"מתוּקשר" צריך להיות בלוג, אבל לעת עתה יוגדר כטור. מסיבות טכניות, האתר המארח עדיין אינו בנוי לקשר דו-סטרי עם הקוראים. קוראים? רבים מאיתנו הם גם וגם. קוראים, צופים, מאזינים, וגם כותבים ומצלמים ומפרסמים ומעלים לרשת. אני כזה, אנחנו כאלה. את המושג המדויק המאחד את כולנו, מתַקשרים, תפסו למרבה הצער נביאי העידן החדש. לא מאוחר לשחרר אותו מידיהם.
כולנו מתקשרים בכל מדיום אפשרי. אבל קודם לכך, אנחנו מתוּקשרים. המתקשרים, אנשי התקשורת, זקוקים לנו. לתשומת לבנו, לנוכחותנו, לכספנו, להטבעת חותמנו במדדי צפייה, לתשואות ולגידופים שלנו. אנחנו זקוקים להם לא פחות. אי-אפשר להיות בן תרבות בלי להיות מתוקשר.
המושג "מתוקשר" התקבע בתודעה בהתייחסו לאובייקט: אירוע מתוקשר, מותג מתוקשר, ידוען מתוקשר. לומר "אירוע מתוקשר" זה כמו לומר "הרכב הפוגע" בקשר לתאונת דרכים. לרכב יש נהג, ולמידע מעורר עניין יש מחוללים ויש קהל. כל השאר הם כלי עבודה. אנחנו מתוקשרים יותר מאי-פעם. חשופים למידע חשוב או טפל, גולמי או מעובד, יותר מכל הדורות שקדמו לנו גם יחד.
העיתונות הריכוזית, החד-סטרית, היודעת כל, נמצאת בתהליך התמוססות לתוך עולם תקשורתי פתוח. המונוגמיה הנוקשה שבין קורא לעיתונו, ההתמכרות, הציפיות ההדדיות, יחסי האהבה-שנאה – הולכים ונפרמים. העיתונות משתנה, שלא מרצונה. היא בעצם מאבדת שליטה. קוראי העיתונים הם שמשתנים. ערכי הנאמנות הישנים (והטובים?) מוחלפים בתכליתיות ספקנית. בצריכה של חומרים שונים ממקורות שונים. הקוראים לומדים למצוא בתוך הבלגן הגדול את מה שהם מחפשים. הם הופכים לקוראים אקטיביים כי אין ברירה אחרת. וכמובן, כי אפשר.
ממלחמת העולמות שבין העיתונות המודפסת לעיתונות הרשת, בין בעלי לוחות השידורים לערוצי הזמנת תכנים – נהנים המתוקשרים. הטענה שהעיתונות נמצאת בפריחה שלא היתה כמוה נשמעת לכאורה חסרת שחר. במיוחד אם בוחנים את עקומות התפוצה ושטחי הפרסום של עיתונים מודפסים ואת תלושי השכר של עובדיהם. אבל צריך להבדיל בין מצב העיתונות למצב העיתונאים. צרכני העיתונות נהנים היום מהיצע שלא ייאמן, כמעט באפס תשלום, וההיצע הזה ילך ויגדל. בלוגים, אתרי עיתונות, אתרים בכל נושא ולכל עניין, אתרי תוכן גולשים, אנציקלופדיות, ארכיונים, מילונים, מאגרי מידע, ויקיפדיה.
זהו משבר המאיים על התעשייה הקיימת, אבל יש בו בשורה: במשך שנים התנהל בקהילת עורכי העיתונים הדיון מיהו המלך, הקורא או העיתון. היום ברור, הדיון כבר הוכרע: יש מלך חדש, כל יכול. קַבלו את המתוקשר: הקורא, הצופה, המאזין, הגולש. האיש עם היד על השַלָט.
קשה להתפרנס היום בעיתונות המסחרית, אבל הצמא לידע, כמו גם הצורך לתקשר, יוצרים אפיקים חלופיים. העובדה שהטור הזה לא נכתב בעיתון, אלא באתר האינטרנט של מוסד ללא כוונת רווח, המכון הישראלי לדמוקרטיה, אומרת משהו על המצב בכלל ועל מצבי בפרט. כמקובל במערכות כלכליות, במקום שבו השוק מתקשה לתפקד, יתפסו את מקומו ארגונים ויזמים מן המגזר השלישי. שכרי על הטור הזה אינו נגזר ממדדי מכירה, מה שיאפשר למעסיקי לבחון את ערכו במדדים מורכבים יותר.
אני מתכוון לתקשר מכאן ידע ותובנות של צרכן עיתונות. זה לא יהיה טור ביקורת עיתונות, אלא כלי ביטוי לקריאה ולצפייה ביקורתית בתכנים עיתונאיים. אני לא מתכוון להיות עורך מן היציע של אלה שעושים את מלאכתם על המגרש, אלא לשמש עורך של היצע התכנים העיתונאיים העצום לתצרוכת עצמית. לברור, למיין, לסווג, להעריך, לקרוא מעבר למלים, לנסות להבין סאב-טקסט, לחפש טביעות אצבע של בעלי עניין, לא להאמין לאף אחד. אני מתכוון להמחיש את העובדה שכל מתוקשר מקבל היום מינוי לכל החיים: להיות העורך הראשי של עצמו.
העולם נעשה מורכב ותובעני. אנחנו נדרשים להבין ברפואה, להיות רופאי המשפחה של עצמנו ולעתים רופאים מומחים. עלינו להיות כלכלנים ומומחי השקעות כדי לנהל את הנכסים הצנועים שבידינו. עלינו להיות מחנכים ומעצבים כדי להגדיר את עצמנו ולחנך את ילדינו, חכמי תקשורת ועורכים מיומנים כדי להתמצא בעולם ולרכוש ידע בתחומים הללו וברבים אחרים.
כמי שעסק רוב שנותיו בנסיונות להבין, לארגן ולבאר את הנכתב, אנסה מכאן להציג דרכים אפשריות להבנת הנקרא. אנסה לתקשר מכאן את עולמו הנפלא והנורא של המתוקשר.