שלג
"המערכת החורפית בשיאה; שלג כיסה את ירושלים וערי הצפון; עשרות חולצו מאזורים מוצפים", נכתב בכותרתו הראשית של העיתון החרדי "המבשר". "אחרי מספר ימים של גשמי ברכה, הגיע השלג השקט", מודיעה כותרת המשנה. "כבר משעות הבוקר המוקדמות כוסו הרי הצפון בשלג שנערם ליותר מעשרה ס"מ. לירושלים הגיע השלג הכבד בשעות הערב. כביש 1 נסגר לתנועה בשעות הלילה בעקבות חשש להחלקה. היערכות שיא בקרב גורמי החירום. בחדרה ובבת-חפר מנסים להתאושש מהצפתם של מאות בתים. בנחל סמוך לטול-כרם טבעו שתי פלסטיניות. ראש הממשלה הגיע למרכז השליטה בבית-דגן ושמע סקירה על ההיערכות. במהלך היום תגיע המערכת לסיומה. הקור יישאר עד שבת". זוהי, בסיכום, תמונת המצב הראשית של כלל עיתוני ישראל היום – עם או בלי הודעת היחצנות של לשכת ראש הממשלה.
ובגרסה הקצרה: "שיא הסופה: אלפים נותקו מחשמל", "שלג כבד בירושלים, כביש 1 נחסם לתנועה. נזקים כבדים לבתים ביישובי השרון, היום צפויה הסופה להיחלש", מוסרות הכותרת הראשית וכותרת המשנה על שער "הארץ". בעוד שביקורו של ראש הממשלה ב"מרכז השליטה", בניסיון להיות הראשון שיזהה אסונות פוטנציאליים, לא מגיע לשערו של אף עיתון מחוץ לעולם החרדי – בכותרת המשנה לראשית של בטאון הבית "ישראל היום" יודעים לספר כי ראש הממשלה אמר ש"בעקבות הגשמים – נפעל להורדת מחירי המים", אך שוכחים להזכיר כי אין קשר ישיר בין שכיחותו של המשאב לבין מחירו (ב"ידיעות אחרונות" לא שוכחים).
כותרות ראשיות נוספות: "לילה לבן" ו"לבן בעיניים" בטבלואידים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" בהתאמה, "הבוקר: שיא הקור, החקלאים דורשים הכרה ב'אסון טבע'" ו"הסערה תגיע הבוקר לשיאה: שלג בהרי הצפון והמרכז ובירושלים" ב"מעריב" וב"מקור ראשון" בהתאמה. בכל העיתונים מציגים על השער תצלום של הרכבת הקלה הירושלמית עטוית שלג (מלבד ב"הארץ", שם הרחיקו עד לגולן כדי למצוא תמונה סתמית למדי של עצים מושלגים). ב"מעריב" מבליטים ידיעה על מזג האוויר בנקודה ההפוכה לישראל על כדור הארץ, אוסטרליה, שהעסיק גם אתמול את העיתונים: "הקיץ באוסטרליה שבר את כל שיאי החום. משפחת הולמס זינקה למים כדי להינצל מהלהבות", נכתב בכותרת במעלה שער העיתון.
"המערכת החריגה שפוקדת את ישראל מצטרפת לשורת אירועי אקלים קיצוניים בעולם", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של צפריר רינת בעמ' 3 של "הארץ". "באוסטרליה משתוללות בימים אלה שריפות בגלל שרב כבד, ואילו בריטניה ידעה אשתקד את אחת השנים הרטובות בהיסטוריה. העולם השתגע? המדענים סבורים שהוא פשוט התחמם". כותרת הכתבה היא "התחזית העולמית: שרב סוער".
סבלם של תושבי בת-חפר, טייבה ובקה אל-גרבייה מתועד בכתבת השער של "המגזין", מוסף "מעריב". עמוד בעיתון מוקדש לנזקי הסופה בגדה. גם ב"הארץ" עוסקים בהשפעת מזג האוויר על ערביי ישראל והשטחים. ב"ידיעות אחרונות" כמעט שאין להם זכר, אך כן מתפרסמת ידיעה על לכידתן של שתי חוליות טרור ביהודה ושומרון, שהותרה כעת לפרסום. מצבם של תושבי ערערה כנראה עדיין תחת איפול.
ב"ישראל היום" בחרו בתושב בת-חפר לכתוב טור שתמציתו מופיעה על השער תחת הכותרת "כולנו ביחד". ויקטור זיו כותב על עזרה הדדית, על "ארץ ישראל היפה והטובה" ועל "גאווה ישראלית". "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", מפרסם מדריך תחת הכותרת (הראשית) "מי יפצה אותנו". "צעדתי ברחוב ולפתע פגעה בי אדנית שנשמטה מהמרפסת בקומה השלישית. נפצעתי ואושפזתי. את מי עלי לתבוע?", זו אחת השאלות שעליהן עונים כתבי המוסף הכלכלי. התשובה: את בעל הדירה ואת חברת הביטוח שלו.
ויש מי שמכוונים דווקא למשרד האוצר. "יו"ר מרכז השלטון המקומי: נזקי הסופה לרשויות המקומיות יגיעו למיליארד שקל", נכתב בכותרת ידיעה ב"דה-מרקר". הסכום העגול היפה הזה, מיליארד שקל, שאוב, כך לפי חיים ביאור ואורה קורן, מ"הערכה" של שלמה בוחבוט, יו"ר המרכז השלטון המקומי. כיצד מעריך זאת בוחבוט? האם מחלקת המחקר של השלטון המקומי שיקללה את מחיר המתכת הנדרשת להקמת תמרורים שנפלו, את עלות האספלט הסדוק וכן הלאה, והגיעה לסכום של מיליארד שקל? האם ביאור וקורן, ועורכיהם, ראו את המסמך שהפיקה מחלקת המחקר של השלטון המקומי? ברור שלא. אין מסמך כזה ואין מחלקה כזו, והעיתונים מצטטים בכותרות הערכות שונות – ומשונות יותר או פחות – בלי לטרוח במיוחד על בדיקת פרטיהן או עצם היתכנותן.
בחירות 2013
"לפיד: בנט מרמה את החילונים", נכתב בכותרת סתומה על שער "הארץ" (הרמייה: בנוגע לעמדתו בדבר שירות צבאי לחרדים). "ש"ס תגנוז את התשדיר שפגע ברגשות הרוסים", נכתב בכותרת שניסוחה מביס את עצמו, לידיעה של יאיר אטינגר ויהונתן ליס. "לבני: 'מדיניות נתניהו תוביל לקץ הציונות'", נכתב בכותרת ידיעה ב"ידיעות אחרונות". היכונו.
באירופה
"תדהמה בזירה הכלכלית באירופה", נכתב בתמצית טורו של איתן אבריאל על שער "דה-מרקר". "מחקר של קרן המטבע הבינלאומית קובע כי הנחות המוצא של קובעי המדיניות באירופה – בכל הנוגע לנזק הכלכלי שייגרם למשקים כתוצאה מצעדי הצנע והקיצוץ בתקציבים הממשלתיים – היו שגויות", כותב אבריאל. "הפגיעה האמיתית כנראה גדולה פי שלושה. ככל שתוצאות המחקר נבדקות שוב ומתבררות כנכונות, מחלחל שינוי בגישת הגופים הכלכליים המרכזיים כלפי מדיניות צנע כדרך היחלצות ממשבר פיננסי".
הלך הפלא, נשאר הנוכל
הנוכל אריק קליין חוזר לשערי העיתונים, הפעם לא לכותרות הראשיות. ביולי 2009 פירסמו "דה-מרקר" ו"כלכליסט" בכותרותיהם הראשיות כי חברת סייף-סקיי שבבעלות עמוס בוחניק, בעל רשת מרפאות שיניים, יצאה "באקזיט" של מאות מיליוני שקלים אחרי שמכרה "מדבקה המסוגלת להודיע על התקפי לב". הפנים של החברה, בתפקיד המנכ"ל, היה גבי פיקר, עוד רופא שיניים, הידוע בציבור בעיקר בזכות היותו חבר ילדות של ראש הממשלה נתניהו.
מאחורי הקלעים, אם כי לא ליותר מכמה שעות, היה המוח שמאחורי החברה, הממציא אריק קליין. ל"גלובס", עיתון ערב, היו עוד כמה שעות לחקור את הסיפור שהתפרסם בעיתון כבר בצירוף סימן שאלה, אחרי שגילו שם כי פרטי העסקה וההמצאה עמוסי חורים חשודים (מה שלא מנע מחדשות ערוץ 2 לשדר כתבה בזיונית של נעה קולפ שעיקרה סרט התדמית של החברה, ומ"גלובס" לשכתב את הפרסום הראשוני השגוי באתר האינטרנט שלו).
למחרת יצא "ידיעות אחרונות" בכותרת שחשפה כי קליין, מפתח המדבקה, הוא רמאי ונוכל סדרתי. כאילו כדי להוכיח את האופי המתעתע של המציאות ושל טבע האדם, גם המידע הזה לא הוביל לחיסולו של הסיפור.
במשך תקופה ארוכה המשיכו העיתונים להיזכר מדי פעם בקליין ובוחניק ולעקוב אחרי מסעות העסקים שלהם בישראל ובעולם – בכל פעם עם המצאה סופר-חדשנית אחרת (כן, כולל תרופה לסרטן). הכתבים התפתלו סביב מושא סיקורם, אולם איכשהו לא הצליחו למצוא פרצה גדולה דיה כדי להוקיע את השניים כרמאים ותו לא. אתמול, סוף-סוף, באיחור של שנים ואחרי שהונו כמה אנשי עסקים בסכומים של מיליוני שקלים, מצא בית-המשפט את הפרצה האמורה והרשיע את בוחניק וקליין במרמה. פרצה ותו לא; גם השופט וגם התביעה נזהרים, בלוליינות מילולית לא משכנעת, מלקבוע כי ה"המצאות" של קליין אינן אלא קשקוש מקושקש.
"למה אני הורשעתי והשותף שלי לא?", שואל קליין בכותרת על שער "ממון", "אני רק איש הטכנולוגיה, בוחניק טיפל במשקיעים". בידיעה עצמה מצטטות ליטל דוברוביצקי ונטלי גרויסמן מפסק הדין: "בוחניק היה שבוי בקסמו ובכשרונו של קליין, על אף מגרעותיו והסתבכויותיו הפליליות, ומאמין כי ניחן בגאונות יוצאת דופן". מפסק הדין עולה כי בוחניק, איש עסקים מגוון ופורה (מחוץ לרשת מרפאות השיניים התמחה גם ביוזמות ביטוחיות שונות, הוא בעל מפעל לטליתות ועוד כהנה וכהנה יוזמות עסקיות), אולם אינו יודע לגלוש באינטרנט או לדבר אנגלית.
הכתבים הכלכליים שדיווחו בזמנו על העסקה פורצת הדרך של מדבקת הפלא – אמיתי זיו מ"דה-מרקר" היה הראשון – ידעו לגלוש באינטרנט ולדבר אנגלית, ובכל זאת נפלו בפח של מי שהורשעו כעת במרמה. הסיבה לפרסומים הבולטים והכוזבים לא היתה חוסר כישרון או יכולת, אלא רשלנות ותשוקה מוגזמת לפרסום מוקדם. עובדה שבתוך פחות מיממה הפכה העיתונות את כיוון הסיפור מזה של פלא רפואי והצלחה כלכלית לכזה של מיזם מפוקפק של אנשים חשודים. בדיקה פשוטה בגוגל (של החברה הטייוואנית שקנתה, לכאורה, חלק בחברת המדבקה) או טלפון למומחה חיצוני היו מספיקים כדי לעורר ספקות ולמנוע פרסום כותרת ראשית בומבסטית וחסרת שחר.
"דה-מרקר" לא מדווח היום על הרשעתו של קליין, אולם במקרה מתפרסם בכותרתו הראשית של העיתון סיפור דומה מתחום דומה: "הישג לביומד הישראלי", נכתב בה, "בריינסווי תשווק בארה"ב את הקסדות נגד דיכאון". כותרת המשנה כוללת את הסכום, "עשרות מיליארדי דולרים בשנה", אולם מסייגת כי מדובר ב"הערכות החברה", והידיעה מדווחת על אישור של מינהל התרופות האמריקאי ועל כך שהממציאים הם מומחים מוכרים בתחומם. איך שאל קליין כשהתגלה כי הוא מי שהקים את הדומיין שממנו ניהל משא-ומתן מפוברק עם עצמו בשם חברה זרה: "זה נראה לך הגיוני?". ובכן, יש מה שנראה הגיוני ויש מה שלא, ולעיתונאים צריכים להיות הכישרון, הניסיון וגם הזמן להבחין ביניהם.
בשולי הדברים: מלבד פיקר, לפרשת המרמה נקשר שמה של אישיות אחרת עם קשר לראש הממשלה נתניהו: חגי הדס, איש המוסד לשעבר, שנבחר על-ידי נתניהו כדי לשמש השליח הישראלי לשיחות בתיווך המצרים לעסקת גלעד שליט. בפסק הדין מציינים השופטים (לא ברור אם בדקו זאת או שהם מסתמכים על דבריו של קליין; לא צעד חכם במסמך המוקדש להוקעתו כרמאי ונוכל) כי קליין עבד בין היתר במשרד ראש הממשלה. לא מצוין איזה ראש ממשלה.
בלתי תלויים ומי שתלויים לצדם
"מבין כל הנסיונות היצירתיים של הטייקונים לשמוט חובות", כותב גולן חזני במוסף "כלכליסט", "דנקנר בהחלט זכה בתואר על ההצעה המגוחכת מכולן". גם חגי עמית בשער האחורי של "דה-מרקר" מותח ביקורת על הסדר החוב שהציע דנקנר. "דנקנר לא הניח על השולחן כסף מזומן או נכסים כלשהם כתשלום תמורת בקשתו להותיר בידיו את השליטה בחברה", הוא מזכיר.
"שלושה דירקטורים באי.די.בי הולכים הביתה; עמוס מלכא: 'זה לא עניינכם'", נכתב בכותרת דיווח של שלי אפלברג ב"דה-מרקר". "מלכא, המשמש דירקטור בלתי תלוי בחברה וכיהן בעבר כראש אמ"ן, התפטר שלשום מתפקידו. נציבות בעלי האג"ח באי.די.בי פיתוח: קיים חשש שהממשל התאגידי בקבוצה רעוע, ולכמה מהדירקטורים יש ניגוד עניינים". יש לציין לזכותו של עורך העמוד שהתאפק ולא סיפק לידיעה כותרת בסגנון "העכברים בורחים מהספינה".
זיהם, מזהם, יזהם
ארי שביט הופיע פתאום, באיחור רציני, להגיב על דו"ח המבקר בפרשת הרפז. מה גרם להתמהמהותו של הפרשן הבכיר? האם הסתגר בחדר עבודתו כדי לנסח מכתב התנצלות בפני הקוראים, שאותם הטעה לחשוב שמתקיים "מרד גנרלים" בראשות הרמטכ"ל אשכנזי נגד שר הביטחון ברק? ובכן, מתברר שלא. שביט היה כנראה מצונן, או אולי בחופשת סקי, וכעת התפנה כדי לחבר טור שכותרתו החלופית היתה יכולה להיות "אמרתי לכם". לפי שביט, "הארץ" פירסם בעמודו הראשי עוד באוקטובר 2010 כותרת שתהיה כעבור שנתיים לכותרת דו"ח המבקר, ולפיה לשכת אשכנזי אספה חומרים מכפישים על לשכת שר הביטחון ומקורביו מבין האלופים.
בסגנונו המנופח הרגיל חוזר שביט שוב ושוב על מלים מן השורש ז.ה.מ כדי לתאר את ההתנהלות בלשכת הרמטכ"ל, כאילו החזרה הזו תחביא את ההטיה המזהמת את כתיבתו בנושא. שביט מתעלם מהכותרת האמיתית של דו"ח המבקר, ולפיה דווקא לא התקיים נסיון "מרד", "פוטש" וכדומה נגד הדרג המדיני, וממשיך מהאבחנות הזיהומיות שלו אל הקביעה כי לפי הדו"ח, כן התנהל "מרד של גנרל", הלא הוא אשכנזי. את אשכנזי הוא ממשיל, באבחת מקלדת חופזת אחת, לאדגר הובר, ג'ו מקארתי ודאגלס מקארתור, לא פחות, ואם ב"הארץ" היו מקצים לו מרחב כתיבה נוסף, אולי גם הרבה יותר.
האמת העולה מדו"ח המבקר ומהדיווחים של הפרשנים הבלתי מוטים סביב פרסומו היא כי הרמטכ"ל ושר הביטחון חטאו שניהם ביוהרה גדולה, בפרנויה גדולה עוד יותר, ובעיקר בהתנהלות מטופשת ורשלנית ובהתבטלות מול עוזריהם השונים, שהדיחו אותם להסלמה של המתיחות ביניהם. הרמטכ"ל הוא זה ש"חטף" יותר בדו"ח משום שהוא נמצא בעמדת הכפיף, ומשום שמערכת ההקלטה בלשכתו סיפקה למבקר חומרים רבים ועסיסיים. החומרים ממערכת דומה בלשכתו של ברק נעלמו, משום מה, בצעד שלא ברור מדוע לא מוצתה חקירתו.
מערכת התככים המתוארת בדו"ח אינה נדמית שונה מזו שניתן היה למצוא בכל מערכת משרדית, ציבורית או אחרת, בעבר ובהווה, והפרשנים ההגונים אף סיפקו תיאורים שונים של ה"זוהמה" שליוותה סבבי בחירות קודמים של רמטכ"לים. אשכנזי אינו מצטייר כשונה מאלו שקדמו לו, אלא כטיפש מהם: הוא הניח לעוזרו ולאשתו לסבך אותו ברשת הכחש של איש השקר והמרמה בועז הרפז, והוא נתפס. אגב, מבחינה תדמיתית, כלל לא ברור מה גרוע יותר: להיחשב כמושחת או כאידיוט. אשכנזי לא יוכל להימלט מהבחירה באחת מהתוויות. גם לא ברק.
הפרשנים מסוגו של שביט, עיתונאים וכאלו שמחוץ למערכת העיתונאית, המתחרים ביניהם בחלוקת סופרלטיבים שליליים למסכת המתוארת בדו"ח הרפז ובתיאורים כיצד זו היא בבחינת סכנה ראשונה במעלה לביטחון ולדמוקרטיה, מעוררים מיניה וביה את החשד: מי מפעיל אותם, ומה הם מנסים להסתיר.
ענייני תקשורת
ב"דה-מרקר" כותב נתי טוקר כי "מערכת הבחירות נראית שקטה ברחוב, בשל הסטת תקציבים לפעילות באינטרנט על חשבון אמצעי המדיה המסורתיים". מפלגת יש-עתיד של יאיר לפיד היא המובילה בהשקעה כספית בפרסום באנרים ברשת – כמעט חצי מיליון שקל. לפי הכתבה, חוקי תעמולת הבחירות מגבילים מאוד את אנשי הקמפיין של המפלגות מפרסום בעיתונים ובטלוויזיה. עוד הוא מדווח כי הנהלת רשות השידור הורתה לעובדים לא להתבטא בנושא הבחירות בפייסבוק. "האיסור להתבטא בחשבונות אישיים הוא הזוי", מצטט טוקר עובד אנונימי.
ב"מקור ראשון" מתפרסמת על השער באופן בולט כותרת שלשונה: "אובמה מינה יהודי לתפקיד שר האוצר של ארה"ב". גם ב"מעריב", אחיו התאום, מופיעה אותה ידיעה תחת הכותרת "שר האוצר הבא: יהודי". מעבר לפרובינציאליות הברורה, זועקת הבחירה בכותרת כזו את השאלה: מה היתה התגובה לו עיתון אמריקאי היה מדפיס כותרת בולטת על השער המדגישה את מוצאו האתני של נבחר לשר אוצר? הלובי היהודי היה עושה מזה צימעס, אם הוא היה קיים כמובן.
"הממונה על ההגבלים אישר: מוסף כלכלי מיוחד של 'גלובס' למנויי 'מעריב'", נכתב בהודעה לעיתונות שיצאה היום על-ידי "מעריב". "לאחר אישור הממונה על ההגבלים העסקיים, הוחלט על שיתוף פעולה בין העיתונים 'מעריב' ו'מקור ראשון' לבין 'גלובס'. שיתוף הפעולה יכלול הדפסה ופרסום של תכנים חדשותיים בתחומי העסקים והכלכלה". לפי ההודעה, הממונה כתב כי "ההסדר מושא החלטה זו אינו מגביל את התחרות בחלק ניכר של שוק המושפע מן ההסדר, ואני סבור כי עיקרו אינו בהפחתת התחרות או במניעתה וכי אין בו משום כבילה שאינה נחוצה למימושו".
גליון הפיילוט של "גלובס הבוקר"
עוד לפי ההודעה, "'גלובס' יפיק עבור 'מעריב' ו'מקור ראשון' מוסף יומי בתחום העסקים והכלכלה אשר יצורף למהדורה היומית של עיתון 'מעריב' וייקרא 'גלובס על הבוקר', ולמוסף 'השבוע' של העיתונים 'מעריב' ו'מקור ראשון'. 'גלובס' תספק תוכן כלכלי ועסקי שיפורסם גם באתר האינטרנט של מעריב nrg. מיטב הכותבים של 'גלובס' יכתבו במוסף המיוחד".
במדור "שיר ביום" שבשער האחורי של "גלריה", מוסף "הארץ", מתפרסם שיר על אודות חזרתו של האביב. תמיד אקטואליים.