מצור, סיוט, נקמה, יש עתיד

הכותרת במעלה שער המקומון "ידיעות בת-ים" אינה משתמעת לשתי פנים: "סיוט על ארבע" לשונה. "חבורת כלבי פרא מטילה אימה על תושבי דרום העיר ותוקפת חיות מחמד", מבארת כותרת המשנה, ואת הכתבה מלווה תצלום גדול ממדים של כלב מפחיד פוער מלתעות. התמונה עצמה לא צולמה, כמובן, בבת-ים, אלא נלקחה ממאגר תמונות בינלאומי ל"המחשה" בלבד, וה"סיוט" מסתכם, נכון לעכשיו, בתקיפה של חמישה חתולים וצעירה שנמלטה מן הרחוב לחדר מדרגות.

קל לגחך על לשון הגוזמה של מקומון פריפריאלי, אולם זו בסך-הכל מהדהדת אותה רוח מינכהאוזית של הצהובונים המרכזיים והנפוצים. "העיר הנצורה", נכתב בכותרת הגג לראשית של החינמון "ישראל היום". "ירושלים נצורה", נכתב בכותרת הגג לראשית על שער עיתון-האם של "ידיעות בת-ים", "ידיעות אחרונות". "קשה להכיר: עיר הבירה עטופה בשלג", נכתב על גבי תצלום המכסה את רוב עמוד השער של נוף ירושלמי מושלג, דומה מאוד לזה שנדפס באותו עיתון בחורף הקודם. נראה שהעורכים לא נולדו אז. "ירושלים של זהב? קבלו עדכון: מאתמול יותר מדויק לקרוא לה 'ירושלים של לבן'", נפתחת אחת הידיעות בכפולת העמודים הפותחת.

נוף בירושלים, היום. 13.12.13 (צילום: הדס פרוש)

ארבעה עמודי ברודשיט (כשמונה עמודי "ידיעות" של יום חול) מוקדשים היום למזג האוויר ב"ידיעות אחרונות", אולם בין טורי ההתרגשות מהשלג מעטות בהן הידיעות האחרונות. למעשה, רק ידיעה קצרצרה אחת מתמצתת את נזקי הסופה ונפגעיה, אלה שב"מעריב", "הארץ" ו"מקור ראשון" תופסים גם היום את מרכז הסיקור האקלימי. רובו של שאר הסיקור תועלתני באופן מובהק: תועלת לקוראים (מתכון, מסלול טיול, טבלת בתי-ספר סגורים), תועלת לעורך (ידיעה המטווחת את החזאי דני רופ, שהעז למתוח ביקורת על "ידיעות" בדף הפייסבוק שלו), ותועלת למו"ל (תחרות "איש השלג של המדינה" לקידום מכירות; ידיעה העוסקת בשר הרווחה מאיר כהן, ממפלגתו של יאיר לפיד, שבמשרדו "תשומת הלב מופנית בעיקר לקשישים ולדרי רחוב").

אחרי פראוור

"נתניהו הורה לגנוז את הצעת החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "ההתנגדות הגורפת מימין ומשמאל, הלחץ הציבורי בארץ ובחו"ל וההפגנות הסוערות של הבדואים עשו את שלהם: אף שעבר בקריאה ראשונה, מתווה פראוור לא יהפוך לחוק. בני בגין: 'עשינו כמיטב יכולתנו, אך לפעמים צריך להכיר במציאות'". כותרת דומה מופיעה גם בשולי שער "ישראל היום", עם ציטוט חיובי ("נמשיך לפעול") של "לשכת רה"מ" במקום זה המודה בתבוסה של בגין. "בהנהגת הבדואים ובימין בירכו על החלטת נתניהו להסיר את החוק במתכונתו הנוכחית", נכתב בכותרת המשנה לידיעה בנושא על שער "הארץ". בשער "ידיעות אחרונות", שחלקו המערכתי תפוס כמעט כולו בתמונות של שלג, אין כותרת בנוגע לפראוור.

לפי זאב קם במוסף "צדק" של "מקור ראשון" (מדוע הטור הפרלמנטרי המעניין והמהודק נדחק למוסף המשפטי ולא מופיע במוסף הפוליטי של העיתון?), מטרת הסיכום בין מפלגות יש-עתיד והבית-היהודי להכשלת מתווה פראוור "היא להביא לאישור הכנסת חוק חדש, נדיב הרבה פחות כלפי הבדואים" (קם כותב גם כי בגין כן אמר שיש הסכמה בקרב הבדואים לתוכניתו, למרות הצהרתו כעת כי מעולם לא אמר כדברים הללו. בן-דרור ימיני כותב כי פשר הסתירה הוא בכך שבגין התייחס להצעת החוק המתוקנת). ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, בידיעה הקצרה המוקדשת לנושא, נטען כי "בימין כבר מגבשים מתווה חדש שלדבריהם יצמצם אף יותר את התמורה לבדואים", על אף שמציטוט חבר יש-עתיד השר מאיר כהן נראה כי עמדתו בסוגיה אינה שונה.

הבדואים המצוטטים ב"הארץ", הפונה גם לבדואים שיחוו את דעתם, מודעים לכך שטרפוד התוכנית עלול אכן להביא לתוצאה גרועה יותר מבחינתם. "מדובר בהישג חשוב למאבק הציבורי, אבל צריכים להיות זהירים לקראת הבאות", אומר חבר ועדת ההיגוי העליונה של ערביי הנגב, עו"ד שחאדה בן-ברי. "הימין רוצה לנשל את הבדואים מאדמותיהם, ולכן היתה מצדו התנגדות עזה לחוק. עכשיו הממשלה צריכה להכריע, או לפנות להידברות והכרה בכפרים, או ליזום צעדים יותר דרקוניים שעלולים להוביל לעימות".

שלום איחוד ומאוחד

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו (מימין) ושר החוץ האמריקאי ג'ון קרי מביטים בירושלים המושלגת, 13.12.13 (צילום: מארק ישראל סלם)

"אירופה מציעה: חבילת תמריצים תמורת שלום", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "שרי החוץ של האיחוד מבטיחים 'סיוע חסר תקדים' לישראל ולפלסטינים אם יחתמו על הסדר קבע", מוסרת כותרת המשנה לידיעה של ברק רביד. "והמקל", נכתב בכותרת בתחתית הידיעה בעמוד השער, "אם יתפוצץ המו"מ, טפטוף החרמות על ישראל וההתנחלויות במדינות המערב עלול להפוך למבול". כותרת ידיעה נוספת של רביד בעמוד הפנימי (שלא לגמרי ברור מדוע הופרדה מרעותה) היא "טפטוף החרמות מאיים להפוך למבול". כותרות טורו של חמי שלו בעמוד העוקב הן "ישראל מתקרבת לנקודת המפנה" ו"היעדרות נתניהו מהלווייתו של נלסון מנדלה הסבה את תשומת הלב לבידוד הגובר של ישראל בעולם. רק תוכנית השלום של ג'ון קרי מונעת הידרדרות למצב דרום-אפריקה בימי האפרטהייד".

"הפלשתינים מזהירים: הסכם המסגרת שמציע קרי יוביל לפיצוץ השיחות", נכתב בכותרת ידיעה של אסף גבור ואריאל כהנא ב"מקור ראשון". "על-פי טיוטת ההסכם, ישראל תמשיך להחזיק כוחות צבאיים במרבית היישובים ובבקעת הירדן ב-15 השנים הקרובות. גורמים פלשתיניים טוענים שהאמריקאים הם מתווכים לא הוגנים ומבקשים לערב את רוסיה ואת האיחוד-האירופי", נכתב בכותרת המשנה.

אשת טייס

ח"כ איילת שקד זוכה, משום מה, לשער ה"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". הפרלמנטרית הצעירה זוכה לחשיפה בשל התנגדותה להצעת חוק שתעניק הקלות במס להורים חד-מיניים. "איילת קרבית" היא כותרת המוסף, ושקד מוצגת בשער, בכותרות ובכתבה עצמה כקורבן להתנפלות של "הקהילה ההומו-לסבית". הכתבה אף נפתחת בתיאור "בכי מכמיר לב" של הח"כית בשל ההתקפות (המילוליות) עליה.

ח"כ איילת שקד מעיינת בגיליון של "ידיעות אחרונות". כנסת ישראל, 31.7.13 (צילום: פלאש 90)

"הח"כים מישראל הם אטרקציה בעבור המארחים האמריקאים, וגם בעבור חברי המשלחות מאירופה. כל נאום שלהם נשמע כאן בשקיקה ובשימת לב מיוחדת, אף שהדברים שנאמרים בו טריוויאלים למדי", כותב אריאל שנבל ב"דיוקן" על חוויותיו מכנס בוושינגטון של ארגון ה-IAF ("קרן בעלי-בריתה של ישראל"), המאגד נוצרים אוונגליסטים אוהדי ישראל מרחבי העולם. "בתוך השבלונה הטקסית הזו מצליח משפט אחד של איילת שקד לעשות את ההבדל, ולהוכיח עד כמה שונה הקהל הנוכחי מזה שבו מורגל ח"כ ישראלי. תוך שהיא מדברת על הבעייתיות הרבה שיש בהפחתת הסנקציות על איראן, אומרת שקד: 'אין מישהו שרוצה למנוע מלחמה יותר ממני. בעלי הוא טייס קרב, והדבר האחרון שאני רוצה זה שהוא ייצא למלחמה. אני מעדיפה שיישאר בבית'. אמרתם לנוצרים אוהבי ישראל 'טייס קרב ישראלי' – הרווחתם אותם לנצח. שקד, במחי משפט אחד, הפכה למוקד ההתעניינות בשעות שלאחר מכן".

"כשחזרה מוושינגטון נפגשנו בדירה שלה בצפון תל-אביב", כותבת נחמה דואק בפתח הכתבה ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", מיד לאחר תיאור סצינת הבכי של שקד. "זה הבית שבו גדלה. היא ובעלה, טייס קרב, מתכננים לעשות בקיץ שיפוץ יסודי".

ספין אוף

אחת ההתרחשויות הפוליטיות הבולטות של השבוע היתה המתיחות בין המפלגות יש-עתיד והבית-היהודי, וביתר דיוק – בין העומדים בראשן, יאיר לפיד ונפתלי בנט. המתיחות, על רקע יחסם המנוגד באופן מוצהר של שני האישים לשיחות השלום, מעיבה על אופק קיומה של קואליציה יציבה וכזו הקורצת ימינה ושמאלה וממילא אינה נוחה לראש הממשלה בנימין נתניהו ולתמרוניו בנוגע לאותן שיחות עצמן. ממילא התגייס "ישראל היום" לספר לקוראיו כי מדובר במתיחות מבוימת שנועדה לצרכים תועלתניים של השניים מול קהל בוחריהם.

הפרשנים בעיתונים שאינם "ישראל היום" נטו להתייחס יותר ברצינות אל הצהרותיהם הלוחמניות של בנט ולפיד, גם אם – בצדק – הוסיפו להן גרגרי מלח. היום כותב זאב קם כי כבר לפני שבועיים, כש"העימות היה עדיין בחיתוליו", העביר בנט לנתניהו "את המסר הדרמטי הבא: צרף בבקשה את המפלגות החרדיות לממשלה. אל תחשוש מפרידת לפיד בתגובה, מכיוון שאנחנו – הבית-היהודי – נישאר איתך ולא נפרוש בעקבותיו. מסר זה מסיים באופן רשמי את הברית בין בנט לבין יאיר לפיד". ב"מקור ראשון" כותב גם עמית סגל כי אין מדובר במתיחות מתוסרטת. הראיה שמצא לכך היא ההפתעה שבה התקבלה הצהרתו העוינת של לפיד אצל חברת-הכנסת מן הבית היהודי איילת שקד.

גל גדות נגד "גלריה"

הדוגמנית גל גדות בתצוגת אופנה לרשת בגדים ישראלית (צילום: רוני שיצר)

"האדמה רעדה, הרשת סערה והתקשורת המקומית נכנסה לתזזית כשנודע שגל גדות, שנסיונה הקולנועי מסתכם בהופעה בשלושת הסרטים האחרונים בסדרה המצליחה 'מהיר ועצבני', תגלם את דמותה של וונדרוומן ב'באטמן נגד סופרמן'. 'זהו התפקיד הגדול והחשוב ביותר שהוענק אי-פעם לישראלית בהוליווד', זעקה התקשורת המקומית. יש בכך אמת, כיוון שזהו סרט מהסוג שתעשיית הקולנוע האמריקאית מסתמכת עליו מבחינה כלכלית, וכל החנונים של העולם כבר מתרגשים לקראתו ומדמיינים את היממה שהם יבלו בתור מחוץ לקולנוע כדי לצפות בהקרנתו הלילית הראשונה, אבל יש כאן גם הגזמה", קובע אורי קליין במוסף "גלריה" של "הארץ" (עורכת: ליסה פרץ). בכל זאת, דיוקנה של גדות מעטר את שער המוסף, המפנה לשלושה טקסטים העוסקים בה או בסרט בכיכובה.

הנימוקים שקליין מעניק לקביעה כי מדובר בהגזמה – פרוזאיים. זהו סרט שהצלחתו בקופות מובטחת ללא קשר לביקורות שיקבל או להופעתה של גדות, "כי אין חובב גיבורי-על שלא ירצה לצפות בסרט, ששלושה מהנציגים הנודעים והאהודים ביותר בז'אנר מתעמתים בו", ובכלל, גדות אינה השחקנית הישראלית הראשונה המככבת "בסרט הוליוודי יוקרתי". אבל אלו, כפי שקליין עצמו יודע אבל אולי מנוע מלכתוב, אינן הסיבות האמיתיות לכך שהעיסוק התקשורתי בתפקיד של גדות ב"באטמן נגד סופרמן" הוא מוגזם. הסיבה הישירה והפשוטה היא כי מדובר בשחקנית לא חשובה ולא מעניינת ובסרט שיהיה, ככל הנראה, סרט מתכונת חלול ואינפנטילי. להתעניינות התקשורתית עצמה, מוגזמת או לא, אין דבר עם תרבות או קולנוע, ומדובר רק במוטציה רדודה של לוקל-פטריוטיות ומציצנות פשוטה.

השער של "גלריה" מנסה להיות קאמפי ומודע לעצמו, אבל הוא מה שהוא – שער עם כוסית. הדי.אן.איי של "גלריה" עוד דוחה את העיסוק התקשורתי בקריירה ההוליוודית של כוסית ישראלית, וה"פרויקט" מורכב מטורי פרשנות (נטע אלכסנדר ואורי קליין) המנסים למצוא זווית עקרונית להביט דרכה על הסוגיה הבוערת, אבל הם מוגשים כספיחים לדבר האמיתי ואינם עומדים בפני עצמם. גם הכתבה המרכזית, של אליחי וידל, מנסה להתחפש לניתוח מלומד של דפוסים בתעשיית הקולנוע האמריקאי, אבל עריכה קלה היתה מתאימה אותה גם ל"שישבת" של "ישראל היום" או "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".

קלארק קנט מסולק ממערכת העיתון. מתוך "סופרמן 13", אוקטובר 2012

שני המוצרים העיתונאיים שהוזכרו במשפט הקודם אינם מתחפשים למוספי תרבות. מלבד איים בודדים (ומשחקי תדמיות של עורכים הנערכים מחוץ לדפי העיתון), הם מוקדשים לטראש, רכילות וקידום מכירות (ב"7 לילות" מתגאים היום שדיווחו על הקידום בקריירה של גדות לפני כולם). גם ל"גלריה" יש אישיות עיתונאית מובחנת – כזו שבשנים האחרונות, ב"הארץ החדש", עומדת למבחן ומושלכת לזירה עם "כוחות השוק" ו"טעם הקהל" כפי שהם מדומיינים על-ידי עורכים מתחלפים.

זה אינו דבר רע. להפך, התמודדות כזו יכולה למנוע את תהליך ההפיכה של אליטיזם לסנוביזם מנותק ולסכל קפיאה והתאבנות. אבל הנסיונות, הבולטים בתקופה האחרונה בבחירת כתבות השער, ליישר קו עם איזה הלך רוח פופולרי, אך באופן מחוכם ומודע לעצמו, מצליחים לקלוע לרווח שבין קהל המתעניינים בקולנוע, היסטוריה וייצוגים נשיים לבין קהל המתעניינים בגזרתה של גדות ("אתלטית, אבל לא שרירית דיה", מצטט וידל "מעריצי קומיקס מכל העולם"). אבל מי נמצא שם, ברווח?

ואגב התעניינות תקשורתית מוגזמת: בין השחקניות הישראליות שקדמו לגדות בכיכוב ב"סרט הוליוודי יוקרתי" מונה קליין את חיה הררית ("בן-חור"), חנה עדן ("Wind Across the Everglades"), דליה לביא ("שבועיים בעיר זרה") וגילה גולן ("ספינת השוטים"). זוכרים אותן?

ספרות בלשית

"ספרות בלשית לא יכולה להיות מעניינת בחברות טוטליטריות, כיוון שהן טוענות תמיד שמתקיימת בהן הרמוניה", אומר במוסף "הארץ" הסופר גריגורי חארטישווילי (הידוע יותר בשם העט שלו בוריס אקונין) לדרור משעני. "יש פשעים, כמובן, אבל העיתונים לא כותבים עליהם וסופרים לא מעיזים לכתוב ספרות בדיונית על פושעים כשרוניים – ואם הם עושים זאת, הרומנים שלהם לא יראו אור. זה רע לערכים החברתיים, זה דקדנטי וזה עלול לגרום לאנשים לפקפק ביעילות המשטרה. אני חושב שכאשר נקרא רומן בלשי מעניין מצפון-קוריאה נדע בוודאות שהדיקטטורה שם נעלמה. אבל בשבילי ספרות פשע היא משחק. וכדי לשחק בו אני צריך מרחק. לכן בחרתי לכתוב רומנים בלשיים היסטוריים".

"ג'ון לה-קארה מעיד על עצמו שהיה מרגל זוטר במשך שנים ספורות בשירות החשאי הבריטי. כסופר הגיע, לעומת זאת, לפסגות רבות, גם אם לאורך השנים רבו כשלונותיו, שגם אותם אני מעדיף לעתים על פני הצלחות של סופרי ריגול אחרים", כותב יונתן דה-שליט במוספי "שבת" ו"ערב שבת" ("מקור ראשון" ו"מעריב") על הוצאתו מחדש של התרגום הישן של "המרגל שחזר מן הכפור", "על עלילת 'המרגל שחזר מהכפור' הוא אומר (בהקדמה לספר) שהיא 'בדיחה מוחלטת מתחילתו ועד סופו' (אם כי אני רואה את לשונו בלחיו, כמאמר הביטוי האנגלי הידוע). 'מעלתו של הרומן… או העלבון הטמון בו', ממשיך לה-קארה, 'לא נעוצה בכך שהיה אותנטי, אלא בכך שהיה אמין'".

ענייני תקשורת

"מבקר המדינה מוצא לנכון לנצל את משאביה של החטיבה לביקורת מערכת הביטחון במשרדו כדי לחשוף הדלפות נגדו שפורסמו מעל דפים אלה", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של גידי וייץ ורויטל חובל במוסף "הארץ". "הוא עושה זאת אף על פי שלכתבה שפורסמה במוסף 'הארץ' לפני כשלושה חודשים לא היתה כל נגיעה למערכת הביטחון". לפי וייץ וחובל, "מבקר המדינה, יוסף שפירא, הורה לפני כמה שבועות לאחראי על מערכת הביטחון במשרדו, תא"ל ‏(מיל') יוסי ביינהורן, לנהל חקירה פנימית שמטרתה לבדוק מי מעובדי המשרד הדליף ל'הארץ' מידע ביקורתי נגד שפירא. זהו צעד חסר תקדים, שבאמצעותו ביקש למעשה מבקר המדינה לנצל את כלי החקירה שהעמיד לרשותו המחוקק, כדי לנסות לפתור עניין שהוא על פניו בלתי ממלכתי בעליל.

"אדם הבקיא בפרטים, שמכיר היטב את משרד מבקר המדינה, אמר השבוע ל'הארץ' כי 'מעולם בעבר לא נעשה מעשה כזה. מפליא ומדאיג שתא"ל ביינהורן, המופקד על חקירות בגופי הביטחון הרגישים ביותר במדינה, הסכים לנהל חקירה כזו, אף על פי שהיא לא בסמכותו – בעיקר מאחר שבכתבה שפורסמה על מבקר המדינה לא נכלל כל חומר בטחוני רגיש'". הכתבה, מזכירים השניים, "סיכמה את השנתיים שבהן מכהן שפירא בתפקיד. בין השאר תואר בכתבה האופן שבו פורש שפירא מטרייה אווירית מעל ראשיהם של ראשי המערכת הפוליטית שהריצו אותו לתפקיד הרם ונחשף אופן מינוי מקורביו לתפקידי מפתח בארגון".

ב"ישראל היום" מצרפים לידיעה של חזי שטרנליכט על ירידה קטנה במחירי המים (בעלת הכותרת המגוחכת "זרמים של שמחה: מחיר המים יירד בינואר ב-5%") גזיר עיתון מאוקטובר שבו דיווח אותו שטרנליכט כי צפויה הוזלה של המים "לראשונה זה שנים". באותה מידה היו יכולים לצרף את שער העיתון מהחורף שעבר שהוקדש בין היתר להבטחת ראש הממשלה נתניהו להוזלת מחירי המים. שנאמר: הבטחנו, אבל לא אמרנו מתי נקיים.

"דיווח: מפקד צבא סוריה החופשית נמלט מהמדינה", נכתב בכותרת ידיעה של אסף גבור ב"מעריב". "אחרי יממה של אי-בהירות, הכחיש מפקד צבא סוריה החופשי את הדיווחים על בריחתו מהמדינה", נכתב בכותרת ידיעה של ג'קי חורי ב"הארץ".

"כל סיפור הנערות במצוקה, שמנסים למכור לנו עכשיו, הוא בסך-הכל מפלט שהעיתון מפרגן לבורגני", כותבת נעמית מור-חיים בחלק ב' של מדור הדעות של "הארץ".

"[ארקדי] דוכין ו[אייל] גולן, כל אחד והתירוץ שלו, משתמשים בכישרון שלהם כתחליף למסיבת עיתונאים, הודעה לתקשורת או סתם תגובה בטוויטר ובפייסבוק", כותב עינב שיף ב"7 לילות". "הבעיה היא שמוזיקה לא דומה לאף אחת מהפעולות האלה. אנחנו, המאזינים, תופסים אותה כיצירה מורכבת ורצינית, בוודאי אם היא מתיימרת להביע מסר אישי או לאומי".

"ערב קיץ אחד בשנת 1977, ג'רי אהמן, מתנדב במכון לחיפוש חיים תבוניים בחלל, שישב בארה"ב, הפך כנראה לאדם הראשון אי-פעם לקבל הודעה מעולם זר", נפתח דבר המערכת במוסף "מעריב לילדים", הממשיך לתאר אותו אירוע. למעשה מקורו של האות שקלט אהמן מעולם לא הוכח, ואהמן עצמו מעולם לא טען שמדובר באות שנשלח מתרבות תבונית מחוץ לכדור הארץ. נראה של"מעריב לילדים" יש מקורות בחלל החיצון.

מתוך "תרבות וספרות" של "הארץ", 13.12.13

על שער המוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" מודפס תצלום נפלא ("באדיבות ארכיון בית ביאליק") ובו שלושת נציגי אצולת הספר העברית בהנחת אבן-הפינה לעיתון "הארץ": אז"ר במשקפי שמש עגולים וחיוך ממזרי, ביאליק מישיר מבט נוכח ואחד-העם מהורהר, טרוד. שני האחרונים אוחזים ציגרלה וכולם לבושים כמו באירופה.

בעמ' 18 ב"הארץ", למטה, מתפרסמת מודעה של רשות השידור תחת הכותרת "פנייה לאיתור מועמדים/ות למילוי משרת מנהל/ת הטלוויזיה הישראלית".

איפה ביסמוט? (עדכון).