מסמכים הנמצאים ברשותו של העיתונאי אורי בלאו יימסרו בקרוב לשב"כ, כך העריך הערב עורך "הארץ" דב אלפון. מאחר שהמסמכים אינם ברשותו של בלאו ברגע זה, הסביר, ייצאו פרקליטיו לבקרו בלונדון "ברגע שהמרחב האווירי של בריטניה יהיה נקי מאבק הר געש, ישמעו ממנו כיצד לקבל את המסמכים האלה, אם ישנם מסמכים, ויגישו אותם בהנחיית הפרקליטות לגורמים המוסמכים". לדברי עורך "הארץ", "אנחנו כרגע רק מחכים לטיסה הזאת ללונדון ולהנחיות השב"כ לאן למסור את המסמכים ברגע שיתגלו". בהמשך דבריו ציין אלפון כי מדובר ב"עניין של ימים בודדים".
דבריו של עורך "הארץ" נאמרו במהלך דיון שקיימה היום (חמישי, 15.4.10) מועצת העיתונות בפרשת ענת קם, המואשמת בהעברת מאות מסמכים מסווגים לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו.
ההצבעה במועצת העיתונות, היום (צילום: "העין השביעית")
אלפון הגיע לדיון בתקווה לחלץ מהמועצה הודעת תמיכה בבלאו ובעיתונו. "המטרה היחידה של אורי בלאו היתה עיתונאית", הדגיש אלפון בפתח דבריו בפני חברי המועצה. "כאשר זומנו לתדרוך אצל ראש השב"כ, ריחפו מעל ראשי שמועות שונות. שהוא אנרכיסט, שהוא העביר מסמכים לארגונים, שהוא דיבר עם עיתונות זרה, שהוא אולי מכר את המסמכים האלה. בסופו של דבר ההר הוליד ברווז עיתונאי נוסף, וכל הצדדים מסכימים על העובדה הפשוטה הזאת – אורי בלאו ביצע עבודה עיתונאית. הייתי מצפה שתצא מכם הודעת תמיכה נלהבת באורי בלאו, הנאלץ כרגע להגן על עצמו מרחוק מאיום על חופש הפעולה העיתונאי שלו. דרך אגב, גם הודעת תמיכה בעיתון 'הארץ' באה בחשבון מבחינתי".
בתשובה לשאלה מדוע החזיק בלאו במסמכים הרבים מלכתחילה אמר אלפון כי "חלק חשוב מעבודתו של העיתונאי הוא איסוף מסמכים ופרסום מה שרלבנטי בהם, מה שעונה על האינטרס הציבורי". אלפון הדגיש כי "לא בחורה אלמונית שמתקשרת אליך באישון לילה יכולה לשפוט מהו האינטרס הציבורי. ייתכן שאותה בחורה סבורה שכל 200, או 87, או 700 המסמכים הם סוג של אינטרס ציבורי לפרסמם. תפקידו של העיתון, ובמקרה הזה של אורי בלאו והעורכים שלו, להחליט מה באמת עונה על ההגדרה הזאת. אחרי שיבדקו את אמינות המסמכים, ייתנו להם תוקף, יאספו תגובות מכל המעורבים, תפקידם לפרסם את זה. כמובן שאם הם טורחים להגיש לצנזורה אז אדרבה, אני לא מבין מה הדילמה".
כשנשאל מדוע לא יידע "הארץ" את קם על החקירה שמתנהלת בעניינה ועל ההסכם שחתם בלאו עם השב"כ, אמר אלפון כי הוא עצמו לא ידע אז מי המקור של בלאו, כשם שאינו יודע מי המקור של עיתונאים אחרים הפועלים ב"הארץ". "אנחנו חתמנו על הסכם הכולל סעיף מפורש האוסר על השב"כ לאתר את המקור על-פי המסמכים שיועברו עליו", הדגיש. "גם פרקליטיו של אורי בלאו לא ידעו מי המקור, הם חתמו על הסכם אשר מגן על המקורות העיתונאיים של המסמכים האלה, ולכן זאת הסיבה שלא התקשרנו לענת קם, כי לא ידענו שהיא קיימת". כשנאמר לו כי בלאו בוודאי ידע על זהותה של קם אמר אלפון: "כאשר אורי בלאו יוכל לדבר באופן חופשי בלי שכל מיני אירועים מסתוריים יקרו לו, אז אנחנו נוכל לשאול אותו את השאלות האלה".
עורך "הארץ" דב אלפון: השב"כ רימה את "הארץ"
אלפון התייחס בדבריו גם לטענה כי עצם פרסום צילומי המסמכים בעיתון סיכן את המקור שהעביר אותם. לדברי אלפון, טענה זו נשמעה מפי אדם אחד בלבד, חנוך מרמרי, וכי "האתר שפירסם לראשונה את ההאשמה הזאת, 'העין השביעית', סירב לפרסם את ההכחשה שלי במשך שלושה שבועות, עד למעשה להסרת צו האיפול, וגם אז הם הטביעו את זה בתוך כתבה מעורפלת".
למען הדיוק יש לציין כי תגובתו של אלפון לכך ש"הארץ" בעריכתו נהג ברשלנות וסיכן את מקורותיו (ניתוח שתפוצתו הרחבה כנראה נשמטה מזכרונו של אלפון) התקבלה במערכת "העין השביעית" שבועות ארוכים לאחר פרסום המאמר מאת מרמרי, וגם זאת רק בתשובה לשאלות שהופנו אל עורך "הארץ" במהלך הכנות לפרסום כתבה אחרת. אותה כתבה התפרסמה ברגע שהסרת צו איסור הפרסום איפשרה זאת, וכללה את תגובתו המפורטת של אלפון.
עורך "הארץ" דב אלפון, היום במליאת מועצת העיתונות (צילום: "העין השביעית")
מכל מקום, אלפון ציין כי המסמכים המסווגים טופלו לפני פרסומם בעיתון, וכי "אפילו המסמכים שהועברו לשב"כ עברו שינויים קוסמטיים, בהסכמת השב"כ, כולל מחיקת מספרים סידוריים". אלפון הדגיש כי השב"כ ניסה במשך חודשים ארוכים לאתר את המקור על-פי התדפיס שפורסם במוסף העיתון.
"עובדה היא שהגאונים לא איתרו את המקור", אמר. "למה לחזור ולהאשים את 'הארץ' במשהו שלא היה ולא נברא? הרי המטרה האמיתית של הטענה הזאת היא לטעון ש'הארץ' נהג ברשלנות ולכן אינו רשאי לקבל את הגנת הקולגות שלו. אבל זה שקר. ראש השב"כ אמר שעם קבלת 50 המסמכים בהסדר עם אורי בלאו, ואני פה מצטט מלה במלה, 'צמצום החשודים בהדלפה הפך להרבה יותר קל'. מכאן נראה לי ברור ש'הארץ' לא חטא כשהוא פירסם כפי שפירסם את המסמכים ושהשב"כ רימה את 'הארץ' כאשר הוא אמר שהוא לא ישתמש במסמכים כדי לאתר את המקור".
עו"ד אילן בומבך: "יש מצבים שבהם עיתונאי צריך לרסן את עצמו"
בקשתו של אלפון לתמיכה ממועצת העיתונות נתקלה בתמיכה נלהבת בקרב כמה מחברי המועצה ובמגוון הסתייגויות והתנגדויות מקרב חברים אחרים. חיים שיבי, למשל, טען כי ראוי היה להתחשב באמצעים שבהם השיג המקור את החומר המסווג. מרדכי שקלאר אמר כי אינו יכול לתמוך בתפיסת עולם עיתונאית שבה דוגל אלפון וזאת משום שעורך "הארץ" הצהיר בדיון כי ביקש לפרסם את תוכניות הצבא לכיבוש רצועת עזה טרם פתיחת מבצע "עופרת יצוקה" וכי רק בשל התערבות הצנזורה לא הובא המידע לידיעת הציבור.
עו"ד אילן בומבך טען כי בעיניו המודל העיתונאי של בלאו ועורכיו "פסול". לדבריו, חשוב יותר לקרוא לעיתונאים לשמור על החוק. ביחס לכתב "ידיעות אחרונות" יוסי יהושוע, שאליו פנתה קם לפני שיצרה קשר על בלאו, אמר עו"ד בומבך כי "יכול להיות שיוסי יהושוע לא קיבל את המסמכים מהסיבות הנכונות. יש מצבים שבהם עיתונאי צריך לרסן את עצמו. המקרה הנוכחי הוא חציית קו אדום". בתגובה אמר אלפון: "דברים עצובים מאוד שמעתי היום, ולא מעטים, אבל דבריך הם בוודאי עצובים מכולם".
לקראת סיום הדיון התרה הפרשן המשפטי זאב סגל בנוכחים שלא להחמיץ את ההזדמנות ולצאת בהצהרת תמיכה. "השאלה היא אחת", אמר סגל, "האם ראוי להגיש כתב אישום נגד עיתונאי שהחזיק במסמך סודי בלי לפרסם אותו ברבים ושאף הביע נכונות להחזירו לרשויות". "אנחנו מועצת העיתונות", הוסיף סגל, "וזה רגע שבו מועצת העיתונות או שהיא קיימת או שהיא לא קיימת".
בסופו של דבר הציעה עו"ד אורנה לין, מ"מ נשיאת מועצת העיתונות, את הנוסח הבא לאישור חברי המועצה: "בלי להתייחס לעובדות בפרשה שעל סדר היום, שחלקן טרם נודעו, עמדת מועצת העיתונות היא שאין זה מן הראוי להגיש כתב אישום נגד עיתונאי שהחזיק במסמך סודי במהלך מילוי תפקידו העיתונאי". חברי המועצה הצביעו ברוב גדול בעד נוסח זה. רק שלושה התנגדו – מרדכי שקלאר, עו"ד אילן בומבך ויצחק טוניק, מפקד גלי-צה"ל, שלא לקח חלק בדיון.