בשבוע שעבר (23.9) החליטה ועדת הבחירות המרכזית לפסול מהתמודדות בבחירות הקרובות לכנסת את כל המפלגות הערביות והערביות-יהודיות: רע"מ והרשימה המשותפת, המאגדת בתוכה את המפלגות חד"ש-תע"ל ובל"ד.

מדובר בפעם הראשונה בישראל בה נפסלות כלל המפלגות. עד היום, גם כאשר ועדת הבחירות פסלה מפלגות ערביות, נותרה לפחות רשימה ערבית אחת.

משמעותה של ההחלטה היא פסילת כל ייצוג פוליטי של אזרחי ישראל הערבים ואמירה ברורה לפיה לציבור הערבי, המהווה כחמישית מאזרחי המדינה, אין זכות לייצוג משלו בכנסת.

גם אם חלק מהחלטות הפסילה ייהפכו בבג"ץ, מדובר במאורע היסטורי בחייה של מדינה דמוקרטית. ערך מרכזי של דמוקרטיה הוא הוא מתן זכויות שוות למיעוטים, ובתוכן הזכות הבסיסית של ייצוג פוליטי. ועדת הבחירות, המהווה ייצוג של הפרלמנט הישראלי, הודיעה הלכה למעשה בבחירת הרוב כי היא שוללת מציבור שלם את הזכות הזו.

למרות המשמעות הקיצונית הזו, במהדורות החדשות המרכזיות התעלמו ממנה לחלוטין ובחרו במסגור אחר לגמרי לסיקור החלטת ועדת הבחירות. הכותרות והדיונים באולפני המהדורות ביום בו התפרסמה ההחלטה, עסקו בפרטים טכניים ובטריוויה פוליטית: כיצד הצביע יו"ר הוועדה, מדוע הצביעו נציגי המפלגות השונות כפי שהצביעו ומה תהיה פסיקת בג"ץ.

כך למשל, במהדורה המרכזית של חדשות כאן 11 הציגה המגישה טלי מורנו את החלטת ועדת הבחירות לפסול את שתי המפלגות הערביות - ללא שום התייחסות למשמעות של פסילה זו לדמוקרטיה הישראלית ולחברה הערבית בישראל. הפרשן הפוליטי הוותיק יואב קרקובסקי הסביר כי מה שצריך לעניין את הציבור הוא עמדת יו"ר מפלגת ישר גדי איזנקוט והעובדה שעוצמה-יהודית מבקשת לפסול את הדמוקרטים.

גם יונית לוי, מגישת מהדורת חדשות 12, הציגה את החלטת ועדת הבחירות ללא כל התייחסות למשמעות ההיסטורית שלה לדמוקרטיה, זו שלא אחת מתייחסת לעצמה כ"יחידה במזרח התיכון". הכתבת הפוליטית של חדשות 12, דפנה ליאל, בחרה להתרכז בדיווח שלה בוויכוח בתוך מפלגת הדמוקרטים בעניין התמיכה בפסילת יו"ר בל"ד סמי אבו-שחאדה.

במהדורה המרכזית של חדשות 13, המגיש אודי סגל הציג את הכותרת הבאה: "קונצנזוס כזה לא נראה בפוליטיקה הישראלית כבר שנים, כשראשי מפלגות רבים מבן גביר ועד יאיר גולן וגם יושב ראש ועדת הבחירות סולברג, תמכו היום בפסילתו של סמי אבו שחאדה מהתמודדות בבחירות. גם עופר כסיף ומפלגת רע"מ נפסלו והמשותפת, וכעת הכדור עובר לבית המשפט העליון שיצטרך להכריע בעניין".

המשמעות של המסגור החדשותי שהוגש לצופים במהדורות של ערוצי החדשות הישראלים, היא שעצם הפסילה של כלל הייצוג הפוליטי של אזרחי ישראל הערבים אינה דבר מה ראוי לציון.

לא מדובר בהחלטה מערכתית לפיה אין למסגר כלל את האירוע אלא רק לדווח באופן יבש על העובדות. במקביל להתעלמות מהתקדים המסוכן, כל המהדורות בחרו להדגיש אירוע חריג: השתתפות יו"ר הועדה, השופט נועם סולברג בהצבעה על פסילת אבו שחאדה, פעולה אשר "שברה רצף של 20 שנה בהן יו"ר הוועדה שמר על ניטרליות" כך לדברי ענבר טויזר מחדשות 12. האמירה הזו חזרה על עצמה בכל המהדורות כמאפיין החריג בהצבעה על פסילת המפלגות. זה, ולא עצם הפסילה.

הסיקור במהדורות החדשות המרכזיות את החלטת ועדת הבחירות המרכזית לפסול את כלל הייצוג הפוליטי הערבי בבחירות לכנסת, מדגים שוב כיצד התקשורת הישראלית כושלת בביצוע התפקיד הבסיסי ביותר שלה: שומר הסף של הדמוקרטיה הישראלית. באופן ספציפי, זהו כישלון נוסף בסדרת כשלונות של התקשורת הישראלית בסיקור החברה הערבית: החל מתת-הייצוג הבוטה שלה (רק אחוז בודד בכלל השידורים ב-2025) ועד להשתתפות בקמפיין הדה-לגיטימציה של נבחרי הציבור הערבים.

התקשורת היא הרשות הרביעית בחברה דמוקרטית, ומחובתה להתריע כאשר הדמוקרטיה נפגעת ונתונה בסכנה. במקרה זה, התקשורת הישראלית בחרה במודע שלא לעשות זאת. בכך התקשורת פוגעת בעצמה בדמוקרטיה, באזרחי ישראל אותם היא אמורה לשרת, וגם בה עצמה. משום שללא דמוקרטיה, גם היא תחדל מלהתקיים.