שיר לכת

"רון ניחן בהבנת הפואטיקה של הטבלואיד. הוא היה זה שהבין שעמודי החדשות של טבלואיד הם כמו שירה מזוקקת ועזה", אמר אמנון דנקנר לפני שש שנים בראיון ל"הארץ". דנקנר המנוח דיבר על רון לשם, אולם הבוקר אפשר לייחס את דבריו לרון ירון, עורך "ידיעות אחרונות". בבוקר כזה, יום אחרי שאדם שנקלע לחובות רצח ארבעה אנשים בסניף בנק בבאר-שבע, העיתון שעורך ירון נראה כמו שירה מזוקקת ועזה. שירה נמוכת מצח, בוטה, מזיקה מאוד, ובכל זאת: מזוקקת ועזה.

"ידיעות אחרונות" מוליך את קוראיו בדרך כבושה; מתדהמה, אימה ויגון, עד לקתרזיס. סיקור הרציחות בבאר-שבע תופס את שבע הכפולות הראשונות ואת כפולת האמצע. המנגינה שעולה מהעמודים מצמררת. התצלומים נוטפי רגש, הכותרות שחורות-אדומות, הסגנון גס. במקום כתמי דיו, אצבעותיו של מי שידפדף בגליון "ידיעות אחרונות" הבוקר יוכתמו בדם הרוצח וקורבנותיו. הפיוט בטקסטים מגיע לגבול המגוחך.

"מצעיר מבטיח למכונת הרג", "טירוף בשלבים", "חיוך של רוצח", "האשה ששרדה את התופת", "הפקיד שהתחנן על חייו",  "האמא שהקדישה את חייה לילדים נקלעה לקו האש", "אם לשלושה, נכנסה רק לרגע קצר לסניף הבנק – אבל הכדורים שירה הרוצח קטלו את חייה", "ילדה בת 8 ותאומים בני 3 וחצי חיכו אתמול לשווא לאמא", "בבוקר הם עוד ניסו לטפל בתלונותיו של הלקוח הזועם איתמר אלון. בצהריים הנשק שלו כוון ישירות אליהם וקטל את חייהם", "אביו של סילבן שלום נרצח באירוע דומה", "זו היתה הסתמסות שאף אמא לא מאחלת לעצמה", "קצין, צל"שניק, רוצח".

השר יצחק אהרונוביץ', מחוץ לסניף בנק הפועלים בבאר-שבע, 20.5.13 (צילום: דודו גרינשפן)

גדעון מרון, שאינו יגאל סרנה, כותב על האבל בבאר-שבע: "השכנה בשחור מעולם לא שמעה את קולו. מדי יום בצאתה מהבית ראתה אותו עומד במרפסת ושורק. ככה שעות. המבט שלו על הרחוב, והוא שורק. גר עם ההורים. עכשיו היא יושבת בחברת השכנות על הבלקון בחצר הבית. בריזה מיטיבה עם האנשים, והראשים של כולם מופנים למרפסת של הרוצח. [...] עכשיו השריקה שלו מהדהדת בראש שלה".

יחד עם זאת, בולטת המקצוענות של המחלקה הגרפית. בעמוד השער של "ידיעות אחרונות" חורגת מעט הכותרת הראשית ("מסע טירוף בבנק") מהשטח שכביכול נועד לה ופולשת אל שולי הדף. כובעו של אדם הנראה בתצלום המרכזי בשער פורץ החוצה מהגדר האדומה שתוחמת את התצלום. גם סימן גרשיים וסימן של חץ המודפסים בשער שוברים מסגרות אדומות. הכותרת הראשית וכותרת המשנה לראשית מודפסות כשהן נוטות על העוקם, מלמעלה למטה. חומרי הבסיס שמרכיבים את עמוד השער כמו יוצאים מכלל שליטה. היום-יום מתערער.

פלח השוק המצטמצם והולך, שמעוניין מצד אחד לקרוא עיתון מודפס אך במקביל להשיג חוויה רגשית עזה, קרובה ככל הניתן לזו שמספקת מדיה ויזואלית דינמית, ימצא ב"ידיעות אחרונות" את מבוקשו. אולם יש לכך מחיר: העיתון מעדיף את הרגש על פני המידע, את ההתעסקות בזוועה על פני בחינת הסוגיות העקרוניות. חיסרון בולט נוסף: הטלוויזיה והעיתונות המקוונת יודעות לזעזע את האזרח ולסחוט את בלוטות הרגש שלו טוב יותר. מאבק נגדם בזירה זו אבוד מראש.

(בין עדויות ודימויים של אימה ואבל מתפרסמות מודעות לביטוח, כלי רכב, פרפומריה, נופש, בית כלבו, נדל"ן, ארונות ומזון. העיר באר-שבע "בהלם", מחירי הארונות האיכותיים "מפתיעים".)

אוויר לנשימה

נוסח הכותרת של "ישראל היום" אינו מצית את הדמיון במידה דומה לזו של המתחרים. לדוגמה, במקום "מצעיר מבטיח למכונת הרג" של "ידיעות אחרונות", מופיעה ב"ישראל היום" הכותרת "הגיבור הפך לרוצח".

בשער "ישראל היום" האימה נוכחת, אם כי היא בשליטה. הכותרות ישרות, המסגרות סביב התמונות לבנות ושלמות, אף סימן גרפי אינו חורג מהתחום שנועד לו מראש. הכותרת הראשית ("טבח בבנק") אמנם מודפסת בגופן אדום עם כתמים לבנים, ונראית לרגעים כאילו נכתבה בדם אנוש, אולם הסדר העקרוני אינו מתערער. אפשר לראות בכך לא רק ביטוי לרצונו של שופר השלטון המרכזי להרגיע את הרוחות, אלא גם סימן לשמרנות העקרונית שמאפיינת את החינמון.

הבדל בולט נוסף בין שני הטבלואידים טמון ברשימות דעה הנלוות ב"ישראל היום" לסיקור המעשה. אולי הן נובעות ממגבלות מערכת החדשות הקטנה יחסית של העיתון, אולם יש להן גם מטרה – הן מעניקות לקורא פסק זמן מהזוועה. דן מרגלית, לדוגמה, פותח טור שבו הוא טוען כי "אי-אפשר לעצור מסע טירוף" במשפט: "אחד מסממני ההצלחה של תרבות המערב, ובה גם המורשת היהודית, הוא ש'אין דבר העומד בפני הרצון'". גם נחמה, גם קדמה, גם יידישקייט, והכל במשפט אחד. בגלל זה הוא מקבל את הכסף הגדול ואתם לא.

פרופ' יעקב רופא, פסיכולוג ומומחה להפרעות נפשיות, מאבחן בטור דעה משלו כי "ההתנהגות של האדם שרצח ארבעה בבאר-שבע ושם קץ לחייו מגיעה, לדעתי, ממצב של לחץ, דיכאון, מצב כלכלי קשה והיסטוריה של כשלונות קודמים". לדברי המומחה לאבחונים נפשיים בשלט-רחוק על סמך דיווחי התקשורת בלבד, מעשיו של הרוצח נעשו "מבחירה", ועל כן ראוי היה להעניש אותו בחומרה, לו נתפס בעודו בחיים.

חזי שטרנליכט, הפרשן הכלכלי של העיתון, מקשר בין מעשה הרצח לבין הפגנות מחאה אלימות. "אנחנו רואים יותר מדי הפגנות אלימות, יותר מדי אנשים שמדברים בעד האלימות וטוענים ש'רק ככה מבינים כאן'", הוא כותב, שלושה ימים אחרי שמפגינים בתל-אביב התגודדו סביב סניפי בנק ומפגינים בנתניה מחו מול ביתו של איל הון. "השיח הזה, שמתגלגל בקרנות הרחוב, מייצר אווירה – והיא נפיצה במיוחד", מוסיף שטרנליכט. "זאת השעה לחשוב היטב על ההשלכות של האווירה בזירה הציבורית על המעשים של בודדים קיצוניים".

טורו מתפרסם מתחת לידיעה המביאה את תגובת מערכת הבנקאות לאירוע. "ברור שמה שקורה כאן מגיע על רקע אווירה ציבורית קשה", מצוטט "גורם בכיר במערכת הבנקאית, שאינו קשור לבנק הפועלים". "[...] אסור לקבל שיח ציבורי רווי אלימות נגד המערכת הבנקאית, והיתה כאן עליית מדרגה בחודשים האחרונים".

ב"מעריב", הטבלואיד היחיד שנותן כיום דרך קבע ביטוי בולט לעמדות כלכליות שמאליות, מדווח יובל גורן על התגובות למעשה הרצח בקרב ארגוני סיוע חברתיים. "במרכז הזכויות של העמותה אנחנו רואים בשנה האחרונה עלייה משמעותית במספר הפונים לסיוע בנושאי חובות", נמסר בשם הארגון רבנים לזכויות אדם. "רבים מהפונים מאבדים את היכולת לנהל חיים כלכליים סבירים, ומגיעים לכלל ייאוש". סמנכ"ל עמותת ידיד, רן מלמד, מצוטט כאומר: "רק בשבוע שעבר דיווחנו על עלייה בשיעור של 30% ברבעון הראשון של השנה במספר האנשים שפנו אלינו לאחר שלא יכלו לעמוד בתשלומי המשכנתאות. [...] האירוע הזה צריך לשלוח מסר ברור לממשלה ולכנסת: אתם צריכים לעשות שינוי מחשבתי בתקציב המדינה".

צמוד לידיעה של גורן מביא בקצרה אבי אשכנזי את דבריו של "גורם בכיר בבנק הפועלים", האומר דברים דומים להפליא לאלה של הגורם הבכיר במערכת הבנקאית, שאינו קשור לבנק הפועלים, וצוטט ב"ישראל היום": "אין ספק שהאווירה הציבורית והעליהום שנעשה על הבנקים בישראל גרמו בצורה כזו או אחרת לאירוע הירי בבאר-שבע. [...] ייתכן מאוד שאנשים שנמצאים 'על הקצה', כמו הרוצח היום, מרגישים את האווירה הזו ומרשים לעצמם לעשות עוד צעד אחד ברמה של האלימות, והאלימות הזאת יכולה לצערנו להגיע לאירוע חמור כזה".

ב"הארץ" משתדלים לשמור על איפוק ולעסוק בזוויות עקרוניות כגון פיקוח על כלי נשק בידי אזרחים ונהלי אבטחה בבנקים. העיתונים החרדיים "המודיע", "המבשר" ו"הפלס" אינם מדווחים על האירוע כלל.

עושים לביתם

כל התוכן המערכתי בעמ' 19 של "ישראל היום" מוקדש לידיעה מאת "כתב 'ישראל היום'", ולפיה מותג העיתון נכלל ברשימת Superbrands לשנת 2013. אגב, רשימת מותגי התקשורת המובילים, כפי שהיא מופיעה בידיעה ב"ישראל היום", תואמת את הרשימה כפי שהיא מופיעה בהודעת קובעי הדירוג, למעט המותג "כלבוטק", שמשום מה שינה את מיקומו. במקום לתפוס את המשבצת שמעל "ישראל היום", תוכנית הטלוויזיה שמגיש ועורך מנכ"ל ערוץ 10 רפי גינת הורדה אל תחתית הרשימה.

ידיעה מסוג זה מתפרסמת הבוקר גם ב"הארץ", בעמ' 8, ליד מודעות האבל. תחת הכותרת "פרס ההשקה המנצחת למודל הדיגיטלי של 'הארץ'" מדווח העיתון כי איגוד השיווק הישראלי העניק את תואר "ההשקה המנצחת" למהלך השקת המהדורות הדיגיטליות של העיתון. לפי הידיעה, "עשרות אלפי ישראלים כבר מנויים על המהדורות הדיגיטליות".

בשולי החדשות

א. רויטל חובל מדווחת ב"הארץ" כי המשטרה פתחה בבדיקת חשדות לכאורה נגד ראש מפלגת העבודה, ח"כ שלי יחימוביץ', על רקע מימון מסע הבחירות שלה במפלגה. בידיעה מוזכר כי יואב יצחק פירסם בסוף-השבוע דיווח שלפיו ראש אגף החקירות במשטרה, יואב סגלוביץ', פנה אל עיתונאי "ישראל היום" מתי טוכפלד שעות אחדות לאחר הגשת התלונה, לקראת פרסומה בעיתון. "סגלוביץ' הבהיר לטוכפלד כי אכן הוגשה תלונה וכי מחובתם לבדוק אותה, אך ביקש לסייג כי מדובר אך ורק בתלונה שהוגשה", כותבת חובל. "ככל הידוע, סגלוביץ' לא ביקש להוריד את הכתבה, אלא לחדד את פרטיה ולהבהיר כי לא מדובר בסיפור המצדיק כותרת ראשית".

ניצב יואב סגלוביץ', 14.2.11 (צילום: "העין השביעית")

יצוין כי למחרת שיחת הטלפון, סיפור התלונה נגד יחימוביץ' לא פורסם בכותרת הראשית של "ישראל היום", ולמעשה לא פורסם בגליון העיתון בכלל. [תיקון, 21.5: המידע פורסם גם פורסם] הבוקר, בעקבות הודעת המשטרה כי תבדוק את התלונה, מתפרסמת ידיעה קצרצרה בעמ' 15 של העיתון, מאת איציק סבן ומתי טוכפלד, בלי להזכיר את שיחת הטלפון מקצין המשטרה. טוכפלד, כותבת חובל ב"הארץ", סירב להגיב לפרסומים עליו.

ב. במדור חדשות החוץ של "הארץ" מתפרסם דיווח מתורגם מה"גרדיאן" ולפיו תשע מכוניות ממולכדות התפוצצו אתמול בבגדד וגרמו למותם של לפחות 70 בני-אדם, במהלך גל אלימות בין-עדתי – שיעים מול סונים. במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום של רעולי פנים חמושים בשלל כלי נשק. בכיתוב התצלום דווח כי יותר מ-100 בני-אדם נהרגו אתמול בעיראק.

במדור החוץ של "מעריב" לא נמצא מקום לידיעה על ההרוגים בעימות העדתי בעיראק, אולם שי אילן מדווח מבריטניה כי "הוריו של אוליבר בן ה-10, החולה בסרטן, קיבלו הודעה מהארמון כי בנם לא יוכל להגיע לביקור ומצאו פתרון מקורי: מפגש עם השחקנית שמגלמת את המלכה". גם במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" לא נמצא מקום לדיווח על עשרות ההרוגים בעיראק, אולם אלי לאון וסוכנויות הידיעות מדווחים כי תושב פלורידה שזכה בהגרלה ב-590 מיליון דולר טרם הגיע לקבל את הפרס.

חופש המידע

אתמול, בכנס השנתי של העמותה לחופש המידע, קרא ח"כ מיקי רוזנטל לפרסום הפרוטוקולים של ועדת צמח, שבדקה את משק הגז הטבעי בישראל. "היו ויכוחים מאוד מעניינים בתוך הוועדה", אמר רוזנטל, "וכמה מהגופים המקצועיים והאנשים שהשתתפו בוועדה נתנו נתונים שאם היו מפורסמים היום לציבור, הדיון הציבורי היה הולך לכיוון מסוים".

הבוקר מדווחת חן פונדק ב"כלכליסט" כי הפרוטוקולים של הוועדה "תקועים בביורוקרטיה". לפי דיווחה, משרד האנרגיה והמים טוען כי הוא מעוניין בפרסום הפרוטוקולים, אך בחינה של משרד המשפטים בנושא פרסום פרוטוקולים של ועדות ציבוריות מעכבת זאת. מנגד, במשרד המשפטים טוענים כי אכן מתקיימת בדיקה, אך ההחלטה על הפרסום היא של משרד האנרגיה והמים.

"הבעיה", מסבירה פונדק, "[...] היא בחוסר נהלים. למרות אינספור ועדות ציבוריות ומשרדי ממשלה שכבר למדו שבדרך זו או אחרת פרוטוקלים של ועדות מוצאים את דרכם החוצה, הם עדיין לא קיבלו החלטה עקרונית להנגיש לציבור את מלוא המידע".

"אחד הכשלים הגדולים ביישום מדיניות של שקיפות בישראל הוא בכך שהרשויות לא יוזמות בעצמן שיתוף מידע איכותי", כותבת אלונה וינוגרד, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, במאמר דעה המתפרסם ב"דה-מרקר". "מבקשי המידע נאלצים לפעול כבלשים בחושך, בניסיון לנחש איזה מידע קיים אצל מי. השינוי יכול לבוא רק מצד המשרדים עצמם. אלה, כמובן, לא ששים לשתף את הציבור בדו"חות שמצביעים על כשלים, בפרוטוקולים, בתקציבים או בהסכמים שהמדינה היא צד להם".

ענייני תקשורת

במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מדווחים אלי לאון וסוכנויות הידיעות כי חוקרים מטעם ממשל אובמה ניסו בשנת 2009 לאתר מקור שהדליף מידע חסוי. בין היתר הם עקבו אחר כתב פוקס-ניוז ג'יימס רוזן, וקיבלו צו חיפוש לבדוק את תכתובות המייל הפרטי של הכתב.

יסמין גואטה ועידו באום מראיינים ל"דה-מרקר" את פרופ' אריאל בנדור ועו"ד ישגב נקדימון (היועץ המשפטי של חברת החדשות של ערוץ 2), לרגל הקמת משרד עורכי-דין משותף. "עם הסתירה בין ייצוג אישי ציבור לתפקידו כיועץ של חברת החדשות, נקדימון חי בשלום", הם כותבים, ומפנים אליו שאלה בעניין החיסיון העיתונאי בישראל, נושא הדוקטורט שחיבר. "אין לנו מקרים שבהם עיתונאי נאלץ לשבת בכלא כדי לא לחשוף מקור", משיב נקדימון. "הבעיה אחרת: יש הרבה שיטות לערוף את החיסיון. [...] צריך להתאים את ההגנה של החיסיון לנסיבות המתפתחות".

בטור דעה נפרד מציין באום את יום-ההולדת ה-25 לחיסיון העיתונאי בישראל, מתייחס לבעיות העומדות בפני החיסיון העיתונאי בישראל וכותב על הצעת החוק לקביעת החיסיון, שנוסחה במכון הישראלי לדמוקרטיה על-ידי צוות בראשות ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר. "המלכודת הקשה בחקיקה היא הגדרת 'עיתונאי'", כותב באום, ומסביר. במאזן הכוחות הנוכחי, טוען באום, אפשר לחכות עם פעולת החקיקה.

דו"ח הוועדה הממשלתית לבדיקת המקרה של מוחמד א-דורה ממשיך להעסיק את הפובליציסטים. "התמקדות רק בו [במקרה של א-דורה] היא תעמולה", נכתב במאמר המערכת של "הארץ", "שלא תשפר במאומה את הדימוי הבעייתי של ישראל כאחראית להרג רב של ילדים". כותרת מאמרו של יעקב אחימאיר, המתפרסם במדור הדעות של "ישראל היום", קוראת: "דו"ח א-דורה: ניצחון לנאבקים על הצדק". ח"כ נחמן שי מברך אף הוא, באותו המדור, על מסקנות הוועדה.