מתיחות בדרום

כל העיתונים מקדישים היום מקום נרחב על השער או גם את הכותרת הראשית לסוגיית ההגירה מאפריקה, על רקע הודעת המשטרה כי שלושה אזרחי אריתריאה הם החשודים באונס בת 15 בדרום תל-אביב ביום העצמאות האחרון. האונס היה, כנראה, עילה לזריקת בקבוקי התבערה על בתיהם של מהגרים אפריקאים בשכונה התל-אביבית הדרומית שפירא.

מובן שעצם השימוש במלה "הגירה" טעון במשמעות וממקם את הכותב במרכז קשת ההתייחסויות לסוגיה, ושמאלה ממנו (בהתאם לנקודת מבטו של הקורא). כך על שער "מעריב" מתייחסים ל"עשרות אלפי הפליטים"; על שער "הארץ" מדובר ב"מסתנני עבודה ועובדים זרים" וב"מבקשי מקלט"; על שער "ידיעות אחרונות" הם "מסתננים", "מהגרים לא חוקיים", "זרים", וגם "אנשים" ו"בני-אדם"; על שער "ישראל היום" הם "מסתננים" בלבד, ואילו על שער "מקור ראשון" הם "פולשים", "מסתננים" ו"מסתננים אפריקאים".

ולחדשות בהרחבה: "עיר על סף פיצוץ", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", מעל תצלום מכמיר (אמיר מאירי) של שחורים הישנים על גבי פרגולה בגן ציבורי. "המתיחות בין תושבי דרום תל-אביב לפליטים גוברת", נכתב בכותרת הגג. שלושת העמודים המוקדשים לסיקור מנסים להקיף את האירועים הנוכחיים ("האונס שהבעיר את דרום תל-אביב"; "כתב אישום נגד משליך בקבוק התבערה"; "התושבים בשכונת שפירא חוששים"), לספק לקוראים מבט אל חייהם הקשים של הפליטים ("בתור לצלחת המרק", יובל גורן) ולדווח על הטיפול הממשלתי (הדיווח מתמקד במחלוקת בין משרד ראש הממשלה, המעוניין להילחם במעסיקי "השוהים הבלתי חוקיים", ובין שאר המשרדים הנוגעים בדבר, הטוענים כי המהלך רק יחריף את הפשיעה ויש להתמקד בגירוש המסתננים).

"לקראת פיצוץ" היא גם הכותרת של "הארץ", מתחת לכותרת הראשית ולצד תמונת השער, המציגה "מבקשי מקלט בדרום תל-אביב, שלשום", ומעל להפניה לטור של שהם סמיט הנפרש על פני כל עמ' 5: "יממה בין ותיקים לזרים במוקד העימות בתל-אביב" כותרתו, "ייאוש ומרירות בשכונת שפירא, שאמורה היתה להיות 'נווה-צדק הבאה'", נכתב בכותרת הגג. הציטוטים שבוחרים העורכים להדגיש הם של תושבים ישראלים של שכונת שפירא: "בסוף, מה שלא יהיה, אנחנו יוצאים גזענים. הבעיה היא לא הצבע, היא המאסה של האנשים", ו"מלחיץ אותי שאם תפרוץ אינתיפאדה, והמצב שלהם יחמיר, הם יצטרפו לצד השני".

האווירה המרחפת מעל לטור מעידה על השינוי שחל בגישת המחנה הליברלי מאז המאבק המתוקשר ב"גירוש ילדי העובדים הזרים". אנשיו, ועיתונאיו, עדיין מתנגדים, כמובן, לגזענות ולשנאת זרים, אולם לעמדתם נוסף "אבל", או בלשונה של סמיט, "ועם זאת": "ועם זאת, זה זמן מה שאני מבינה כי מי שאינו חי בשכונת שפירא, או בכלל, בשכונות המשמשות מקלט לעשרות אלפי אנשים, אינו מודע למחיר הכבד שמשלמים תושביהן, ובכלל זה גם הפליטים ומהגרי העבודה עצמם". עמ' 4 מוקדש לשתי ידיעות חדשותיות על מעצר החשודים באונס ועל "עלייה במספר תיקי המין והאלימות של מסתננים".

ב"מקור ראשון", העיתון הלאומי-יהודי, לא נזקקים ל"אבל" ובודאי שלא ל"עם זאת". את אלו מחליף "למרבה הצער". "למרבה הצער, אין מלה עדינה יותר מגירוש", כותב אמנון לורד בתמצית טורו הנדפסת על שער העיתון. "הליכי הגירוש צריכים להתחיל מהרגע שהמסתננים מגיעים לאותו מחנה" (הכוונה למחנה קציעות, לשם הם נאספים מהגבול). וכמובן, בעיית ההגירה (או הפלישה, למרבה הצער) היא רק תירוץ כדי לטפל בבעיה האמיתית: "הארגונים והפרופסורים" ו"מלחמתם הבלתי קדושה בחברה הישראלית", כמיטב הפרנויה האופנתית מבית אם-תרצו.

הטור של לורד מופיע כמאמר המערכת של העיתון (אם הבנתי נכון את כוונת המעמדים), ולצדו מגיש "מקור ראשון" עוד שני טקסטים העוסקים בפולשים מאפריקה. האחד, ידיעה של שבתי גרברציק תחת הכותרת "חשש במשטרה: ארגוני טרור יגייסו לשורותיהם מהגרים בלתי חוקיים", והשני, טור של דותן מלאך, "עורך מוסף הספורט של 'מקור ראשון', תושב תל-אביב", תחת הכותרת "אל תגידו לי שאין אלימות".

"מעריב" ו"הארץ", לצד הסיקור החדשותי הנרחב, מגישים טיפול עיתונאי אמפתי ואנושי בסוגיה, המעניק לה פנים ושמות. "מקור ראשון" ממתג את הסוגיה באופן ברור כבעיה חמורה שנדרש לה טיפול אלים ומיידי. לעומתם, "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" מגישים היום לקוראיהם את סוגיית הפליטים באופן נצלני או סתם מבולבל. כך ב"ידיעות אחרונות", במיטב מסורת טורי ה"כן" ו"לא", מגייסים שני עיתונאים שיכתבו טורי "בעד ו"נגד" האפריקאים, בעוד שעיקר הסיקור העיתונאי מתמקד ב"מיוחד: הנאנסת מדברת" ותיאורים שעיתון אחראי ורציני היה ממהר לוותר עליהם ("הם גררו אותי לחצר" וגו'). הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היום (עורך: רון ירון) היא "המבטים שלהם לא עוזבים אותי לרגע. זה סיוט שילווה אותי כל החיים". זו אינה כותרת ראשית של עיתון, אלא של סמרטוטון.

ב"ישראל היום" נוטלים מעט דיווח עיתונאי על מעצר החשודים באונס, קורטוב של גל אלימות ודוברות משטרתית, מעט בעיית המסתננים וחופן תגובת לשכת ראש הממשלה ומגישים לקוראים סלט חמוץ: "אלפי שוטרים במוקדי הבילוי" היא הכותרת הראשית האנמית. "בצל האלימות הגוברת יוצאת המשטרה למבצע 'שומר לילה': שוטרים ומתנדבים יתפרסו החל מסוף-השבוע סמוך למועדונים ולברים", נכתב בכותרת המשנה, הקושרת את הידיעה לידיעה אחרת, "הותר לפרסום: שלושה מסתננים מאריתריאה נעצרו בחשד שאנסו ושדדו נער ונערה בדרום תל-אביב ביום העצמאות".

כותרת הכפולה הפותחת היא "מחזירים את הביטחון" ("רה"מ: לעצור את השיטפון", נכתב בכותרת המשנה), כותרת ידיעה אחרת בכפולה היא "החשד: 3 זרים אנסו בת 15 לעיני בן זוגה", וכותרת טור הפרשנות (הנוגע ללב) של יהודה שלזינגר היא "טרגדיה של כל הצדדים". בסך-הכל הטיפול העיתונאי של "ישראל היום" בסוגיית הזרים דומה לטיפול של הרשויות: הם לא באמת יודעים מה לעשות עם זה.

אל תפרוש מהציבור

גם היום מנסה "הארץ" לקבוע סדר יום משלו. "בג"ץ: מעסיקים יידרשו לנמק מדוע אשה מרוויחה פחות מגבר", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. "בפסיקה דרמטית קבעו השופטים: העובדה שאשה ביקשה משכורת נמוכה יותר מעמיתה אינה מצדיקה את הפערים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של הכתב המשפטי, תומר זרחין.

גם ביום שישי שעבר קבע "הארץ" סדר יום לעצמו. בעוד שהעיתונים האחרים התמקדו בהתרחשות הפוליטית המסעירה של אותו שבוע (התרחבות הקואליציה) ובחשדות המתוקשרים לעבירות מין של ראש עיריית קריית-מלאכי, הקדיש "הארץ" את הכותרת הראשית שלו להדים שעוררה בפוליטיקה הישראלית הכרזתו של הנשיא האמריקאי אובמה בזכות נישואים חד-מיניים. דא עקא, שההכרזה לא עוררה הדים מיוחדים: תגובות חיוביות צפויות מכיוון מרצ, תגובות רפות עד שליליות ימינה משם – והחגיגיות של "הארץ" נראתה מלאכותית ומעושה.

והיום, האם הפסיקה של בית-המשפט העליון היא אכן "דרמטית" ו"חיזקה באופן דרמטי" את היכולת של נשים לתבוע פיצויים ממעסיקים ששילמו להן פחות מלעמיתיהן הגברים? האם, כפי שטוענת אחת מעורכות-הדין שייצגו את התובעת, פסק הדין הוא "מכונן, חשוב והיסטורי בכל הנוגע לאפליית נשים בשוק העבודה"? האם, כפי שאמרה לזרחין התובעת עצמה, אורית גורן, "בג"ץ החזיר את הכוח לנשים" בפסיקתו הנוכחית?

ייתכן, כמובן, שהתשובה לכל השאלות הללו היא חיובית. ייתכן גם שהיא שלילית. ימים יגידו. מה שבטוח: אי-אפשר לדעת. מדובר בעובדה אפורה: פרשנות מקלה ללשון החוק על-ידי בית-המשפט העליון, שייתכן שתשפיע במידה זו או אחרת על ההיתכנות של צעדים משפטיים מצד נשים שהופלו לרעה בשכרן, וייתכן שלא. מה שעוד בטוח הוא כי מדובר בידיעה שהיא גם מעניינת וגם חשובה. אולם משיכתה מאחר צאן הידיעות ומשיחתה לכותרת ראשית מבליטות דווקא את אפרוריותה ואת הספק המקיף אותה.

גם עצם הטיפול שמעניקים ב"הארץ" לנושא – ההפניה מתחת לחלק הידיעה המופיע על השער מובילה את הקורא לירכתי העיתון, לעמ' 22, שם מוגש לו המשכה של הידיעה ללא הוד והדר, עירומה מפרשנות או הרחבות אחרות – מחזקת את ההרגשה כי הבחירה בו לכותרת הראשית יותר משהיא עניין מהותי היא מענה טכני לצורך לקבוע כותרת ראשית שונה מזו של העיתונים האחרים. עמדה המנסה שלא להיסחף עם הזרם היא עמדה הראויה להערכה, במיוחד כשהזרם, כפי שקורה בעיתונות הסנסציה של ימינו, עכור למדי. הערכה שניתנת, כמובן, כל עוד המחיר להתעקשות אינו יציאה מהנהר.

אגב, גם "מקור ראשון" מציע היום כותרת ראשית שונה מאוד מזו של כל העיתונים האחרים. "שרי הליכוד יכריעו את גורל שכונת האולפנה", נכתב בה. "סיעת ישראל-ביתנו תתמוך בחוק הסדרת המאחזים", נכתב בכותרת הגג. "חוק ההסדרה צפוי לעלות להצבעה ביום רביעי הקרוב. ישראל-ביתנו תצביע בעד, שרי הליכוד מתנדנדים. לפי הערכות, נתניהו משלים עם פסיקת בג"ץ. מערכת הביטחון החלה להתכונן לקראת מימוש צווי ההריסה בבית-אל, בגבעת-אסף ובעמונה", נכתב בכותרת המשנה. ההפניות הן לשתי ידיעות ולטור פרשנות. אם כן, ניתן לקבוע סדר יום שונה, אידיאולוגי, המבוסס על חומרים עיתונאיים, ולהישאר רלבנטי.

הרחבת תחום הפרשנות

אחד המחקרים שחברת המידע יפעת מפיצה דרך קבע מכונה על-ידיה "חביבי התקשורת", ומטרתו בדיקת השווי הכספי (לפי מחירוני המודעות) של החשיפה התקשורתית של דמויות בולטות. בשנים האחרונות מככב בצמרת הרשימה נוחי דנקנר, בעל השליטה בתאגיד אי.די.בי, שהפך סמל למבנה פירמידות השליטה ולאסטרטגיה העסקית של מינוף כבד. בשבועות האחרונים, כך נראה, קם מתחרה חדש לדנקנר בראש המדד: אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון, זוכה ב"מעריב" לסיקור כה מקיף ובולט, שאם היה צריך לשלם עבורו, ייתכן ש"מעריב" היה עובר סוף-סוף מהפסד לרווח.

מובן שאם הפרסומים התכופים ב"מעריב" יגרמו לכך ששרגא יעקוף את דנקנר במדד חביבי התקשורת, יהיה בכך מימד אירוני, מאחר שדנקנר, באמצעות שרשרת חברות האחזקה שלו, הוא גם בעל השליטה ב"מעריב" ובדירקטוריון שלו. וכמובן, כל זה לא יקרה. שרגא לא יוכתר כ"חביב התקשורת" בעקבות הפרסומים ב"מעריב" משום שאלו, כולם, ללא יוצא מן הכלל, שליליים במובהק.

ומה אתם יודעים, גם היום מככב שרגא על שער העיתון. אלא שבעוד שבשבועות הקודמים העילה למתקפה על שרגא היתה עיתונאית – עיסוק בסכסוך נדל"ן ששרגא מעורב בו ובתביעה משפטית שהוגשה נגדו בטענה שהתנה טיפול של התנועה לאיכות השלטון בשכירת שירותי משרד עורכי-הדין שלו – היום העילה היא אחרת: טור של שי גולדן. יש בכך גם משום סגירת מעגל, כי גל הפרסומים החל, למעשה, כבר במרץ, עת "מעריב" הגיש באופן בולט, ונרחב, שני מאמרים פובליציסטיים שתקפו את עמדתה של התנועה לאיכות השלטון בתופעת הריכוזיות במשק.

"המלחמה המטרידה של אליעד שרגא", נכתב היום בכותרת לצד תצלום לא מחמיא של שרגא על שער "מעריב". "מה מעסיק את עו"ד אליעד שרגא בימים אלה?", שואלת כותרת המשנה הארוכה, וממהרת לענות: "מלחמה נגד חופש הביטוי כדי לבלום תחקירים על התנהלותו. וכדי לנצח הוא מוכן להרחיק לכת עד כדי הטרדת מפכ"ל המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה בתלונת שווא". והכותרת ממשיכה: "כך הפך יו"ר התנועה לאיכות השלטון את העמותה שלו לקרדום לחפור בו במלחמותיו האישיות".

עמ' 5 כולו (גרסת הסדין) מוקדש לטור של גולדן. "שי גולדן כותב מדוע אליעד שרגא אינו יכול לכהן ולו יום נוסף כיו"ר התנועה לאיכות השלטון", נכתב בהסבר לילדים בראש העמוד. "תלונת הסרק שהגיש אליעד שרגא במשטרה כדי למנוע ביקורת עניינית עליו מהווה שפל תקדימי ומסוכן במלחמה נגד חופש העיתונות. הגיע זמן הציבור ונציגיו במוסדות החוק והפיקוח על המדינה להתערב", נכתב בכותרת המשנה. מה תוכנה של אותה תלונת סרק? גם קריאה מדוקדקת במלל הנפרש על פני עמוד שלם לא תסגיר את המידע הזה.

גולדן, שבגלגולו הקודם עבד ב"דה-מרקר", היה יכול להתעדכן בכתבה בנושא שנדפסה שם לפני יומיים: אורה קורן דיווחה כי לטענת התנועה לאיכות השלטון, יש צמידות תאריכים מחשידה בין מהלכים של התנועה שיש בהם כדי לעורר אי-נחת אצל איש העסקים נוחי דנקנר (על רקע מבנה עסקיו ודירוג האשראי שלהם) ובין פרסומים שליליים על יו"ר התנועה המתפרסמים ב"מעריב". עוד כתבה קורן כי לפי התלונה, "במהלך החודשים האחרונים מספר אנשים יצרו קשר עם התנועה ומסרו כי כתב 'מעריב' מנסה לאסוף טענות כנגד התנועה וכנגד העומד בראשה לצורך פרסום כתבות לכאורה מגמתיות, מגויסות ומשמיצות. בהמשך נודע לתנועה כי הכתב מחזיק ברשותו מסמך פנימי, שלא יכול היה לצאת מהתנועה, אלא אם בוצעה חדירה למשרדי התנועה, למסמכיה או למחשבים ולדואר האלקטרוני של עובדיה ושל חברי הנהלת העמותה".

סיכום ביניים של תמונת העולם לפי גולדן: "מעריב" סימן מטרה סביב אישיות ציבורית, הוא מקדיש משאבים מיוחדים כדי לחפש חומרים שישחירו את דמותה (כל זה עולה מהטור של גולדן עצמו), הוא מעניק לחומרים שהוא מוצא (שאמנם, למרות מינויו של כתב לענייני שרגא, שאובים רק ממסמכים משפטיים הגלויים לציבור) בולטות ודגש מהדהדים (כפי שניכר מעיון בעיתון עצמו) – אבל כל זה כשר, למרות ניגוד האינטרסים הברור (העמדה הביקורתית של התנועה לאיכות השלטון כלפי עסקיו של הבעלים של "מעריב"), משום שבחומרים שמפרסם "מעריב" יש עניין לציבור. ודוק: מדובר בתביעות משפטיות שטרם התבררו. מצד שני, תלונתו של שרגא כי מסמנים אותו וכי נוקטים לשם כך אמצעים פליליים (לטענתו, שאכן נשמעת פרנואידית) היא אליבא דגולדן טענה שאינה יכולה להישמע משום שב"מעריב" כתבו על שרגא באופן שלילי ולכן הוא בעל אינטרס (כן, זה לא רק לא הגיוני, זה אפילו נשמע לא הגיוני).

גולדן, לצד תפקידו כאחד משני סגני עורך "מעריב", הוא גם פובליציסט פורה. כתיבתו מתמקדת בעיקר בו עצמו (טור שבועי קבוע במוסף "סגנון"), בנושאים הקשורים לעולם הטלוויזיה ויותר ויותר גם בענייני השעה, בדגש על אזהרות מפני חורבנה של החברה הישראלית. הטור היום מציג את התרחבות תחום הפרשנות של סגן עורך "מעריב": לא רק זוגיות, ריאליטי ומוסר – גם מינהל תקין הוא התמחות של גולדן. זו התרחבות שאין שמחה בצדה, רק תהיות על מהות המוטיבציה של הכותב לכבוש תחומי עניין חדשים.

בהקשר הזה מעניין לציין מופע אחר של גולדן, היום בתוכניתו בתחנת הרדיו 102FM: על רקע ההתמוטטות הבורסאית של חברות הסלולר הוותיקות – שאחת מהן בבעלותו של נוחי דנקנר, הבעלים של "מעריב" – מסביר גולדן, המקבל משכורת מדנקנר, מדוע הציבור העוזב את החברות הוותיקות מטומטם ועדרי, מדוע השמחה לאיד מופרכת ומדוע דווקא זה הזמן לרוץ ולרכוש מניות של הסלולריות הוותיקות (האם אין חוק המסדיר את האופן שבו ניתן ייעוץ בורסאי?).

צירוף מקרים הביא לכך שהדבר היחיד המודפס בעמ' 5 של "מעריב", מחוץ לטור של גולדן, הוא מודעה לסלקום, חברת הסלולר של דנקנר. ייתכן, כמובן, שגם העובדה שעמדותיו של סגן עורך "מעריב" בנושאים רחוקים זה מזה, כמו מינהל תקין ומניות הסלולר, עולות בקנה אחד עם עמדותיו של הבעלים של "מעריב" היא צירוף מקרים ממוזל ותו לא.

כבר כתבתי כאן כי האופן הנלהב שבו מטפל "מעריב" בשרגא מדיף ריח רע. כעת הריח הרע הופך לסירחון של ממש. "בדומה להרבה מאוד דמויות בעלות מעמד והשפעה, גם עורך-הדין אליעד שרגא אינו אוהב להיתפס במערומיו", כותב גולדן. אלא ששרגא טרם נתפס במערומיו. הוא נמצא בסכסוך עם חברה שממנה שכר משרדים שפרצה בהם דליקה, ומוטחות בו האשמות חמורות ביותר מצדו של מנכ"ל חברה אחרת. סכסוך הנדל"ן כלל אינו נוגע לתנועה לאיכות השלטון. הסכסוך השני חמור, אולם נמצא בעיצומו של הליך משפטי שייתכן שייגמר בנצחונו של שרגא – עובדה שלפי גולדן אינה באה בחשבון ("אם הדברים נכונים" ו"אם הדברים נכונים באופן חלקי בלבד" הן שתי האפשרויות שגולדן מזכיר).

גם אם בית-המשפט יפסוק לבסוף ששרגא סרח, הדבר לא יטהר בדיעבד את הסירחון של "מעריב", אלא אם כן אנשיו יוכלו להוכיח באותות ומופתים כי הם אוחזים ביכולות לחזות את העתיד (בעבר, יש לציין, הודה עורך בכיר בעיתון כי במשך תקופה ארוכה הוא זה שכתב את מדור ההורוסקופ של "מעריב"). יש גם מקרה מבחן שאפשר להשתמש בו לצורכי השוואה: בעוד שבקמפיין עבר של העיתון, נגד האלוף יואב גלנט, התחקירן קלמן ליבסקינד סיפק לעיתון חומרים עיתונאיים בלעדיים ומפלילים, הרי שבמקרה של שרגא – כתב הספורט לשעבר גידי ליפקין מגיש לקוראים בעיקר, אם לא רק, מידע הנשאב מתצהירים של בעלי הדין עצמם, וביתר דיוק, מצדה של התביעה. זו עבודה עיתונאית לגיטימית, אולם לא כזו שניתן לבסס עליה עמדה מערכתית נקייה, גם לא בדוחק.

ההתנהלות הבעייתית של "מעריב" פוגעת לא רק בקוראיו, בתדמיתו ובעיתונאיו, אלא גם בעצם העניין: הרי ייתכן ששרגא אכן חטא, עווה ופשע, כפי שטוען נגדו מנכ"ל חברת בומברדיה. אלא שכעת, יפסוק בית-המשפט מה שיפסוק, קיבע כבר "מעריב" את דמותו של שרגא כקורבן רדיפה. איך היה כותב על זה גולדן? נדמה שגול עצמי הוא הביטוי שאתם מחפשים.

מהפכת חצר

"המהפכה הסלולרית" היא אחת הכותרות על שער "ידיעות אחרונות", המפנה ל"השוואת ענק" של ישראל וולמן במוסף "ממון" "בין כל החברות הסלולריות – החדשות והוותיקות". "מהפכה חיובית", נכתב בכותרת מאמר המערכת של "הארץ", המוקדש לירידה במחירי השיחות הסלולריות. ב"מעריב", שם נמצא מקום לדווח על "שביתת חשפניות בקרייזי-הורס", לא נדפסת היום ידיעה על התמורות בשוק הסלולר בישראל.

"'היום העם ממש שמח. אבל יותר מזה שהם שמחים בשביל עצמם – הם שמחים לאידן של חברות הסלולר'. עמיקם כהן, מנכ"ל פרטנר לשעבר, מסכים שהטייקונים חגגו על חשבוננו, אבל מאמין שהמחירים הנמוכים מדי יהרסו את הענף", נכתב בכותרת על שער "מרקר ויק". "ראש הממשלה אימץ השבוע בחום את הנכס הכי מוצלח שלו, זה שמזכה את ממשלתו באהדת ההמונים, שר התקשורת משה כחלון. בניגוד לקש שהוא אוכל מאז שצירף את קדימה לממשלתו, פה לפחות הוא יכול לגזור קופון", נכתב בכותרת המשנה לכתבת השער של "השבוע" של "הארץ" (יוסי ורטר).

"מדריך הסלולר הגדול 2012", נכתב בכותרת הראשית של "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות". "מלחמת מחירים", נכתב ליד הכותרת. ההפניה לטור של סבר פלוצקר היא "צפוף בשוק הסלולר: עדיין מוקדם להספיד את החברות הגדולות". "המהפכה הצרפתית" היא אחת הכותרות על שער מוסף הכלכלה של "מקור ראשון", המפנה לכתבה על השינויים במחירי הסלולר. "תחרות, זה כל הסיפור", נכתב בכותרת הראשית של מוסף "ישראל השבוע", המפנה לראיון עם מיכאל גולן, "האיש ששבר את שוק הסלולר".

במוסף "עסקים" של "מעריב" נמצא מקום לכתבה נרחבת על תעשיית המרצ'נדייז המשתמשת בדמותו של אלברט איינשטיין, אולם לא נמצא מקום לאף מלה בעניין הרפורמה הצרכנית המשמעותית ביותר בישראל זה שנים רבות.

אגב

"בנקאי בכיר: 'יש סיכוי שאי.די.בי תגיע להסדר חוב'; אי.די.בי: 'אין תוכנית כזו'", היא הכותרת הראשית של "גלובס".

ענייני תקשורת

כל העיתונים מדווחים על הנפקת הרשת החברתית פייסבוק במחיר מפולפל של 104 מיליארד דולר.

"שער המלך", נכתב ב"מקור ראשון" מעל לתצלום של שער המגזין "טיים", המוקדש לכתבה על נתניהו תחת הכותרת "King Bibi". "המהלך של צירוף קדימה לקואליציה זיכה אתמול את ראש הממשלה נתניהו בכתבת שער במגזין הנחשב 'טיים' שכותרתה: 'המלך ביבי'", נכתב בכיתוב לתמונה. "חיפש כתבה ומצא מלוכה: המלך ביבי על שער מגזין 'טיים'", נכתב בכותרת ידיעה של ברק רביד בעמ' 7 של "הארץ". גם ב"מעריב" מופיעה ידיעה נרחבת למדי בנושא, בעמ' 6. ב"ישראל היום" הכותרת על השער היא "מגזין 'טיים' נותן כבוד: המלך ביבי"; גם ביתר מרכיבי הסיקור לא תמצאו קורטוב אירוניה. ב"ידיעות אחרונות" לא מסקרים את השער של המגזין "טיים".

יפעת ביטון כותבת במדור הדעות של "הארץ" על סילוקה מהנחיית "פורום מג'די", שאירח את יאיר לפיד, לאחר שהטיחה בו ביקורת. יאיר לפיד ממשיך בתעמולת הבחירות בטורו הקבוע במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". עוד במוסף "7 ימים": יועז הנדל פורע את החוב מהטור האנמי שהגיש לפני כמה שבועות, ופורש בפני אמירה לם – גם אם עדיין בקמצנות מסוימת – את גרסתו לאירועים שהובילו לפרישתו מראש מערך ההסברה של משרד ראש הממשלה.

שי גולדן, סגן עורך "מעריב" ומי שחשף את משפחתו ואת ילדיו הקטנים כשכיכב בתוכנית הריאליטי "מחוברים", כותב בטורו האישי במוסף "סגנון" נגד השתתפות ילדים בתוכניות ריאליטי.