בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע שוטר מג"ב שתקף עיתונאי, אחרי שבית משפט השלום ביטל את הרשעתו. על הכרעת המחוזי דיווח לראשונה כתב "הארץ" ניר חסון.

בחודש דצמבר 2023 תועדו שוטרי מג"ב תוקפים באלימות את צלם העיתונות מוסטפא אל-חרוף במזרח ירושלים. בתיעוד נראה אל-חרוף, כתב סוכנות הידיעות הטורקית "אנדולו", נדחף ומוכה על ידי שוטרי מג"ב, מופל ארצה ואז נבעט שוב ושוב כשהוא שוכב על הקרקע.

יצחק סופר, אז מפקד צוות במג"ב, הכה את אל-חרוף באגרופים, חבט בראשו עם קנה הנשק, השכיבו על הרצפה, בעט בראשו תשע פעמים ואז דרך על בטנו.

שניים מהשוטרים הושעו בעקבות האירוע, אולם השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר, לשעבר חבר התנועה הגזענית "כהנא חי", הצהיר כי הוא "נותן גיבוי" דווקא לקצין שנחשד בתקיפת העיתונאי, אותו תיאר בן-גביר, בעצמו עבריין מורשע בתמיכה בטרור, כ"תומך חמאס".

לפי כתב האישום שהוגש נגד סופר, הכוח שפעל במזרח ירושלים קיבל הוראה לחסום את ציר ואדי ג'וז כדי למנוע חשיפת כוחות מיוחדים וסמויים של משטרת ישראל שפעלו במקום. כשפגשו במקום את העיתונאי אל-חרוף יחד עם עמיתו פאיז אבו-רמילה, הורה השוטר אילן בסרייב לשניים להתרחק, ומשלא נענו להוראה "הורחקו כדין מהכביש", תוך שאל-חרוף צועק כי הוא עיתונאי.

אלא שאז הגיע סופר "והחל להלום בחוזקה באמצעות אגרופיו את מ.ח [מוסטפא אל-חרוף] בראשו וכן בעט ברגלו", כך לפי כתב האישום.

כשהשוטרים פנו ללכת קרא אל-חרוף לסופר "בושה חתיכת כלב". לשמע הדברים פנה סופר לעיתונאי, דרך את נשקו וכיוונו ישירות לעברו, ואז חבט בראשו של אל-חרוף בעוצמה באמצעות קנה הנשק.

בהמשך צעק אל-חרוף לסופר "עבריין, מניאק בן-זונה", בתגובה שב הנאשם אל העיתונאי, הניף את הנשק פעם נוספת וכיוון אותו לעברו. אל-חרוף הסתובב, הרים את ידיו וקרא "יאללה, שים לי בראש, אתה חושב שאני מפחד". סופר, בתגובה, הורה לשוטר בסרייב לעצור את העיתונאי תוך הורדתו אל הקרקע. בסרייב עשה זאת תוך שהוא מניח את ברכו על גבו של העיתונאי ובזמן זה סופר צעד לעבר אל-חרוף "בעט בראשו תשע בעיטות ודרך על בטנו".

אל-חרוף נאזק אך עם הגעת צוותי רפואה לשטח הורה סופר לשחררו. אל-חרוף פונה לבית-חולים שם טופל בחתך שבראשו שהצריך תפרים, ובשטפי דם רבים בעיניו ובפניו.

סופר הואשם בעבירת תקיפה הגורמת חבלה וכן בעבירת איומים, בשל השימוש בנשקו כלפי העיתונאי. בחודש ספטמבר האחרון זוכה מעבירת איומים אך הורשע בעבירת תקיפה הגורמת חבלה.

"אין חולק כי המתלונן [אל-חרוף, א"פ] לא רק שלא עזב את הצומת כנדרש וכמתחייב עת הורו לו לעשות זאת כוחות הביטחון אלא אף 'הגדיל' לעשות ונותר בצומת בהתרסה לנדרש ממנו, קילל ואף יש לומר 'איים' כי איננו מפחד כי יירו בו ומבחינתו יכול להיות 'שהיד'", כתב השופט עמיר שקד בהכרעת הדין, "[...] אבל ישאל השואל האם יש בכך כדי להתיר לנאשם לבעוט בראשו של המתלונן כ–9 פעמים בהיותו מרותק לקרקע על ידי שוטרים נוספים סביבו ועליו (תרתי משמע)".

השופט שקד ציין כי במקרה זה לא היה אפילו פקוד אחד אשר נכח באירוע והעיד כי חש סכנה לחייו בזמן שאל-חרוף היה מרותק לקרקע. סופר, הוסיף שקד, גם לא מצא לנכון להגיש תלונה נגד אל-חרוף בגין "תקיפה". משום כך החליט השופט לדחות את גרסתו של המג"בניק כי "נאלץ" או "נדרש" לבעוט בראשו של הצלם בהיותו מרותק לקרקע.

עם זאת, לאחר עיון בתסקיר שירות המבחן ושמיעת הטיעונים לעונש, ובמענה לבקשת באי כוחו של סופר, עורכי הדין משה אלון ודיאנה שומסקי, החליט השופט שקד לבטל את הרשעתו של סופר.

"המדובר בנאשם צעיר ללא עבר פלילי אשר בחר להקדיש חייו למען ביטחונה של מדינת ישראל, התחתן רק בעת האחרונה עם בחירת ליבו, אשר אף היא בחרה להקדיש חייה למען ביטחונה של מדינת ישראל ומכך לא ניתן להתעלם וזאת בבוא בית המשפט לבחון האם הרשעתו של הנאשם בדין תוותר על כנה", כתב השופט .

השופט שקד ציין כי סופר זינק להצלת נפשות ב-7.10 ושילם על כך בבריאות נפשו. עוד כתב השופט כי מאז המקרה לא הופסקה עבודתו של סופר במג"ב אך הוא הועבר לעבודה משרדית. אם ההרשעה תעמוד על כנה, הוסיף מדברי באי כוחו של הנאשם, הוא לא יוכל להמשיך בעבודתו, שם הוא מקבל בין היתר את הטיפול הנפשי לו הוא זקוק.

אחרי שביטל את ההרשעה, גזר השופט שקד על סופר 300 שעות לתועלת הציבור.

מלחמה באלימות משטרתית

המדינה החליטה לערער על גזר הדין, בראש ובראשונה לגבי ביטול ההרשעה שלפי הפרקליטות "חורגת מפסיקה עקבית של בתי המשפט בעבירות מעין אלה".

עו"ד דניאל שחף, שייצגה את המדינה, הדגישה כי הערעור "מקפל בתוכו דיון בשני אינטרסים ציבוריים מהמעלה הראשונה: אלימות משטרתית כלפי כל אזרח ואלימות משטרתית".

המדינה טענה כי שופט השלום העניק חשיבות יתרה לנסיבותיו האישיות של סופר, על חשבון שיקולים אחרים, כגון המשמעות הנורמטיבית שניתנה בפסיקה לאלימות שוטרים שלא לצורך. במקום להחמיר עם סופר משום שהשתמש בסמכויות השיטור שניתנו לו כשתקף את אל-חרוף, בית משפט השלום הקל על סופר בשל העובדה שהוא שוטר.

כמו כן הדגישה המדינה את הפגיעה של סופר באינטרס הציבורי בשל היות הקורבן עיתונאי. "לא ניתן להפריז בחשיבות חופש העיתונות במדינה דמוקרטית, שמטרתו לשרת את עקרונות היסוד של חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת", נטען בכתב הערעור. "מכאן, ישנו אינטרס ציבורי עליון שהמדינה, לרבות משטרת ישראל, תאפשר לאנשי התקשורת לממש את תפקידם לסקר תקשורתית בזירות אירוע, כפוף, כמובן, לחובת השמירה על החוק ועל הסדר הציבורי".

עוד הזכירה את המדינה את הנזק התדמיתי הבינלאומי שנגרם למדינה בעקבות התנהגותו של סופר, וכן את התעלמות בית המשפט מהנזק שגרם לאל-חרוף.

מלבד הפיכת החלטת השלום והרשעתו מחדש של סופר, ביקשה המדינה מהמחזוי להשית על סופר "עונש שיבטא את הפגיעה החמורה בערכים החברתיים המוגנים, שיהווה כלי מרתיע והכל במטרה למגר את תופעת אלימות שוטרים כנגד אזרחים".

העונש הכי גדול

בדיון שנערך בשבוע שעבר (18.6) בפני השופטים חיה זנדבברג, אלעזר נחלון וערן שילה, הציע בית המשפט לצדדים כי סופר יורשע אך עונשו, 300 שעות לתועלת הציבור, לא יוחמר.

הצדדים הסכימו ולפני מתן פסק הדין קיבל סופר עצמו את רשות הדיבור.

"אני נענש כמה וכמה פעמים", אמר, "[...] העונש הכי גדול זה להיות בתוך התהליך, זה לא מתאים לי, אני קצין מצטיין ואני אוהב את המדינה ואת העבודה הזאת. זאת התרופה הכי טובה. אני נענש גם בעבודה אני כבר לא לוחם. התנדבתי להיות לוחם ואני לא יכול להיות לוחם, לא יכול להתקדם. בחיים האישיים. אני עם פוסט טראומה בזוגיות, מבחינת חברים אני לא אותו דבר, אני תחת לחץ לא נורמלי.

"מעבר להרשעה אני נענש בכמה מקומות ואני מאוכזב מעצי שהגעתי למקום הזה זה לא מתאים לי. קשה לי לראות שהמדינה נגד יצחק סופר. אני לא אדם רע, מבטיח שאני אדם טוב. התנדבתי ביד שרה, אצל ניצולת שואה ואני אוהב לעשות
טוב ולכן כשעשיתי של"צ לקחתי חודשיים עשיתי נהניתי וסיימתי ואחזור לשם. אני מבקש, לא משנה מה יקרה, אני יודע שעם הרשעה לא אוכל להישאר במשטרה. אני רק רוצה לא להיפגע ולהתקדם"

שופטי המחוזי הרשיעו את סופר, ודחו את הערעור על גזר הדין.

"אנו סמוכים ובטוחים, וכך יש לצפות", העירו השופטים לפני סיום, "שכל גורם מגורמי הרשויות, ישקול גם את נסיבותיו הייחודיות של המקרה, את תרומתו העקבית של המשיב לביטחון המדינה, את התהליך הטיפולי שהמשיב עובר, אשר מפאת צנעת הפרט לא נפרטו ואת רצונו העז והאמיתי של המשיב להמשיך ולתרום למדינה ולביטחונה, כאשר המקרה הנוכחי הוא בבחינת מעידה חד פעמית".

55638-03-26
13410-08-24