עיקרי הפסיקה

בבית המשפט העליון

רע"א 8019/06
רע"א 8082/06 - ב'

בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקשים ברע"א 8019/06 והמשיבים ברע"א 8082/06:
1. ידיעות אחרונות בע"מ
2. ידיעות תקשורת בע"מ
3. הדס שטייף
4. שלי זוארץ
5. עיתון "על השרון"
6. עיתון "ערי המפרץ"
7. האגודה לזכויות החולה בישראל

נ ג ד

המשיבה ברע"פ 8019/06 והמבקשת ברע"פ 8082/06:
מירב לוין

בקשות רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.8.06 בבר"ע 1156/05, שניתנה על ידי כבוד השופטת שרה דותן.
שתי בקשות רשות ערעור על החלטתו של ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, במסגרתן נדונה השאלה, כיצד ראוי שתשפיע הזכות לפרטיות על מערך שיקוליו של ביהמ"ש בבוחנו בקשה למתן צו לגילוי מסמכים?

רקע: ביום 4.3.2004 הגישה המבקשת תביעה על סך מיליון ש"ח נגד המשיבים, בהסתמך על חוק איסור לשון הרע. התביעה סבה על שתי כתבות שפורסמו בעניינה של המבקשת. בגדרם של ההליכים המקדמיים, ביקשו המשיבים כי המבקשת תמציא לידיהם טופס ויתור על סודיות רפואית וכן תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים ותשובות לשאלון שעניינם במידע רפואי הנוגע לאשפוזה של המבקשת על רקע מצבה הנפשי. המבקשת סירבה להשיב על חלק מהשאלות בשאלון וכן סירבה להמציא טופס ויתור על סודיות רפואית או מסמכים הנוגעים למצבה הבריאותי. לפיכך פנו המשיבים לביהמ"ש בבקשה לחייבה לעשות כן.

בימ"ש השלום בת"א נעתר לבקשת המשיבים. זאת, לאחר שקבע שהחומרים המבוקשים רלוונטיים לאירוע עצמו ולהגנת המשיבים וכי מי אשר מגיש תביעה על סכום כסף נכבד צריך לדעת כי הוא ייחשף לבדיקת הנתבע לצורך ניהול הגנתו. עוד צוין בהחלטה כי המשיבים לא יעשו שימוש בחומר שיחשף מחוץ לתביעה זו, וישתמשו אך בחומר הרלוונטי לתביעה.

בר"ע שהוגשה על החלטה זו התקבלה בחלקה, ע"י ביהמ"ש המחוזי בת"א. נקבע כי יש לערוך איזון בין הצורך האמיתי של הצד המבקש את הגילוי לבין זכותו של הצד שכנגד שלא להיות חשוף לדרישות המכבידות יתר על המידה, כאשר הכבדה זו מושפעת אף ממידת הפולשניות של הגילוי המבוקש. עוד צוין כי קיים חשש כי חשיפת תובע לחיטוט בחייו הפרטיים מעבר למידה הדרושה תרתיע תובעים פוטנציאלים ואינה עולה בקנה אחד עם תכלית חוק איסור לשון הרע. לפיכך, נקבע כי יש לצמצם את הגילוי אך לשאלות הנוגעות לאירועי אותו יום ספציפי אשר צוין בכתבות ולתוצאות הבדיקות הרפואיות שעברה המבקשת יום או יומיים לאחר אותם אירועים, ואין לחשוף מידע נוסף על עברה הרפואי של המבקשת.

מכאן בקשות רשות הערעור, בגדרן מבקשים שני הצדדים להשיג על החלטתו של ביהמ"ש המחוזי - המבקשת, על הגילוי החלקי שהותר והמשיבים על צמצום היקף הגילוי עליו הורה בימ"ש השלום. ניתנה רשות ערעור והבקשות נדונו כערעור.

ביהמ"ש העליון (מפי השופט ס' ג'ובראן, בהסכמת השופט א' רובינשטיין והמשנה לנשיאה א' ריבלין) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:

הפסיקה הכירה בשני פרמטרים עיקריים אותם יש לבחון בשאלת גילוי מסמך. א. מידת רלוונטיות המידע המבוקש, לגיבוש וביסוס טענות המבקש; ב. מידת ההכבדה שיש במתן הצו על הצד ממנו נדרש הגילוי. בין פרמטרים אלו יש יחס גומלין, היינו, ככל שמידת ההכבדה גדולה יותר כן יש להקפיד בבחינת רלוונטיות הגילוי ולהיפך. המיקום בו נכנסת הזכות לפרטיות לדיון שבפנינו הינו בבחינת מידת ההכבדה שמכביד הגילוי על מי שממנו נדרש הוא.

אין מחלוקת לגבי חשיבותה של הזכות לפרטיות. אולם, היקפה של הזכות לפרטיות אינו נקי מספקות ואין מדובר בערך מוחלט אלא בזכות יחסית אשר יש לאזנה כנגד עקרונות יסוד אחרים המשתקפים בשיטת משפטנו, ובהם האינטרס והערך החברתי של עשיית הצדק במסגרתם של הליכים משפטיים.

נקודת המוצא לדיון הינה כי מי שהינו תובע, לא יישמע בטענה של הגנה על פרטיותו. במאזן בין זכות הפרטיות של תובע ובין זכותו של נתבע לנהל הגנתו והאינטרס החברתי בעשיית צדק, תגבר דרך כלל זכותו של האחרון. ואולם, כאמור, זכותו זו של הנתבע אף היא אינה זכות מוחלטת אלא כפופה היא למבחנים שקבעו הפסיקה והדין, היינו, מבחן הרלוונטיות ומבחן ההכבדה.

בענין שבפנינו מתעוררת למעשה השאלה עד היכן ניתן למתוח את אותה חובה החלה על בעל דין, שהינו התובע במשפט, לחשוף את צפונות חייו לידי הנתבע. המידע המבוקש בענייננו, הוא מן הרגישים ביותר שיש לאדם ואין חולק כי חשיפתו, ולו בגדר המשפט, יש בה כדי לפגוע ממשית בזכותו לפרטיות. משכך, עצם החיוב לחשוף מידע זה יש בו משום הכבדה של ממש על בעל הדין, אף כאשר המדובר בתובע. כפי שציין ביהמ"ש המחוזי, בענין שבפנינו מצטרף למערך שיקולים זה, גם הרצון שלא להרתיע יתר על המידה תובעים בכוח מלהגיש תביעה על פי חוק איסור לשון הרע. עם זאת, אין בטענה זו כדי להכריע את הכף לטובתה של המבקשת באופן מוחלט ולוותר לחלוטין על חשיפת החומר. אולם, משמדובר בענייננו, בהכבדה משמעותית על המבקשת, נכון קבע ביהמ"ש המחוזי כי מן הראוי לדקדק ביתר שאת בבחינת רלוונטיות החומר שגילויו מבוקש. יחד עם זאת חשוב להבהיר כי לא נדרש שרלוונטיות המסמכים או המידע תהא ודאית. בדיקתו של ביהמ"ש הינה רק של הפוטנציאל הגלום במסמכים ובמידע זה לסייע להגנתם של המשיבים.

ההגנה על פרטיותו של בעל דין חשובה היא אך אינה יכולה לשמש מקלט לתובע באיזון למול האינטרס של עשיית הצדק ולמול זכותו של נתבע להתגונן באופן ראוי. עם זאת, כאשר מתבקש גילוי מסמכים לגבי מידע רגיש המצוי בלב ליבה של זכות זו, יש לנקוט בזהירות מירבית ותוך הבטחת מירב האמצעים כדי לוודא שהחשיפה אכן ראויה היא. במקרה דנן, האיזון שערך ביהמ"ש המחוזי ראוי וכך גם התוצאה אליה הגיע.

השופט א' רובינשטיין מוסיף, בין היתר, כי דרך נכונה לנקוט בעניין הרלבנטיות וצמצום הפגיעה בפרטיות היא עיון על ידי ביהמ"ש, בהתאם לתקנה 119 לתקסד"א.

לקריאת פסק הדין המלא