אסמאעיל הניה בצאתו מרצועת עזה למצרים, אתמול (צילום: עבד רחים ח'טיב)

הכחשה עצמית

העובדה שלא היתה פריצת דרך ב-24 השעות האחרונות בכל הנוגע לשחרורו האפשרי של החייל השבוי גלעד שליט, או לפחות פריצת דרך שניתן לדווח עליה בחופשיות, אינה מונעת מהסוגיה לתפוס גם היום את הכותרות הראשיות ברוב עיתוני הבוקר.

כדי לשמור על טריות, סיקור העסקה המתרקמת פונה לאפיקים חדשים. ב"ישראל היום" מתפרסמת בראש שער העיתון כותרת המבשרת כי על-פי סקר שנערך בשיתוף המכון הגל-החדש, "רוב גדול בציבור בעד עסקה". תוצאות הסקר מובאות בכפולה הפותחת של העיתון, והן מאלפות. על-פי הסקר, שנערך בקרב 500 איש, "המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת" (ההדגשה אינה במקור), אכן קיים רוב מוצק בעד העסקה, אך רוב זה קטן במידה משמעותית כאשר חלק עקרוני מהעסקה משולב בנוסח השאלה.

73% מהמשיבים ענו בחיוב לשאלה "האם אתה תומך או מתנגד לעסקה לשחרורו של גלעד שליט?", אך רק 52% ענו בחיוב לשאלה "האם אתה תומך או מתנגד לשחרור מחבלים עם דם על הידיים בתמורה לשחרורו של גלעד שליט?". זוהי הוכחה נוספת להשפעתו של נוסח השאלה על קבלת התוצאה הרצויה בסקרי דעת קהל (תארו לעצמכם מה היו התוצאות לו מכון הסקרים היה בודק כמה ישראלים תומכים בשחרור מחבלים ש"טובלים בדם עד האוזניים"), אך מעבר לכך יש בתוצאות הסקר כדי להצביע על כך שהערפל האופף את דיווחי התקשורת הישראלית על פרטי העסקה המתרקמת אכן מטה את דעת הקהל בעדה, כפי שטוענים מתנגדיה. בשלב זה אמור היה להיות ברור לכל בר-דעת כי העסקה לשחרור שליט תכלול שחרור "מחבלים עם דם על הידיים". כל מי שאינו מבין זאת משלה את עצמו. למעשה השאלה הראשונה בסקר מכילה בתוכה את השאלה השנייה, ובכל זאת נפער פער של 21% בשיעור התומכים בעסקה.

לו היתה התקשורת הישראלית מדגישה את העובדה כי העסקה המתקרבת תכלול שחרור אסירים האחראים לרצח אזרחי ישראל, לו היו יותר עיתונים נוהגים כ"ידיעות אחרונות" אתמול, מפרסמים את תצלומיהם ומזכירים את מעשיהם של כמה מהאסירים העשויים להשתחרר מהכלא הישראלי, לו היו אתרי האינטרנט המובילים נוהגים כאתרו השולי של רמי יצהר ומלווים את הדיווחים על המשא-ומתן לשחרור שליט בתצלומי זוועה של מעשי הטרור שכמה מהמשתחררים הצפויים אחראים להם – יש לשער כי הפער בין התשובות לשתי השאלות היה מתאפס.

אך רוב כלי התקשורת בישראל אינם נוהגים כך, ועל כן מתאפשרת ביתר קלות הכחשת העובדות בקרב משיבי הסקר, אשר יום למחרת העסקה יתעוררו בוודאי מופתעים ונרגזים, וישביעו את ממשלתם כי זו הפעם האחרונה שהיא נוהגת כך.

מפריטים את העיתונאות

כדי להפסיק את הכחש, עתרו אתמול כמה בני משפחות שכולות לבג"ץ שיורה להסיר את מגבלות הצנזורה ולאפשר פרסום מלא של פרטי העסקה המתרקמת. כך מדווח הבוקר, בין היתר, ב"ישראל היום" [עדנה אדטו]. אם לנחש לפי "ידיעות אחרונות", בג"ץ ידחה את העתירה. על סמך מה ניתן לקבוע זאת? על סמך העובדה שהבוקר מפרסם העיתון, כשירות לציבור המבולבל, סכימה תחת הכותרת "התקשורת הערבית: כך תדעו על מי לסמוך". סכימה זו ממפה את ערוצי התקשורת הערביים המרכזיים על-פי שני צירים: "אמין – לא אמין" ו"מקורב לחמאס – לא מקורב לחמאס".

במלים אחרות, "ידיעות אחרונות" מכין את הציבור לקראת עוד ימים ארוכים של דיווחים ושביבי מידע שיגיעו אליו לא ישירות מהעיתונות הישראלית, שכן הצנזורה אינה מאפשרת זאת, אלא בעקיפין, על-ידי ציטוטים מכלי תקשורת ערביים. על הקוראים לגזור, לשמור ולעיין בסכימה הזו בכל פעם שייתקלו בדיווח שמקורו בכלי תקשורת ערבי, ובעזרתה יוכלו לפענח את מידת מהימנותו.

יותר מכל זו עדות עצובה למצבו של "ידיעות אחרונות" כמייצג נאמן של העיתונות הישראלית. במקום לספק סכימה שתסביר "על מי לסמוך", אפשר היה לצפות שהעיתון יבקש מקוראיו לסמוך עליו ויבטיח לצטט רק דיווחים מהימנים, לסנן עבור הקוראים את הדיסאינפורמציה והבדותות, לציין בהקשרו של כל ציטוט ממקור זר עד כמה הוא אמין, ובקיצור – לעשות עבודה עיתונאית בסיסית. במקום זאת "ידיעות אחרונות" מפריט את המלאכה ומעביר אותה אל הקורא. מעתה כל אחד הוא העורך של עצמו. העיתון (וכלי תקשורת ישראליים אחרים) יפרסם מכל הבא ליד, מ"אל-ח'ורה" ומ"מען", מ"אל-מנאר" ומ"אל-ח'יאת", והקורא הוא שייאלץ לקבוע לעצמו, בעזרת מפת ההתמצאות המתפרסמת הבוקר, למי כדאי לו להאמין.

העברת דוגמניות לשטחים תמורת שליט

הזכרנו את סקר דעת הקהל שערך "ישראל היום". גם "ידיעות אחרונות" מפרסם הבוקר "מה חושבים תושבי ישראל על העסקה המתרקמת לשחרור גלעד שליט", הוא אף מקדיש לכך את כל הכפולה המרכזית של קונטרס החדשות. ברם, במקום סקר המתיימר להציג תמונת מצב של דעת הקהל הכללית, החליטו ב"ידיעות אחרונות" לפנות לנציגים לא מייצגים של "ציבורים" שונים; תחת הכותרת "קול העם" מופיעות עמדותיהם של חברי שש קבוצות באוכלוסייה הישראלית: "אנשי עסקים", "צעירים", "אמהות", "נהגי מוניות", "רופאים" ו"דוגמניות". כן, "דוגמניות". לכל קבוצה ארבעה נציגים, לצד תצלומיהם, שמותיהם, גילם, מקומות מגוריהם ועמדותיהם באשר לעסקת שליט. כל אחד מסומן גם ב"בעד", "נגד" או "מתלבט/ת" (למעשה יש רק נשים המתלבטות הבוקר בעיתון – כל הגברים כבר הכריעו, לכאן או לכאן).

על-פי שורת הקרדיט בתחתית כפולת העמודים, 24 עיתונאים וצלמים השתתפו בהכנת המיזם. מהפחותים שבפרטי המידע המופיעים הבוקר בעיתון. על-פי כותרת המשנה, במרכז כפולת העמודים, הפרסום היום הוא רק פרק ראשון; "בפעם הבאה: מה חושבים אנשי הצבא, השופטים, הספורטאים והזמרים", מובטח.

זהו מיזם נטול ערך למעט התחושה המוענקת לקוראים של אינטראקציה כלשהי עם התוכן בעיתון שהם אוחזים בידם. קבוצת "הדוגמניות", אגב, היא היחידה המציגה דעה אחידה – כולן בעד. גם בלעדיה ישנו רוב קטן בעד העסקה. לא מיותר לציין כי בין המשיבים אין אף ערבי פלסטיני בעל אזרחות ישראלית (תזכורת: הללו מהווים כ-20% מהאוכלוסייה). הדיון על שחרור שליט מתקיים במדינה דמוקרטית שבה כל האזרחים שווי זכויות, ובכל זאת, כמו דיונים ציבוריים קודמים, גם זהו דיון פנים-יהודי בלבד.

יתר הכותרות

עסקת שליט, כאמור, כובשת עדיין את רוב הכותרות הראשיות, אך העמודים הראשונים בכמה מן העיתונים עוסקים בנושאים אחרים. ב"מעריב" מוקדשת הכפולה הפותחת להתרסקות מסוק, שגבתה אתמול את חייהם של ארבעת נוסעיו. זהו העיתון היחיד המקדיש את הכפולה הפותחת לאסון. גם המחצית התחתונה של שער העיתון עוסקת בהתרסקות, כשהכותרת מתמקדת באחד הקורבנות – "הטיסה האחרונה של רן". תצלומו של רן לפיד, טייס המסוק, מופיע בהבלטה. גם בכפולה הפותחת תופס לפיד מקום של כבוד ומוקדשת לו ידיעה מאת אילן מציק. בין היתר מתראיין בידיעה אחיו הבכור, עודד לפיד. על-פי מודעות האבל שמופיעות בהמשך העיתון, עודד לפיד הוא עובד "מעריב".

הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" קוראת: "חשש מזיהום בבתי-החולים". הכפולה הפותחת כולה מוקדשת לשביתה של עובדי המשק בבתי-החולים של קופת-חולים כללית. במרכז הדיווח נמצא הנזק שהשביתה עלולה לגרום. בתחתית עמ' 2 מופיעה גם ידיעה [דוד רגב] על הסיבה לשביתה: עיכוב של שנים בהעלאת השכר לאלפי עובדים עם שנות ותק רבות, המשתכרים תמורת עבודתם שכר מינימום ופחות מכך. יש לשבח את המרכזיות ש"ידיעות אחרונות" מעניק למאבק השובתים, אך לזכור, כל הזמן, כי המצב הלקוי של שחיקת עשרות אחוזים משכר העובדים לא היה מגיע לעולם לכפולה הפותחת של העיתון בלא שביתתם. מצוקתם של אלפי עובדים היא עניין פנימי, שראוי לכל היותר לסיקור בבטאון עובדי קופת-החולים הכללית. האפשרות שזיהום יפרוץ כתוצאה משביתתם נוגעת לכל אחד מקוראי "ידיעות אחרונות".

הכותרת העליונה בשער "הארץ" נקראת כידיעת רכילות – "השר נאמן, המועמד לתפקיד היועמ"ש וחופשת הסקי באלפים". חסרים רק "הכלבה והמאהבת". תומר זרחין מדווח בידיעה כי פרופ' ידידיה שטרן בילה כמה פעמים בשנים האחרונות עם שר המשפטים יעקב נאמן באתר סקי יוקרתי באלפים הצרפתיים, וכי נאמן לא דיווח על כך לממשלה.

השערורייה האלפינית נגדעת באִבה לנוכח הדיווח בעמ' 9 של "ידיעות אחרונות" [נחום ברנע וטובה צימוקי], שלפיו שטרן הסיר, הלכה למעשה, את מועמדותו לתפקיד בכך שהעמיד כתנאי את פיצול תפקיד היועץ. ואולי יש קשר בין שתי הידיעות? בידיעה ב"הארץ" מצוין כי "תגובתו של פרופ' שטרן לדברים לא התקבלה עד שעת סגירת הגיליון". בראיון שהעניק הבוקר לגלי-צה"ל אמר שטרן כי הוא "לא רואה קשר" בין הפרסום הבוקר ב"הארץ" ובין הסרת מועמדותו, כך מדווח אתר "הארץ".

היתה חומה?

בעוד שיתוף הפעולה בין תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול" ל"ישראל היום" הוא עסק מוצהר, מה שנראה כשיתוף פעולה בין התוכנית ל"מעריב" הוא עניין לניחושים. סמליל התוכנית אינו מופיע בגאון על שער "מעריב" לצד הזמנת הקוראים לקחת חלק במבצע נושא פרסים המשותף לשני הגופים, אך ידיעות בעיתון עוסקות בתוכנית מזוויות שונות. אם אכן מדובר בשיתוף פעולה הרי שהוא בעייתי פי כמה, בין היתר משום שהוא חודר עמוק למערכת החדשות.

הבוקר, למשל, מתפרסמת בעמודי החדשות של "מעריב" ידיעה מאת אבי אשכנזי על סיכול פריצה של מפגינים נגד עליית מחירי ביטוח האופנועים לבית "האח הגדול". לידיעה מתלווה חלק מסמליל תוכנית הטלוויזיה, והיא ממוסגרת כ"האח הגדול" נגד "האח הגדול". משטרת ישראל, כך מדווח, יירטה הודעות שהעבירו ביניהם המוחים באתרי אינטרנט, ובעזרת חוק "האח הגדול", המאפשר לה "לחדור לתקשורת באינטרנט כדי לסכל מעשי פשע או הפרות סדר", הצליחה למנוע את שיבוש השידור המתוכנן.

מה שעיני ברנע רואות

המוסף "פירמה", שחולק אתמול למנויי "גלובס", מוקדש לדירוג "100 המשפיעים והחזקים בתקשורת". את המקומות הראשונים חולקים אבי ניר ונוני מוזס, שדלון אדלסון ועופר נמרודי. יש גם בחירות מעורפלות יותר, כגון המקום החמישי, המוענק ל"כוכבי הפשע" ("בשנים האחרונות, בעיקר בשנה האחרונה, הפכה עיתונות הפלילים בעצמה לסוג של פשע מאורגן, אפשר לומר", כותב רותם דנון בהסבר לבחירה).

המקום ה-11 ברשימה מוקדש לעיתונאי "ידיעות אחרונות" נחום ברנע, המעניק לרותם דנון, עורך המוסף, ראיון נרחב. כדאי למצוא עותק מהגיליון ולקרוא את הראיון במלואו. בינתיים, הנה כמה ציטוטים נבחרים.

על העיתונות המקוונת והבלוגוספירה אומר ברנע: "אין טעם להילחם נגד הזמנים [...] עיתון הוא דבר מסורבל שעובר הרבה שלבים שעולים זמן וכסף עד שהוא מגיע אל הקורא, ושבאמת ייתכן מאוד שדינו נגזר לאבד את מקומו המרכזי בישורת. אבל השאלה היא עם מה אנחנו יוצאים משם".

על השינויים שהביא עימו המחשב לעיתונאות אומר ברנע: "הולך ומתמעט מקצוע העריכה, לא מקצוע הכתיבה".

על שלדון אדלסון ו"ישראל היום" מרחיב ברנע בדיבור, וניתן לקרוא את דעתו כאן, בתמצית מהראיון שפורסמה באתר "גלובס". בקצרה נציין כי ברנע, המכנה את העיתון "פרודיה על העיתונות המפלגתית של פעם", טוען כי "תופעת שלדון אדלסון זו תופעה לא בריאה לחברה הישראלית ולדמוקרטיה הישראלית [...] המניע הוא פוליטי. זו מתנת הבחירות הגדולה ביותר שהיתה אי-פעם בישראל, והיא חוקית לגמרי". תגובת "ישראל היום" מחזירה את ההאשמות על הטיה פוליטית לפתחו של המאשים.

על האג'נדה של "ידיעות אחרונות" והסיקור שהוא העניק באופן אישי לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט אומר ברנע: "אני לא מקיים שום דיאלוג עם העיתון שלי על אג'נדה. אני לא יודע מה חושב המו"ל ולא העורך על עניין פוליטי כזה או אחר. עבודתי לא מודרכת על-ידי שום גורם [...] אני מונע מעצמי כל השנים מלקיים מערכת יחסים אינטימית עם פוליטיקאים. לא כי הם לא ראויים, אלא משום שאני לא יודע להתמודד עם הבעיה האתית שכרוכה בזה [...] עם אולמרט היחסים שלי היו יחסים מקצועיים, נקיים, לאורך הרבה שנים".

בהמשך מסביר ברנע כי "אנחנו העיתונאים שמחפשים או שמעוניינים בנגישות למידע ראשוני מקיימים מערכות יחסים עם פוליטיקאים [...] אני מעוניין בנגישות. אני רוצה אינפורמציה ראשונית [...] אני מאוד ביקורתי, ועם זאת מנסה לשמור את היכולת להידבר עם האנשים האלה. זו עבודתי וזה השירות שאני נותן לקורא [...] אני לא עיתונאי מגויס. יש לי את מה שעיני רואות".

ענייני תקשורת

גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי השדר נתן זהבי קיבל איומים על חייו בהודעות דואר שנשלחו לתחנת רדיו-ללא-הפסקה, המשדרת את תוכניתו.

ב"גלובס" מראיין לי-אור אברבך את מנכ"ל הארגון אג'נדה, ענת סרגוסטי, על פועלה להגברת שילובם של מיעוטים בכלי התקשורת. במרכז העמוד אינפוגרפיקה המזכירה את הצורך ביוזמה כזו – שיעור האייטמים הקשורים לאוכלוסייה הערבית בכלי התקשורת הישראליים עומד על פחות מאחוז אחד בטלוויזיה ובעיתונות המודפסת. סרגוסטי, מדווח אברבך, יוזמת מהלך רגולטורי וולונטרי, שישנה את התמונה העגומה. ליוזמה כבר נרתם, בין היתר, "מעריב", שעורכו הצהיר על כך פומבית במהלך רב-שיח על הדרה וגזענות בשוק התקשורת הישראלי.

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" ראיון של אורי משגב עם יוצרת סרט דוקומנטרי המוקדש לכתבת הבית הלבן הוותיקה, הלן תומס.

במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מדווח [אלי לאון וסוכנויות הידיעות] כי לו דובס, מי שהיה עד לאחרונה שדרן שמרן ופרובוקטיבי ברשת CNN, ירוץ ככל הנראה לנשיאות ארה"ב בבחירות 2012.