נבלה

ב"ידיעות אחרונות" מופיע הבוקר הסיקור הנרחב ביותר לחשיפה האחרונה של עובד ה-NSA לשעבר אדוארד סנודן, ולפיה הסוכנות האמריקאית האזינה למאות מטרות ברחבי העולם, כולל במשרד ראש הממשלה ומשרד הביטחון בישראל.

ידיעה נטולת קרדיט המופיעה בכפולה הפותחת של העיתון מציינת כי פרסום הפרשה נעשה במקביל ב"ניו-יורק טיימס" האמריקאי, ה"גרדיאן" הבריטי ו"דר שפיגל" הגרמני, כאשר "רונן ברגמן סייע לצוות 'דר שפיגל' בתחקיר". ברגמן חתום על הידיעה המרכזית בעיתון, שאכן כוללת מידע שאינו מופיע בעיתונים האחרים. היא נפתחת בדיווח על דירה ששכרה השגרירות האמריקאית מול חלון ביתו של שר הביטחון לשעבר אהוד ברק במגדלי אקירוב. לפי ברגמן, הישראלים הבחינו בציוד אלקטרוני רב שהוכנס לדירה, שבאופן רשמי הוגדרה על-ידי האמריקאים כמעון לחייל מרינס.

בדיווחו משבץ ברגמן שמות קוד שונים, שאינם מוכרים לכל הקוראים ומספקים את הילת הסוד הדרושה לסיקור פרשות ריגול. שרתי תשתית האינטרנט של משרד ראש הממשלה בישראל, שמכונים "תהילה", מוגנים על-ידי יחידת "ראם" של אגף הסייבר בשב"כ. מערכת "התקשורת האדומה" המוצפנת של מערכת הביטחון, שמכונה "אבן יקרה", פוצחה ככל הנראה גם היא על-ידי האמריקאים. בפעולה נפרדת, שכונתה בשמות הקוד "ברואדאוק" ו"קארבוי", השתמשה ה-NSA בלווייני תקשורת כדי ליירט הודעות טקסט ודואר אלקטרוני ברחבי העולם.

ידיעה נוספת בעיתון, מאת איתמר אייכנר, מוקדשת לתגובות בישראל. "בירושלים דווקא הגיבו בגיחוך מהול בלא מעט תחושות סיפוק" בעקבות החשיפה האחרונה, נכתב, משום ש"כבר מזמן הסיקו כי האח הגדול האמריקאי מאזין לשיחותיהם וקורא את הדואר האלקטרוני שלהם – ולכן גם פעלו בהתאם". בהמשך מוסיף אייכנר כי "למרות שבישראל העריכו כי התגליות האחרונות של סנודן לא יעיבו על היחסים עם וושינגטון בצורה משמעותית, גורמים מדיניים בכל זאת צופים שבירושלים ידרשו מהאמריקאים, גם אם בשביל הפרוטוקול, להפסיק את ההאזנות".

"תפסיקו לצותת לנו" היא הכותרת הראשית בצהובון "ישראל היום", שמחולק הבוקר ב-313 אלף עותקי חינם. ההוראה הזו, שמודפסת בראש עמוד השער, אינה נסמכת על מה שמופיע בסיקור הפרשה בפנים העיתון. זו זעקה עצמאית. ביטוי לתחושה, לא למעשה.

הדובר הוא עיתון "ישראל היום" עצמו, כלומר מדינת ישראל, כלומר לשכת ראש הממשלה. הנמען הוא ברק אובמה, ובעצם הציבור הישראלי. כמו שהכותרת "ברוך הבא אדוני הנשיא" אינה באמת מכוונת לאוזניו של נשיא המבקר בישראל, כך גם ה"תפסיקו לצותת לנו" אינו באמת מופנה במקרה זה לאמריקאים, אלא לישראלים. הנה אנחנו, מדינה ריבונית אחרי הכל, מעיזים לתת הוראה לאימפריה הגדולה שמעבר לים (גם אם בינתיים רק בכותרת ראשית בעיתון ולא בשיחת נזיפה אישית עם שגריר ארה"ב).

"מעשיו של סנודן שנויים במחלוקת עזה", כותב עמוס הראל בטור פרשנות הרואה אור ב"הארץ". "הוא לא נקט גישה של הדלפה סלקטיבית, נקודתית, אלא נמלט מארה"ב כשבידיו מאגר עצום של מסמכים. בחלקם טמון כנראה נזק פוטנציאלי לא מבוטל למאבק העולמי בטרור ובמאמץ של משטרים רדיקליים להניח את ידיהם על יכולות גרעיניות. הגילויים של סנודן העמידו במבוכה עצומה את הבית-הלבן וכמה מראשי המודיעין האמריקאי, שנתפסו במתן דיווחים מטעים, אם לא בשקר גלוי, לוועדות הקונגרס. אין זה מפליא כנראה שבכיר ישראלי העוסק בתחום דומה ונמצא בקשרים הדוקים עם עמיתיו האמריקאים תיאר לא מזמן בשיחה פרטית את המדליף-העריק כ'נבלה'".

פרשן "ישראל היום" דן מרגלית כותב כך: "גם לפני סנודן העריכו מיליונים רבים בכל המדינות כי אוזנם של האמריקאים כרויה וארוכה. בוודאי בישראל". בהמשך טורו משווה מרגלית את הדיון על הריגול בין מדינות לדיון הציבורי בנושא לגליזציה של שימוש במריחואנה.

"ממילא העולם נוהג כאמריקאים, רק שמדינות אחרות טרם נתפסו מאזינות ועוקבות בממדים כאלה", טוען מרגלית. "הן גם חסרות את הידע הטכנולוגי של האמריקאים, אך ימשיכו וישתפרו. מה שאמריקה תזנח הם יאמצו. היש מישהו בברלין הכועסת על וושינגטון שסבור כי מוסקבה אינה עושה בדיוק כדבר הזה? המצב מזכיר את הוויכוח על הקנביס. הוא כבר כאן ונפוץ, וכה קשה להכחידו, שבלית ברירה מוטב אולי להעניק להאזנה בין מדינות – שלא כמו לאזרחים בתוכן – לגיטימציה. זה ימנע, לפחות, חיכוכים בין בעלי ברית".

"יגלזנציי"

"מאות הפגינו בעד הפיכת הקנביס לחוקי: 'די לראות בנו עבריינים'", נכתב בכותרת ידיעה שבראש עמ' 20 של "מעריב". אבי יופה מדווח על הפגנה שנערכה אתמול בכיכר רבין בתל-אביב–יפו תחת הכותרת "די להתעללות בחולים ודי לרדיפת האזרחים". ההפגנה מתוארת בחיבה יחסית. "זעקה לשינוי החוק", נכתב בכותרת הגג. "כולנו יודעים שלא מדובר בסם מסוכן", נכתב בכיתוב שני התצלומים הנלווים. באחד נראים המפגינים מחייכים מאוזן לאוזן, באחר הם נראים מדליקים ג'וינט לדמות קרטון של שר האוצר.

הפגנה אחרת שנערכה אמש בתל-אביב מגיעה לעמוד השער של "מעריב", וזאת תחת הכותרת "'ליל הזעם': אלפי מסתננים ומבקשי מקלט הפגינו בתל-אביב והתעמתו עם המשטרה". יובל גורן ויאיר קראוס מדווחים על הפגנה זו בעמ' 6, תחת כותרת נוספת המכילה את המלים "זעם" ו"מסתננים". בדיווח עצמו דווקא יש הקפדה על השימוש במונח "מבקשי מקלט". לפי הדיווח, "מספר מפגינים עוכבו לאחר שלטענת המשטרה הפרו את הסדר הציבורי. בעימותים בין שוטרים למפגינים אף נעשה שימוש בגז פלפל".

שער היציאה מהמתקן חולות שבנגב (צילום: תומר נויברג)

שער היציאה מהמתקן חולות שבנגב (צילום: תומר נויברג)

ב"הארץ" מדווחים על שתי ההפגנות, זו לצד זו. בכותרת ידיעה מאת אילן ליאור, במקום "זעם" ו"מסתננים", נכתב כך: "כאלף מפגינים בתל-אביב קראו לשחרור המהגרים מאפריקה". במקום להסתפק בתחושות של כתב המביט מהצד, "הארץ" מאפשר למפגינים גם להביע את עצמם. "צעדנו בשביל זכויות אדם", מצוטט אזרח סודאן המזוהה בשם נגמלדין. "אנחנו דורשים מממשלת ישראל פתרון לאנשים שנמצאים עכשיו בכלא ובשבילנו" (במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמות הבוקר תוצאות משאל לא מייצג שנערך ביום רביעי האחרון. בתשובה לשאלה "האם טענות המסתננים נגד מתקן השהייה בנגב צודקות?" השיבו 86% בשלילה).

רועי צ'יקי ארד מספק ל"הארץ" דיווח במבט אישי על הפגנת המריחואנה. "אני מניח שאם לא היה מדובר באיסור על קנביס, אלא על איזה סוג של אקמול שנאסר לשימוש על אף שהוכיח את עצמו, לא היה מגיע גם אחוז אחד מהקהל", הוא כותב ובהמשך מוסיף: "האיסור על גראס הוא עניין טיפשי ומיותר, אבל המיסטיפיקציה של הקנביס לא חכמה יותר מהצגתו כסכנה לציבור". לדבריו, אחד הרגעים הנחמדים בהפגנה היה כשהמוחים ניסו ליצור באמצעות פוסטרים את המשפט 'לגליזציה לקנביס', אך לא הצליחו להתארגן על-פי הסדר ויצרו את המלה 'יגלזנציי'".

ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה נרחבת יחסית (שבניגוד לרגיל בעיתון, לא עברה עריכה ראויה) על מהומה שפרצה ביום שישי בקיבוץ כינרת, באירוע שבו השתתף שגריר אריתריאה בישראל. לפי דיווחו של דני ברנר, למקום הגיעו כמה עשרות אריתריאים, ממתנגדי המשטר, והחלה קטטה. במהלכה פרצו המפגינים בכוח לאולם, תוך שהם שוברים חלונות, דלתות וציוד רב. המהומה הסתיימה בפציעת תריסר אריתריאים ומעצר כ-50 מהם.

אדם המכונה "גורם בטחוני בקיבוץ" אמר לכתב כי "אחד הפצועים, שברח מזירת הקטטה כשדם רב ניגר מראשו, פרץ לביתה של קשישה מוותיקות הקיבוץ וגרם לה בהלה רבה". ראש המועצה האזורית עמק-הירדן יוסי ורדי הוסיף כי "נגרם נזק גדול לאולם ורק בנס לא היו נפגעים בנפש". לצד ידיעה זו מופיעה ידיעה קטנטונת מאת שלומי דיאז תחת הכותרת "תל-אביב: מאות מסתננים מחו נגד השהייה במתקן חולות".

על רצפת חדר העריכה

א. ב-28 עמודי קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" אין הבוקר דיווחים על: הפגנות יוצאי סודאן ואריתריאה ותומכי לגליזציה של מריחואנה; מות פלסטיני מירי כוחות צה"ל בעזה ופציעתם של ארבעה אחרים; פרשת השחיתות שמטלטלת את הממשל בטורקיה.

זה המחיר שנאלץ לשלם טבלואיד על מדיניות של הדפסת ידיעות בודדות על פני עמודים שלמים. הבוקר, למשל, מוקדשת כפולת עמודים שלמה לחשדות בדבר מעשה אונס קבוצתי של צעירים ("נערים ללא רחמים"); עמוד שלם מוקדש לשינוי במדיניות ימי ההורים בבתי-הספר; וכפולת עמודים מוקדשת למזג האוויר (עדיין נותר שלג בהרים, אין עוד סופה באופק).

ב. ב"הארץ" מדווח בהרחבה על שחרורו של האוליגרך מיכאיל חודורקובסקי מכלאו הרוסי, ועל ההקשר שבו יש לראות את החלטת נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לשחררו. לא מצוין כי חודורקובסקי היה שותפו לעסקים של ליאוניד נבזלין, בעל מניות בעיתון "הארץ".

אחרי מות

במדור מודעות האבל של "ידיעות אחרונות" מתפרסמות הבוקר, זו מתחת לזו, שלוש מודעות אבל מטעם רשות השידור, וזאת בעקבות מותו של צבי אפרתי. המודעה האחת ממוענת לאסף אפרתי, השניה ליובל אפרתי והשלישית לרן אפרתי. החשבון עבור שלוש המודעות ממוען לציבור.

בראש מדור מודעות האבל מתפרסמת מודעה בעקבות מותו של הפזמונאי והסטיריקן דידי מנוסי. דני ספקטור מדווח בפנים העיתון כי מנוסי מת בשישי בבוקר, בן 85, אחרי כמה שנים שבהן חלה בפרקינסון. ארונו יוצב היום בשעה 11:00 בבית סוקולוב. הלווייתו תתקיים בקיבוץ גבע בשעה 15:00.

דידי מנוסי ובלה אלמוג, 1986 (צילום: משה שי)

דידי מנוסי ובלה אלמוג, 1986 (צילום: משה שי)

על מנוסי, שכתב ב"ידיעות אחרונות" טור שבועי בשנים 1962–2000, מרחיב ספקטור במוסף "24 שעות". "עבדתי ב'ידיעות' עד גיל 75, אז החלטתי לצאת לפנסיה", מצוטט מנוסי בכתבה, מתוך ראיון שהעניק לעיתון לפני כמה שנים. בהמשך מצוטט מפיו גם הסיפור על הולדת המדור "בדיחמין": "זה התחיל כשעורך העיתון קרא לי ואמר שבעיתון המתחרה עומדים להוציא קובץ בדיחות, אז אני צריך להוציא מוסף מתחרה כדי שהם לא יהיו לבד. מיד מיהרתי, אספתי בדיחות והוצאתי את 'בדיחמין', וזה היה כל-כך טוב שזה שרד המון שנים. בעיתון המתחרה זה החזיק בדיוק שבוע".

בעיתון המתחרה, לפחות העיתון שהיה פעם העיתון המתחרה, מקבל מנוסי את שער מוסף "המגזין", עם הסטמפה "דידי מנוסי, הראיון האחרון". חן קוטס-בר מביאה לקוראי "מעריב" קטעים מראיון שהעניק לה מנוסי לפני כחצי שנה.

ספקטור כותב ב"ידיעות אחרונות" כי את הראיון המקיף האחרון בחייו העניק לו מנוסי לפני ארבע שנים, אולם הקטעים שמודפסים הבוקר ב"מעריב", לא כל שכן הראיון המקורי שנגיש לכל באתר העיתון, מעידים כי גם הראיון עם קוטס-בר היה מקיף. מנוסי, כבר חולה מאוד, אמר לקוטס-בר בין היתר כך: "אני יכול רק לשבת ולקרוא וזהו. כי אני לא מדבר, אני רק שומע. אז אני גם מקשיב. אני רואה כמה אנשים מדברים שטויות. כשדיברתי לא שמתי לב לזה".

ענייני תקשורת

נתי טוקר מדווח כי רשות השידור עלולה להפסיד 70 מיליון שקל, משום שחברת שפ"מ, המשווקת את הפרסום בקול-ישראל, הודיעה בתחילת השנה על הפסקת עבודתה, וההנהלה ברשות טרם מצאה לה תחליף.

רוגל אלפר כותב במדור הדעות של "הארץ" בגנות זכייניות הטלוויזיה המסחרית, הנאבקות נגד תשלום תמלוגים ליוצרים הישראלים.

"דה-מרקר" מדווח הבוקר על רשימת הנפגעים הצפויה מנפילתו של נוחי דנקנר. בין היתר מוזכרים משרד הפרסום גיתם BBDO ומשרד יחסי-הציבור של רני רהב.

עופר אדרת כותב ב"הארץ" על ספרו החדש של מרדכי נאור, המוקדש לתקופה שבה שירת כמפקד בגלי-צה"ל.