אל קו העוני

גליון "גלובס" שהגיע אמש למנויים היה השלישי ברציפות שהקדיש את שערו וכפולת העמודים הפותחת שלו לסדרת כתבות מאת שי ניב, העוסקת בכשלים במערכת הבריאות הציבורית. הכתבה אתמול עסקה בתעשיית התיירות הרפואית והשלכותיה על ציבור החולים בישראל.

ניב מספק בה נתונים מעניינים: בשנת 2012 הכניס בית-החולים שיבא לקופתו 130 מיליון שקל מתיירות רפואית, כמעט פי שניים מהסכום שהכניס שנתיים קודם לכן. ההכנסות של בית-החולים איכילוב מהענף הסתכמו בשנת 2012 ב-99.4 מיליון שקל, ובילינסון הכפיל את הכנסותיו מ-2010 והגיע בשנה שעברה ל-40 מיליון שקל. "לפי משרד הבריאות", כותב ניב, "בשנים 2010–2012 נרשם גידול של 50% בפעילות התיירות הרפואית בבתי-החולים הממשלתיים, וגידול מצטבר של מאות אחוזים בתוך שנים ספורות".

שביתה בבית-החולים שיבא, 13.4.11 (צילום: יהושע יוסף)

בעוד שבתי-החולים וכמה מהרופאים נהנים מהכנסות חדשות, הטיפול בתיירי הרפואה בא על חשבון טיפול בציבור הישראלי. "התייר הרפואי תופס מקום של חולה ישראלי במחלקות האשפוז", מבהיר ניב. "כל זה מתרחש בשעה שישראל היא שיאנית שלילית ביחס לכלל מדינות ה-OECD בכל הקשור לתפוסת מיטות האשפוז, שעומדת על 98%(!)".

פרופ' עמיר שמואלי, מבית-הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית, משווה בין התיירות הרפואית בישראל למשטרים סובייטיים, "שהמשיכו לייצא מתכות וכלי נשק בזמן שלאזרחים שלהם אין מה לאכול". פרופ' נדב דוידוביץ', כלכלן בריאות מאוניברסיטת בן-גוריון, גורס בפשטות: "אין מקום לתיירות מרפא במערכת הציבורית".

לצד הנתונים והביקורת כותב ניב גם על תופעות הלוואי של השגשוג בענף. שירותים מיוחדים כמו "אחות מתאמת", שמלווה את התייר; "כוכבים עולים" בקרב הרופאים, ש"למדו לייצר לעצמם יחסי-ציבור ברוסיה ובאוקראינה, למשל באמצעות ניתוח שבוצע בספורטאי מפורסם ממוסקבה"; ועובדי בתי-חולים שהופכים ל"סוכנים", מתווכים בין התייר לבית-החולים, מספקים לו אוכל ביתי ומקצרים עבורו את הביורוקרטיה הפנימית של בתי-החולים. מאכערים.

הכפולה הפותחת של "כלכליסט" מוקדשת למאמץ נוסף של מערכת העיתון בכלל ושאול אמסטרדמסקי בפרט להתריע מפני התפוצצות אפשרית של בועת הנדל"ן. תחת הכותרת "5 סיבות שבגללן מחירי הדיור הם סכנה לכל המערכת הכלכלית של ישראל" כותב אמסטרדמסקי כי "בועת הנדל"ן היא כמו סרטן – שולחת גרורות לכל המערכת הכלכלית. ההשפעה שלה לא נגמרת באנשים שרוצים לקנות דירה או שכבר קנו אחת, אלא רחבה בהרבה".

הכפולה השנייה בגליון "דה-מרקר" של הבוקר מוקדשת להשלכות הקיצוץ בקצבאות הילדים. "הקיצוץ בקצבאות יפגע לא רק בחרדים", נכתב בכותרת הגג לידיעה המרכזית, מאת ליאור דטל. "יותר ממיליון משפחות בישראל ייפרדו מהכנסה של אלפי שקלים בשנה", כותרתה.

"קיצוץ הקצבה לסכום אחיד מנוגד לאופן חלוקת קצבאות הילדים בחלק ניכר ממדינות OECD", כותב דטל. "[...] עוד לפני הקיצוץ הנוכחי גובהה של קצבת הילדים הממוצעת בישראל היה נמוך באופן משמעותי מקצבאות הילדים בחלק גדול ממדינות OECD, ומרוב מדינות אירופה. בבדיקה שערך הביטוח הלאומי ב-21 מדינות OECD לפני הקיצוץ הנוכחי, רק בארבע מדינות תעריף הקצבה הממוצעת לילד היה נמוך יותר מאשר בישראל, ולאחריו בשלוש מדינות בלבד: צ'כיה, סלובקיה ופולין".

לצד הידיעה מתפרסמות שלוש התבטאויות של שר האוצר יאיר לפיד – והפרכתן. בעוד שלפיד טען כי "במשפחות שבהן שני ההורים עובדים העוני צונח אל מתחת ל-5%", בפועל "שיעור המשפחות העניות ששני בני הזוג בהן עובדים עלה ל-4.6% ב-2011, לעומת 2% ב-1999". לפיד טען כי "קצבאות הילדים אינן מוציאות את האנשים מעוני", בעוד שלפי נתוני הביטוח הלאומי, "7.1% מהמשפחות בישראל ניצלו ב-2011 מכניסה למעגל העוני בזכות קצבאות הילדים בלבד". לפיד טען כי "מעמד הביניים הישראלי אינו אמור לממן אנשים שאינם עובדים", אולם כ-83% מהמשפחות בישראל מקבלות קצבאות עבור עד שלושה ילדים.

עמוד נוסף ב"דה-מרקר" מוקדש לסיקור הביקורת הקשה שספג לפיד מגולשים ברשת הפייסבוק. כותרת הידיעה, מאת הילה ויסברג, היא ציטוט מפי גבריאל (פינצ'י) דובינר, פעיל מחאה ועובד הסתדרות בן 52, נשוי ואב לארבעה: "יד מכוונת דוחפת את מעמד הביניים אל קו העוני".

פלסטיני מת

אם פלסטיני מת מירי כוחות צה"ל וכל העיתונים למעט "הארץ" מדווחים על כך, האם אכן הסתלק מן העולם? על שאלה זו אפשר יהיה לענות ביום אחר. הבוקר "הארץ" מדווח על מותו של פלסטיני מירי כוחות צה"ל, אולם דיווחו הוא הקצר והמוצנע ביותר בכל העיתונים: בעמ' 5, בפסקה אחרונה של ידיעה על המשא-ומתן המדיני, תחת כותרת הביניים "בן 20 נהרג בג'נין". פחות מ-45 מלה, שתיים מהן הן שמו של ההרוג: מג'ד לחלוח.

הלווייתו של מג'ד לחלוח בג'נין. 20.8.13 (צילום: עיסאם רימאווי)

"ישראל היום" מקדיש לאירוע ידיעה בת כמאה מלה בטור צד של עמ' 7, המדגישה ראשית את פציעתם באורח קל של שני חיילי צה"ל בתקרית. לפי הדיווח מאת לילך שובל, במהלך "פעילות למעצר מבוקשים" נתקל כוח צה"ל בהתנגדות מצד פלסטינים, שירו עליו אש חיה וזרקו לעברו בקבוקי תבערה. "בעקבות זאת הורה מפקד החטיבה, אלוף-משנה אורן זיני, לאפשר ירי חי לעבר רגליהם של הפלסטינים", נכתב בידיעה. "בעקבות ירי זה נהרג בשוגג אחד הפלסטינים שהשתתף בהפרת הסדר. בצה"ל יבדקו אם אותו פלסטיני גם ירה אש חיה לעבר כוחות הצבא".

כל התוכן המערכתי בעמ' 21 של "מעריב" מוקדש לידיעה מאת יוחאי עופר ואסף גבור, המתפרסמת תחת הכותרת "פלסטיני נהרג במהלך חילופי אש עם צה"ל בפעילות מעצר מבוקשים בג'נין". לפי ידיעה זו, לתקרית יש גרסאות סותרות. בעוד שבצה"ל טוענים כי ההרוג הוא מחבל מבוקש מהזרוע הצבאית של הפת"ח שנפגע בחילופי אש, הפלסטינים טוענים כי מדובר במשליך אבנים, שיחד עם כמה מחבריו התעמת עם כוחות צה"ל שפרצו בשעות הבוקר המוקדמות לעיר על גבי למעלה מ-20 כלי רכב צבאיים.

ב"ידיעות אחרונות" מקדישים לסיקור האירוע את עמ' 10. תחת הכותרת "הסתבכות בג'נין" (גופן שחור על רקע אדום מרוטש), מדווחים יוסי יהושוע ואליאור לוי כי נוסף ללחלוח, שנהרג, נפצעו גם כמה תושבים פלסטינים אחרים. כתבי "ידיעות אחרונות" מזכירים בסיום הדיווח כי בתחילת יולי נהרג פלסטיני בכפר דורא ובחודש מרץ נהרג פלסטיני נוסף מדרום לחברון. "מבצעי מעצרים בכל רחבי הגדה המערבית מתקיימים כמעט בכל לילה", מסכמים כתבי העיתון. "ברובם המכריע של המקרים, הם מסתיימים ללא אירועים חריגים".

אכן, כמעט בכל לילה מתקיימים מבצעי מעצרים בשטחים. חלק מהכרח המציאות במשטר צבאי שמוטל על שטחים נרחבים ואוכלוסייה גדולה. כיוון שהעיתונות הישראלית מתייחסת לכיבוש כאל שגרה, אף מלה אינה נכתבת על מאות ואלפי המקרים בשנה שבהם חיילי צה"ל פולשים בשעת לילה לבית משפחה ועורכים בו חיפוש או מעצר. דיווח על כך דומה לדיווח על התחלפות אורות ברמזורים. כשיש תאונה קטלנית, מדווחים.

בהרחבה וברגשנות

יזם האינטרנט רן הר-נבו העריך אתמול בטוויטר כי כל העיתונים, למעט "הארץ", יקדישו הבוקר מקום בשעריהם לידיעה על סיום זוגיותם של הבדרנים נינט טייב ויהודה לוי. "ומה רע בלתת הפניה לסיפור מהשער?", תהה גדי להב, לשעבר עורך "וואלה" ואתרי "הארץ". "הנה, גם אתם מדברים על זה". "אנחנו לא מדברים 'על זה'. אנחנו מדברים על האפשרות שנצטרך לבטל מחר את המנוי", השיב ירון טן-ברינק, לשעבר עורך "רייטינג" וכיום בערוץ i24news. "ומה שרע זה שמדובר באשפת-מידע ולא בעיתונות שהיינו מצפים לקבל מ-ובכן-עיתון", הוסיף.

להב עמד על דעתו. "ולמה זו אשפת מידע? עיתונות זה חדש, חשוב ומעניין. זה חדש ומעניין", צייץ והוסיף. "זו לא ידיעה ראשית, ולא הדבר החשוב, אבל יש לזה מקום. די לטהרנות". בהמשך צייץ עוד: "אגב, לקהל של ידיעות, מעריב, וואלה, ויינט, לא לכתוב על זה זו התנשאות וזלזול. הם רוצים לקרוא על זה, וזה בסדר. זה לא סנאף. רק רכילות". "לא דיברתי על לא לכתוב על זה. דיברתי על לא לתת לזה הפניה בשער הארץ", הבהיר טן-ברינק. "השבוע בהארץ היתה ידיעה שלי על הישגים בברידג' בשער. נינטיודה יותר חשוב", טען רועי צ'יקי ארד, שכותב כיום עבור העיתון.

נינט טייב, 13.4.10 (צילום: משה שי)

ובכן, בשער "הארץ" מתפרסמת הבוקר תמצית ידיעה על אנדרטה להומואים שנרדפו בשואה והפניה לכתבה על עתיד התחבורה, אבל לא מוזכר כי טייב ולוי נפרדו. לא זו אף זו: העיתון נמנע כליל מלדווח על כך בעמודי החדשות, והסתפק בהתייחסות לפרידה בטור ביקורת הטלוויזיה של מורן שריר ובידיעה קצרה מאת גילי איזיקוביץ, המופיעה בשולי מוסף "גלריה". חלק מידיעה זו מוקדש לסיקור הסיקור התקשורתי. "הידיעה על הפרידה, שנמסרה במשותף מהסוכנות של שני בני הזוג, היכתה גלים במדורי הרכילות והבידור", מדווחת איזיקוביץ. "[...] פרידת השניים דווחה בהרחבה וברגשנות באתרי אינטרנט ובכלי התקשורת השונים, שם הוגדרה כ'רעידת אדמה' ו'הלם'. ידיעה בעניין שודרה בגלי-צה"ל והרשת החברתית געשה שעות ארוכות, בפוסטים ובתמונות מעובדות".

שריר, מצדו, לועג לצביעות של מגישי החדשות הטלוויזיוניים שהביעו אתמול מחאה מרומזת על שנכפה עליהם לדווח על פרידת בני הזוג. "עכשיו לטרגדיה היומית הבאמת-באמת מרה", אמרה סיון רהב-מאיר בתוכנית "שש עם", לפני שדיווחה על הפרידה. "לא ברור אם סיון רהב-מאיר צפתה אי-פעם במשדר שהיא עצמה מגישה", כותב שריר. "אם כן, היא היתה שמה לב שהוא מורכב משורה של אייטמים חסרי חשיבות שנועדו להתחנף לצופים. סיפור על אדם שקיבל דרגת אלוף בגיל 100 הוא יפה, אבל לא פחות אזוטרי מפרידה של זוג סלבריטאים".

"מעריב" נוהג בדומה ל"הארץ": העיתון נמנע מלדווח על פרידת טייב ולוי בעמודי החדשות, ומסתפק בטור ביקורת הטלוויזיה, שהבוקר נכתב על-ידי אליק מרגלית. אמנם הטור מופיע באופן חריג בשער האחורי ולא בעמודי הפנים, אך סביר שלו היה מתפרסם בכפולת האמצע, היתה נלווית לו ידיעה חדשותית על פרידת הבדרנים. הפתרון שנמצא אלגנטי יותר ומתאים לעיתון שמשתדל בחודשים האחרונים לא לעסוק בשטויות.

כותרת טורו של מרגלית היא "יום הכיפורים של כתבי הרכילות", וזאת לנוכח ההפתעה שבה התקבלה ההודעה על הפרידה. אכן, מבחינה מקצועית גרידא, כתבי הרכילות, שרואים בעצמם עיתונאים לכל דבר, שבמקרה מסקרים תחום מעניין ולא חשוב, צריכים לערוך הבוקר חשבון נפש.

יהודה לוי, 14.5.09 (צילום: קובי גדעון)

כרגיל, הסיקור המגושם והגרוע ביותר מתפרסם ב"ישראל היום". מצד אחד, העיתון מעניק את השטח הגדול ביותר בשערו לכותרת על פרידת בני הזוג – "ים של דמעות: יודה ונינט מפרידים כוחות" (האם גם כשהם מנסחים כותרת לידיעת רכילות לא מסוגלים עורכי "ישראל היום" לוותר על עולם המושגים הצבאי?); מנגד, כתב הרכילות של העיתון, ערן סויסה, אינו נוכח. מדור הרכילות היומי של סויסה, המתפרסם דרך קבע בשער האחורי של העיתון, מוחלף הבוקר במודעה המקדמת מוסף צרכנות שיצורף לגליון יום שישי.

בעמ' 13 של "ישראל היום" מתפרסמת ידיעה בנאלית על פרידת טייב ולוי. הידיעה, מאת "כתב 'ישראל היום'", מלווה בשני תצלומים סתמיים של בני הזוג, אחד מהם עבר עיבוד כך שייראה כאילו נקרע באמצע. הכתב האלמוני מגדיר את הפרידה "רעידת אדמה בבצת הבידור המקומית", מצטט מהודעות סוכני בני הזוג ומזכיר כיצד הכירו ובאילו מיזמים הם מעורבים כיום. בשער "ישראל היום", צמוד להפניה על פרידת לוי וטייב, מוקדשת בוקסה לתצלום של יצחק פונדק, בן 100, שקיבל אתמול מהרמטכ"ל דרגות אלוף.

מנגד, "ידיעות אחרונות" מטפל באירוע הרכילותי כפי שאפשר לצפות מצהובון מקצועי ומיומן. כל כפולת האמצע בקונטרס החדשות מוקדשת לנושא, וכך גם מדור הרכילות הקבוע של צחי קומה במוסף "24 שעות", שמתרחב היום לכפולת עמודים. בעוד שמדור הרכילות המורחב מוקדש לסיכום תולדות הזוגיות, בלב כפולת האמצע שבקונטרס החדשות מתפרסמת ידיעה חדשותית לכל דבר. כתב הרכילות קומה ביצע אתמול עבודה עיתונאית של ממש ומסוגל לספק הבוקר שברירי מידע ראשוניים על נסיבות הפרידה.

במקביל, מערכת "ידיעות אחרונות" מקדמת בטור נפרד את המוסף "זמנים מודרניים" שייצא לאור בשבוע הבא כששערו מוקדש לראיון עם טייב. לפי "כתב 'ידיעות אחרונות'", החתום על קידום המכירות, הגיליון ירד לדפוס עוד בטרם נודע דבר הפרידה, אולם בדברים שאמרה הזמרת בראיון ניתן למצוא רמזים לתחושותיה, שהובילו לפרידה. צירוף מקרים נדיר גרם לכך שהראיון עם טייב, שבוודאי יעורר התעניינות מיוחדת בקרב מעריציה, יתפרסם בגיליון חגיגי וגדול במיוחד של המוסף, שיהיה עמוס מאוד במודעות לקראת ראש השנה.

"עם יד על הלב, ככה בינינו, אף אחד לא שומע: מה עיניין אתכם היום יותר? 1. המהפכה במצרים. 2. הקיצוצים בתקציב. 3. הפרידה של נינט ויהודה לוי", שואל כתב הבידור של "ידיעות אחרונות" רז שכניק בפתחו של טור דעה המתפרסם אף הוא בכפולת העמודים האמצעית של העיתון. לפי שכניק, "אם לא סימנתם 3, כנראה שאתם אהוד יערי ויאיר לפיד בתפקידו הנוכחי. כי ההודעה הדרמטית של נינט ויודה היא בדיוק מה ישראלי בעיניך 2013. וים של דמעות בשתי עיני".

בהמשך הטור של שכניק משולבות עוד כמה קלישאות, כמו גם ההשוואה הבאה: "הרשתות החברתיות געשו אתמול לפחות כמו ביום של שחרור גלעד שליט – להבדיל אלף הבדלות – אולי כי גם יהודה ונינט היו הילדים של כולנו ואיפשהו גם הם היו בשבי, מסוג אחר לגמרי, כזה שהמציאות טוותה עבורם".

גם מטורו של שכניק, שכולו הצדקה לעיסוק העיתונאי בפרידה, עולה ניחוח של בושה. כאילו לא ראוי שכלי תקשורת, ארגון שעוסק באיסוף והפצה של מידע, יקדיש מזמנו לאיסוף והפצה של מידע רכילותי חסר כל השפעה ממשית על חייהם של קוראיו או צופיו. ולא היא. לכלי תקשורת יש מלוא הזכות לעסוק בהרחבה ובהבלטה בזוטות חסרות ערך. אולם בעליו ועורכיו צריכים לקחת בחשבון שכלי התקשורת שלהם הוא צהובון (גם אם אינו עומד בקצה הסקאלה של העיתונות הצהובה). באופן בלתי נמנע תהיה לכך השפעה גם על סיקור תהליכים מדיניים וכלכליים, שלא לדבר על שערוריות מין ופלילים.

ואכן, מי שמעוניין להזדעזע מהקדשה של ארבעה עמודים לסיקור פרידתם של שני בדרנים צריך לזכור כי מדובר באירוע יוצא דופן, בעוד שכמעט מדי שבוע מקדיש אותו עיתון עמודים על גבי עמודים לסיקור סנסציוני וגס של מעשים פליליים, לצד אוסף עצום של ידיעות סרק, שיתופי פעולה מסחריים, ובכלל – כל מה שנכנס בקטיגוריה "אשפת מידע".

רשימת המוספים הפרסומיים

לעיתוני הבוקר מצורפים מוספים פרסומיים רבים, לרגל החגים. ל"מעריב" נלווה קונטרס גדול וצבעוני מטעם רשת ניו-פארם. ל"הארץ" נלווה אותו הקונטרס, יחד עם גיליון 64 של מוסף בשם "אקדמיה+". מי שיתבונן בתחתית שער המוסף בזכוכית מגדלת יוכל לפענח את המלים "המחלקה המסחרית". "המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות", נכתב בפתח המוסף. "המערכת מבקשת להבהיר כי המוסף הינו פרסומי ואין לראות במאמרים ו/או במודעות המלצה מכל סוג שהוא".

מובן שאם המערכת היתה באמת מבקשת להבהיר זאת, היא לא היתה משקיעה מאמצים בטשטוש ההבדל בין המוסף הפרסומי למוספים המערכתיים. המלים "המחלקה המסחרית" היו מתנוססות בגאון בראש שער המוסף, הגילוי הנאות היה מופיע בגופן גדול בראש כל עמוד, יחד עם כותרת בולטת המכריזה "מודעה", בין אם מדובר במודעה הנראית כמודעה ובין אם מדובר במודעה הנחזית לכתבה עיתונאית. אלא שבמקרה כזה לא היה המוסף יכול להונות את ציבור הקוראים, והיה מתייתר מאליו.

גם ל"ידיעות אחרונות" נלווה הבוקר הקונטרס מטעם רשת ניו-פארם, יחד עם חוברת מטעם רשת מגה ומגזין שנקרא "לימון – המגזין לגוף ולנפש". על אף שבשער המגזין אין לכך כל רמז, בעמוד התוכן שלו מובהר כי זהו "מוסף פרסומי, אין העיתון אחראי על תוכן הכתבות והמודעות, ט.ל.ח". ל"לימון" אין עורך, כתבים ורכז כתבים, אלא "מנהלת עיתון", "יועצים" ו"מתאם מדיה". "לימון" מחזיק 52 עמודים ובשערו כתבה המקדמת ניתוח להסרת משקפיים. ללוגו של המגזין צמוד עלה נענע, אולי כדי להזכיר את המגזין המערכתי "מנטה", מבית "ידיעות אחרונות".

בשולי החדשות

ניר ברקת משיק קמפיין, 20.8.13 (צילום: יונתן זינדל)

דומה כי ב"ישראל היום" כלל אין מנסים להסתיר את הגיוס לטובת ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, המתמודד בימים אלה על כהונה נוספת בתפקיד. בראש עמ' 9 מתפרסמת ידיעה מאת אפרת פורשר תחת הכותרת "ראש עיריית ירושלים התחייב: '100 אלף מקומות עבודה חדשים'". הידיעה כולה נקראת כקומוניקט שיצא ממערך ההסברה של הקמפיין לבחירת ברקת.

עמ' 3 של "הארץ" מוקדש לידיעה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" על מסקנותיו של פאנל מדענים בינלאומי: "הפעילות האנושית היא שגרמה להתחממות הגלובלית ב-60 השנים האחרונות". כתב הסביבה של "ידיעות אחרונות" עמיר בן-דוד מדווח על מצבו הקשה של כדור הארץ לרגל "יום החוב האקולוגי". לדיווח של בן-דוד נלווית אינפוגרפיקה תחת הכותרת "המוצרים שאולי יחסרו בעתיד". בתחתית הרשימה מופיע "מספוא לחיות". אכן, מוצר שבהחלט יקשה על הקיום האנושי כפי שאנו מכירים אותו כיום. יחד עם זאת, בראש הרשימה מופיעים מוצרים חיוניים עוד יותר: מים לשתייה, חמצן, פירות וירקות, עצים ודגים.

ענייני תקשורת

בראש שער "הארץ" מתפרסם הבוקר תצלום [רויטרס] של העיתונאי גלן גרינוולד מחבק את בן-זוגו דייוויד מירנדה, אחרי שזה שב מאירופה לאחר שנחקר במשך תשע שעות על-ידי הרשויות בבריטניה.

"התקשורת הבריטית התעוררה בתחילת השבוע וגילתה שגם בערש הדמוקרטיה המודרנית, לעיתונות החוקרת יש גבולות", כותב אנשיל פפר ברשימה שנפתחת בשער העיתון. לא רק חקירת מירנדה עוררה את התקשורת, גם העורך הראשי של ה"גרדיאן", אלן רסברידג'ר, שפירסם טור ובו סיפר כי אולץ בהוראת שירותי המודיעין הבריטיים להשמיד מחשבים שבהם היו חומרים מודיעיניים שנגעו להדלפותיו של אדוארד סנודן. כדאי לקרוא את שני הטורים במלואם.

לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי פרופ' צבי אקשטיין, המתמודד לתפקיד הנגיד, גייס לשירותיו את איש יחסי-הציבור נסים דואק "כדי שיסייע לו להתנהל עם החשיפה התקשורתית". אולם תפקידו של איש יחסי-ציבור אינו רק לעזור למועמד לתפקיד ציבורי בכיר להתמודד עם חשיפה שנכפתה עליו, אלא גם ליזום חשיפה חיובית שתקדם את המועמד. אתמול בבוקר, יצוין, פירסם "דה-מרקר" ידיעה בולטת בעמ' 8 תחת הכותרת "צבי אקשטיין צובר תומכים במירוץ לנגידות בנק ישראל". בשער "ממון" הופיעה אתמול ההפניה "3 זוכי פרס נובל: צבי אקשטיין למשרת הנגיד". ידיעה דומה הופיעה ערב קודם לכן ב"חדשות 2".

במדור הרכילות במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מדווח על השקת חברה בשם "כותבים", שאחת ממייסדותיה היא עיתונאית "ידיעות אחרונות" אורלי אזולאי.