לאורך טורו מעלה כספית סימני שאלה בדבר החקירה ואזהרה מפני היסחפות אחר הצהרות המשטרה.

כספית אף מעלה בטורו את התהייה מה יקרה אם שני החשודים המרכזיים בפרשה, פאינה קירשנבאום ודוד גודובסקי, שניהם מקורבים מאוד לאביגדור ליברמן, יימצאו בסופו של דבר טהורים וזכאים. "בלעדיהם", הוא כותב, "הפרשה הופכת מפרשת ישראל-ביתנו לסתם עוד פרשה של פוליטרוקים סוג ג'".

בכל זאת הקרבה של כספית לליברמן מזכה את קוראי "מעריב" בציטוט בלעדי. "ליברמן עצמו, בשיחות סגורות אתמול, אמר שהוא לא מאמין שהיא [קירשנבאום] מושחתת", כותב כספית, ומוסיף: "לא היא, ולא גודובסקי, המכונה 'דאוד', האיש החזק בישראל-ביתנו. גודובסקי, על-פי ליברמן, הוא 'פטריוט אמיתי, אדם מלא אמביציה, ציוני נלהב, בטח לא מושחת'".

לזכותו של "מעריב" יצוין כי בעמודי הפנים אפשר למצוא סיקור מקיף של הפרשה, כולל ידיעה מאת אריק בנדר הנושאת את כותרת הגג "החשודה העיקרית: הכי קרובה ליו"ר המפלגה" ואת הכותרת "האשה החזקה בישראל-ביתנו ויד ימינו של אביגדור ליברמן".

המבוגר האחראי אביגדור ליברמן, אפריל 2014 (צילום: יונתן זינדל)

ב"ישראל היום", כצפוי, מסקרים את הפרשה בהרחבה ובהבלטה, תוך דגש על הזהות המפלגתית ("פרשת ישראל-ביתנו"). כספית מזכיר ב"מעריב" כי אחד העצורים, גרשון מסיקה, הוא איש ליכוד. גידי וייץ מזכיר ב"הארץ" כי חשוד אחר, ישראל יהושע, אף הוא איש ליכוד. מידע זה אינו מתפרסם הבוקר ב"ישראל היום". העובדה שליברמן היה שנים ארוכות יד ימינו של נתניהו בליכוד נשכחת. הכותרת הראשית של העיתון, "הכל נשאר במפלגה", נקראת גם כמשאלת לב.

גם מבחינת טורי הדעה בולט ההבדל בין העיתונים. בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" אין אף טור פרשנות או דעה העוסק בפרשה. "מעריב" מלווה את הסיקור בטור דעה ארוך מאת "המבוגר האחראי" כספית. "ישראל היום" מתהדר בשערו בהפניות לשלושה טורים. דן מרגלית כותב על בני אור ובני חושך, איציק סבן מחמיא למשטרת ישראל, ומרדכי גילת כותב על החשדות עצמם. תחת הכותרת "ראיות ברזל" כותב גילת כי "יש אפשרות סבירה שהחקירה הזאת תסתעף והתיק הזה יגיע רחוק", ומתאר "תעשייה שלמה של פשע, על-פי החשד, שיש בה מובילים ותת-מובילים, כבישים ראשיים וצדדיים, סמטאות ושבילים חשוכים; תנועה ברורה של תן וקח בשורה ארוכה של אירועים".

ב"הארץ" מסתפקים בטור אחד, מומלץ מאוד לקריאה, מאת גידי וייץ, על "שיטת ישראל-ביתנו". וייץ מתאר בפיכחון אכזרי את המלחמה בשחיתות בישראל ומתאר את חשיפת הפרשה הנוכחית כ"גילוי אקראי של רקב". לא יותר.

אגב

ארי שביט חושב שהמשבר הישראלי הוא רב-מערכתי, רב-ממדי ורב-מפלסי.

בחירות 2015 (פרסום סמוי)

"במחלקות הפרסום של העיתונים, גם אצלנו כמובן, גומרים את ההלל על מי שהמציא את שיטת הפריימריז, ומברכים על כל מתמודד נוסף שמצטרף למירוץ ורוכש שטחי פרסום", כותב עמנואל שילה, העורך הראשי של "בשבע", בטור העורך. "במהלך שנה רגילה יש שתי תקופות שיא של מכירת מודעות – חגי תשרי וחג הפסח. הבחירות לכנסת, ובמיוחד ימי הפריימריז, מספקים לנו עוד רגל, חג הבחירות, שגם הוא מביא איתו גליונות ענק צפופים במודעות מכניסות".

מומלץ לעלעל בגליון "בשבע" כדי להבין עד כמה צודק שילה. העיתון, שבקהל היעד שלו מצביעי הליכוד והבית-היהודי, עמוס עד להתפקע במודעות מטעם מועמדים לפריימריז בשתי המפלגות. מבין עשרות המודעות, שתיים חריגות, שכן הן נראות כמודעות המתחזות לתוכן מערכתי. מדובר בשתי כפולות עמודים, האחת נחזית להיות ראיון עם דני דנון והאחרת נחזית להיות ראיון עם גלעד ארדן.

"בשבע", 25.12.14

"בשבע", 25.12.14

שני ה"ראיונות" הללו מתפרסמים בפתח העיתון, לפני עמוד התוכן, בעמודים השמורים למודעות פרסום, ונקראים כשירי הלל למועמדים, לא כראיונות עיתונאיים של ממש. בשני המקרים אין קרדיט למראיין, אולם הם בנויים כראיונות לכל דבר, עם שאלות בגופן מודגש ותשובות מפי המועמדים. המודעה של דנון אף נושאת את כותרת המשנה "ראיון עם ח"כ דני דנון".

"כל יום מביא בשורה חדשה ושינוי מתקרב, ולאור כל זאת, החלטתי לצאת ולשמוע מה יש לח"כ דני דנון, המתמודד בימים אלה עם בחירות לראשות מפלגת הליכוד ולרשימת הליכוד לכנסת, לומר על המצב", נכתב בפתח ה"ראיון" עם דנון. באחת ה"שאלות" פונה ה"מראיין" לדנון במלים "כסגן שר הביטחון", וזאת חרף העובדה שדנון אינו מכהן בתפקיד חודשים אחדים, לאחר שפוטר ממנו במהלך מתוקשר במהלך מבצע "צוק איתן". ל"ראיון" עם דנון מצורפות גם תוצאות מוזרות למראה של סקר דעת קהל (שנערך בקרב יהודים בלבד). "אילו דנון יעמוד בראשות תנועת הליכוד והבחירות לכנסת היו נערכות היום, למי היית מצביע?", נכתב ליד שתי עמודות. חץ המוביל מעמודה אחת, הכוללת מפלגות מרכז וימין, לעמודה אחרת, המייצגת את הליכוד, מוביל את הקורא למסקנה כי הליכוד יזכה ב-17 מנדטים על חשבון המפלגות הללו אם דנון יעמוד בראשו. האם זו אכן תוצאת הסקר? קשה לדעת.

"בשבע", 25.12.14

בפינה השמאלית התחתונה בכפולת העמודים שתפוסה על-ידי ה"ראיון" עם דנון, לצד תוצאות הסקר הלא ברור, מסתתרת בגופן קטן ובין סוגריים האות מ'. זהו הגילוי הלא-נאות לכך שמדובר במודעה, ולא בתוכן מערכתי.

במהלך הבחירות האחרונות קבע השופט סלים ג'ובראן, יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, כי מקומון בהרצליה ומועמד לראשות העירייה הטעו את הבוחרים כשפירסמו מודעות הנחזות לידיעה, שבשוליהן האות מ'. "עם כל הכבוד, אין באות 'מ' המתנוססת בגופן זעיר בתחתית שתי ה'מודעות' מספיק כדי שקורא סביר יבין מהן כי עסקינן במודעות בחירות ולא בידיעות חדשותיות מן המניין", קבע השופט ג'ובראן וחייב את המקומון לפרסם הבהרה ולשלם, יחד עם המועמד לראשות העירייה, הוצאות משפט בסך 7,000 שקל. ב"ראיון" המתפרסם הבוקר ב"בשבע" עם השר ארדן אפילו האות מ' אינה מופיעה.

בחירות 2015 (שתי הערות נוספות)

גדעון אלון מדווח ב"ישראל היום" כי ועדת הבחירות הזכירה אתמול לכל הסוקרים הפוליטיים כי אם לא יעבירו לעיונה את ממצאי סקרי הבחירות לפני פרסומם הפומבי, הם יהיו צפויים לשישה חודשי מאסר או לקנס כספי גבוה, וזאת על-פי חוק הבחירות ("דרכי תעמולה").

ח"כ זאב אלקין אינו זקוק למודעות ב"ישראל היום", הוא מככב בשער "שישבת", מגזין סוף-השבוע של העיתון. הראיון איתו, שערך מתי טוכפלד, מתפרש על פני שלוש כפולות עמודים רצופות. באחד הלידים המעטרים את הראיון, אחד הקטעים הבולטים שנבחרו על-ידי העורכים כדי למשוך את תשומת לבו של הקורא ולגרום לו לעיין בראיון המלא, נכתב כך: "פעם נקראתי לצאת לסיאול. נסעתי 24 שעות הלוך ושוב, רק כדי להיות שם פחות מ-24 שעות, ובזמן הזה נפגשתי עם שמונה שרי חוץ ונאמתי בכנס, וכל זה בלי שינה. אמרו לי שאני לא נורמלי. את דרום-קוריאה ראיתי רק מחלון המטוס".

עזה

"ישראל היום" מתפנה לעסוק בתקרית הירי בגבול עזה בעמ' 19, על פני פחות מעמוד וללא טור פרשנות. "ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מקדיש לה את הכפולה הפותחת ובה טור פרשנות מאת יוסי יהושוע תחת הכותרת "ההרתעה נשחקת". זהו גם הדגש בשער, דגש שתורם לערעור מעמדו של בנימין נתניהו כ"חזק מול החמאס". ב"הארץ" מזכיר עמוס הראל כי "בתוך פחות משבוע הפרו הפלסטינים פעמיים את הפסקת האש" ומסביר: "הסיבה העיקרית לקיפאון טמונה בהתנהגותה של מצרים". לדבריו, "למרות החשש הפלסטיני מתגובה צבאית חריפה של ישראל ברצועה, ייתכן שחמאס קרוב לנקודה שבה ראשיו יסברו כי לא נותר להם יותר מה להפסיד".

עזתים בהלוויית פעיל חמאס שנהרג בתקיפת צה"ל, 24.12.14 (צילום: עבד רחים ח'טיב)

עמיתתו לעיתון, עמירה הס, מחזיקה בדעה מנוגדת. "למרות הצהרות ייאוש פה ושם לתקשורת, שעדיפה מלחמה על פני הקיפאון הנוכחי – תושבי עזה אינם יכולים לשאת את המחשבה של עוד סיבוב מלחמתי שבו ישראל תתקוף אותם בבתיהם, בנשק המפותח והבלתי-אוזל שלה", היא כותבת. "שלטונות חמאס יודעים זאת היטב, ולכן אין להם היום עניין פוליטי או טקטי במלחמה".

מונופול הגז

"גלובס" ו"ממון" ממשיכים להציג את הפנים השליליים של החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, דייוויד גילה, לפעול לפירוק מונופול הגז של יצחק תשובה ושותפיו. "חשבנו שסיפור הגז מאחורינו, נצטרך ללמוד אותו עכשיו מחדש", מצוטט בכותרת ידיעה ב"גלובס" מאת עמירם ברקת אדם המוגדר "גורם ממשלתי" (בהקשר זה כדאי לקרוא את טורו של שאול אמסטרדמסקי מ"כלכליסט", שפורסם אתמול תחת הכותרת "כרוניקה של מחדל ממשלתי"). כפולה נוספת ב"גלובס" מוקדשת למאבקים המשפטיים הצפויים כעת בין חברות דלק ונובל-אנרג'י למדינה – הוא יארך שנים, יעלה מיליונים ויסתיים בפשרה.

איש העסקים יצחק תשובה (צילום: יונתן זינדל)

כתבת השער במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", מאת איריס ליפשיץ-קליגר וגד ליאור, מוקדשת למפעלים שרצו להתחבר לגז הטבעי, אולם ביורוקרטיה וסחבת מונעות זאת מהם. "החלטת הממונה על ההגבלים תעכב עוד יותר את התהליך", מצוטט נשיא התאחדות-התעשיינים בכותרת המשנה לכתבה. תיבה נפרדת בכפולה הפותחת מוקדשת לעמדת משרד האנרגיה, בראשות השר סילבן שלום, שתקף אתמול את החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים.

"כלכליסט" מקדיש הבוקר את התוכן המערכתי ב-27 העמודים הראשונים שלו לסיקור ועידה שערך אתמול. בין היתר מופיע דיווח מאת יעל דראל על מושב האנרגיה שנערך בכנס. כותרת הדיווח היא הציטוט "פירוק מונופול הגז הוא מהלך נכון", ציטוט שלא נכלל בידיעה עצמה, הכוללת בעיקר ציטוטים של מתנגדי המהלך. במוסף "השוק", מתחת לידיעה על עמדת משרד האנרגיה, מדווח שאול אמסטרדמסקי כי "באיחור אלגנטי של שנתיים לפחות, במשרדי הממשלה הראשיים בירושלים התחילו לעבוד על גיבוש מדיניות לאומית למשק הגז הטבעי". בפתח המוסף השבועי של "כלכליסט" מביע גולן פרידנפלד תמיכה במהלך של גילה, ואילו גלית חמי מדגישה את הבעייתיות שבמהלך.

"המטרה הבאה: פתרון מהיר לכשל בשוק הגז" היא הכותרת הראשית של "דה-מרקר". אבי בר-אלי סוקר לרוחב כפולת עמודים בעיתון את שש האפשרויות המרכזיות העומדות לנגד המדינה וחברות הגז.

בשולי החדשות

ירי במזרח ירושלים. "הפלסטינים: בן חמש מעיסאוויה נפגע בינוני בפניו מירי כדור ספוג", נכתב בכותרת ידיעה מאת ניר חסון ב"הארץ". בעיתונים האחרים אין ידיעה על האירוע.

ירי בארצות-הברית. המלה "למוות" נעדרת מהכותרות ב"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" המדווחות על אירוע שהתרחש בארה"ב. "שוב: נער שחור נורה על-ידי שוטר", נכתב בכותרת הידיעה ב"ידיעות אחרונות". "מיזורי סוערת שוב: שוטר ירה בשחור", נכתב בכותרת הידיעה ב"ישראל היום".

סימנייה

מוסף "כלכליסט" כולל הבוקר שתי כתבות קצרות עם אופי תחקירי. האחת, מאת יעל דראל, מוקדשת ל"מה מסתתר מאחורי עסקת החלפות השטחים בדולפינריום בין היזם לעיריית תל-אביב". האחרת, מאת שי אספריל, מוקדשת לחברת העובדים של ההסתדרות, שהפכה "לתחנה לייצור ג'ובים ותנאי פרישה מפנקים".

ענייני תקשורת

אורי משגב מדווח ב"הארץ" כי שניים מעובדי "ישראל היום" זומנו לשימוע לפני פיטורים בחשד שהדליפו (למשגב) מידע על דברי עורך העיתון עמוס רגב באירוע של המערכת. משגב מפרסם את שמותיהם וטוען כי מעולם לא דיבר איתם.

לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי ערוץ 10 מנהל מגעים עם קבוצת משקיעים חדשה. בידיעה נפרדת מדווח אברבך כי שלדון אדלסון ערך ביקור באולפני ערוץ i24news.

במדור הרכילות של "גלובס", מאת ספיר פרץ-זילברמן, מדווח על מסיבת הפרידה לשגרירת סין בישראל, יאנפינג גאו, שנערכה ביום שלישי בערב. שני תצלומים מעטרים את הידיעה על האירוע. באחד נראים גדעון סער וגאולה אבן. באחר נראית אבן לצד אהוד ברק ושלדון אדלסון. עוד השתתפו באירוע, כך מדווח, אביגדור ליברמן, יאיר שמיר, רון חולדאי ויהודה וינשטיין.

גדעון לוי מתאר ב"הארץ", מנקודת מבטו, את האירוע שבו עוכב השבוע לחקירה יחד עם הצלם אלכס ליבק.

אלעד זרט מדווח בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" כי יצחק לאור יתבע את מפעל הפיס בגין ביטול הפרס שהיה אמור לקבל. ב"הארץ" מדווחת על כך מיה סלע בפתח המוסף "גלריה".

צבי זרחיה מסכם ב"דה-מרקר" את מצב השקיפות העגום בכנסת ישראל.

בתחתית עמ' 4 של "ממון" מתפרסמת "הבהרה" בזו הלשון: "רשות המסים הטילה כופר על ג'יימס ריצ'רדסון בגין עבירות שבוצעו על-ידי 2 עובדים שפוטרו, שלא בידיעת בעלי המניות וגורמים אחרים בחברה. החברה, לרבות העובדים החשודים, שיתפו פעולה בחשיפת הליקויים". בהבהרה לא מובהר כי היא באה בעקבות ידיעה מאת ליטל דוברוביצקי וגד ליאור, שפורסמה אתמול במוסף תחת הכותרת "שילמו כופר למדינה: ג'יימס ריצ'רדסון והזמר ישי לוי".