יונתן אוריך, יועץ התקשורת הקרוב ביותר לרה"מ בנימין נתניהו, מתמודד עם הר של חשדות פליליים. למרות זאת, הוא ממשיך לעבוד בצמידות לראש הממשלה בלי כל פיקוח של גורם חוק כלשהו. זו לא טעות, זו מדיניות. מדיניות פסולה ומסוכנת של נתניהו שאף אחד לא חוקר.
בפרשת "הבילד" הפרקליטות השתכנעה שאוריך השתתף בפרסום מסמכי מודיעין שאסור היה לו בכלל להיחשף אליהם. הוא נאשם בחמש עבירות של מסירת ידיעה סודית, בהחזקת ידיעה סודית ובהשמדת ראיה. בפרשת קטארגייט, שבה הודה שעבד עבור אינטרסים קטאריים תמורת כסף שמקורו קטארי (הוא טוען שמותר לו), הוא חשוד, לפי הפרסומים, במגע עם סוכן זר, קבלת שוחד, הלבנת הון והפרת אמונים. בנוסף, הוא נאשם בפלילים בהטרדת עד המדינה שלמה פילבר.
המציאות ההזויה הזו מתאפשרת בגלל סיבה מהותית אחת: נתניהו מקפיד שלא להעסיק את היועצים הקרובים ביותר שלו באופן מסודר וממלכתי, כעובדי מדינה. זו הסיבה שאוריך אינו נתון לפיקוח המשפטי והביטחוני שחל על עובדי מדינה, ומה שמוביל להסתבכות החדשה של אוריך ונתניהו: פרשת הווטסאפים של אוריך.
ככל הנראה, כל התכתבויות הוואטסאפ של אוריך מהתקופה האחרונה דלפו, והן מוחזקות בידי גורמים אלמונים שגם יצרו אתר מסודר שאיפשר לרבים להיחשף לתוכן של חלק מההתכתבויות.
ההנחה היא שההודעות דלפו לאחר שאוריך השתמש במודל בינה מלאכותית כדי לייצר לעצמו מערכת שאוספת עבורו פרסומים תקשורתיים מערוצים שונים, ושולחת אותם לוואטסאפ שלו. קיומה של המערכת נחשף על ידי בר פלג ועומר בן יעקב ב"הארץ", אחרי שאוריך השאיר אותה גלויה ברשת.
אחרי כן חשף עומר כביר ב"כלכליסט" שהמערכת של אוריך השתמשה במרכיב מסחרי של חברה מדובאי, שקיבלה נגישות בלתי מוצפנת לוואטסאפ שלו. עוד התפרסם שהפירצה הזאת לא נחקרת.
ציוץ של אוריך, שלושה ימים לפני פרסום הווטסאפים שלו (צילום מסך)
ההסתבכות הזאת עלולה להציב את אוריך וגורמים נוספים בסביבת נתניהו בסכנת סחיטה. איננו יודעים מה יש בטלפון. אם יש שם מידע בעייתי שנמצא בידי גורם בעייתי, ייתכן שאוריך וסביבתו יהיו מוכנים לעשות הרבה כדי למנוע את פרסומו.
מי שאחראי להסתבכות הזאת הוא בנימין נתניהו עצמו. הוא מי שהחליט – מסיבה שחייבת להיחקר – לייצר לעצמו לשכה שהיא הפקר, שבה יועציו אינם עובדי מדינה והפעולות שלהם והאינטרסים שלהם אינם מפוקחים.
אם יועץ תקשורת של ראש הממשלה שהוא גם עובד רשמי של מדינת ישראל היה רוצה שירות אוטומטי שאוסף עבורו מידע תקשורתי ושולח לו לוואטסאפ – הוא היה פונה באופן מסודר לגורמי המקצוע במשרד, שהיו בוחנים את החלופות וכנראה יוצאים למכרז.
התהליך הזה היה לוקח זמן, אבל מכיוון שמדובר בפרויקט ממשלתי שעוסק בראש הממשלה, היה מעורב בו גם אחראי לאבטחת מידע והפרשה המיותרת הזו היתה נחסכת.
זאת לא "ביורוקרטיה" ו"שלטון פקידים", כפי שנתניהו התבטא לא פעם בלעג. זאת תפיסת עולם: המדינה שייכת לאזרחים שלה, ולא לראש הממשלה שלה. ולכן כל פעילותו כפופה לאינטרס הציבורי. כל פעולה שמבוצעת צריכה להתנהל מתוך מחשבה שמדינת ישראל עושה אותה עבור עצמה, ועל כן יש להגן עליה. הפירצה של אוריך היתה נמנעת. זה היה מגן על אוריך - וגם עלינו.
אבל אוריך, בגלל האופן שבו מעסיק אותו נתניהו, לא כפוף לשום חוק ולשום סדר – ויכול לעשות מה שבא לו. אוריך - חסר הסיווג הביטחוני, שעבד עבור קטאר, שנאשם שגנב מסמכי מודיעין מישראל ושעובד במקום הרגיש ביותר בישראל – הרים בחובבנות שירות איסוף מידע. אלא שבמקום איסוף, המערכת חשפה את הוואטסאפ שלו (שכולל גם סיסמאות לחשבונות ברשת, כולל חשבונות שמשרתים את ראש ממשלת ישראל), לגורמי מודיעין זרים, לעיתונאים וליריבים פוליטיים.
מימין לשמאל: עופר גולן, שרוליק איינהורן ויונתן אוריך (צילומים: אבשלום ששוני, יהונתן שאול וצילום מסך מתוך הסדרה "דו"ח רולניק" בכאן 11)
הבוס הגדול יכול לבוא בטענות רק לעצמו. הוא אחראי לכל שרשרת האירועים שהובילה לכך. הוא שיצר ומיסד את שיטת ההעסקה המעוותת הזאת, שבה היועצים הצמודים של ראש הממשלה אינם כפופים לשום פיקוח של גופי הביטחון והמשפט של המדינה שבראשה הוא נבחר לעמוד.
אנחנו יודעים על ארבעה יועצים שהיו צמודים אל נתניהו בלשכה ואינם עובדי מדינה, אין להם סיווג ביטחוני ואינם כפופים לתקשי"ר: אוריך, עופר גולן, טופז לוק ואלי פלדשטיין. שלושת הראשונים הועסקו על ידי הליכוד – כלומר מי שאישר את העסקתם הוא אותו נתניהו, כיו"ר הליכוד.
במקביל, אוריך וגולן הועסקו על ידי יועץ התקשורת שרוליק איינהורן (עובד נוסף בקמפיינים של הליכוד, שחשוד גם הוא בפרשות הלשכה ומוגדר כעת עבריין נמלט), ולוק הועסק על ידי איל הקולנוע משה אדרי, מקורבו של נתניהו, וכן על ידי גורם זר בקוסובו בסיועו של איינהורן. כל זאת בזמן המלחמה.
פלדשטיין לא הועסק על ידי הליכוד. במקום זאת, הוא קיבל כסף מהיועץ האסטרטגי האמריקאי ג'יי פוטליק עבור מבצע ההשפעה של קטאר, ומאיינהורן עבור ייעוץ תקשורתי בגיאורגיה.
נתניהו יצר את הפירצה: הוא איפשר ליועצים שלו לעבוד מול מעסיקים אחרים, בלי כל פיקוח. הוא איפשר בעצמו לגורמים זרים, לאינטרסים זרים, לכסף זר, להגיע הכי עמוק לתוך הלשכה שלו.
יונתן אוריך (כורע) ובנימין נתניהו (צילום: מרים אלסטר)
נתניהו הוא שצריך להיות חשוד כאן בהפרת אמונים ואולי אף בקבלת שוחד. יועציו היו אנשי עסקים עצמאיים, בלתי מפוקחים, המקבלים חלק משכרם מגורמים אחרים. הוא היה צריך לדווח על כך, כדי לקבל הנחיות מהייעוץ המשפטי כיצד להימנע מניגוד עניינים מול האינטרסים הפרטיים שלהם. הוא לא עשה זאת, אולי כי חשב שהדבר היה מסכל את העסקתם משום שהיו מסרבים להסתפק בשכר של עובד מדינה.
נתניהו יצר את הפרצה והגן עליה – וקטאר נכנסה דרכה ללשכתו. היא שכרה את יועצי ראש הממשלה כיועצים פרטיים בשוק החופשי. דרך הפרצה הזאת נכנסו גם סרביה ופוליטיקאים רבים מהעולם, לצד שורה של אנשי עסקים. ודרך אותה הפרצה – ברחו גם הוואטסאפים.
מדוע נתניהו הסכים שהיועצים שלו יעבדו בשביל גורמים אחרים? מדוע הסכים לוותר על הזמן שלהם שאמור להיות מוקדש לו? מדוע הסכים שהם ייעלמו למספר שבועות, בזמן מלחמה, בשביל קמפיינים בחו"ל? האם לא שאל אותם עבור מי הם עובדים? האם לא ידע?
המציאות ההזויה הזו לא נחקרה. בכתבה של רות מרגלית ב"ניו יורקר" על פרשת קטארגייט מצוטט פלדשטיין כאומר שנתניהו מעולם לא שאל כאשר אחד היועצים שלו נעלם לטובת קמפיין במדינה זרה.
אך גם כשפעמוני האזהרה היו אמורים לצלצל, נתניהו התעקש להעסיק את היועצים. לפי פרסום של אבישי גרינצייג, בתחילת המלחמה נתניהו ביקש מאוריך להפוך לעובד מדינה רשמי במקום טופז לוק, אך אוריך קטע את התהליך רגע לפני הפוליגרף ולא קיבל סיווג ביטחוני. נתניהו המשיך להעסיק אותו. אוריך ונתניהו מכחישים את הפרסום ואיימו בתביעה. למיטב ידיעתי היא לא הוגשה.
לעומת אוריך, במרץ 2024 פלדשטיין כן עבר בדיקת פוליגרף במטרה להחליף את לוק, אלא שהוא נכשל בבדיקה ופוטר ממשרד ראש הממשלה. לפי עדות אוריך במשטרה, שהובאה על ידי גרינצייג, נתניהו הורה להמשיך להעסיק את פלדשטיין במשרד בכל זאת – כאילו לא קרה כלום. כמובן שאי אפשר היה להעסיק אותו, אבל פלדשטיין בכל זאת נכנס ללשכה מדי יום.
הדובר הנאשם אלי פלדשטיין (שני משמאל) ורה"מ הנאשם בנימין נתניהו (מימין), בצילום מסך מסדרת הראיונות שערך עמרי אסנהיים עם פלדשטיין בכאן 11 במסגרת התוכנית "יהיה טוב"
נתניהו אם כן ממש התעקש שאוריך (ופלדשטיין) יהיה לצדו, בלתי מפוקח. אבל גם הוא לא פיקח עליו. הזחיחות והרשלנות של אוריך – שנובעות כנראה גם מהביטחון העצמי הגבוה שלו אבל גם מהידיעה הברורה שתמיד יהיה לו את הגיבוי של נתניהו – הביאו על נתניהו את פרשות הבילד וקטארגייט.
הזחיחות הובילה לפרסום "מהמקפצה" של מסמך מודיעין סודי ביותר ורגיש מאוד ב"בילד" בספטמבר 2024, ימים ספורים אחרי שהצנזורה פסלה אותו לחלוטין. צה"ל לא יכול היה לשתוק יותר. הוא דרש, ונפתחה חקירה שסיבכה את הלשכה עד צוואר, עד שהובילה לפרשה נוספת – החשד לניסיון שיבוש החקירה על ידי ראש הסגל צחי ברוורמן.
אחר כך נחשפה הרשלנות של אוריך, כשבנובמבר 2024 חשף בר פלג ב"הארץ" את קשרי היועצים עם קטאר. פלג אישר לאחרונה את מה שניתן היה להבין מאותו פרסום: גם שם אוריך השאיר קובץ פתוח ברשת, וגורמים אחרים שמו עליו את היד. על אותו קובץ הופיע גם קמפיין קודם, עבור נשיא סרביה, אלכסנדר ווצ'יץ'. למרות הזחיחות, למרות הרשלנות – נתניהו המשיך להעסיק את אוריך.
וכמובן, שיא השיאים: אחרי שאוריך נעצר בפרשת קטארגייט במרץ 2025, נתניהו נתן לו גיבוי מוחלט. גם לאחר שאוריך הודה שעבד עבור קטאר (שאותה נתניהו הגדיר לאחרונה כמדינה עוינת), גם לאחר שטען שלא סיפר זאת לנתניהו, גם לאחר שהואשם בהחזקת מסמכי מודיעין בלי סמכות ובלי רשות, גם לאחר שהואשם במסירתם. נתניהו התעקש שאוריך יישאר לידו.
כשהוסרו המגבלות מעל אוריך, נתניהו ירד מלשכתו לשער משרד ראש הממשלה, והוביל את אוריך יד ביד לתוך הלשכה.
ואחרי כל זה, אוריך הביא עליו את פרשת הוואטסאפים, כשהוא מפגין את כל התכונות שהביאו על נתניהו את הסערות הפליליות הקודמות: חוסר הפיקוח הממשלתי על אוריך – בגלל שיטת ההעסקה שנתניהו איפשר; הזחיחות של אוריך – שנראה שפועל לבד ובלי לעדכן אף אחד; הרשלנות – של מי שלא למד לקח, ופעם נוספת השאיר מידע רגיש ברשת; והזלזול בחוק מצד נתניהו ואוריך – שמבחינתם נאשם בפלילים ובעבירות ביטחון חמורות, יכול להישאר כה קרוב לראש הממשלה.
מדינה סבירה היתה חוקרת את נתניהו. אם צריך סיבה נוספת שבגללה אסור שנתניהו ייבחר שוב, חוץ מהמדיניות שהוא מכתיב והמצב הנורא שבו מצויה ישראל, זה משום שזהו הסיכוי היחיד שנגלה את האמת סביב הפרשות הרבות והחמורות שסובבות אותו ואת לשכתו, שמסכנות את הביטחון של כולנו.
אורי תובל הוא עורך המשנה של "תלם"