מת

מי שמסתמך על קריאת העיתונים הנפוצים בישראל לצורך קבלת מידע על המדינה שבה הוא חי וגיבוש תפיסת עולמו, שוגה. הוא אמנם מקבל מידע, אבל זהו מידע חלקי, מוטה, מטעה. "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" חוטאים לתפקידה הראשוני של עיתונות חופשית במדינה דמוקרטית. במקום ליידע את האזרחים, הם מעוותים עבורם את המציאות. למעשה, כדי להיות בקיא בנעשה עדיף פעמים רבות לא להיחשף אליהם כלל. הסיכוי להבין את העולם שבו אנחנו חיים טוב יותר אם מסתמכים על שמועות מזדמנות שעוברות מפה לאוזן מאשר אם ניזונים מהכותרות בשני הצהובונים הנפוצים.

תחום המספק דוגמה מובהקת לכך הוא העימות הציוני-ערבי, שמלווה את מדינת ישראל מיום הקמתה. אתמול, סמוך לגבול עם רצועת עזה, נהרג אדם מירי צלף פלסטיני. כל העיתונים מדווחים על כך בהרחבה. סלאח אבו-לטיף, בן 22 מרהט, הועסק כעובד קבלן של משרד הביטחון. הוא שיפץ את גדר הגבול עם עזה, שנפגעה בסופה. פלסטיני ירה לעברו ופצע אותו קשה. הוא פונה לבית-החולים ומת, ולפי עיתוני הבוקר הותיר אחריו הורים ו-11 אחים ואחיות. בתגובה תקפו כוחות ישראליים מטרות בעזה, הרגו ילדה קטנה ופצעו את אמה ועוד כמה בני-אדם.

קוראי "ישראל היום" יתקשו מאוד לדעת כי ילדה עזתית קטנה מתה אתמול כתוצאה מתקיפת צה"ל. המידע אינו מתפרסם כלל בעמוד השער, וגם בכפולה הפותחת של העיתון, המוקדשת כולה לאירוע בעזה, קשה למצוא את המידע. הוא אינו מוזכר בכותרת הידיעה, לא בכותרת המשנה, לא בכיתובי התצלומים, ואף לא בפסקה הפותחת של הידיעה. רק בסוף הפסקה החמישית של הידיעה מצוין כי "על-פי הפלשתינים, שני בני-אדם נהרגו מאש צה"ל, ובהם ילדה בת 4". כמו כן, בסיום הפסקה השלישית של מאמר דעה מאת דן מרגלית מוזכר מותה של הילדה.

נכון, העיתון נקרא "ישראל היום" ולא "עזה היום". נכון, אין לצפות מעיתונות של מדינה הנמצאת בעימות מתמשך לפעול כאילו היא גורם חיצוני וניטרלי. אולם מכאן ועד החבאת מותה של ילדה מירי כוחות הצבא בסוף הפסקה החמישית של ידיעה ובסוף פסקה שלישית של מאמר דעה, בלי כל אזכור נוסף, בלי שום הבלטה, המרחק רב. אם הדיווחים מעזה נכונים, הילדה נהרגה מירי שביצעה זרוע רשמית של מדינת ישראל, ועל כן גם זה משהו שקרה בישראל היום. החבאת מותה, חלק מהתעלמות מתמשכת מהקורבנות הפלסטינים של הסכסוך, הופכת חילופי אש הדדיים למתקפת טרור חד-צדדית.

בדיווח קצרצר בשולי הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מדווח גדי גולן על ההרוג הישראלי. מתברר שלחברה הקבלנית שבה הועסק אבו-לטיף קוראים "קידוחי שבת". עוד עולה כי בני משפחתו משתוקקים לבוא השלום. הם מצוטטים כאומרים: "חראם שבחור צעיר ימות בגלל דבר כזה. אנחנו אפילו לא מסתכלים אם זה יהודי או ערבי, ומה שחשוב זה שיפסיקו כבר את המלחמה הזו".

מוזר. ב"הארץ" מצטטת שירלי סיידלר את דודו של ההרוג, מג'ד אבו-לטיף, שמתח ביקורת חריפה על ראש הממשלה בנימין נתניהו. ברור שביקורת כזו לא תגיע לעמודי "ישראל היום", אולם הדוד ביקר גם את רשויות המדינה, שהתעלמו מהמשפחה. "אנחנו שעות בבית-החולים ואפילו טלפון מהצבא לא קיבלנו", הוא אמר. "אם יהודי היה מת כולם היו על הרגליים, אבל לילד בדואי אף אחד לא מתייחס. זו בושה למדינת ישראל. הוא נהרג כדי להגן עליה, ואף אחד לא מדבר איתנו". גם ב"ידיעות אחרונות", כמו ב"הארץ", מצוטטים דברי הדוד מג'ד. ב"ישראל היום" לא מצוין מי הם בדיוק "בני משפחתו" של ההרוג, שאמרו ההפך הגמור.

הצביעות הופכת לחוסר מקצועיות בוטה כשהעיתונים מבקשים לעשות את המתבקש ולספק לקוראים מעט רקע למותו של אבו-לטיף.

עזתים ממתינים במעבר רפיח, לפני כניסה למצרים. 24.12.13 (צילום: עבד רחים ח'טיב)

עזתים ממתינים במעבר רפיח, לפני כניסה למצרים. 24.12.13 (צילום: עבד רחים ח'טיב)

"מנקודת מבטו של הצרכן הממוצע של התקשורת הישראלית, ההסלמה בגבול רצועת עזה החלה אתמול בצהריים, בתקרית שבה הרג צלף פלסטיני אזרח עובד צה"ל ליד הגבול בקרבת קיבוץ כפר-עזה", כותב עמוס הראל בטור שנפתח בשער "הארץ". "אבל בפועל, נראה שהסבב הנוכחי התחיל כבר ביום שישי, כשכוחות צה"ל ירו לעבר פלסטינים שהתקרבו לגדר בסדרת תקריות בגבול הרצועה. מהירי נהרג פלסטיני ונפצעו ארבעה".

בעמ' 4 של "ידיעות אחרונות" מופיעה הבוקר כותרת הגג "פיגוע רביעי בשלושה ימים", וזאת מעל סדרה של שמונה תצלומים, המוקדשים כולם לקורבנות ישראלים של הטרור הפלסטיני. תחת הכותרת "יורים ומדברים" מופיעים בכותרת המשנה הסיסמה "טרור ללא הפסקה", וכן הסיכום כי "שישה ישראלים נרצחו מאז חידוש המו"מ עם הפלסטינים בחודש יולי". עקיבא נוביק וירון דורון מדווחים על "יממה של טרור", שהחלה ברצח אבו-לטיף ליד גבול עזה, ונמשכה בזריקת אבנים על אוטובוס סמוך לאריאל וניסיון לדרוס שוטר בירושלים.

באותה תקופה של מו"מ מתו גם אזרחים פלסטינים מירי כוחות צה"ל, אבל להם אין כל זכר במידע הרקע שמסופק לקורא. האחרון שבהם היה ככל הנראה עודה חמד, בן 27, מבית-חאנון שבצפון רצועת עזה. כפי שמזכיר הבוקר עמוס הראל ב"הארץ", הוא נהרג ביום שישי האחרון לאחר שנורה על-ידי כוחות צה"ל. "ידיעות אחרונות" התעלם כליל ממותו. בגליון יום ראשון של העיתון לא הוזכרה הריגתו ולו במלה אחת.

בגליון יום ראשון של "ישראל היום" דיווחו לילך שובל ודניאל סיריוטי על מותו של העזתי בלי למסור כל פרטים אישיים עליו, וזאת תחת הכותרת "צה"ל סיכל הנחת מטען סמוך לגדר המערכת בעזה". לפי הדיווח, "פלשתיני אחד נהרג וארבעה נפצעו בשל ירי של חיילי צה"ל, לאחר שהפלשתינים התקרבו לגדר המערכת או עסקו בפעילות חשודה [...] הפלשתינים נכנסו לאזור האסור לשהייה, ולפי צה"ל עסקו בהנחת מטען. כוחות צה"ל פעלו לסיכול הנחת המטען ופתחו באש לעבר פלג גופו התחתון של אחד החשודים [...] לטענת הפלשתינים, ההרוג והפצועים הם חקלאים פלשתינים שביקשו לעבד את אדמותיהם הסמוכות לגדר המערכת בצפון רצועת עזה".

הבוקר מדווחת עמירה הס ב"הארץ" על עדות אחיו של ההרוג, רדאר חמד, שנפצע באירוע. לדבריו, הוא ואחיו ליקטו ברזל ופלסטיק באזור לצורך פרנסתם, והיו במרחק כ-50 מטר מהגדר כשנורו. לטענת האח, "החיילים בגבול ירו לעברו ולעבר אחיו, ללא ירי אזהרה באוויר. עודה נפצע בראשו ונפל, ואילו רדאר הצליח למצוא מחסה". הס מוסיפה בהמשך הדיווח כי "לפי המרכז הפלסטיני לזכויות אדם, מאז הפסקת האש בין חמאס לישראל בנובמבר 2012 ועד יום שני האחרון נהרגו מאש צה"ל חמישה אזרחים פלסטינים בקרבת הגבול. עוד ארבעה חמושים נהרגו באוקטובר השנה. ב-2013 נפצעו 55 אזרחים פלסטינים מירי צה"ל".

הנה, אם כן, הנתונים הדרושים להשלמת התמונה שמציגים שני העיתונים הנפוצים במדינה. אזרחים ולוחמים ישראלים הרוגים ופצועים מתקיפות פלסטינים, ואזרחים ולוחמים פלסטינים הרוגים ופצועים מתקיפות ישראלים. כך נראה מאבק מזוין בין שני צדדים, שעליו יש לתקשורת חובה לדווח. מה ש"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" מספקים אינו חדשות על הסכסוך, אלא תירוץ להתחפר בתחושת קורבנות המצדיקה את המשך האלימות כלפי הצד השני.

חי

במוסף "גלריה" של "הארץ" משוחח משה קוטנר עם חברי להקת הפה-והטלפיים לרגל צאת אלבומם החדש. הלהקה מתכנסת אחת לשש שנים ומוציאה אלבום המופק על-פי קוד חוקים קפדני. אחד מהם קובע כי בכל אלבום תהיה גרסת-כיסוי לשיר פטריוטי ישראלי. באלבומים קודמים הקליטו גרסאות-כיסוי לשירים "גבעת התחמושת" ו"הנה בא השלום". הפעם בחרו בשיר שכתבו אהוד מנור ואבי טולדנו, ושרה עפרה חזה, "חי".

עפרה חזה (צילום: משה שי)

עפרה חזה (צילום: משה שי)

"אני חושב שאם מסתכלים לאורך השנים על הסיפור שנוצר בבחירה של גרסאות-הכיסוי, הוא תמיד איכשהו בסינק עם האקלים הפוליטי של התקופה, ואם אתה מסתכל על הסיפור שנוצר בין כל האלבומים, זה סיפור רגרסיבי", אומר אהד פישוף, מחברי הלהקה. "זה רגרסיה אל ההישרדות. זה מתחיל ממלחמה, נהפך לכל מיני אידיאות של שלום, ו'חי' זו מין נסיגה אל המינימום, זו אינטרפרטציה פוסט-אפוקליפטית. עזוב את כל השאר, פשוט חי".

אסף גברון, אף הוא חבר בלהקה, אומר: "הקאבר ל'הנה בא השלום' היה ב-1995, ממש בימי האופוריה של השלום, וממש חזה את ההמשך בצורה די מדויקת, אני מנסה לחשוב אם 'חי' גם חוזה את ההמשך... אז עוד דיברו על שלום, עכשיו זה רק תן לנו לחיות. לחיות זה יספק. זה מה שנשאר".

"אבל במשמעות הרגרסיבית של זה", מוסיף פישוף. "שאין טעם לשאוף ליותר, אין טעם לדבר על איכות חיים. הקאברים בדרך כלל משקפים את ההפך מהמקור, הם משקפים איזה חסר. בכל שיר התת-מודע של השיר מתפרץ החוצה. למשל הקאבר ל'חי', שזה שיר המנון של זומבים".

ישראלים

ההרוג הבדואי מירי פלסטיני היה ישראלי. "אזרח ישראלי שביצע עבודות בגדר בגבול עזה נהרג מירי צלף", נכתב בשער "ידיעות אחרונות".

כ-400 ילדים שגורשו מישראל לפני קרוב לשנתיים לדרום-סודאן לא היו ישראלים. הם היו דרום-סודאנים שבמקרה נולדו או גדלו בישראל. ברגע שקמה המדינה "דרום-סודאן", אפשר היה להיפטר מהם. זמן קצר אחרי שגורשו דווח על התנאים הקשים שבהם שהו: עוני, מחלות ומוות. תרופות שהיו אמורות להישלח עם המגורשים נתקעו בנמל התעופה בן-גוריון.

פליטים מדרום-סודאן מפגינים מול משרד ראש הממשלה בירושלים נגד הכוונה לגרשם חזרה לארצם, אפריל 2012 (צילום: יואב ארי דודקביץ')

פליטים מדרום-סודאן מפגינים מול משרד ראש הממשלה בירושלים נגד הכוונה לגרשם חזרה לארצם, אפריל 2012 (צילום: יואב ארי דודקביץ')

הבוקר מדווחים ב"ידיעות אחרונות" דניאל בטיני ואיתמר אייכנר על המצב הקשה במדינה. הסלמה חריפה במלחמת האזרחים, אלפי הרוגים ולפחות 80 אלף פליטים. קברי אחים ובהם עשרות גופות של חיילים, אזרחים, נשים וילדים.

הזווית הישראלית מגיעה בסיום הידיעה, אך אינה כוללת תזכורת לגירוש כמה אלפי בני-אדם אל המדינה המתפוררת: "שר החוץ אביגדור ליברמן שוחח אמש עם שר החוץ של דרום-סודאן, הביע תקווה שהסכסוך יסתיים – ואמר כי בכוונת ישראל לשלוח סיוע הומניטרי, בעיקר תרופות".

התינוקות עם המטען הגנטי הישראלי, שהתפתחו ברחמן של תאילנדיות, הם ישראלים. בעמ' 20 של "ידיעות אחרונות" מדווחים איתמר אייכנר וגואל בנו כי הרשויות בתאילנד שינו את המדיניות והחליטו לאסור על פונדקאות מסחרית, אותה הגדירו "סחר לא-חוקי בבני-אדם". בשל כך מסרבת תאילנד למסור ל-15 זוגות ישראלים את התינוקות שכבר נולדו בהליכי פונדקאות במדינה. עוד כ-50 זוגות ממתינים ללידת תינוקות כתוצאה מהליך פונדקאות בתאילנד. לפי הידיעה, תינוקות אלו נוצרו כתוצאה מהפריה של חומר גנטי של ישראלים, אולם התפתחו בתוך רחמן של תאילנדיות. לפי החוק התאילנדי, כך מוסבר, הילד שייך לאם שילדה אותו, אלא אם היא מוותרת עליו.

על אף שמשרד החוץ הזהיר אתמול את הישראלים שעליהם לפעול לפי החוק התאילנדי ולא לנסות להוציא את התינוקות מהמדינה, שכן הם לא יקבלו אישור להיכנס עימם לישראל, "ידיעות אחרונות" פועל לפי חוקים משל עצמו. מבחינתו, הילדים שנולדו בהליכי הפונדקאות, ואלה שייוולדו בחודשים הקרובים, הם ישראלים.

"התינוקות הישראלים שתקועים בתאילנד", נכתב בכותרת הידיעה. בכותרת המשנה מדווח על "65 תינוקות ישראלים" שלא יוכלו להגיע לישראל. גם בגוף הידיעה מתייחסים אייכנר ובנו אל התינוקות ככאלה ששייכים לישראלים ("אינם יכולים להביא לארץ את ילדיהם", "ממתינים ללידת תינוקותיהם"). לא רק "הבעיה הדמוגרפית" מהדהדת ברקע הדיווח הזה, גם האמונה הבסיסית בדבר עליונות זכות הקניין.

ידיעות תצלום בלעדיות

רק ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום [דובר צה"ל] של שר האוצר יאיר לפיד בעת ביקור שערך אתמול ברמת-הגולן, בלוויית אלוף פיקוד הצפון וקצינים בכירים. התצלום תופס כרבע מעמ' 8 בעיתון. לפיד נראה בו כשמשקפי שמש מסתירים את עיניו, וחשוב מכך – מעיל שחור עוטף את החלק העליון של גופו. המשמעות ברורה: שר האוצר מוכן למלחמה.

רק ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום [אשרף פואח'רי] של סניף מקדונלדס חדש שנחנך בנצרת. לפי הטקסט נטול הקרדיט המלווה את התצלום, זהו הסניף ה-1,001 של רשת המזללות במזרח התיכון. הטקסט נטול הקרדיט מציין עוד כי בעבר זכתה חברת מקדונלדס ישראל, בבעלות עמרי פדן, בפרס על פיתוח מואץ.

רק ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום [נטול קרדיט] של ראש עיריית רמת-גן, ישראל זינגר, בעת ביקור פתע שערך אתמול בגן-ילדים בעיר. הכתב ראובן וייס מדווח כי "לאחר שהתגברו על הפתעתם, שרו הילדים שירים לראש העירייה ובירכו אותו".

התנצלויות

בשנת 2008 הגיש עו"ד שלמה כהן תביעה נגד "דה-מרקר" ודרש פיצוי בסך מיליון שקל בעקבות כתבה שפורסמה עליו. שלשום הודיעו הצדדים לבית-המשפט כי חתמו על הסדר גישור. הבוקר מופיעה בראש עמ' 5 של "דה-מרקר" תיבה תחת הכותרת "התנצלות והבהרה". "הטענות שפירסמנו נגד תפקודו של ד"ר שלמה כהן התבררו כמוטעות", נכתב שם, בין היתר.

בתחתית הכפולה הפותחת של "מקור ראשון" מופיעה תיבה תחת הכותרת "התנצלות". העיתון מתנצל בפני הרב בן-ציון ציוני על שקשר אותו לפרשה שבה מעורב הרב הראשי לישראל לשעבר יונה מצגר.

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך פירסם אמש ב"גלובס" תמליל ראיון קצר שערך עם איש העסקים והנדבן שלדון אדלסון. בין היתר אמר אדלסון: "אני לא הורג את עיתון 'הארץ', אם 'הארץ' בדרך למטה זה כי הוא הורג את עצמו [...] אני בן 80, אתה תראה את 'ישראל היום' עד שתגיע לגילי [...] מה שאתה קורא אצלנו זה נקודת מבט הוגנת ומאוזנת, לא רק של ביבי, אלא של כולם".

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי הנהלת ערוץ 10 ונציגי בעל השליטה יוסי מימן מבקשים פריסה של חובות הערוץ, המוערכים בכמה עשרות מיליוני שקלים.

במדור הדעות של "מעריב" מצדד הרב דוד סתיו בחוק לסינון אתרים, שיעלה היום להצבעה טרומית בכנסת.

במדור הדעות של "הארץ" משבח אבי וינברג את תא העיתונאיות ואת עיתון "הארץ" על חלקם בסיקור החשדות נגד עמנואל רוזן.